לפני 15 שנים, כשהייתה בת 20, נישאה רחלי לבחור ישיבה חרדי. אף שגדלה במשפחה חרדית "ליברלית יחסית", כדבריה, לא היה לה מושג על המתרחש בין גבר לאישה. היא לא נחשפה לסרטים או למידע. בעלה היה הבחור הראשון שפגשה, ועד למפגש המכונן ההוא עם מדריכת הכלות, שבו הוכנסה "בסוד העניינים", היא מספרת כי הייתה תמימה להפליא – ובהתאם לעומק הבורות, גם חוויית המיניות הייתה קשה להפליא.
כמו רחלי – גם גילי הגיעה אל חיי הנישואים תמימה, הגם שמעט פחות בורה. "גדלתי בחברה חרדית בבני ברק", היא מספרת. "כן, נחשפתי. כן, קראתי גם חומרים לא חרדיים. כן, דיברו אצלנו בין הבנות בתיכון החרדי על מין, ועל מה שקורה אחרי החתונה. החברות שלי היו בעיקר מבוהלות, אבל אותי זה דווקא סיקרן. חיכיתי לזה".
- זר לא יבין: הרב קניבסקי נפטר – ואנחנו בחרדה/ רחלי גרינוולד
מה שגילי לא ידעה, זה את העובדות הפשוטות הכרוכות בקיום יחסים – והדרכה לקויה מאוד שקיבלה ממדריכת הכלות, בדומה לחברתה, רחלי, הפכה את חיי הנישואים שלה לשדה קרב שאינו נגמר. גילי ורחלי בחרו להתראיין לכתבה לאחר שנים של שתיקה. קבוצה שגיבשה "התנועה לעיתונות ציבורית", שנועדה לאפשר לקבוצות מוחלשות לפעול במרחב התקשורתי, חיברה בין נשים חרדיות שגילו כי הן לא לבד.
כעת הן מבקשות לחלוק עם אחרות את מה שחוו, כדי להביא אולי לתיקון – ולכל הפחות להפרת הבדידות הכרוכה בשתיקה סביב "דברים שהצניעות יפה להם": "התברר שכל אחת מאיתנו סוחבת חבילה, ואף אחת פשוט לא מדברת על זה, וזה טעון שיפור דחוף".
"חוויה טראומטית מאוד"
"בגיל 20 לא ידעתי כלום", אומרת רחלי בריאיון חשוף וכואב. "ידעתי שילד לא בא מהחסידה, אבל מה בדיוק קורה שם? זה לא". כמו כל בחורה חרדית, היא הגיעה ללמוד את ההלכות הקשורות לקיום יחסים אצל מדריכת כלות, שמלבד לימוד הלכות טהרת המשפחה, אמורה הייתה גם להכין אותה לצד "הפרקטי" של חיי הנישואים. "המדריכה אמרה ש'צריך לעשות ככה' ו'צריך לעשות ככה'. היא גם אמרה ש'המצווה' (כפי שמכונה אקט קיום היחסים – ט"פ), צריכה להיעשות עוד בליל הכלולות".
7 צפייה בגלריה
"כל השנה הראשונה חיינו חיים כפולים: כלפי חוץ, העמדנו פנים שהכול בסדר, אבל בפנים הרגשתי שמשהו דפוק אצלי"
(אילוס: Shutterstock)
שלושה חודשים לאחר נישואיהם, רחלי ובעלה לא הצליחו לקיים יחסי מין. "גם הוא עצמו עבר הדרכה מטומטמת", היא נאנחת. "היינו שני מנותקים, ופשוט לא ידענו מה לעשות. החוויה הייתה קשה מאוד. זו פשוט הזיה שלא ידענו מה הולך ולאן. שלושה חודשים ביחד, וזה גורם ללחץ ולכעסים, ואת לא יודעת למי לפנות ואת מי לשתף בקושי הכל-כך רגיש הזה".
בסוף בחרה רחלי לשתף מרצה מהסמינר למורות שבו למדה. "התחלתי לבכות. אמרתי לה, 'משהו לא בסדר'. הייתי צריכה להגיע אליה הביתה, והיא הראתה לי בדיוק איך נראה איבר המין ולאן זה אמור להיכנס", היא אומרת. "גם אחרי זה לא היה הוקוס-פוקוס. היו לי חרדות כי מפחידים אותך שזה כואב. לקח זמן עד שבאה ההנאה. בנוסף, על כל דבר הוא הרגיש צורך לשאול את הרב שלו אם זה מותר או אסור".
