פרשות התקיפות המיניות שנחשפו בחברה החרדית, הביאו לעלייה במודעות ההורים לנושא הפגיעה המינית בילדים – אך יותר ממחציתם מרגישים כי אין בידם כלים להדרכה בנושא, וגם לא ידע למי לפנות במקרה של פגיעה. לחלק גדול מהם אין ביטחון ביכולת שלהם להתנהל מול הילד, במקרה של פגיעה מינית. כך עולה ממחקר חדש של קרן ידידות טורונטו, שבדק כיצד השפיעו פרשות המוגנות האחרונות בחברה החרדית, על ההתמודדות של הורים עם התופעה.
זה התחיל ביהודה משי זהב, שנפטר הבוקר (ד') לאחר ניסיון התאבדות לפני למעלה משנה, המשיך בחיים ולדר – ומשם הדרך להתמוטטות הסכר הייתה קצרה: שנה קשה חלפה על החברה החרדית, שמצאה עצמה מתמודדת עם פרשות אפלות של פגיעות מיניות, ונמצאת בעקבות כך בעיצומו של תהליך שנראה כשידוד מערכות בכל הקשור להגברת המודעות בנושא הפגיעות המיניות ולטיפול בהן.
מחקר המוגנות הראשון מסוגו, בוצע באמצעות חברת "אסקריא" בקרב 700 הורים לתלמידים במערכת החינוך – נשים וגברים, מהזרמים החסידי, הספרדי והליטאי. מהממצאים עולה, כאמור, כי למרות עלייה במודעות לתופעת הפגיעה במוגנות בחברה החרדית, לקרוב למחצית מההורים החרדים אין כלים ויכולת להתמודד עם פגיעות מיניות בקרב ילדיהם. הם אינם סומכים על בתי הספר כמקום בטוח, לא יודעים למי לפנות במקרה הצורך – ואין להם כלים לחנך את ילדיהם איך להימנע מפגיעה.
שני-שלישים מההורים מעריכים כי בקרב הציבור החרדי נרשמה עלייה במודעות לתופעת הפגיעה במוגנות ילדים בעקבות הפרשות האחרונות במגזר. עם זאת, 45% לא מרגישים שיש בידם מספיק כלים כדי להדריך את הילדים בנושא המוגנות, ולא בטוחים שידעו למי לפנות במקרה של פגיעה. 57% לא מרגישים בטוחים ביכולתם להתנהל מול הילד במקרה של פגיעה מינית.
הבדלים ניכרים בין הבנים לבנות
עוד חושף המחקר, כי במוסדות החינוך לבנים, תחושת האמון והביטחון של ההורים נמוכה יותר מאשר בבתי הספר לבנות. כך, רק 54% מהורים לבנים הלומדים בישיבות (ישיבה קטנה/ תיכונית) ו-57% מהורים לבנים בבתי ספר יסודיים או תלמודי תורה, סבורים כי מוסדות החינוך פועלים במידת האפשר כדי למנוע פגיעה במוגנות ילדיהם – זאת לעומת 64% מההורים לבנות בבתי ספר או בתיכונים (סמינרים).
40% מההורים לבנים סומכים על בתי הספר שידעו לטפל בתלונות על פגיעה במוגנות, בהשוואה ל-48% מההורים לבנות. הפער הגדול בין הורים לבנים להורים לבנות, מתבטא גם ביכולת לראות את בתי הספר כמקום בטוח ומוגן לילדיהם: 54% בקרב הורים לבנות, לעומת 41% בקרב הורים לבנים.
ההורים התבקשו לדרג את המקומות שבהם הם רואים כתובת לעזרה במקרה של פגיעה. פסיכולוגים נחשבים לכתובת היעילה ביותר (55%), אחריהם המשטרה (50%). במקום השלישי נמצאים הרבנים (45%) ומעט אחריהם ארגונים חברתיים ועמותות סיוע (43%). עסקנים (35%), שירותי רווחה או עובדים סוציאליים (29%), בתי ספר (18%), סיוע משפטי (15%) ומשפחה (10%) מוקמו במקומות נמוכים יותר, ונחשבים למועדפים פחות בעת הצורך בסיוע.
