הקטטה בין חסידי גור במוצאי השבת
(מחאות החרדים הקיצוניים)
כמעט שבוע אחרי "יום הזעם" של חסידות גור – ניסיון משמעותי ראשון למצות את הדין עם הפורעים. ל-ynet נודע כי כ-200 איש שהותקפו בשבת האחרונה על רקע פרישתם מהחצר הגדולה בישראל, התלוננו במשטרה נגד הפעילים שהכו אותם ונגד עסקנים בכירים בה הנחשדים כשולחיהם. למרות התיעודים הרבים מזירות העימותים ברחבי הארץ, עד כה לא נעצר אף אחד מהמעורבים במעשים.
בצהריים (ה') הגיעו אנשי קהילת "פני מנחם", חסידיו של הרב שאול אלתר, יריבו של האדמו"ר מגור, לתחנת המשטרה בירושלים, והגישו קובלנות פליליות פרטניות נגד התוקפים שזהותם התבררה וידועה – ונגד מי שעמדו מאחוריהם, בתקווה כי הדבר ייאלץ את רשויות החוק להתחיל לפעול בנושא.
עם זאת, לפי שעה נמנעים המתלוננים מצעדים נגד הרבי עצמו, מנהיג החסידות, למרות הסימנים הברורים כי מקורביו הם שעודדו את הפרעות כדי להגן על כבודו – ככל הנראה, מחשש כי צעד כזה יבעיר מחדש את השטח.
"חייבים לשמור על ביטחון הקהל"
בא כוחם של חסידי "פני מנחם", עו"ד איתן לירז, שריכז את התלונות והתלווה אל המתלוננים לתחנת המשטרה, אמר: "לא יעלה על הדעת שבמדינה דמוקרטית, ציבור שלם ימצא עצמו חשוף לתקיפות שיטתיות". לדבריו, "הגשת כ-200 תלונות פליליות על ידי הנפגעים היא הראשונה בסדרת פעולות שאנחנו מבצעים ואשר, יתפרסמו בזמן ובמקום המתאימים – הן מול המשטרה, הן בפני מערכת בתי המשפט, והכול במטרה לתת לקהילה את ההגנה המתחייבת".
3 צפייה בגלריה
האדמו"ר מגור הרב יעקב אריה אלתר (משמאל) והרב הפורש, בן דודו רבי שאול אלתר
(צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)
על רקע חוסר המעש של המשטרה בכל הנוגע לטיפול בפרשה, הוסיף עו"ד לירז: "אנו סמוכים ובטוחים כי רשויות החוק תפעלנה באופן מיידי, כמתחייב, לשמירה על ביטחון הקהל, ולתת לו את ההגנה שלה הוא זכאי".
בסוף השבוע האחרון פרצו עימותים אלימים בריכוזי חסידות גור ברחבי הארץ בין נאמני האדמו"ר, מנהיגה הרשמי – ובין אנשי הקהילה שפרשה ממנה, בראשות בן דודו. על רקע הסכסוך המר וארוך השנים בין הצדדים, יצאו פעילים מהזרם המרכזי למה שנראה כמו מסע נקמה מאורגן ומתוכנן, שבמסגרתו תקפו חסידים המזוהים עם הקבוצה המתחרה. זה נגמר בכמה פצועים, בהם גם שוטר אחד, והכול מבינים כי זה רק עניין של זמן עד שהתגרות יתחדשו.
לפני כשבועיים שעבר הגיע האדמו"ר, רבי יעקב אריה אלתר, לאזכרה של בת משפחתו בבית העלמין קריית שאול בתל-אביב, ולהפתעתו המתין שם אחד ממתנגדיו שהשמיע כנגדו קריאות מחאה. בקהילה הפורשת, שאותה מנהיג רבי שאול אלתר, טענו כי מדובר באדם שילדיו נותקו ממנו בהשפעת עסקני גור, על רקע הפילוג בחסידות, והוא ביקש לבטא את כאבו. ואולם, בחצר המרכזית לא התרשמו מההסבר, ראו במעשה פגיעה חמורה בכבודו של רבם – ויצאו לפעולת תגמול.
עשרות גברים המזוהים עם קבוצת הפורשים, הותקפו בעימותים שפרצו בכמה מריכוזי גור – רובם בירושלים. באחד המקרים ניסו הפורעים לפגוע בבית הכנסת הגדול של הקהילה המתחרה, עד שמנהיגה, הרב שאול אלתר, נדרש לסיוע של כוח יס"מ כדי להיחלץ בשלום מהמקום. אחרים מתלמידיו ספגו מכות בשעה שעשו את דרכם אל תפילת השבת וממנה.
מתיחות בת 20 שנה
לאירועים האלימים קדמו פרסומים בערוצי התקשורת הפנימיים של החצר, בין השאר מפי רבנים ועסקנים בכירים המזוהים עם האדמו"ר, שקראו לחסידים לפעול נגד הפגיעה בכבודו – מה שמעורר חשד כי הממסד בגור עומד מאחורי גל התקיפות ושולט בו. הלילה נערכה פגישה בין צמרת החצר, ובה גם נציגה בכנסת, ח"כ יעקב ליצמן, לבין קצינים במשטרת ירושלים במאמץ להביא להרגעת הרוחות בשטח, ונראה כי לפי שעה השקט חזר לריכוזי הקהילה.
במשך למעלה מ-20 שנה מבעבעת מתחת לפני השטח מתיחות קשה אך שקטה-יחסית בין שני הרבנים לבית אלתר - האדמו"ר ובן דודו. העילה הרשמית לסכסוך היא חילוקי דעות מתמשכים בנוגע לדרכה של החצר בין הרב שאול, בנו של מנהיגה הקודם של גור, רבי פנחס מנחם – ובין רבי יעקב אריה, בן האדמו"ר שלפניו, רבי שמחה בונים. אלא שכאשר מדובר בשני צאצאי אדמו"רים – תפקיד שבדרך כלל עובר בירושה מאב לבנו – היה זה אך טבעי שהעניינים האישיים והמשפחתיים יזהמו את האידיאולוגיה.
בשנת 2019 ניתן האות הרשמי לפרוץ המרד, כאשר הרב שאול אלתר, בן הדוד וראש הישיבה של גור, החליט בצעד חסר תקדים לפרוש בהפגנתיות מחגיגות שמחת תורה בבית המדרש של החסידות בירושלים, ולקיים תפילות ו"הקפות" משלו, בהנהגתו, למאות תומכים, באולם חלופי. גור הרשמית, מצידה, הזהירה מבעוד מועד כי אדם שישתתף באירוע האלטרנטיבי יסולק עם משפחתו מהקהילה – מה שלא מנע ממאות חסידים וחסידות לנהור אחר "רֵבּ שאול".
האיבה בין הצדדים הלכה וגברה, וככל שחלפו הימים הפך הפיצול לבלתי נמנע. מוסדות החצר הרשמית סילקו מהם את אנשי האופוזיציה ובני משפחותיהם, ישיבות חדשות ותלמודי תורה הוקמו עבור הפורשים – ומשפחות נקרעו במאבק הפנים-פוליטי, בסכסוכים שהגיעו גם לבית המשפט.