שלושה חודשים לאחר נישואיהם, רחלי ובעלה לא הצליחו לקיים יחסי מין. "גם הוא עצמו עבר הדרכה מטומטמת. היינו שני מנותקים, ופשוט לא ידענו מה לעשות"
רחלי מתארת "חוויה טראומטית מאוד", כדבריה. "את חיה עם גבר שאת לא ממש מכירה. את רוצה לבנות קשר וזה לא עובד. כל השנה הראשונה בעצם חיינו חיים כפולים: כלפי חוץ, העמדנו פנים שהכול בסדר. אבל בפנים הרגשתי שמשהו דפוק אצלי. רק אחרי ששיתפתי, אמרה לי מישהי: חמש שנים מהחיים שלי נלקחו ממני עד שבעלי הסכים להשתחרר מ'זה אסור' ו'זה אסור'. הם היו דבוקים למה שהרב אמר. אני מאמינה שאם הייתי מקבלת הדרכה נכונה וליווי, כל המצב היה יכול להיות אחרת לגמרי, והרבה סבל מיותר היה נחסך".
"בכיתי וצרחתי מכאבים"
גילי מתארת חוויה דומה, רק בלי "הפי אנד". אל חיי הנישואים הגיעה עם חלקי סיפורים בלבד. "אין באמת מידע מסודר", היא אומרת. "אין שום גורם שעושה סדר, אבל ראיתי בזה משהו רומנטי, נפלא, שאני רק מחכה לממש".
החלום על חיי נישואים מאושרים התרסק באחת. "בלילה הראשון היה לחץ באוויר", היא משחזרת. "היו המון דברים שהיה צריך לעשות. למשל, ללבוש את הבייבי-דול שאמא שלי קנתה לי, וזה הרגיש לי כל כך לא טבעי, הרי בקושי נתנו ידיים עד אז. אמרתי לו, 'אני לא הולכת ללבוש את זה הלילה'. היה גם חורף וקר, אז לבשתי פיג'מה חמה ואמרתי לו, 'בזה אני מרגישה יותר בנוח. בוא נדבר, הרי לא דיברנו שבוע'. ישבנו על הספה ודיברנו, התנשקנו קצת.
"כבר למחרת, באירוע 'שבע ברכות', אמא שלי אמרה לי מיד כשהגיעה: 'רק תרגיעי אותי שהכול בסדר'. סיפרתי לה בכנות שאנחנו עוד לא שם, אבל תחושת הלחץ כבר התחילה להעמיק. כולם עוקבים אחרייך אם אתם נוגעים או לא נוגעים (כאשר הזוג מקיים יחסים מלאים בפעם הראשונה, הם נדרשים לפי ההלכה לשמור על כללי נידה – ט"פ). כל לילה ניסינו יותר להתקרב, ואני פשוט לא אפשרתי. השרירים היו מכווצים לחלוטין".
בצר לה הצליחה גילי לשתף את אמה. "התגובה שלה הייתה, 'מה הבעיה? כולם עושים את זה, שחררי'". החוויה המינית הקשה הפכה לזוגיות קשה
גילי סבלה מהתופעה הרפואית המכונה וגיניזמוס – כיווץ שריר פתח הנרתיק באופן שלא מאפשר חדירה – מבלי שידעה אפילו לקרוא לה בשם. "הוא מנסה לחדור, ואני פשוט בוכה וצורחת מכאבים. ככה עוברים חודשיים-שלושה, ויש מחזור והפסקות בין לבין, וכלום. היו פעמים שהייתי אומרת לו, 'גם אם אני בוכה וצועקת – פשוט תתעלם ותמשיך'. הוא לא יכול היה לעשות את זה, ובצדק".
בצר לה הצליחה גילי לשתף את אמה. "התגובה שלה הייתה, 'מה הבעיה? כולם עושים את זה, שחררי'". החוויה המינית הקשה הפכה לזוגיות קשה: "רציתי רק לרצות בכל דבר, כי אני נכשלתי. אמרתי לעצמי, כמה דפוקה את? הייתי ילדה בת 20, והדבר הכי מפחיד היה להתגרש. הוא סבל ואני סבלתי. כל האינטימיות והקִרבה הפכו לכאב".
"אחרי חמש שנות נישואים הגיעה רוויה"
גילי מספרת כי סבלה מהיעדר אמפתיה גם מצד אנשי המקצוע החילונים. "אחד הסקסולוגים שטיפל בנו, אמר לי: 'את המקרה הכי קשה שנתקלתי בו'. עברנו אינספור טיפולים, פסיכולוגים, סקסולוגים, גינקולוגים. הייתי נדרשת לבצע כל מיני 'אימונים' כואבים בנרתיק, כטיפול. בשלב מסוים פשוט שחררתי. לא יכולתי יותר. אמרתי לו, זאת אני וזהו. הרגשתי שאם הגוף שלי לא רוצה לעשות פעולה מסוימת, אז הוא לא רוצה, ואני לא אמורה ללכת בניגוד לתחושות שלי.
