"מסיבת חנוכה-כריסמס, חמישי, 22.12.22, בקומת המזרקה", בישרה מודעה בקניון גן העיר בתל אביב. ראיתי אותה דקות ספורות לאחר שנתקלתי בפוסט שפרסמה עיריית תל אביב, השוכנת בבניין הסמוך, שהזמין את תושבי העיר לחגיגות חנוכה וכריסמס. העירייה השוותה בין החגים ("שני החגים המרימים ביותר בעולם המערבי", כלשונה) ואף חתמה את הפוסט בשאלה – "אז מה אתם אומרים, מי לוקח – חנוכה או כריסמס?"
זה לא רק בתל אביב. אין זה נדיר לשמוע על מקומות עבודה וארגונים המציבים עץ אשוח מעוטר, ומחלקים מתנות בשילוב הדלקת נרות ואכילת סופגניות. אפילו בחנויות הסטוק ניתן למצוא היום כובעי סנטה-קלאוס אדומים לצד נרות וחנוכיות. חג המולד וחנוכה הפכו אצל רבים לחגים-תאומים – וזו בעיה גדולה.
במענה לתוקפיה שהאשימו אותה בהתייוונות, טענה עיריית תל אביב לפלורליזם. אבל פלורליזם הוא לאפשר לנוצרים החיים בארץ הזאת – ביפו, בחיפה, בירושלים וביישובים ערביים-נוצריים – לחגוג את חגם ולספק להם את כל הנחוץ לשם כך. זו חובתנו כחברה דמוקרטית. אך מכאן ועד להשוות בין חנוכה לכריסמס, המרחק רב. זה לא פלורליזם, זה טשטוש זהות.
המטען ההיסטורי הוא שמייחד אותנו
לא צריך לשלול את כריסמס כדי להתנגד לעירבוב החגים. לא צריך להזכיר את מה שעשו הנוצרים ליהודים לאורך הדורות כדי לשלול את ההשוואה ביניהם. איננו כלואים בעבר, ומותר בהחלט להודות שכריסמס בצורתו העכשווית הוא חג חווייתי. אלא שכל היופי וכל הפאר לא הופכים אותו לחג שלנו. חוסר ההבחנה הזה בין מה שהוא חלק מהזהות שלנו, לבין מה שאנו מייבאים מבחוץ – הוא הדבר המסוכן.
אם יש כאן אנשים שרוצים לחוות כריסמס עם כל העולם, זכותכם. אבל אנא: אל תהפכו אותו לחג שלנו. חנוכה הוא לא עוד מופע מקרי של אור ושל שמן, כשכל המרבה הרי זה משובח. חנוכה נושא מטען – היסטורי, תרבותי, ערכי ודתי. לא משנה לאיזה מונח תתחברו – לכולם יש בסוף מכנה משותף אחד. המטען הזה אומר שהחג הזה הוא שלנו. הוא מה שמייחד אותנו ומבדיל אותנו מעמים אחרים ומדתות אחרות. הוא מי שאנחנו.
אף אחד לא היה רוצה שישוו בין אבא ואמא שלו להורים אחרים, ולבסוף ישאלו אותו "מי טוב יותר". את אבא ואמא אי אפשר להשוות לאף הורה אחר, כי אבא ואמא אחראים לזהות שלנו, לסיפור שלנו ולמי שאנחנו. וגם אם לפעמים אנחנו הולכים לחברים, ולמספר שעות יש שם הורים אחרים בבית, הם לא באמת ההורים שלנו. אנו יכולים לאהוב ולכבד אותם, אבל לעולם לא נשים אותם בשורה אחת עם הורינו, ובוודאי שלא נכניס אותם לטבלה משווה.
נראה שיש מי שחצו את הגבול שבין פלורליזם לאיבוד זהות. פלורליזם צריך לתת מקום שווה לאחר; לא לטשטש את הגבול בין האני לאחר. פתיחות היא ערך חשוב, אבל אסור שהיא תמחק זהות.
והערה לחיתום: אם יהודים לא יודעים להבחין בין חנוכה לכריסמס, שלא יזעקו על כך שחלקים מן החינוך ניתנים לאנשים דוגמת אבי מעוז. מי שמוותר על ייחודו היהודי, שלא יתפלא אם יקומו אנשים מן הצד השני וייקחו את האחריות על כך. מעבר לזעקות שבר, ראוי שהמתנגדים לאבי מעוז יוכיחו שהיהדות היא גם ברשותם, ולא רק ברשותו. נוכח התופעות שמנינו לעיל, נראה שלפחות אצל חלקים מהם עניין זה מוטל בספק.
- הכותב הוא ראש מיזם רבני ערים בתנועת נאמני תורה ועבודה
