"אני מאמין" בביצוע יצחק מאיר הלפגוט, שלמה גליק, ניסים סאאל וצבי וייס
(צילום ועריכה: גרובייס הפקות, הגברה ותאורה: אדיר אפל – ספיקון, סאונד: מושיק צברי, מולטמדיה: איציק דניאל, מדיה פרו)
עשרה בטבת, יום הקדיש הכללי שבו מציינים את זכרם של נספי השואה, הוא הזדמנות לחזור אל הסיפור המדהים שמאחורי השיר הידוע "אני מאמין". רבי עזריאל דוד פסטג, שהלחין אותו, היה שם דבר בוורשה. חסיד מודז'יץ שהיה חזן מוכר ורבים נהרו לבית הכנסת שבו התפלל בימים הנוראים, ביחד עם אחיו, ששימשו כמקהלה.
עזריאל דוד היה מקורב מאוד לאדמו"ר "האמרי שאול" ממודז'יץ, רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב. הוא הלחין רבים מניגוני החצר החסידית שנודעה כל כך ביצירות שלה. חסידים סיפרו שיום שבו הגיע ניגון חדש של ר' עזריאל דוד לחצר "האמרי שאול" ממודז'יץ, שהיה מלחין בזכות עצמו, הוא יום חג לרבי.
שנת תש"ב, 1942. פסטג, המלחין הידוע, בעל התפילה, נדחס בקרון עם אלפים מאחיו באחת מרכבות המוות, בדרך מוורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. האוויר בקרון הבקר העמוס, מחניק. אנשים, נשים וטף, שמשוועים למעט אוויר ומים, נדחפו באכזריות בידי הנאצים. קודם לכן הופרדו זוגות זה מזה, ילדים נקרעו מידי אימותיהם וזקנים כושלים נורו למוות לעיני יקיריהם.
2 צפייה בגלריה
רציף בתחנת רכבת, במסלול שבו נשלחו יהודים להשמדה בשואה. החסיד נרצח, אבל הניגון שהשאיר אחריו עדיין חי
(צילום: ערן גרנות)
הרכבת יצאה לדרכה. עזריאל דוד היה מכונס בתוך עצמו. ברקע נשמע שקשוק הגלגלים המונוטוני. ואז מול עיניו עלו לפתע המילים מי"ג העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
פתאום הוא החל לפזם נעימה שקטה וחרישית, והוא התחיל לחזור עליה שוב ושוב. עיניו עצומות, והוא התנתק מהזמן ומהמקום. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח".
לאט-לאט הצטרפו עוד יהודים לשירת האמונה של פסטג. קרון שלם, דחוס באנשים מושפלים, מורעבים ומדוכאים, העושים את דרכם לטרבלינקה, שרים בכוונה: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה..."
2 צפייה בגלריה
המקום שבו הייתה תחנת הרכבת בטרבלינקה. מהקרון בדרך למשרפות, דרך בית מדרשו של הרבי ממודז'יץ, יצא השיר לאוויר העולם
(צילום: אוהד צויגנברג)
שעה ארוכה נמשכה השירה המופלאה הזאת. ואז פנה ר' עזריאל דוד אל היהודים: "אחים יקרים! הניגון הזה הוא ניגונה של הנשמה היהודית. זהו ניגון האמונה הטהורה, שגם אלפי שנות גלות ורדיפות לא יכלו לה. מי שיקפוץ מהרכבת, יציל את עצמו ויצליח להביא את הניגון הזה אל מורי ורבי האדמו"ר ממודז'יץ בארצות הברית – אני אהיה אסיר תודה לו לנצח".
אחד הצעירים שהיו בקרון הרים את ידו. הוא מוכן לשליחות. בעזרת יהודים שהיו בקרון הוא הצליח איכשהו לקפוץ מהרכבת – עם הניגון.
"עם הניגון הזה יקבלו את פני הגאולה"
ניו-יורק, שנת תש"ה, 1945. הימים האחרונים של השואה. בחצר "האמרי שאול" ממודז'יץ מתקיימת ברית לנכדו של האדמו"ר. באמצע סעודת המצווה, הרבי מספר לחסידים על מכתב שקיבל באותו שבוע משווייץ, מאותו צעיר שקפץ מהקרון, ובו סיפור המעשה וגם תווים עם מנגינת השיר.
הרבי ביקש במקום מבן ציון שנקר לבצע מתוך המכתב, מתוך התווים, את הניגון – וכל הציבור הצטרף אליו: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". כך מהקרון בדרך לטרבלינקה, דרך בית מדרשו של הרבי ממודז'יץ, יצא השיר לאוויר העולם ומושר עד היום.
והרבי שהפיץ את הניגון אמר עליו: "עם הניגון הזה הלכו יהודים אל המשרפות, ועם הניגון הזה יקבלו יהודים את פני המשיח בגאולה".
- את הדברים נשא ידידיה מאיר במהלך הנחיית קונצרט חזנות של "בנבל עשור" – הסדרה הירושלמית לחזנות ולפיוט, שנערך בערב עשרה בטבת בבנייני האומה בירושלים. באירוע ביצעו החזנים יצחק מאיר הלפגוט, שלמה גליק, ניסים סאאל וצבי וייס את השיר "אני מאמין", בליווי התזמורת הסימפונית ירושלים ובעיבוד המנצח אלי יפה
