נהוג לחלק את החברה היהודית בישראל לדתיים וחילונים – או אם תרצו, לחרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים. ההבדלים נראים פשוטים: החילונים לא מקיימים מצוות, ולמשל, אינם שומרים שבת – בעוד הדתיים כן. אלא שמחקר חדש טוען שגם החילונים האדוקים ביותר, שומרים על הצביון המיוחד של השבת ונחים בה בהתאם למסורת וההלכה היהודית.
הטיעון הזה נשמע לכם נועז? אתם לא לבד. סתיו שופן-ביטון, סוציולוגית מאוניברסיטת בר-אילן, יצאה למחקרה סביב "השבת הישראלית" גם כן מנקודת מוצא זו – אלא שבסוף המסע היא הגיעה למסקנה מרחיקת לכת, ש"אין באמת חילונים בישראל". נקודה.
"אני לא אומרת שמי שמגדיר את עצמו 'חילוני' או 'חושב' שהוא חילוני משקר", היא מבהירה, "הטענה שלי היא שה'חילוניות' כפי שהיא מוגדרת במחקר, ובכלל בהיסטוריה, לא רלוונטית במקרה הישראלי. כאן, כולם בסוף דתיים או מקיימים התנהגות, 'הביטוס', דתית – במובן מסוים".
5 צפייה בגלריה
חוף הכינרת בשבת. "מבחינתי, פנאי זה מנוחה. אפשר לקרוא לזה משהו קדוש בעיניי", אומר אחד המשתתפים ה"חילונים" במחקר
(צילום: טלי בר, איגוד ערים כינרת)
"הטענה שלי היא שה'חילוניות' כפי שהיא מוגדרת במחקר, ובכלל בהיסטוריה, לא רלוונטית במקרה הישראלי. כאן, כולם בסוף דתיים או מקיימים התנהגות דתית, במובן מסוים"
את מתכוונת שחילונים לא מחללים את השבת?
"יהודים בישראל נחים בשבת, אוכלים בשבת, מתייחסים לזמניה של השבת, ומבצעים טקסים לקראת שבת ובמהלכה, כך שבסופו של דבר הם מהדהדים את ההלכה ואת המסורת היהודית. יום המנוחה היהודי הוא בפירוש לא יום המנוחה האמריקני או האירופאי. שלהם חילוני, שלנו דתי".
רביצה קדושה
שופן-ביטון היא דוקטורנטית לסוציולוגיה ו"חילונית" בעצמה, שהחליטה להתחקות אחר "השבת החילונית" בישראל. להפתעתה, היא גילתה שלמעשה אין דבר כזה. "חשבתי שאמצא 15 דתיים, 15 מסורתיים ו-15 חילונים שיציגו תיאורים דיכוטומיים של השבת שלהם. אבל אז אני פוגשת חילוני שאומר לי, 'אני חילוני גמור אבל שם פלטה בשבת', או, 'אני חילוני גמור, אבל אין מצב שאני עובד בשבת'".
לדבריה, אמנם בכל חופשה שאנחנו יוצאים אליה אנחנו שואפים לנוח, אבל המנוחה של שבת היא אחרת: היא מנוחה שנשענת על פרקטיקות דתיות. אם במנוחה "הקלאסית" אנו מנסים לנצל את הזמן להעשרת ידע או לאימון פילאטיס, למנוחה של השבת אנו מתכוננים כבר ביום שישי ומבקשים לשבות בה מכל מלאכה. גם אם השביתה הזו, מדגישה החוקרת, אינה ממוסגרת בצבעים דתיים – היא נשענת עליהם.
5 צפייה בגלריה
נרות שבת. "יום המנוחה היהודי הוא בפירוש לא יום המנוחה האמריקני או האירופאי"
(צילום: קובי קלמנוביץ)
כך למשל מצטטת החוקרת את ניל, אחת מהמשתתפות ה"חילוניות" במחקר שאומרת: "אני חייבת להרגיש שאני נחה בצורה כזאת או אחרת. שאני מנצלת את הזמן ולא עושה כלום, וגם אם לא עשיתי כלום נהניתי מזה. להרים רגליים ולא לעשות כלום, שלא אצטרך לפנות את המדיח או לעשות כביסה. בטלה".
דניאל, "חילוני" נוסף, אומר דברים ברוח דומה: "מבחינתי ללכת לפילאטיס זה לא פנאי. שנאתי את השיעורים של יום שישי. מבחינתי, פנאי זה מנוחה. אפשר לקרוא לזה משהו קדוש בעיניי".
מנוחת השבת הישראלית כוללת את ניקיון הבית לפני השבת, סיום המטלות הביתיות כבר ביום שישי, ופריחה עצומה וייחודית של עיתונות וספרות שאותן צורכים הישראלים בסוף השבוע. עוד אלמנטים שלא קיימים במנוחה המערבית. לדברי שופן-ביטון, הרביצה בשבת היא אקטיבית, היא ייחודית והיא "קדושה" – ולכן היא יהודית.
מייחדים את השבת
בשבת הישראלית יש אלמנט נוסף שמייחד אותה: הישראלים נוהגים לאכול את ארוחת השבת או סעודת השבת בחיק המשפחה המורחבת. זו ארוחה ארוכה ומשפחתית, שכוללת לא פעם גם התעקשות על מפה וסכו"ם יוקרתיים, ובחלק ניכר אם לא ברוב המשפחות החילוניות (למעלה מ-70%) מעורב בה או סביבה ריטואל דתי העשוי לכלול קידוש, חלות, ברכות, נרות וכן הלאה.
