הבריחה ומי שנשאר: ההיסטוריה של יהדות אפגניסטן
(צילום: אלכס גמבורג, אסף חן)
מאז המאה השמינית חיו יהודים באפגניסטן, אבל התלאות שעברו עליהם באלף שנותיהם במדינה, הותירו בתי עלמין ובתי כנסת רבים ריקים מאדם. רק יהודי אחד נותר באפגניסטן, ועל אף השתלטות הטליבאן הוא לא הולך, בינתיים, לשום מקום. "הייתה לי הזדמנות לברוח לארה"ב, אבל אני לא עוזב את הבית, למרות שהטליבאן רואים בי כופר וניסו לאסלם אותי בעבר", מבהיר השבוע זבולון סימן-טוב, בריאיון לכתב האתר האסיאתי "WION".
בתי הכנסת העתיקים של אפגניסטן נמצאים בסכנה
(הרב מנדי חיטריק)
בביתו שבקאבול תלויות תמונות ישנות של בנותיו. היהודי האחרון באפגניסטן נולד לפני 62 שנים בעיר הראת, ועבר לבירה האפגנית בתחילת שנות השמונים. באמצע הספיק לעלות לארץ ולשוב לאפגניסטן, כשהוא משאיר מאחור אישה ושתי בנות. את בית הכנסת חלק, עד לפני מספר שנים, עם יהודי נוסף – והשניים לא דיברו במשך 15 שנים.
סימן-טוב מנהל אורח חיים צנוע, וחבריו מסייעים לו להתקיים. השבוע סיפר על האופטימיות שהייתה לו כששלטון הטליבאן נפל ב-2001. "חשבתי שהאירופים והאמריקנים יתקנו את המדינה הזאת. זה לא קרה", אמר.
"הם קוראים לי כופר"
בריאיון שהעניק בחודש אפריל האחרון, הצהיר סימן-טוב כי אם ישוב שלטון הטליבאן הוא יעלה לישראל. "למה שאשאר? הם קוראים לי כופר", אמר אז, וסימן את חודש ספטמבר כמועד לעלייה. אבל השבוע היה נשמע מעט אחרת: "אני לא מוכן לעזוב את ביתי", אמר, אך אז הוסיף שהוא שוקל את צעדיו.
"הטליבאן נשאר אותו דבר במשך 21 שנה. הם מוחקים אנשים", אמר. "איבדתי אמונה באפגניסטן, החיים כאן נגמרו. סיקים, הינדים ואפילו מוסלמים עזבו את המדינה". סימן-טוב סיפר כי ישב בכלא כבר ארבע פעמים, "ואם לא הייתי נשאר – גם בית הכנסת האחרון בקאבול היה נעלם".
סימן-טוב הוא יהודי גאה, שמקפיד להניח תפילין ולהתפלל, ומגדיר עצמו גם כאפגני גאה. הוא ראה הכול – את הפלישה הסובייטית, את מלחמת האזרחים, את שלטון הטאליבן הראשון והפלישה האמריקנית – וכעת הוא מתבונן בעלייה המחודשת של האסלאם הקיצוני.
הוא מתגעגע במיוחד לימים שקדמו לפלישה הסובייטית. הוא מאמין שאותה תקופה הייתה הטובה ביותר, ובני כל הדתות נהנו מחופש דת מלא. מאז הפלישה ההיא המציאות באפגניסטן קשה, ואף החמירה עם עליית הטליבאן לשלטון בין השנים 1996 ל-2001, כשהאיסלאמיסטים ניסו להמיר את דתו.
באחד המקרים פשטו אנשי הטליבאן על בית הכנסת שבו הוא מתפלל, השחיתו את המקום ולקחו ספר תורה עתיק. "הם אמרו שזו אמירות איסלאמית, ושליהודים אין זכויות כאן", הוא מתאר. סימן-טוב מקפיד לציין את ראש השנה, יום כיפור ושאר החגים והמועדים בבית הכנסת שלידו הוא מתגורר, ולעיתים מצטרפים אליו חברים מוסלמים. "אם לא הייתי פה, הוא היה נמכר כבר 10 או 20 פעמים".
"הוא היה כלוא במשך כמה חודשים"
בעיר הראת חיו בעבר עשרות-אלפי תושבים יהודים – ויש בה עדיין ארבעה בתי כנסת. היהודים החלו לעזוב את אפגניסטן במאה ה-19. כיום, רוב היהודים ממוצא אפגני חיים בישראל. שכניו של סימן-טוב מקווים שהוא יישאר באפגניסטן, למרות הכול. "הוא איש טוב", אומר שאקיר עזיזי, בעלים של מכולת השוכנת מול בית הכנסת. "הוא לקוח שלי כבר 20 שנה. אם יעזוב, נתגעגע אליו".
