אם התפללתם בשבועיים האחרונים על שידוך, בעיות בריאות או סתם אושר ועושר, או על הצלחה בבחירות של המפלגה שאתם תומכים בה – ייתכן שאתם בבעיה, גם בעיני ההגות היהודית. מאז ימי חז"ל ועד לדורנו, חכמים ורבנים בכירים טוענים כי ריבונו של עולם הוא לא מפקד שנותן עונש ואתם יכולים לבקש ביטול שלו, וגם לא מלך שאם תתרפסו בפניו – ימלא את משאלותיכם.
"בתנ"ך נראה שכך המצב", אומר הרב ד"ר אברהם סתיו, שעבודת הדוקטורט שלו התמקדה בנושא זה. "אברהם אבינו מבקש שהמלך אבימלך יבריא; יצחק מתפלל כדי שאשתו העקרה תלד – ויעקב מבקש להציל את נפשו מיד אחיו עשו. אבל אז, בפרשת ואתחנן, משה רבנו מתחנן כדי לבטל את העונש שנגזר עליו – לא להיכנס לארץ ישראל".
ספוילר – התפילה לא עזרה לו.
"נכון, וזה על אף שמשה הוא גדול הנביאים. בניגוד לדתות אחרות, שבהן התפיסה היא שהאל משרת את הכהן הגדול; בניגוד למקרה שבו, למשל, משה מתפלל שאחותו מרים תבריא – כאן התפילות לא עוזרות – וזה גם המקום להזכיר את הפסוק שמשה אומר במקום אחר: 'לֹא אִישׁ אֵל – וִיכַזֵּב, וּבֶן אָדָם – וְיִתְנֶחָם' (במדבר כ"ג, י"ט). כלומר, אי אפשר לצפות מהבורא לבטל החלטות כמו שאנחנו מצפים מבני אדם.
"המשמעות היא שאפשר לפנות אליו, אבל אי אפשר לצפות שהוא יסכים 'על אוטומט'. אבל בעוד בתנ"ך האפשרות לבקש בקשה מהקדוש ברוך-הוא היא מובנת מאליה – החל מימי חז"ל, כלומר לפני יותר מ-2,000 שנים, עצם הרעיון הזה נתפס לפעמים כבעייתי".
איך התחיל השינוי?
"אפשר למצוא את השורשים שלו אצל הפילוסופים היוונים. אפלטון, שנולד במאה החמישית לפני הספירה, טען כי כאשר אדם מתלונן אצל הרופא על בעיה רפואית, הוא לא קובע מה התרופה שהוא זקוק לה (בשונה מהמצב כיום, כאשר אנשים קוראים בגוגל וחושבים שהם יודעים טוב יותר מהרופא). בהתאם לכך, אפלטון קובע שאדם לא אמור לבקש מהאלים בקשות קונקרטיות. זה היה מהפך, כי כל יסוד היוונית האלילית היה מבוסס על כך פנייה של האדם לאלים בניסיון לשכנע ואפילו לשחד אותם".
הרעיונות הללו, לדבריו, הגיעו גם לעם ישראל. "הם התחילו להתקרב. הכיתות היהודיות במדבר יהודה, בתקופת בית שני, החזיקו בתפיסת עולם דטרמיניסטית שלפיה הכול קבוע מראש, ולכן לתפילה אין יכולת לשנות את המצב. גם בנצרות הקדומה, רואים תפיסה מורכבת שבה מצד אחד 'אותו האיש' (ישו – י"ט) עודד להתפלל, אבל גם נוצרה הנחיה לא לבקש דברים ספציפיים, אלא רק לומר תפילה כללית: 'יתקדש שמך – תבוא מלכותך ייעשה רצונך'".
הזעזוע שגרם חורבן המקדש
במאה השישית לפני הספירה החריבו הבבלים את בית המקדש הראשון, הרגו המוני יהודים ושלחו חלק ניכר מהשורדים לגלות. במאה הראשונה לספירה הביאו הרומאים לחורבן נוסף. הרב סתיו טוען כי העובדה שתפילות הנביאים, הכהנים והעם לא מנעו את האסונות הכבדים, גרמה לזעזוע בתודעה של חז"ל.
"התלמוד הבללי מצטט, בין השאר, אמירות כמו 'מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים', וגם 'מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה'", הוא מציין, "אבל עוד קודם לכן, במגילת איכה נכתב 'סכותה בענן לך מעבור תפילה'".
כלומר, המנוי שאליו חייגת אינו זמין?
"חז"ל הבינו שאם התפילות לא נענו, לא מדובר באירוע מקומי, אלא שינוי בצורת ההנהגה האלוקית בעולם. יחד עם המקדש נחרב הקשר הדיאלוגי שאיתו, ונוצר קשר מסוג אחר".
6 צפייה בגלריה
"חז"ל הבינו שאם התפילות לא נענו, לא מדובר רק באירוע מקומי". דגם בית המקדש השני, לפי פרשנות פרופ' מיכאל אבי-יונה לתיאורי יוסף בן מתתיהו
עבודת הדוקטורט של הרב סתיו, שנכתבה בהנחיית ד"ר שלום צדיק במסגרת הלימודים במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, מסבירה את מורכבות השינוי שחווה העם היהודי. אם חורבן בית המקדש הראשון גרם לזעזוע אצל חז"ל, אפשר לומר בוודאות שחורבן הבית השני יצר רעידת אדמה ברמה אפוקליפטית.
