כל נער שמתכונן לקריאה בתורה לקראת בר המצווה לומד להכיר אותם, אבל מעטים מכירים לעומק את הרעיון שמאחורי טעמי המקרא ואת מקורם. חג שמחת תורה, שבו חוגגים את סיום המחזור השנתי של פרשות שבוע שנקראות מדי שבת בבתי הכנסת, הוא הזדמנות טובה להכיר את הסימנים שמובילים את הקריאה בתורה – ומעניקים לה מנגינה.
הטעמים הם למעשה מערכת עתיקה של סימנים המפסקת את הטקסט התנ"כי, מטעימה את מילותיו וגם מנגנת אותן. לכל טעם יש שם, צורה ומנגינה משלו, והוא מופיע מעל המילה או מתחתיה.
אלה שמות הטעמים וסימניהם בנוסח עדות המזרח:
(וכך זה נשמע)
ואלה שמות הטעמים וסימניהם בנוסח אשכנז:
(וכך זה נשמע)
אפשר לראות שצורות הטעמים דומות בשני הנוסחים, אבל השמות שונים לעיתים. כך לדוגמה הטעמים ה"מזרחיים" – מאריך, טרחא, אתנח – נקראים במערכת הטעמים האשכנזית מרכא, טפחא, אתנחתא.
מניין הגיעו אלינו טעמי המקרא?
מתן תווים למילים נשמע כמו משהו חדשני, אבל טעמי המקרא עתיקים מאוד. במסורת היהודית הם מיוחסים למשה רבנו בכבודו ובעצמו. אמנם הם לא מוזכרים בתנ"ך, אך הם מוזכרים כבר בגמרא וכנראה הגיעו לעולם עוד לפני כן. ייתכן שבתחילה הם הועברו בעיקר בסימני ידיים, ורק לאחר מכן עלו על הכתב. את סדרת סימני הטעמים כמו שאנחנו מכירים היום, אנחנו חבים לבעלי המסורה שפעלו במאה השמינית לספירה, תיעדו את המסורות וסידרו אותן.
קיסרים, מלכים ועוד
לטעמי המקרא שלושה תפקידים: פיסוק, הטעמה ומנגינה. הם מחליפים למעשה את סימני הפיסוק המקובלים בשפה העברית המדוברת. חשיבות הפיסוק ברורה: לעיתים לאותו משפט, בפיסוק שונה, עשויה להיות משמעות שונה. כך גם הטעמים מסייעים פעמים רבות בהבנת פירוש הפסוק.
הטעמים מחולקים לשני סוגים – טעמים מפסיקים וטעמים מחברים.
הטעמים המפסיקים
אלה מציינים את ההפסקות שבתוך הפסוק. אם בשימוש יומיומי כיום יש שתי דרגות של הפסקה – פסיק לעצירה קצרה ונקודה לעצירה ארוכה יותר – הרי שבמקרא הטעמים המפסיקים מחלקים את הפסוק לארבע דרגות הפסקה היררכיות.
טעמים קיסרים מסמנים את ההפסקות הגדולות ביותר. בכל פסוק יכולות להיות לכל היותר שתי הפסקות כאלו: אחת בסוף הפסוק ואחת בתוכו. הטעם סוף-פסוק יופיע, כצפוי, בסוף כל פסוק. הטעם אתנחתא יופיע כמעט בכל פסוק, ויציין את ההפסקה העיקרית בתוך אותו הפסוק.
מכאן זה הולך ופוחת על פי גודל ההפסקה: טעמים מלכים, למשל הטעמים טפחָא או זקף (קטן וגדול); טעמים משנים, למשל הטעמים פשטא או רביעי; וטעמים שלישים, למשל הטעמים גרשַׁיים או פזֵר. נציין כי הקורא בתורה לא צריך לחשב את אורכי ההפסקות – צורת הנגינה של הטעמים מכתיבה זאת באופן מובנה.
לצד הטעמים המפסיקים, ישנם כאמור גם טעמים מחברים.
מדובר בטעמים שאינם מייצרים הפסקה בקריאה, אלא משרתים את הטעמים שיבואו מיד אחריהם. כך למשל, הטעם מרכא לא מייצר שום הפסקה, אלא מחבר את המילה שתחתיה הוא נמצא למילה שאחריה.
אם נשתמש בטעמים כדי לפסק את הפסוק הבא (בראשית א', ב') – "וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם" – זה ייראה פחות או יותר ככה: "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם".
מנגינות שמחות ועצובות
מלבד פיסוק, הטעמים עוזרים לנו לגלות גם את ההטעמה של המילה – האם היא במלעיל (כמו למשל המילה "מים") או במלרע (כמו למשל המילה "מקום"). המיקום של הטעם במילה, מגדיר את ההטעמה שלה.
כל טעם מסמן מנגינה משלו, שאותה אפשר להקביל לאקורדים.
יש כמה סוגי מנגינות: מנגינה של פרשת שבוע הנקראת מתוך ספר התורה, מנגינה להפטרה הנקראת מתוך ספרי הנביאים, מנגינה מיוחדת (ושמחה) למגילת אסתר הנקראת בפורים, מנגינה מיוחדת (ועצובה) למגילת איכה הנקראת בתשעה באב, ומנגינה לשאר המגילות (שיר השירים, רות וקהלת) הנקראות במועדים שונים במהלך השנה.
למה יש הבדלים בין העדות?
הטעמים הם "תורה שבעל-פה". הם עברו במסורת מדור לדור, מאב לבנו, מרב לתלמידו. ככאלה, מנגינתם הושפעה מהמרחק שבין התפוצות השונות, וכן מהסגנון של כל תפוצה ותפוצה. עם זאת, מדהים לראות כי מלבד המנגינה ושינויים קטנים יחסית בשמות, הכללים והמיקומים של הטעמים שרדו את מרחק המקום והזמן.
איפה מוצאים את הטעמים?
בספר התורה אין טעמים (וגם לא ניקוד), אלא רק מילים המחולקות לפסקאות. את הטעמים והניקוד אפשר למצוא בחומשים ובספרי התנ"ך המודפסים. כן, זה אומר שהקורא בתורה צריך ללמוד לפני הקריאה בעל-פה את החלק הרלוונטי בשילוב עם הטעמים. בזמן אמת הוא יראה מולו רק מילים, ללא הטעמים.
בכל ספרי התנ"ך מופיעים אותם טעמים?
לא באמ"ת. נסביר: בכל התנ"ך סימני הטעמים דומים, וכך גם כללי הפיסוק שהם מציינים והטעמת המילים – אבל ישנם שלושה ספרים מיוחדים, המכונים ספרי אמ"ת (איוב, משלי ותהלים), שיש להם טעמים עם שמות שונים ובעיקר כללי פיסוק שונים משאר התנ"ך.
אנחנו מקווים שהשארנו טעם טוב. בפעם הבאה, כשמישהו ישאל אתכם אילו טעמים אתם אוהבים, אתם מוזמנים לענות כמונו – דַּרְגָּ֧א תְּבִִ֛יר.
הכתבה בשיתוף עם מיזם 929 – מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח. רוצים ללמוד עוד על התנ"ך? היכנסו לאתר 929
