בעשור העשירי לחייו, אחרי שנים שבהן פעל למען ישראל, הצליח סידני (שמעון) אברמס להגשים את חלום נעוריו ולעלות לארץ – ואף לחגוג את יום הולדתו ה-96 כאן, לצד משפחתו: בנו, כלתו ונכדיו.
כשהוא נשאל מה הוביל אותו להחלטה לעלות מארצות הברית, ומדוע חיכה כל כך הרבה שנים, הוא משיב: "אני עוקב כל השנים אחרי החדשות מהארץ. בתקופה האחרונה גברה בי ההכרה שהקיטוב בין יהודים לערבים ובין קבוצות באוכלוסייה היהודית הגיע לממדים מסוכנים. יש לי תקווה שאוכל להשפיע, כי אני בטוח ביכולתי להקשיב לכל אדם בסבלנות ובאמפתיה, ויש לי ניסיון מוכח במציאת האינטרס המשותף בין אנשים. גם אם לא אצליח, אפילו בגילי המתקדם מאוד, אני לא יכול להתעלם מהמצב בישראל ולשבת באפס מעשה. על כן בפסח האחרון החלטתי לעלות".
- למי יש אלוהים גדול יותר: כשמשחק פוליטי מרעיל את המאמינים/ פרופ' רוחמה וייס
בזמן מלחמת העולם השנייה היה אברמס נער מסיאטל. כששמע על אלפי היהודים שמנסים להגיע לארץ ישראל אך נחסמים בידי הבריטים, החליט שהוא חייב לעשות מעשה. "לא היה לי ספק שאם אוכל למצוא דרך לעזור ליהודי אירופה, אעשה זאת", הוא מסביר. "חיפשנו כל דרך לעזור, עד שבסוף הצלחתי ליצור את הקשרים הנכונים עם מארגני העלייה ב' בניו יורק".
בגיל 19 הוא החל להתנדב במוסד לעלייה ב'. יחד עם שני חבריו יצא ממיאמי במאי 1947, על האונייה שקיבלה לימים את השם "גאולה". במהלך המסע הארוך הם התמודדו עם עשרות רגעי משבר וקשיים שכמעט והכשילו את המשימה. "הבריטים עקבו אחרי האונייה שלנו וניסו למנוע את הפלגתה", הוא מספר. "בנמל ניו יורק סירבו לאפשר לנו לתדלק, ונאלצנו לחצות את הים האטלנטי לנמל הורטה שבאיים האזוריים בפורטוגל – וגם שם נתקלנו בסירוב לספק דלק.
"מפקח הנמל אף הוציא צו שאסר על האונייה לצאת מהנמל בתואנות שווא. ברחנו בחשכה והגענו לליסבון, וגם שם סירבו לתדלק את האונייה. לפי חישובי המהנדס שלנו ושל אנשי המוסד, לא נשאר מספיק דלק להמשך ההפלגה עד ליעדנו הראשון – נמל בדרום צרפת – אבל החלטנו להמשיך. בדרך ביערנו כל חפץ מעץ שהיה על סיפון האונייה, כתחליף לדלק החסר, והצלחנו להגיע ליעד".
5 צפייה בגלריה
אברמס על סיפון האונייה Paducah (לימים "גאולה") בנמל ליסבון, יוני 1947
(צילום: אלבום פרטי)
האונייה נאלצה להמשיך במסעה ללא רגע מנוחה. "משם נאלצנו שוב לברוח לפני השלמת ההצטיידות, לאחר שנודע ברבים שמדובר ב'אונייה יהודית' וייעודה אינו מסחר בבננות, כפי שנטען, אלא הבאת ניצולים לחופי הארץ. הגענו לנמל בון (היום אנבה) שבאלג'יריה, שם שוב סירבו למכור לנו דלק ולא סיפקו מים. כך ניסו הבריטים לשבש את המסע שלנו לים השחור בכל שלב, אבל לא ויתרנו להם, ובהנהגת רב החובל חסיד אומות העולם התגברנו על מאמצי המעצמה הימית, בריטניה".
"נגעו בנו ושאלו: אתם יהודים? מאמריקה?"