"אבל רציתי ילדים, שנינו רצינו. חשבתי שילד יוכל לפתור את המלכוד שנקלענו לתוכו. אז פשוט שמנו זרע במזרק ביתי, הזרקתי לעצמי וזהו, נקלטתי. חששתי מאוד מהלידה. רציתי לעבור ניתוח קיסרי כי פחדתי שאפילו בדיקות לא אצליח לעשות. אבל דווקא הלידה הייתה חוויה טובה מאוד. האפידורל עזר.
"אחרי הלידה גם השתחרר משהו. אמרתי לעצמי, אם תינוק יכול לצאת משם, אז מה הבעיה? אבל זה לא נפתר. הגוף שלי כבר קישר כל אינטראקציה מינית לסבל, וכבר הייתה תחושה שזה נגמר, שאי אפשר לשקם את הזוגיות הזו, והתגרשנו. אחרי חמש שנות נישואים הגיעה רוויה".
"בשלב מסוים פשוט שחררתי. לא יכולתי יותר. אמרתי לו, זאת אני וזהו. הרגשתי שאם הגוף שלי לא רוצה לעשות פעולה מסוימת, אז הוא לא רוצה, ואני לא אמורה ללכת בניגוד לתחושות שלי"
השנים חלפו, וגילי נישאה שנית. "כיום אני יכולה להגיד שבזוגיות השנייה זה נעלם. התברר לי שכאשר את שולטת בתהליך, בקצב ובבחירה של הפרטנר, זה אפשרי לקיים יחסים וליהנות, וזה מדהים".
"זה יכול היה להיות אחרת"
גם גילי וגם רחלי טוענות כי סיפורים כמו שלהן קורים פעמים רבות מדי. משהו מערכתי, לדבריהן, לא עובד כמו שצריך. "זה לא מתאים להיפגש עם בחור ארבע פגישות ואז להתארס", אומרת רחלי. "הייתי צריכה להתחתן מאהבה. אמרו לי, אהבה תגיע אחר כך – ובאמת בנינו אותה. אבל צריך קצת יותר. הדרך הייתה קשה מאוד, וזה יכול היה להיות אחרת".
גילי מציגה תמונה מורכבת יותר: "המערכת לא אשמה בווגיניזמוס שלי, ברור לי שזה משהו נפשי. אבל כן שמעתי ממטפלים שהלכתי אליהם, שזה מאפיין חברות שמרניות – חרדיות, מוסלמיות, דתיות. הייתי יושבת באינספור חדרי המתנה, ואלו הנשים שהיו סביבי".
רוחות של שינוי מנשבות בנושאים הרגישים האלה בחברה החרדית. אביגיל מולכו-שילוח, פיזיותרפיסטית רצפת האגן, וחוי בלושטיין, מדריכת כלות פופולרית מבני ברק, טוענות כי לצד הכשלים יש כבר אלטרנטיבה לצעירות החרדיות בראשית החיים הזוגיים.
אביגיל מולכו-שילוח"פעם לא דיברו על זה, והיום זה מתחיל לצוף על פני השטח", מסבירה מולכו-שילוח. היא מצביעה על תופעה מוכרת במגזר הדתי – מתן הורמונים לנשים לפני החתונה, כדי לסדר מחזור או לעכב אותו, כך שהכלה תגיע "טהורה" לחופתה. "יש משחק עם ההורמונים לפני החתונה, והורמונים לא טובים לכל אחת".
לדבריה, מה שמייחד את הקשיים אצל זוגות חרדיים הוא המפגש הראשוני מאפס למאה, ללא היכרות, ללא מגע שבונה את הקשר או אינטימיות שמקדימה את המין: "הזוג החרדי ירגיש שזאת מצווה לקיים יחסים בלילה הראשון לחתונה. אנחנו מדברים על בחורה שבחיים לא נגעה בגבר לפני כן, ופעמים רבות גם עברה הדרכת כלות לא מאוד מוצלחת".
אביגיל מולכו-שילוח: "נשים צריכות מוכנות גופנית ליחסים. אם יש פה מצווה לקיים, והמגע זר ולא נכון או נעים לה – האישה הצעירה עלולה להיסגר. זו חשיפה גופנית גדולה מאוד"
הדד-ליין הוא הבעיה?