הרב מנדי חיטריק על תולדות הקהילה היהודית באפגינסטן
הרב מנדי חיטריק, יו"ר איגוד רבני האסלאם, טרוד סביב גורלו של סימן-טוב, ונחוש לחלץ אותו ולהביאו לישראל. השניים נמצאים בקשר דרך גורם שלישי, וארגונו של הרב אף סיפק לו מצות ומצרכים כשרים בפסח האחרון. כמי שעומד בראש ארגון מרכזי, שנחשף רק לאחרונה לאור הזרקורים בכתבה באתר זה, מספר הרב חיטריק, המשמש במקביל גם כרב הקהילה האשכנזית באיסטנבול, כי "הארגון נמצא בקשר רציף עם גורמים דיפלומטיים שונים, כולל ממשלת טורקיה וארצות הברית, כדי לחלץ אותו משם".
הרב חיטריק אומר כי סימן-טוב לא מפוחד משום שהוא לא רואה עצמו שונה מכל אפגני אחר. "הוא רואה עצמו כיהודי אפגני לחלוטין, והוא מכיר הרבה אנשים באפגניסטן. הוא לא רואה בעצמו ישראלי או משהו כזה. אבל כמו כל יהודי, אנחנו חוששים לגורלו במיוחד כאשר עולה ממשלה עם חוקים קיצוניים. בשלטון הקודם של הטאליבן במדינה הוא היה בכלא במשך כמה חודשים, וסיפר כי שחררו אותו משום שהוא היה בעייתי מדי מבחינתם".
"הקהילה היהודית היא לא אורחת"
אבל לא רק לגורלו של סימן-טוב חושש הרב חיטריק, כי אם לגורלם של אפגנים נוספים שאיתם עמד בקשר ממושך, חלקם אחראים על שיפוץ ושמירה על השרידים היהודיים שנותרו במדינה, ביניהם בתי הכנסת ובית הקברות העתיקים בהראת שבמערב הצמדינה, ששופצו וטופחו בידי מקומיים.
"אנחנו מקווים שהכול יישאר על עומדו", אומר הרב. "בזמן השלטון הקודם הם השמידו שרידים של כל מני דתות בכל רחבי אפגניסטן, אבל בית העלמין ובתי הכנסת בהראת ובקאבול נשארו. אנחנו חוששים גם לגורלם של אותם מקומיים שטיפחו ושמרו על האתרים האלה".
אתה יודע מה עמדת הטאליבן בכל הנוגע ליהודים ולשרידים היהודיים?
"אין לנו קשר ישיר עם שלטון הטאליבן. מאחר שמדובר ביהודי בודד, לא הייתה קהילה שהיינו צריכים להיות איתה בקשר ישיר. יחסם לישראל ידוע". הרב מוסיף כי באפגניסטן היו עד לא מזמן חיילים ורבנים, כחלק מהכוחות האמריקניים, וגם יהודים אחרים כאזרחים זרים. אני נמצא בקשר קבוע עם סטודנטים שחיים שם. אחד מהם היה עסוק בצילום סרט דוקומנטרי על תולדות יהודי אפגניסטן, והייתי איתו בקשר די צמוד, אבל ביומיים האחרונים לא הצלחתי ליצור איתו קשר, וזה בהחלט מדאיג".
האפגנים מתעניינים בסיפור היהודי?
"כן, בוודאי, כך היה עד עתה, כחלק מהדגשה של המורשת הכללית האפגנית. רק לאחרונה העברתי הרצאה לסטודנטים על יהודי אפגניסטן כחלק מהתפיסה הזאת, שרואה גם בבני דתות אחרות בנים למורשת האפגנית. התובנה הזאת מורידה את הקיצוניות והניכור, והרבה ממשלות איסלאמיות מבינות את זה. לכן כארגון אנחנו משתדלים להדגיש בכל מקום שהקהילה היהודית היא לא אורחת במדינה, אלא חלק היסטורי ושורשי. מה יהיה מעתה? לא ברור. הכול מאוד נזיל".
מגלות אשור ועד להעלמות מסתורית
היהודים הראשונים הגיעו לאפגניסטן כבר במאה השמינית לפני הספירה. החוקר, העורך והסופר בן-ציון יהושע רז, מומחה ליהדות מרכז אסיה וצאצא למשפחה יוצאת אפגניסטן, מספר בריאיון לאולפן ynet כי הקהילה היהודית העתיקה במקום מיוחסת לנדידת עשרת השבטים. "כאשר היהודים גולים בגלות אשור בשנת 771 לפני הספירה, הם מגיעים משם לבבל, ואחר כך לפרס – ומשם, על פי עדויות ארכיאולוגיות מאוד מעניינות, הם נודדים לאפגניסטן. הקהילה העתיקה נעלמה עם הכיבוש המונגולי של ג'ינגיס חאן, במאה ה-13".