לאחר כארבעה חודשים, באוגוסט 1947, הם הגיעו לנמל בורגס בבולגריה – שם הצליחו להעלות לאונייה כ-1,400 יהודים. "לא אשכח לעולם את הגעתם של היהודים ברכבות מרומניה לשתי הספינות שלנו – 'גאולה' (פדוקה) ו'מדינת היהודים' (נורת'לנד). זה היה ללא ספק הרגע המרגש ביותר בחיי", הוא אומר. "הם חייכו בדמעות, נגעו בנו, ושאלו שוב ושוב ביידיש: 'אתם יהודים? מאמריקה?' זו חוויה של סולידריות יהודית עם השפעה עצומה עליי".
5 צפייה בגלריה
תפילת צוות Paducah (לימים "גאולה") על סיפון האונייה בראש השנה, בים השחור ליד בורגס, 15 בספטמבר 1947
(צילום: אלבום פרטי)
אלא שסמוך להגעתם לנמל חיפה, הגיעו משחתות בריטיות שיירטו את הספינה. הבריטים גירשו את המעפילים ואת צוות האונייה, ביניהם אברמס וחבריו, למחנה מעצר קפריסין. משם הועבר אברמס למחנה מעצר בעתלית, אך הצליח לברוח משם.
בכ"ט בנובמבר 1947 הגיע סידני לירושלים, ולאחר מספר חודשים המוסד גייס אותו למשימה. בהמשך, באפריל 1948, חזר סידני לביתו שבסיאטל והמשיך לסייע למדינת ישראל משם לאורך השנים, בין השאר באספקת אמצעי לחימה ובגיוס מומחי תעופה לצבא הישראלי הצעיר במהלך מלחמת העצמאות ואחריה. הפעילות שלו ברכש ביטחוני חשאי לא הייתה חוקית בארצות הברית, והוא אף נחקר בשלב מסוים בידי ה-FBI.
5 צפייה בגלריה
תעודת הזיהוי המזויפת שהונפקה לסידני אברמס במשרד של ההגנה בחיפה, כשהצליח לברוח מהבריטים
(צילום: אלבום פרטי)
בשנת 1948 הוא התחתן עם אשתו, ניצולת אושוויץ. במהלך השנים הוא סייע לדיפלומטים ישראלים, נפגש עם מחוקקים ואף היה אחד מחברי ההנהלה הראשונים של איפא"ק – השדולה הפרו-ישראלית בבתי הקונגרס האמריקניים. בעשורים האחרונים עבד אברמס במתן ייעוץ בענייני ממשל וחקיקה ב-12 מדינות במערב ארה"ב. בשנת 1979 עלה בנו היחיד, אליהו, לישראל.
"הפסגה של מסע חיי"
החודש, כשהוא בן 96, הצליח אברמס להגשים את חלומו ועלה לישראל, בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA. הוא התיישב בירושלים והחל ללמוד עברית. "עבורי, העלייה היא הפסגה של מסע חיי, של מעורבות ומחויבות למדינת ישראל", הוא אומר. "אני נחוש להמשיך להיות מעורב בקידום היחסים החברתיים בקרב האוכלוסיות השונות, ורואה בשוויון וביחסים טובים בעמנו דבר חיוני לחיזוק ישראל".
5 צפייה בגלריה
אברמס ביום הולדת ה-96 עם בנו אליהו, כלתו טלי, נכדתו נגה ונכדו עמרי
(צילום: אלבום פרטי)
הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל נפש בנפש, ציין כי "במהלך חייו המרתקים של סידני הוא היה מעורב בצמתים היסטוריים של ימי קום המדינה. זוהי תזכורת לכולנו לסיבות, ובעיקר לאנשים, שבזכותם אנו חיים כאן כיום – ומקור השראה לדורות צעירים של ישראלים ועולים חדשים יחדיו".
שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, הוסיף: "אני מברך את סידני, שלא ויתר על חלום שיבת ציון גם בגיל מבוגר, והגיע לארץ ישראל. לסידני סיפור ציוני מרגש, ואני שמח על סגירת המעגל שלו והעלייה לארץ. יחד עם צוות משרדי, אני מברך אותו באריכות ימים ושנים בעזרת ה'".