אמריקנים לא עורכים "ארוחת שישי"?
"המחקר הגלובלי מראה שהוויקנד בארצות המערביות הולך ומתחלן. יש פחות מפגשים משפחתיים, פחות ייחודיות בארוחה. כך למשל ההכנות לארוחה בשבת הישראלית נעשות במנותק מן הארוחה עצמה. כלומר, מכינים אותה בשעה מוקדמת יותר, אקט שאיננו פוגשים במקומות אחרים. סעודת השבת בישראל כוללת לרוב אכילה בחיק המשפחה המורחבת – ולא רק הגרעינית".
המסקנות האלה מקבלות גיבוי אפילו בסמנטיקה של שם יום המנוחה: "היום היחידי שמקבל שם 'עצמאי' הוא שבת. שאר הימים בסך הכול נסמכים אליו – יום ראשון הוא היום הראשון שקודם השבת, למחרת היום השני שקודם השבת, וכן הלאה. לשבת גם מתייחסים בלשון נקבה: "שבת המלכה", "שבת נעימה", וגם בכך היא מתייחדת מול ימי השבוע ה'זכריים'".
קשה להיות חילוני בישראל
מה עומד מאחורי התמות פורצות הדרך הללו? איך באמת אירע שבישראל אין "חילוניים אמיתיים"? לשופן-ביטון מספר תשובות. "קשה להיות חילוני בישראל", היא אומרת. "אנחנו בוגרי מערכת החינוך הישראלית שבה גבולות השיח שלנו על סופי השבוע כרוכים בתרבות היהודית – מ"אבא של שבת" ועד קידוש וחלות. בסופו של דבר כולנו מבצעים פרקטיקות שקשורות לדת, ולכן ההגדרה שלנו כ'חילוניים' אינה נכונה".
גם העובדה שב"שבת הישראלית" מושקעים מיליוני שקלים הכוללים תוכניות חינוכיות ופרסומות סביבה, הופכים אותה לאחד המוסדות הישראלים החזקים ביותר: "אני לא פגשתי אף אחד או אחת שסוף השבוע שלהם מתרחש ביום רביעי, נניח – על הפרקטיקות הכלולות בו".
מתברר שלאנשים יש רצון לייצר קדושה, להפריד בין הקודש והחול, בין הטמא לטהור, בין הליניארי למעגלי ומכאן לנצחי. זהו צורך אנושי בסיסי, השואף להתעלות מעל הרגע. החידוש בישראל הוא שהצורך הזה מתורגם ליצירתה של השבת והפרקטיקות הדתיות שבה. הדבר נעשה בהבניית זמן קדוש – בהפרדה בין ימי החול ליום השבת, בין שישה ימי עבודה ליום של מנוחה.
להבניה הזו תורמים גם כלי התקשורת, ובהם עיתוני סוף השבוע. "האם יש מדינה חילונית נוספת שבה מכריזים כלי התקשורת החילוניים על כניסתה ויציאתה של שבת?" שואלת שופן-ביטון, "במבזקים בכל שעה עגולה מכריזים ביום שישי על זמני השבת ומציינים אותם בעיתונים, שלא לדבר על הצפירה בכניסת השבת שנשמעת באתרים רבים ברחבי הארץ".
"השאלה בדבר 'אופייה של השבת' לא צריכה להיות מוכרעת ברמה הלאומית – שכן בהיבט הזה, כאמור, כולנו דתיים. בשאלות המעשיות יידרשו להכריע הרשויות המקומיות – שיחליטו, כל אחת במקומה, מהו מבחינתה אופיו של המרחב הציבורי בשבת"
יום המנוחה הישראלי-יהודי, אם כן, לוקח פרקטיקות מתוך ארגז הכלים היהודי – כך שהישראלים שאינם חלק מהציבור הדתי הם אולי לא "חרדים של בני ברק", אבל גם לא ממש "החילונים של פריז".
יש השלכות מעשיות לאבחנה הזו?
"בהחלט. מאחר שתזת החילון נכשלה, לפחות במקרה שלנו הישראלי, השאלה בדבר 'אופייה של השבת' לא צריכה להיות מוכרעת ברמה הלאומית – שכן בהיבט הזה, כאמור, כולנו דתיים. בשאלות המעשיות, הפרקטיות, יידרשו להכריע הרשויות המקומיות – שיחליטו, כל אחת במקומה, מהו מבחינתה אופיו של המרחב הציבורי בשבת".
במחקרה המקיף בחנה החוקרת את השיח האלים והתוקפני סביב המרחב הציבורי בשבת, וגילתה שהתפיסה כי "ממשלות נופלות" בעטיו לא עומדת בהכרח במבחן המציאות. חילונים לא בהכרח רוצים מרחב ציבורי אחר, שכן נעים וטוב להם לנוח ולאכול בקרבת בני המשפחה שלהם, וגם לחרדים לא מאוד אכפת מה קורה במקומות מרוחקים מהם. זו הסיבה, היא מדגישה שוב, ש"המחלוקות הגדולות" סביב השבת אינן לאומיות – והן צריכות לדעתה להיפתר במסגרת הרשויות המקומיות.
הרצאתה של סתיו שופן-ביטון, "שבת כהלכתם: פרקטיקות חילוניות בסוף השבוע של יהודים ויהודיות בישראל", תיערך היום (ג'), 9.8, במסגרת "הקונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות", המתקיים באוניברסיטה העברית בתאריכים 11-8 באוגוסט