"כן. לכן יש היום מדריכות כלה שאומרות מפורשות לא לקיים יחסים בלילה הראשון – אגב, גם כדי לא להיות נידה. יש מי שאומרות גם לחכות שבוע", מסבירה מולכו-שילוח, כך שרק אחרי אירועי ה"שבע ברכות" יקדישו בני הזוג זמן להעמקת הקִרבה והמגע.
"האמא אמרה לי, אל תדברי איתה"
מולכו-שילוח מצביעה על בעיה גם אצל החתנים הטריים, שמקבלים הדרכה בעייתית. "אני רואה אצל הגברים המון בעיות", היא אומרת. "המצב הזה לא משפיע רק על נשים. יש המון לחץ סביב גברים לקיים את המצווה. גם להם זה זר, גם להם זה שונה. התפיסה הזאת שגבר רק רוצה לחדור היא פשוט לא נכונה. גם מיניות של גברים היא מורכבת. יש לי עכשיו מטופלת שהייתי צריכה להגיד לה, 'תפסיקי להלחיץ אותו. הוא לא שם. יש לו בעיות של זקפה מהלחץ'. ויש מה לעשות: להדריך יותר נכון, לעשות הדרכה משותפת, או שיהיה קשר בין מדריכת הכלות למדריך החתנים. זה יכול היה לייצר הרבה פחות לחץ".
מה את פוגשת אצלך בקליניקה?
"קודם כול, חשוב להדגיש שהבעיה היא ממש לא רק הלילה הראשון. יש זרמים מסוימים בחברה החרדית, שבהם הידע לוקה בחסר. הייתה אצלי מישהי אחרי לידה, שעדיין לא ידעה שצינור השתן ופתח הנרתיק הם שני מקומות שונים. הגיעה אליי מישהי והיה לי ברור שתהיה לה בעתיד בעיה בקיום יחסים, אבל אמא שלה הורתה לי: 'אל תדברי איתה על זה. לא מקובל לדבר, להסביר, את לא מטפלת בזה'".
אביגיל מולכו-שילוח: "הזוג החרדי ירגיש שזאת מצווה לקיים יחסים בלילה הראשון לחתונה. אנחנו מדברים על בחורה שבחיים לא נגעה בגבר לפני כן, ופעמים רבות גם עברה הדרכת כלות לא מאוד מוצלחת"
אלה המקרים הקיצוניים, אבל מולכו-שילוח סבורה כי לא צריך ללכת לקיצוניות כדי להבין שיש בעיה: "נשים צריכות מוכנות גופנית ליחסים. אם יש פה מצווה לקיים, והמגע זר ולא נכון או נעים לה – האישה הצעירה עלולה להיסגר. זו חשיפה גופנית גדולה מאוד. הרצון יכול להיות שם, אבל הן לא מחוברות לגוף שלהן כי המעבר מאוד-מאוד חד".
"הבעיה מתחילה בהיעדר שפה"
במהלך התואר הראשון בפסיכולוגיה נחשפה חוי בלושטיין לשתי חברות שהתגרשו בעקבות בעיות בקשר האינטימי הזוגי. היא החליטה להתמסר להכרת הנושא, ועברה קורס הדרכת כלות של הזרמים השמרניים בחברה החרדית, ובהמשך קורס הדרכה לחיי אישות מטעם מרכז יה"ל, בראשות ד"ר מיכל פרינס, המבקשת לחבר את המחקר העכשווי בתחום המיניות – לציבור הדתי והחרדי.
7 צפייה בגלריה
"יש היום מנהג חדש: לעשות שיעור קבוצתי בכל הנוגע להלכות – ולהשאיר את השיחה על קיום היחסים למפגש האישי. זה רעיון רע"
(צילום: shutterstock)
"הבעיה מתחילה בהיעדר שפה", אומרת בלושטיין. "לכל איבר יש שם: יש אוזן, יש פה, יש יד ורגל. גם לאיברי המין יש שמות, והשפה העברית היא שפת קודש. המילים שבאו לתאר את איברי הרבייה הן מתוך הקשרים של קודש". כך, מצאה בלושטיין דרכים "לקרוא לאיברים בשמם מבלי לפגום בכללי הצניעות", כדבריה. "המילה פות מגיעה מתוך הדימוי לשערי קודש הקודשים: 'וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב'", היא מצטטת מתוך ספר מלכים. "כשאנחנו אומרים אורגזמה, בעברית המשמעות היא אור בהגזמה, עונג רב. מה רע בזה?
