כשברקע המחאה המתחדשת בפרשת ילדי תימן, נחשפים היום (ג') שני מכתבים מרתקים שהיו שייכים לראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, ובאחד מהם – עדות על היחס הקשה שספגו עולי תימן בראשית ימי המדינה. המכתב הראשון נשלח אל בן-גוריון ב-1949 – ובו טענות קשות על יחס משפיל וגזיזת פאות של עולים מתימן, ששוטח הרב צדוק יצהרי מראש העין. את המכתב השני כתב בן-גוריון עצמו לרב, בשנת 1965, ובו הוא ביקש ממנו סידור תפילה בנוסח יהודי תימן.
חצי שנה לאחר הקמת מדינת ישראל, החליטה הממשלה על מבצע "על כנפי נשרים", שבמסגרתו הועלו מתימן יותר מ-48 אלף עולים, מדצמבר 1948 ועד ספטמבר 1950. באותה תקופה הועברו הרוב המוחלט של הבאים לישראל ל"מחנות עולים", ושוכנו בתנאים קשים. אלא שהסיבה לכך לא הייתה גזענות כלפי עולים מעדות המזרח, אלא אירוע היסטורי וחסר תקדים שכונה לימים "העלייה ההמונית".
בתוך 18 חודשים בלבד מרגע הכרזת המדינה הוכפלה האוכלוסייה היהודית בישראל מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. גל ההגירה המסיבי והמחסור בכסף אילצו את ראש הממשלה לקבל החלטה נועזת – לעצור לתקופה מוגבלת את העלייה של יהודים מרומניה, ולהעדיף על פניהם עולים מעירק, מתוך הבנה שיהודי ארצות המזרח נמצאים בסכנה גדולה יותר.
4 צפייה בגלריה
המכתב ששלח הרב צדוק יצהרי לבן-גוריון ב-1949. "כל מדריך ומטפל מטעם 'הפועל המזרחי' נרדף ושנוא"
(באדיבות בית המכירות הפומביות "קדם")
אבל מבין כל המהגרים הרבים, מצבם של העולים מתימן היה הקשה ביותר. לצד שמועות על ילדים חולים שנשלחו לאימוץ, רבים בעדה זעמו על הניסיון של הרשויות להעניק לילדים חינוך חילוני.
המכתב אל "הוד מעלתו"
אחד הפעילים הבולטים במעברת ראש העין היה הרב שלום יצהרי. הוא נולד בקהילה ראדע שבדרום-מזרח תימן, וכשבגר עבר לצנעא, שם היה לתלמידו של הרב יחיא קאפח. לדברי משפחתו, היה דיין ואף ייעץ לאימם יחיא חמיד אלדין. הוא פעל לתאם את עליית היהודים מתימן במסגרת "על כנפי נשרים", וכשעלה לארץ שימש כנציג תנועת "הפועל המזרחי" במחנה ראש העין, שם נחשף לטענות קשות של העולים.
4 צפייה בגלריה
"מורים מסירים כובעי ראש וגוזזים פאות", טען הרב. ילדים מתימן בבית ספר בראש העין, 1958
(צילום: דוד רובינגר)
בחנוכה של שנת תש"י – 22 בדצמבר 1949 – שלח הרב יצהרי לבן-גוריון מכתב ארוך, נרגש, בשפה נמלצת ויוצאת דופן. המכתב שנחשף כאן עומד היום (ג') למכירה פומבית, במסגרת בית המכירות "קדם", לצד מכתב נוסף שהיה שייך לראש הממשלה הראשון – ומחיר הפתיחה של שניהם יחד עומד על אלף דולר.
