הנשיא יצחק הרצוג, בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' סופדים לרב חיים דרוקמן
(צילום: בראל אפרים)
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאנחנו אוהבים אותו, ואת האהבה שהוא אהב אותנו": כ-60 אלף איש הגיעו בגשם הסוחף להלווייתו של הרב חיים דרוקמן, מי שהיה אחד המנהיגים המשפיעים ביותר על הציבור הדתי-לאומי – ועל נציגיו. "אני עומד לפני מיטתך, מיטתו של מי שכולו איש אהבה ואמונה – אהבת עם ישראל, אהבת ארץ ישראל ואהבת תורת ישראל שנבטו בליבך", ספד לו נשיא המדינה, יצחק הרצוג. "את כולם קיבלת בסבר פנים יפות".
ראש הממשלה הנבחר, בנימין נתניהו, ספד לו: "הוא ראה את תקומת עמנו ותקומת מדינתנו כפרק שראוי לומר עליו את תפילת 'על הניסים'". הרב דרוקמן נפטר אמש (יום א') בגיל 90, בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים – שם אושפז מאז שמצבו החמיר בעקבות מחלת הקורונה. מסע ההלוויה יצא מהיישוב מרכז שפירא, שם גר הרב, לעבר בית העלמין משואות יצחק.
בין ההמונים שהגיעו להיפרד מהרב, מלבד נשיא המדינה הרצוג וראש הממשלה המיועד נתניהו – ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט; שרים ובהם שר הביטחון, בני גנץ, שהיה תלמידו של הרב כנער צעיר בישיבה התיכונית "אור עציון"; חברי כנסת, הרבנים הראשיים ותלמידי מוסדות הציונות הדתית.
"למדתי מהאופן שבו אהבת כל יהודי באשר הוא – ממנהיגי ישראל ועד גרי צדק", אמר הנשיא. "פעלת בכל כוחך שכולם יחיו בשלום ולא משנה מאיזו קבוצה, פגשת ואהבת את כולם. למדנו כולנו את תפיסותיך. ממרכז שפירא יצאה תורה, העמדת אלפי תלמידים. חיית תורה וגם בימים מורכבים ידעת להביע את דעותיך בלי לבטל את דעת האחר... עם ישראל איבד היום בזאת החנוכה – שבחסידות רואים בו יום חיתום הדין – את אחד מתלמידי רבי עקיבא. מי שניצל בנס מהתופת הנאצית, למד בישיבת כפר הרא"ה, התגייס כחבר בני עקיבא וכיהן בעשורים האחרונים כראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא".
"מטרה שגדולה בהרבה מהיחיד"
ראש הממשלה הנבחר, בנימין נתניהו, ספד לרב: "חרף המחלה הייתה בו חיוניות עצומה וקרן ממנו אור גדול". לדבריו, "הרב דרוקמן סבל רבות את מוראות מלחמת העולם השנייה. חייו נצלו פעמים רבות, כשמסתכלים על סיפור חייו הכול מתברר וכול החוטים נשזרים יחד. בן 12 היה כאשר דרך על אדמת ישראל לראשונה, בן 90 נפטר. בין לבין עשה דברים רבים. מה ניטול מסיפור חייו? לפני הכול, את החובה לנצל כל רגע לטובת מטרה שגדולה בהרבה מהאדם היחיד. כשיש תוכן ומטרה, בניין העשייה יעמוד לדורות".
נתניהו הוסיף כי "הוא השקיע בהתיישבות. הייתה לו רגישות אנושית ועדינות נפשית יוצאות דופן, וכל מי שפגש אותו הרגיש זאת מיד. זה בא מתוככי הנפש שלו. הדברים הללו דרו בכפיפה אחת עם הנכונות לצאת למאבק כשצריך, ואכן הוא לא נרתע ממאבקים כמו שלמות הארץ, חינוך לזהות יהודית, מלחמה בטרור ועוצמת צה"ל.
"הרב דרוקמן היה איש של אחדות. כשהשמיע את נאום הבכורה שלו בכנסת לפני 38 שנים, הוא אמר: האחדות היא הנשק הסודי של עם ישראל במצבים הקשים ביותר. הוא גם ציטט ממגילת אסתר: 'לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים'. ברור שאי-אפשר להסכים על הכול בישראל, אבל כמוהו אני מחזיק בדעה שאפשר וצריך לגבש הסכמות רחבות סביב נושאים עקרוניים רבים שנמצאים בליבת קיומנו הלאומי".