אם הקשר עם הבורא עד לנקודה זו היה בעיקר באמצעות הכהנים שהקריבו קורבנות לבורא – מהמאה הראשונה לספירה, מרכז הכובד והכוח עבר ללימוד התורה, והתפילה נעשית חובה של כל אדם – אבל רק כחלק מנוסח אחיד. "נוסח התפילה שקבעו חז"ל כולל המון תפילות שבח והודאה לה', וצמצום משמעותי של הבקשות", לדבריו.
ועדיין, בתפילת "שמונה עשרה" למשל מבקשים רפואה.
"הבקשות בתפילת 'שמונה עשרה' הן בקשות כלליות של הציבור, בלשון רבים, ולא בקשה אישית. התפילה היא לא חוויה אישית עם ציפייה למענה, כמו התפילות הנפוצות בתנ"ך, אלא הבעת הכניעה שלנו לבורא. לבקשות אישיות של ממש ניתן מקום מצומצם למדי בתוך ברכת 'שמע קולנו'".
6 צפייה בגלריה
חסיד ברסלב מתפלל באומן. "החסידות דבקה בקו שלפיו מתייחסים לה' כמו לאבא שמבקשים ממנו כל דבר"
(צילום: AP Photo / Efrem Lukatsky)
כפי שמשה רבנו התפלל 40 יום ותפילתו לא נענתה, גם התפילות למניעת החורבן לא נענו. "לכן חז"ל החליטו ש'לא עושים את זה יותר', וקבעו שהתפילה שלנו היא בעיקר הכנעה", מנתח הרב סתיו. "ייתכן שיש כאן השפעות של תפיסות פילוסופיות שגרמו לחז"ל לקבוע כי אסור 'לדחוק את הקץ', והם גם אסרו על 'עיון תפילה', כלומר לשאת עיניים בציפייה למענה – למרות שגם הם הודו בכנות ש'עיון תפילה' הוא דבר שאדם נכשל בו מדי יום".
הוא מוסיף כי "חז"ל גם קבעו הגבלות, כמו למשל 'אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי', ומשמעות הדבר היא שאדם לא יכול לבקש בקשות אישיות בשפת האם שלו (בזמנו השפה בשימוש רווח הייתה ארמית). הם אמרו גם שרק מי שמתפלל עם הציבור, תפילתו נשמעת. אף על פי שהתפילה בשבת וביום טוב היא המרכזית, הם אסרו לבקש בקשות מה' בזמנים אלה. למעשה הם לקחו את תפילת הבקשה וקיצצו את כנפיה".
"מי שלא מבקש, לא מרגיש קשר"
במאה ה-12 לספירה, הרמב"ם (רבי משה בן מימון) ניער את העם היהודי ואת עולם ההלכה. הוא קבע כי מצווה להתפלל בכל יום, ועיקר התפילה הוא הבקשות שלנו מבורא העולם. "התפיסה שלו מפתיעה מכמה היבטים: גם כי בתנ"ך אין ציווי להתפלל – וגם כי בניגוד למהלך של חז"ל, שראו בתפילה כלי לקבל עול מלכות שמיים, הוא מחזיר את הבקשה והתחינה כמרכיב מרכזי בתפילה".
הרמב"ם בכלל האמין שתפילה יכולה לעזור?
"זה ויכוח שנמשך עד היום בין המומחים לרמב"ם. אומר בזהירות שמדבריו ומכתביו לא ברור אם בקשה יכולה להשפיע ישירות על המציאות, אבל גם אם מבחינה פילוסופית טהורה יש בבקשה קשיים, זה כלי חיוני להתחבר לאלוקים. מי שלא מבקש – לא מרגיש קשר".
הרבנים קיבלו את העמדה שלו?
"רב סעדיה גאון ורבנו בחיי אִבְּן פַּקוּדָה, שחיו קצת לפניו, ניסו דווקא לצמצם את הבקשה האישית בתפילה. גם הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) שחי בתקופתו, חלק עליו – ומאוחר יותר, בימי הביניים, פילוסופים המשיכו את הכיוון של חז"ל, שלפיו יש להמעיט בבקשות אישיות או לוותר עליהן".
איך הגענו למצב כיום שבו מבקשים מהקב"ה עזרה במציאת חניה?
"יש באמת מגמה כזו, שבמידה רבה קשורה לעולם החסידות, כמו זו של ברסלב, שלא רק חוזרת לתפילה של עתירה בפני מלך או שופט כמו בימי התנ"ך – אלא דבקה בקו שלפיו מתייחסים לה' כמו לאבא שמבקשים ממנו כל דבר, כל הזמן.
"עם זאת, חובה לציין שבחסידות יש גם תפיסה שונה שבה נקטו המגיד ממזריץ' ורבים מתלמידיו, שנרתעו מאוד מהבקשה האישית. הם דווקא נטו יותר למגמה של חז"ל ולתפיסה הפילוסופית, שרואה בבקשה על צרכים אישיים משהו נמוך, וחשבו שמטרת התפילה היא לרומם את האדם למקום גבוה יותר".
מה העם החליט?
"העם כנראה ממשיך להתפלל ולבקש כל הזמן. התפילה במהותה היא תנועה שמגיעה מלמטה למעלה, כמו שאמר הרב פרומן: 'לא מתפללים כי מאמינים – אנחנו מאמינים כי אנחנו מתפללים'".
פורסם לראשונה: 13:31, 01.11.22