במכתבו כותב הרב כך (הכתיב החסר במקור): "הוד מעלתו! כראש ממשלה ושר בטחון הנני פונה אל כבודו בדברי הבאים – בימינו זכינו לגאולה ועל כנפי נשרים מיצירתו של אדם נשאנו ובאנו לארץ האבות. כאיש דתי נספחתי להסתדרות הפוהמ"ז (הפועל המזרחי), קבלתי תפקיד לטיפול במחנות העולים בעניני דת ומסורת, ומה ראו עיני? כל מדריך ומטפל מטעם הפוהמ"ז נרדף ושנוא. ואני אחד הנציגים של הפוהמ"ז נרדפתי עד צוואר... מה חשכו עינינו בראותנו שהנה גם בארצנו במדינתנו בממשלתנו, חזרנו להיות נרדפים בעון דתנו ואמונתנו, וההבדל הוא קשה פי שבעים ושבעה, כי בגולה נרדפנו ע"י גוים, וכאן נרדפים ע"י אחינו בני הגזע שלנו, בני אברהם יצחק ויעקב...
"אותם העסקנים המנהלים המפקחים והמטפלים במחנות העולים, הם הם רודפינו, הם הם מבזינו ומבזי תורתנו ולומדיה, הם שהרבו לפשוע יתר על המידה והם שנהפכו למנאצים מחרפים ומגדפים מערכות אלוהים חיים, ואפילו עלו על המשוער מבחינת דור אביו יקלל".
נמסר בכתב רש"י
חלק גדול מהמכתב מוקדש לפגיעה שחשו העולים, לנוכח ההרגשה כי מנסים להעביר אותם על דתם. הרב יצהרי דיווח כי שמע עדויות על "מעשים מחפירים ומוזרים בעיניהם בראותם אנשים בשם יהודים מכעיסים אותם בחלול שבת לנגד עיניהם, והצו שניתן למסור ילדיהם לב"ס שלא מצא חן בעיניהם ע"י מורים מסירים כובעי ראש וגוזזים פאות".
הרב יצהרי מתאר כיצד התנהלה החקירה שלו, לאחר שנעצר. לדבריו, חוקר משטרה אמר לו: "משפטך ודינך חמור יותר מרוצח... אתה מרעיל כל העולים ורוצח אותם והורס ומחריב אותם ומבלבל את מוחם והופך אותנו לאויבים להם, ואנחנו הבאנו אותם באווירונים ומטפלים בהם וזנים ומפרנסים ומכסים וכו'".
הרב יצהרי טען כי נדרש למסור את התיק שהכיל את מכתבי התלונות שמסרו לו העולים, כדי שיעבירם לרשויות המדינה. אחרי שסירב, הוא נכלא מאחורי גדר תיל באופן משפיל, ומי שהציל אותו והתנצל בפניו היה "מר יצחק" – ככל הנראה הכוונה ליצחק מעוז, מנהל מחנה העולים בראש העין.
בסיום המכתב פנה הרב לראש הממשלה: "שא נא עיניך אל אלהים עליון שכוננך להיות רועה עמו ישראל ורעם באמונה לפי רצונם חפצם ומאוויים כרצון ה', אל תתן לפוקדים בעם לעשות שפטים בצאן מרעיתו". הוא חתם בבקשה אישית מראש הממשלה: "לאלה אשר עצרוני יסרוני ואסרוני במחנה ראש העין ביום שישי והתקלסו בי כל היום לעיני כל רואי למען השפילני והכניעני וגרמו לי חולי נפש וכאב וצער... הביאם על ענשם הראוי להם בפני קהל ועדה".
אגב, למכתב צורפה גם התנצלות על העובדה שהטקסט נכתב בגופן רש"י הקשה לקריאה: "לדבר הזה יסלח אדוני לעבדו על שכתבתי את המכתב בכתב רש"י, שכך מקובל אצלנו ואינני מרשה לעצמי לעת עתה לעזוב את מסורת אבותי, מבחינת 'שמע בני מוסר אביך ואל תִּטֹּשׁ תורת אמך'".
"אנשי שיחה שקולים ונבונים"
לא ברור אם ראש הממשלה השיב לרב יצהרי על פנייתו, אבל ברור שהשניים שמרו על קשר גם בשנים שלאחר מכן. ב-2 בנובמבר 1965 נערכו הבחירות לכנסת השישית. בן-גוריון נקלע למשבר פוליטי לאחר שמרכז מפא"י העדיף את לוי אשכול על פניו. לכן בן-גוריון התמודד מטעם סיעת רפ"י, שכללה בין השאר את משה דיין, יצחק נבון, מרדכי סורקיס, שמעון פרס והסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר).