"מחנך של דורות"
יו"ר מפלגת "הציונות הדתית", בצלאל סמוטריץ', ספד לרב דרוקמן בקול חנוק מבכי, ותיאר את החלל המנהיגותי שנפער עם לכתו: "מה נעשה, רבנו, בלי אהבתך הגדולה, בלי החיוך, בלי החיבוק, בלי לחיצת היד החמה, בלי העידוד, בלי התמיכה. מה נעשה, רבנו, בלי הגערה והתוכחה מעומק של אהבה. מה נעשה בלי הכתפיים, בלי המסירות, בלי האחריות, בלי הנשיאה בעול. מי ייתן לנו תמורתו של רבנו בעין טובה, במבט נכון על המציאות, בפרספקטיבה רחבה, באור גדול, בפרופורציות, ברוגע, בשלווה, באמונה יוקדת, בענווה גדולה. תתפלל עלינו רבנו, תתפלל על עם ישראל, על ארץ ישראל, על מדינת ישראל, על ממשלת ישראל, על הציבור היקר שלנו שידעת לאחד, ידעת לראות את הטוב".
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, דיבר אף הוא על אהבתו הגדולה של הרב לכל אדם: "אנחנו עומדים כאן ליד מיטתו של מי שכל מהותו הייתה אהבה. הוא אהב כל נפש, כל רגב במדינת ישראל. אהבה אמיתית, גדולה, ללא שום פשרות, אלא רצון אמיתי לחבר הכול לתמונה שלמה – לתורה, לעם ולארץ. אנחנו עומדים מול מיטתו של מי שהיה מעל לכול מחנך של דורות. הוא יכול להסתכל בסיפוק גדול ולראות שאכן זכה לקרב לבבות ותלמידים".
הרב הראשי סיפר כי רק לפני כשבוע ביקר את הרב דרוקמן ושמע ממנו, כדבריו, "את המילים האחרונות. מילים של אכפתיות וכבוד". לדבריו, "אנחנו עומדים בכאב גדול ואומרים שמדינת ישראל אחת היא, ועלינו מוטלת האחריות לשמור עליה מאוחדת".
הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, אמר כי "היום, במלאת שמונה ימי החנוכה, כבה הנר. יותר נכון – כבתה המנורה. כל נר מסמל תפקיד אחר: נר הארץ, קיבוץ גלויות, ההתיישבות, השלום ועוד נרות רבים. הציבור הגדול שנמצא פה מראה שעדיין לא כבה הנר. הנר האישי כבה, אבל הרב הצליח בחייו הארוכים להדליק נרות רבים. היום התרבו הישיבות, המעשים הטובים, ערי ישראל – וזה הרבה בזכותו. המסר שלו היה דרך המלך של הציונות הדתית המקורית, של שילוב כל האורות ביחד".
"הוא היה הלב שלנו"
"השמיים בוכים אתנו, אבל יש שמחה גדולה בשמיים", אמר בבכי בנו, הרב נחום דרוקמן. "גידלת אותנו לאהבת אנשי תורה – לא ממגזר מסוים. לאהוב את התורה ומעבירי התורה בדור המיוחד שלנו. היית שר החינוך האמיתי של מדינת ישראל. גידלת אותנו לאהוב ממש את ארץ ישראל, לראות את הקץ הכל כך מגולה. היית אמן בלעשות דברים בלי פרסום. הנעת את הדברים קדימה, וכבוד לא היה חשוב לך בכלל".
הרבנית ברוריה ביננפלד, בתו של הרב, סיפרה על השיעורים הרבים שהעביר אביה, "ואחרי כל שיעור כזה היה עומד תור ארוך להתייעץ... בליל הושענא רבה העברת שיעורים משש בערב ועד הבוקר ברציפות. גם ביום חמישי האחרון, כשהרגשת מאוד לא טוב, נתת ארבעה שיעורים, שאחד מהם זכיתי לשמוע. היית בעל תפילה מופלא, מעומק הלב ומכל הנשמה. תמיד היית שליח ציבור בכל דבר שעשית. אבא יקר, היית איש של חסד אינסופי שרואה כל אדם – קטן כגדול. ראית אותך אינספור פעמים קובע אינספור פגישות ביממה. חיזקת אנשים ונשים קשי יום במילים טובות ועזרה ממשית".
הרב שמעון לפיד, ראש הכולל בישיבה הגבוהה אור עציון וחתנו של הרב, ספד לו בדמעות: "הוא היה עמוד הברזל של המשפחה כולה. הוא הכיר כל אחד מהצאצאים הרבים, היה בכל שמחה. בימי ההולדת של הבנים והבנות היה תמיד מופיע. אבא שיש לו אלף עיסוקים – והוא אבא מוחלט. הוא היה המשענת שלנו, אבל לא רק אבא שלנו – אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו. מי שלא ראה את אהבתו לתלמידיו, לא יודע מה זאת אהבה. אבא במלוא מובן המילה. הולך לבריתות, קם ממיטת חוליו בבית החולים והלך לערוך חופה.