את מה שעלה בגורל הקהילה בעת הכיבוש המונגולי, נותר רק לשער. "אנחנו לא יודעים אם זו בריחה המונית, פוגרומים או מגפות", אומר החוקר. "אפשרות נוספת היא שהם קיבלו את האסלאם. כל האפשרויות קיימות וייתכן שיותר מאפשרות אחת קרתה. בפועל, הקהילה שהייתה גדולה לשעתה, פשוט נעלמה" – אבל לא נעלמה לחלוטין.
"מסורות של שבטים פשטונים מקומיים טוענות לייחוס ליהדות ולעשרת השבטים, וערכו מחקרים השוואתיים בין החוקה השבטית שלהם לחוקי המקרא שלנו. הם רואים את עצמם מצאצאי בני ישראל. הקדשתי לנושא המרתק הזה מאמר העוסק בעשרת השבטים וגורלם, ולמעשה אותה קהילה יהודית קדומה".
קהילה של סוחרים
ראשית הקהילה היהודית-אפגנית בעת החדשה, אומר יהושע-רז, היא ביהודים איראנים שנמלטו ב-1839 מהעיר משהד, לאחר שבני הקהילה חויבו להתאסלם. "בשנת 1840 מצליחים 1,500 איש להבריח את הגבול לאפגניסטן, והם מתיישבים בהראת. האוכלוסייה הסונית המקומית קיבלה אותם ואפשרה להם לחיות כיהודים.
6 צפייה בגלריה
טקס הלוויה של אחד מנכבדי העדה בקאבול. פניו של הנפטר גלויים, על התכריך הושמו פרחים והילדים וכמה מן המבוגרים מחזיקים בידם נרות דולקים. נפטרים מקאבול הובאו לקבורה בהראת המרוחקת כ-950 ק"מ
(באדיבות: בן ציון יהושע רז)
"16 שנה מאוחר יותר פולשים הפרסים לאפגניסטן, וכשהם מגיעים להראת, הם לוקחים את יהודי הקהילה למחנות ריכוז באיראן, שם נספים מאות מהם מרעב, מקור וממגפות. מי שהצילו אותם היו הבריטים, שהצליחו באיומים להחזיר אותם להראת. אמנם כבר בשלהי המאה ה-19 עלו לארץ יהודים מאפגניסטן, אבל המאסה הגדולה מגיעה בשנת 1949, כאשר שערי מדינת ישראל נפתחו לעלייה".
החוקר מספר כי הקהילה בקאבול חדשה יותר. "חלק ממנה הם יהודים בוכרים, שבגלל הקומוניזם הבריחו את הגבול לאפגניסטן. הם הגיעו לקאבול כי היא קרובה יותר להודו, והם חשבו שדרכה הם יוכלו להגיע לארץ - אבל נתקעו שם. לצידם היו הרבה יהודים שעסקו במסחר. היה במקום בית כנסת של הבוכרים אבל גם בית כנסת של יהודים מהראת וגם יהודים מעירק. השפה המדוברת הייתה פרסית - שפת הסוחרים באזור".
עד היום נחשבים יוצאי אפגניסטן לקהילה של סוחרים, והם מפוזרים בעולם, ובעיקר בישראל ובניו-יורק. יהושע-רז כואב את המצב. "זה לא מתחיל היום, אלא תמיד היו שם את חוקי השריעה", הוא אומר. "היהודים שחיו שם יספרו לא מעט על פוגרומים לאורך מאות שנים, ועל שיתוף פעולה עם הנאצים אפילו".
הוא עצמו שהה באזור אפגניסטן במסגרת שירותו בנתיב לשכת הקשר, "בתקופה בה העלינו יהודים, לפעמים תחת אש", כדבריו. "בין השאר, הייתי על גבול אפגניסטן, על 'גשר השלום',, וגם הוא פגש את זבולון סימן-טוב, "בזמן השירות שלי בבוכרה ובטשקנט".
הרב פנחס גולדשמידט, נשיא ארגון ועידת רבני אירופה והרב הראשי במוסקבה, מביע סולידריות עם העם האפגני, וקורא לממשלות העולם לסייע בקליטת הפליטים הנמלטים מהמדינה. "המצב המדאיג באפגניסטן דורש תגובה דחופה מצד ממשלות וקהילות בינלאומיות כאחד", הוא אומר. התמונות שראינו מהמצב המתפתח הזה הן טרגיות וקשות לצפייה. יש לנו דאגה מיוחדת לנשים ולנערות, בהתחשב בתיאור העגום של הטליבאן בדבר דיכוי זכויות האדם ושוויון".
הוא הוסיף כי "אסור לתת לעם האפגני להיות נתון לדיכוי אכזרי של המשטר הברברי הזה, ואנחנו קוראים לשקם את הביטחון והסדר האזרחי באופן מיידי. העם האפגני - כמו כל עמי העולם - ראוי לחיות בביטחון וכבוד. אנו ממשיכים להתפלל להגנה על אזרחים חפים מפשע".