ב-19 באוקטובר, פחות משבועיים לפני הבחירות, מצא בן-גוריון זמן לכתוב בכתב ידו מכתב אל הרב יצהרי שבו התנצל על כך שלא הצליח להיפגש איתו, לאחר אסיפת בחירות שהתקיימה בראש העין. וכך כתב "הזקן" (שוב, הכתיב כבמקור): "במקומות בקורים מעטים נהניתי כל כך משיחה עם חברים כאשר נהניתי בראש העין אחרי האספה. הרגשתי שכאן יש התלהבות לא רגשית בלבד, כמו בקרב כמה עדות מזרח, אלא התלהבות מהולה בתבונה מעמיקה. שמחתי לפגוש אנשי שיחה שקולים ונבונים העושים מעשיהם מתוך אחריות רבה".
בהמשך ביקש בן-גוריון סידור תפילה תימני, וציין: "אני הנחתי תמיד – בלי ודאות – שבתימן יש הרבה כתבי יד, כי ידעתי שאין בה בתי דפוס והיא רחוקה ממרכזי היהדות באירופה, שבה נדפסו במאות האחרונות רוב הספרים העברי... השבט התימני הוא אחד מפלאי ההיסטוריה היהודית: מורחקים בזמן ובמקום – אלפי שנים ואלפי מילים ממרכזי היהדות, ושימרו יהדותם יותר מכל קבוץ יהודי אחר". לסיום כתב בן-גוריון: "לאחר הבחירות אשמח להיפגש אתך, ביחוד אם תרצה לבוא לשדה בוקר".
קיווה לרמטכ"ל תימני
על רקע הטענות על קליטת העולים מתימן, עולה השאלה מה באמת היה היחס של בן-גוריון כלפיהם. לפרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, יש עמדה נחרצת: "מכל 'עדות המזרח' (כפי שנהוג היה לכנות במשך שנים רבות את העולים ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה), גילה בן-גוריון את האהדה הגדולה ביותר לעולי תימן. אחד הביטויים לכך היו דבריו כי יראה בהצלחת קליטת העולים, כאשר בראש צה"ל יעמוד ביום מן הימים 'רמטכ"ל תימני'".
פרופ' רפי מןפרופ' מן, מחבר הספר "המנהיג והתקשורת – דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948", מציין כי גם במכתבים אחרים ששלח בן-גוריון לאזרחים רבים שפנו אליו, הוא ביטא הערכה רבה לעולי תימן ולתרבותם.
מרון ארן, מבעלי בית המכירות הפומביות "קדם" בירושלים, אומר כי לכתביו של בן-גוריון יש ביקוש גבוה בקרב אספנים. ארן מזכיר כי לפני כשבע שנים הציעו בבית המכירות הפומביות למכירה את אוסף מכתבי האהבה ששלח "הזקן" בשנות ה-30 אל רגינה (רגע) קלפהולץ, סטודנטית לרפואה שאיתה ניהל רומן. מחיר הפתיחה של האוסף היה 20 אלף דולר, והמחיר שהתקבל לבסוף היה 28 אלף דולר, לא כולל מע"מ.
מרון ארן"בשנים האחרונות ישנה התעניינות גדולה מאוד בחפצים, דברי דפוס וכתבי יד ציוניים", אומר ארן. "מדובר בטרנד משמעותי מאוד שנותן את אותותיו גם במחירים של הפריטים הללו, שעולים ממכירה למכירה. מכתבים של בן-גוריון אינם נפוצים מאוד, אך קיימת סביבם דרישה גדולה. ישנם כמובן מי שמספידים השכם והערב את הציונות, אבל בכל מה שקשור למכירות שלנו, אנחנו דווקא רואים בהן חזרה אל הציונות וכמיהה גדולה אליה, שזו מגמה משמחת".