כשליש מההורים בחרו להתעלם
חוסר הביטחון של ההורים בנוגע ליכולתם לתת מענה בתחום המוגנות, התבטא גם בתגובה הראשונית להתפוצצות הפרשות בחברה החרדית. כך, לפי הסקר, 37% אמנם הדריכו ילדיהם כיצד לשמור על המרחב האישי שלהם, אך במקביל בחרו כשליש מההורים להתעלם לחלוטין מהפרשות.
תופעה זו בלטה במיוחד בזרם החסידי, שבו 44% מההורים נמנעו לחלוטין מקיום שיחה עם ילדיהם על הפרשות. רק 46% מההורים הגדילו את תדירות השיחות שלהם עם ילדיהם מאז התפוצצות הפרשות, בעוד עבור 56% מההורים לא הייתה לפרשות כל השפעה על תדירות השיח על מוגנות.
44% מההורים נמנעו לחלוטין מקיום שיחה עם ילדיהם על הפרשות שטלטלו את החברה החרדית. רק 46% מההורים הגדילו את תדירות השיחות שלהם עם ילדיהם מאז התפוצצות הפרשות, בעוד עבור 56% מההורים לא הייתה לפרשות כל השפעה על תדירות השיח על מוגנות
נתן קנדלר, סמנכ"ל קרן ידידות טורונטו, אמר כי המחקר מלמד שלצד עלייה מבורכת במודעות הורים למוגנות, נדרשת עוד עבודה רבה במערכת החינוך כדי להתמודד עם התופעה. "בתי הספר מהווים ציר מניעה משמעותי לא רק למורים ולתלמידים, אלא גם ביכולת לספק ביטחון להורים ולצייד אותם בכלים כיצד לתת מענה לילדיהם בעת הצורך".
לדבריו, "הדרך להשיג את היעד היא, בראש ובראשונה, באמצעות הטמעה של תוכניות מוגנות במערכת החינוך כולה, ובהמשך ביצירת מנגנון לשיתוף ולהעברת ידע בין בתי הספר, הרשויות המקומיות וההורים ביחס למצב המוגנות, והכול כדי לתת מענה בזמן אמת לצורכי הילדים וההורים בתחום".
"המודעות לפגיעות מיניות גדלה"
אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אמרה כי "ממצאי המחקר של קרן ידידות טורונטו מעידים על קיום של ואקום גדול בחברה החרדית, אך גם על הזדמנות גדולה לייצר שינוי. העובדה שיש עלייה במודעות להיקף הפגיעות והנכונות של הורים לומר שאין להם כלים להתמודד עם פגיעות, מחייבת את כל הגורמים החינוכיים במגזר, כמו גם את המנהיגים הרוחניים והרבנים, לפעול באופן מיידי להכשיר הורים ולחנך ילדים כדי לספק מוגנות שנדרשת כל כך בקהילה הזו".
במועצה לשלום הילד אומרים: "מניסיוננו בליווי מאות ילדים נפגעי עבירות מין מדי שנה לאורך ההליך הפלילי, למדנו על השינוי החיובי שחל בחברה החרדית. המודעות לפגיעות מיניות גדלה, ואיתה היכולת והאומץ לחשוף פגיעה ולהתלונן, וכן לפנות לעזרה.
"עם זאת, ובדומה לקהילות סגורות אחרות, עדיין ישנם חסמים משמעותיים מפני חשיפת פגיעה ובוודאי מפני מניעתה. הענקת כלים להורים, למחנכים ולילדים עצמם היא קריטית למניעה, ולחשיפה לאחר פגיעה... ככל שהמודעות לפגיעות מיניות תגדל, לא רק שיגדלו סיכויי השיקום של הילדים הנפגעים, אלא גם יהיה סיכוי גדול יותר למנוע את הישנותן בזכות האומץ לחשוף אותן".
