האדמה מעל לתחנת הסאבוויי שבבורו פארק, לא רעדה ביום שאחרי פרסום התחקיר של הניו-יורק טיימס על מצבן העגום של הישיבות בניו-יורק. אף שטריימל לא הוסר בפני העיתון הנחשב בעולם ברחובות המובלעת החסידית שבברוקלין. זאת למרות שבמהלך יוצא דופן פרסם הטיימס את התחקיר המקיף שלו גם ביידיש – כדי שיוכל להגיע לכמה שיותר עיניים קוראות בקהילה עצמה. הרוחות, כך נדמה, סוערות בכוס הקידוש של מנהיגי הקהילה, שחוששים לתדמיתה, אך לא מעבר לה.
התחקיר שפורסם בגיליון יום א' הנחשב – בתזמון מעניין נוכח הסערה הפנים-מגזרית בישראל סביב לימודי הליבה, המאיימת לפצל את הפוליטיקה החרדית ואף את הרחוב החרדי – מעיד על מצב מחפיר בכל הנוגע ללימוד אנגלית ומקצועות לא דתיים, ואף על אלימות ועונשים גופניים היוצרים אווירת פחד וטרור בקרב התלמידים.
עד לפרסום התחקיר ניסו מנהיגי הקהילה לעשות הכול כדי להילחם בטענות. במהלך השבוע האחרון, לאחר שהניו-יורק טיימס שלח לבתי הספר סיכום של התחקיר שערך, התגייסו כמה קבוצות חסידיות להגן בפומבי על הדרך שבה הן מחנכות, כתבו מאמרי דעה ופרסמו הצהרות.
נציג הקהילה, חבר מועצת מדינת ניו-יורק, שמחה אייכנשטיין, אף כתב מאמר דעה חריף בעיתון הניו-יורק סאן, ובו תקף את התחקיר בעיתון המתחרה, ואף האשים אותו במניעים אנטישמיים. לדבריו, התחקיר מבוסס על נתונים שנבחרו ביד מכוונת. העיתון, כך כתב, "מודה שרוב האנשים שאיתם דיברו כבר אינם חברי קהילה. מעניין למה?... תסתכלו במראה... כשיש לכם רקורד של דמוניזציה של יהודים אורתודוכסים, למה שיהודי בר-דעת כלשהו ירצה לדבר איתכם?"
90 דקות בשבוע של לימודי ליבה
בתחקיר המקיף שפרסם הטיימס אתמול ראיינו כתבי העיתון 275 בני אדם, כולל 175 תלמידי ישיבות בהווה או בעבר, הוריהם ו-50 עובדי הוראה. הדיווח כלל גם מסמכי תקציב וציוני מבחנים, והתמקד ברשת של כ-150 ישיבות לבנים בברוקלין ובעמק ההדסון, שמחנכות למעלה מ-50 אלף תלמידים.
מהתחקיר עולה כי רוב הישיבות מלמדות אנגלית ומתמטיקה "במשך 90 דקות בלבד, לאחר שעות של שיעורי דת מפרכים", ורק לגילי 8 עד 12. המורים למקצועות אלה לרוב "חסרי כישורים", מגוייסים ללא מיון מסודר באמצעות אתרי אינטרנט כמו קרייגסליסט, או דרך מודעות המוצבות על עמודי תאורה, ומקבלים שכר נמוך של 15 דולר לשעה. חלקם אינם שולטים כלל באנגלית, וישיבות מסוימות אף אוסרות על התלמידים לדבר אנגלית בבית.
עוד עולה, כי לישיבות החסידות היו התוצאות הגרועות ביותר מכל בתי הספר במקבילה הניו-יורקרית של מבחני המיצ"ב. 99% מתלמידי הישיבות לבנים בכיתות ג' עד ח' שנבחנו בשנה האחרונה, נכשלו. גם כ-80% מהבנות בבתי הספר החסידיים נכשלו.
"חיינו בפחד תמידי"
למרות שבתי הספר ממומנים בעיקר באופן פרטי, הם קיבלו בחמש שנים האחרונות כמיליארד דולר מכספי ציבור, כולל תקציב מיוחד של 100 מיליון דולר המוקדש במיוחד לחינוך במקצועות ה"חילוניים". כך, למשל, קיבלו בתי הספר כ-200 אלף דולר עבור שירותי אונליין – למרות שכלל אין בישיבות גישה לאינטרנט.
לצד היכולות הפדגוגיות העלובות, עולה מהתחקיר כי מורים רבים בישיבות מכים בקביעות את תלמידיהם בעזרת חגורות, מקלות וסרגלים, ויוצרים אווירה של פחד ואימה. בכמה מקרים נערים אף התקשרו למוקד 911 כדי לדווח על אלימות, ומשטרת ניו-יורק פתחה בחקירה על חשד להתעללות בילדים.
בכתבה הראשית מתוארים מקרים קשים כמו זה של מורה שגרר תלמיד ודפק את ראשו בתא לוקר עד שהחל לדמם, וזה של בן 4 שנבעט על ידי רב בעוצמה רבה עד כדי כך, שהועף אל מתחת לשולחן
בכתבה הראשית, שעלתה במהדורה המודפסת והמקוונת, מתוארים מקרים קשים כמו זה של מורה שגרר תלמיד ודפק את ראשו בתא לוקר עד שהחל לדמם, וזה של בן 4 שנבעט על ידי רב בעוצמה רבה עד כדי כך, שהועף אל מתחת לשולחן. "חיינו בפחד תמידי", העיד אחד המרואיינים. "זה מטורף, אני בן 20 ואני לא יודע מתמטיקה, מעולם לא למדתי מדעים. לא למדתי כלום".
בניו-יורק חיים כ-200 אלף יהודים חסידים, המהווים כ-10% מהאוכלוסייה היהודית של המדינה. הכתבים מייחסים את העוני בקרב הקהילה החסידית למצב החמור בישיבות, ובעיקר לאיכות הירודה של לימודי מקצועות הליבה. הטענות נגד מצב הישיבות בעיר אינן חדשות. ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, ביל דה בלאזיו, פתח בחקירה בעניין כבר בשנת 2015 – אך ראש העיר הנוכחי, אריק אדמס, לא התערב בסוגיה ומתגאה כיום בקשרים הדוקים עם מנהיגי הקהילות.
ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, ביל דה בלאזיו, פתח בחקירה בעניין כבר בשנת 2015 – אך ראש העיר הנוכחי, אריק אדמס, לא התערב בסוגיה ומתגאה כיום בקשרים הדוקים עם מנהיגי הקהילות
האם בסיבוב הנוכחי דברים יראו אחרת? במחלקת החינוך של העירייה מדברים על עריכת רפורמה משמעותית בכל הנוגע לאכיפת לימוד מקצועות כלליים כמו מתמטיקה, אנגלית, אמנויות ומדעים בישיבות ובבתי ספר פרטיים בעיר. היום (ב') תעלה ההצעה לאישור הוועדה האמונה על רגולציה בחינוך במדינת ניו-יורק. אבל גם אם זו תאושר, במובלעת החסידית למודות הקרבות – איש אינו מתרגש. כמו שאמר לי אחד מחברי הקהילה: "באנגלית או ביידיש – שום עיתון לא ישנה מסורות בנות מאות שנים".