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאנחנו אוהבים אותו, ואת האהבה שהוא אהב אותנו. מים רבים לא יכבו את זה. איזה לב היה לו. פיזית הוא היה חולה לב כבר עשרות בשנים, אבל רוחנית היה לו את הלב הכי בריא. אחרי שקיבל את התקף הלב הראשון, לפני למעלה מארבעים שנה, המליצו לו הרופאים להפחית פעילות. אמר הרב לרופא, בשביל מה צריך לב? לב צריך להפיץ תורה. הוא היה הלב שלנו".
הרב הצבאי הראשי, תא"ל אייל קרים, אמר בהספד שנשא הבוקר בישיבה: "בימים שלצערנו מאופיינים בנטייה לפירוד ולקיצוניות, תחסר לנו מאוד דמותו המאירה של הרב, שהצליחה כמעט עד יומו האחרון למצוא את המאחד והמלכד את השורות".
יגאל קליין, מזכ"ל תנועת "בני עקיבא", שהרב דרוקמן היה מאושיותיה, ספד לו: "אתמול, לאחר שהועלו כל נרות החנוכה, עלית אתה לגנזי מרומים, כאילו חיכית שכל הנרות יתאחדו, בדיוק כפי שפעלת כל ימי חייך – לאחד, לחבר. דקות ספורות לאחר שנדם הלב, קיבלתי טלפון ממזכ"ל תנועת הנוער העובד והלומד, שביקש לחבק ולחזק. ואז התחדדה שוב ההבנה שהלב הבוער לא שייך רק לתנועת בני עקיבא או רק לציבור שלנו. הלב הטהור שלך שייך לכל עם ישראל. לא עזבת אותנו ואת עולמנו עד שראית שכל הנרות מאירים ומתחברים – ואז עלית ונתעלית לגנזי מרומים".
סיפור של שואה ותקומה
מי שביקש לפקח על טקס ההלוויה, הוא דביר דהן (23) מקריית מלאכי, קצין בחטיבה לביטחון פנים של משמר הגבול. דהן הוא בוגר ישיבת "אור עציון", ותלמידו של הרב דרוקמן. כשהתבשר על פטירתו, ביקש הקצין לחלוק כבוד אחרון לרב ולפקד על טקס ההלוויה, ולשם כך הפסיק את הנופש שאליו יצא עם רעייתו. "כל חיי אני הולך בדרכו ולאורו של הרב דרוקמן", סיפר בשיחה עם ynet. "השיעורים שהוא העביר לנו זכורים לי עד היום. הוא דמות מובילה בחיי. יש לי צורך לחלוק לו כבוד אחרון גם במסגרת תפקידי במג"ב".
11 צפייה בגלריה
מפקד הטקס דביר דהן, קצין בחטיבה לביטחון פנים של משמר הגבול שהיה תלמידו של הרב, עומד מול חלקת הקבר
הרב דרוקמן, חתן פרס ישראל על מפעל חיים, נחשב ל"זקן הרבנים" בציבור הדתי-לאומי. כאיש תורה ואיש חינוך, הוא עמד בראש ישיבת אור עציון שביישוב מרכז שפירא והיה נשיא מוסדותיה, ונוסף על כך כיהן, בין השאר, כחבר הנהלת תנועת הנוער בני עקיבא, כיו"ר מרכז הישיבות והאולפנות שלה וכנשיא איגוד ישיבות ההסדר. בעבר היה ממובילי תנועת ההתיישבות "גוש אמונים" וראש מערך הגיור הממלכתי במשרד ראש הממשלה – וגם חבר כנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל.
הוא נולד בעיירה קוטי שבפולין (כיום אוקראינה) בנובמבר 1932 והתחנך במוסדות יהודיים מקומיים. כשהיה ילד בן 7 פרצה מלחמת העולם השנייה, ומשפחתו הצליחה להסתתר מהנאצים ולהימלט לרומניה. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג חשוך ילדים, שעימם עלה לישראל בגיל 11. לאחר השואה התאחדה המשפחה בארץ. כאן למד דרוקמן בכפר הרא"ה, "אם ישיבות בני עקיבא", והתגייס לגרעין נח"ל של תנועת הנוער הדתית.
את פעילותו הציבורית החל כבר לפני גיל 20, כאשר הצטרף להנהלה הארצית של התנועה, במקביל ללימודיו בישיבה היוקרתית מרכז הרב בירושלים, שבה גם לימד בהמשך. בשנים הבאות שימש כשליח מטעם בני עקיבא בארה"ב, ולאחר שחזר ארצה הקים את ישיבת אור עציון שבראשה עמד עד יום מותו.