"מגיעות אליי נערות שיודעות לראות כל חצ'קון שיוצא להן, אבל לא יודעות איך נראה איבר המין שלהן. הן לא יודעות מהו התהליך שעובר הגוף שלהן בווסת, או אילו הורמונים שותפים לכך. זה בסדר לא לדבר על הכול, אבל יש הרבה על מה לדבר. אלה דברים שנערות אמורות ללמוד להבין הרבה לפני הכניסה לזוגיות והיחסים הזוגיים. השיח על הגוף והמיניות לא יכול לבוא רק דקה לפני החתונה. בחודשיים אינטנסיביים יש הרבה דברים דוחקים כמו שמלה וקייטרינג, וכמובן הרבה מאוד מידע הלכתי חדש – ולאלה נוספת גם אנטומיה של הגוף ומיניות. אי אפשר לקלוט הכול".
חוי בלושטייין: "מגיעות אליי נערות שיודעות לראות כל חצ'קון שיוצא להן, אבל לא יודעות איך נראה איבר המין שלהן. הן לא יודעות מהו התהליך שעובר הגוף שלהן בווסת, או אילו הורמונים שותפים לכך"
בלושטיין אומרת עוד, כי "מדריכות כלות לא מקבלות באמת הכשרה בהרבה נושאים שקשורים למיניות, אפילו ברמה הבסיסית של איתור סימנים לפגיעה מינית קודמת, או לחרדות. יש היום גם מנהג חדש, לעשות שיעור קבוצתי בכל הנוגע להלכות – ולהשאיר רק את השיחה על קיום היחסים עצמם כמפגש אישי. זה רעיון רע, מאחר שפעמים רבות לימוד ההלכה מעורר שאלות שונות על מיניות, ובקבוצה הכלה לא תפתח את הדברים, ובהתאם גם לא תקבל מענה".
"לא מדברים על הנאה"
גם אצל גברים מזהה בלושטיין כשלים רבים בהדרכת החתנים. "במהלך ההיריון הוא יגיע איתה בהמון מקרים לכל ביקור וביקור, ויתעניין בכל מה שקורה. אז למה כל מה שהוביל לשם לא רלוונטי? ההדרכה שחתנים חרדים רבים מקבלים היא טכנית: יש אזורי גירוי, החזה, הדגדגן, תיגע פה ופה וזה אמור לעשות את העבודה. אבל מה לעשות שנשים – ובני אדם בכלל – זה לא מתג שלוחצים עליו ונדלק אור".
מה עם הנאה?
"לא נתקלתי שמדברים על זה, למרות המרכזיות של הנושא ביהדות. מדברים על מה שצריך לעשות באופן טכני כדי לקיים את המצווה. לא מספרים שזה מהנה. הגיעה אליי בחורה מבית פתוח מאוד יחסית, ואמרה לי, 'לא חשבתי שזה קשור אלינו, כל מה שמראים בסרטים. חשבתי שאצלנו זה נועד רק בשביל להביא ילדים לעולם'. זו מצווה מאוד שונה, ונתפסת כסוג של אנטיתזה לאורח החיים של צניעות. אז לא מדברים עם הכלה על דגדגן, שזה איבר שהקדוש ברוך-הוא ברא אך ורק לצורך ההנאה. אין לה מושג בכלל על עצם קיומו, למה שהיא תחשוב על זה?"
חוי בלושטייןלדברי בלושטיין, הרבנים החרדים פועלים לשחרר את הגברים שפונים אליהם מהעיסוק במה שאסור. אך עיקר התיקון מגיע, לדבריה, בעיקר בליווי "ביום שאחרי": "כמו בלימודי נהיגה, יש תיאוריה, יש פרקטיקה, יש טסט, אבל גם יש נהג מלווה – וזו אופציה נצרכת מאוד. יש בדרך כלל מפגש זוגי אחרי החתונה, לפעמים יותר, בהתאם לצורך של הזוג".
איך מגיבים גברים חרדים לכל הדיון הישיר הזה במיניות, ועוד מול אישה?
"הם מגיעים מאוד פתוחים ומתעניינים. יצא לי להדריך מישהי מזרם חסידי ושמרן, והאמא של הכלה הזהירה אותי: 'אני ממש לא יודעת אם הוא יסכים בכלל לשמוע. הוא אפילו לא מסתכל על נשים'. אבל הוא הסכים ובא, והם ישבו יחד ושאלו שאלות, והוא הרגיש שזה היה חשוב ומשמעותי. זה עצוב, אבל לרוב מגיעים אליי כי יש בעיות. מכל הזוגות הרבים שהדרכתי, היו רק שניים שאמרו, 'טוב לנו, אבל אנחנו רוצים לדעת איך אפשר שיהיה עוד יותר טוב'. ואני שואלת את עצמי, למה אין יותר כאלה? צריך לדאוג שיהיו יותר".
