בצל סערת ולדר: "סוכת אבלים" לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
(צילום: אלכס גמבורג, נויל האריס)
"מחסום הפחד בחברה החרדית הולך ונסדק": כשברקע חשיפת ynet ו"ידיעות אחרונות" סביב עדויות נשים כי שדרן רדיו חרדי מוכר פגע בהן מינית, וכשבוע לאחר התאבדותו של חיים ולדר ששמו נקשר בפגיעות מיניות רבות – אין כבר ספק שהחברה החרדית נשטפת בגל ה-MeToo. השבר הגדול שמורגש בה בימים אלה, הביא עמותות המסייעות לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית להקים "סוכת אבלים" לנפגעים.
"לאנשים שחוו פגיעה מינית יש הרבה אובדנים", מסביר אורי שרמן, מנהל המרכז לבנים נפגעים מינית בעלם, בריאיון לאולפן ynet. "יש אובדן של תחושת הביטחון בעולם, לפעמים מאבדים קשר עם אנשים קרובים, וכל הנושא של שמירת הסוד מייצר קושי גדול מאוד להמשיך בחיים כרגיל. להבדיל מהרבה אובדנים בחיים שלנו - למשל, כשמישהו מוכר לנו נפטר – את האובדן של אנשים שעברו פגיעה מינית אנחנו לרוב לא מכירים ולא יודעים עליו".
"זה מגיח לחיים בתקופות שונות"
ב"סוכת האבלים" המאולתרת, ברחוב שבטי ישראל בירושלים, מתקיימים מעגלי שיח ותמיכה – והבאים יכולים לשמוע את סיפורי הקורבנות ולשוחח ביניהם על השלכות הפגיעות. ביניהם גם אחיקם אלירז, שעבר פגיעה מינית בילדותו במשך כחמש שנים – מגיל 10 וחצי עד שהיה בן 15 וחצי. "מאז זה איתי ברמות שונות", הוא מספר. "הפוגע היה אדם שקרוב אליי מאוד, וממילא היו לזה השלכות על הסביבה הקרובה - על המשפחה, על הקהילה בבית הספר ועליי".
אלירז מספר כי "זה מגיח לחיים בתקופות שונות, ברמה כזו או אחרת, בכל מיני התמודדויות ובעוצמות שונות. עכשיו אני בתקופה שאני מתעסק בזה דווקא בצד החיובי יותר, של עזרה ותמיכה גם באחרים. זה מלווה אותי גם ביומיום, בהחלט".
עם זאת, לדבריו, "אי אפשר להגיד שמחסום הפחד בחברה החרדית נשבר בצורה דרמטית, אבל הוא הולך ונסדק, ורואים את זה לאט-לאט. רואים את זה בכל מיני כתבות וחשיפות תקשורתיות. זה באמת לא קל, כי יש פחד גדול שזה יפרק את המערכת ויגרום לדברים לקרוס, ובאמת שאנחנו לא רוצים לפרק את כל החברה החרדית – אנחנו רוצים רק לנקות, אז עושים את זה לאט-לאט ובזהירות. טוב שזה קורה, וזה קורה בהדרגה, והכיוון נראה חיובי".
"עוד נשמע יותר ויותר סיפורי פגיעה"
הבוקר (ג') נחשף כאמור ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" כי שלוש נשים מעידות ששדרן רדיו חרדי מוכר פגע בהן מינית מהן, ולדברי שרמן – לכל פרסום כזה יש השפעה שגורמת לעוד ועוד נפגעים ונפגעות לשבור שתיקה, ומוביל אותם לסוכה שהקים עם חבריו, כדי לדבר את הכאב ששוכב שם כל השנים.
"אנשים באים לפה, ואנחנו מדברים בדיוק על זה – על התחושה שזה עולה", שרמן אומר. "זה מציף אותנו ובהחלט לאט-לאט נשמע יותר ויותר סיפורי פגיעה. זה מזכיר לי את אחד הדברים היפים שמישהי אמרה בסוכה. היא דיברה על כך שכאשר עוברים פגיעה מינית, יש לעיתים חוויה של דיסוציאציה, של ניתוק, כאילו הכול הולך הצידה ואי אפשר לחשוב על מה שקורה, ודווקא בחדר הטיפול, המקום המוגן והבטוח – שם פתאום מתחילים לצוץ הדברים. דווקא כשטוב לנו, פתאום אפשר להראות כמה קשה.
3 צפייה בגלריה
"חשיפת המקרים הקשים מעידה על החוזק של הקהילה". הסוכה לנפגעי ונפגעות אלימות מינית
(צילום: עמותת עלם)
"אני חושב שגם כחברה הגענו למצב שיש לנו מספיק ביטחון. גם לחברה החרדית, גם לקהילה הגאה וגם לעוד הרבה קהילות אחרות שהיו במגננה כל הזמן – יש ביטחון עכשיו להוציא את הדברים הקשים. העובדה שסוף-סוף אנחנו שומעים על הסיפורים האלה, שהיו פה תמיד - מעידה על חוזק של קהילה, לא על חולשה. זה שלא שמענו עליהם, זה לא כי הם לא היו - אלא פשוט כי לא ידענו להקשיב לא יצרנו חברה מספיק בטוחה. היום אנחנו מייצרים חברה בטוחה יותר, וככל שנדבר על זה יותר – ככה זה יקרה פחות".
מחסן חירום רגשי
שרמן מכנה את היוזמה "מחסן חירום רגשי", שנפתח במצבים כאלה. "רצינו לתת מקום שבו אפשר יהיה להכיר בזה, באמת לשמוע ולהבין ולהיות ביחד", הוא מציין. "פחות חשוב השם של היוזמה, ויותר חשובה המהות. המהות היא לייצר מרחב פיזי ולא וירטואלי, שבו אפשר להיפגש פנים אל פנים עם כל מי שהנושא קרוב לליבו. אין בן אדם אחד במדינת ישראל שהנושא הזה לא נוגע בו. יכול להיות שיש מי שזה קשה לו, או מי שלא רוצה לעסוק בזה – אבל בסוף זה נוגע בכולנו".
ריבוי הפרסומים מביא גם לריבוי פניות: "אני בהחלט בטוח שאנחנו בתקופה שבה רק נשמע יותר ויותר, ולכן המתחם הזה חשוב, כי הוא בא לתת מענה לצורך החברתי – מעבר לצורך האישי הטיפולי של כל אחד. אני מדמיין את זה כמו מחסן חירום רגשי, שפותחים אותו במצבים כאלה. בכל פעם שיש אירוע גדול כזה מתגייסים אנשים ובאים לעזור. כמו שאנשים תורמים אוכל במצבי מצוקה, ככה אנשים תורמים מהלב שלהם – ובעיניי זה מערך חברתי שרלוונטי לכל הגלים האלה".
"חשוב להזכיר גם את הפורום של אחיקם, 'יוצאים לאור' – פורום של נפגעים למען נפגעים", מוסיף שרמן, "אלה קבוצות של גברים ונשים בנפרד, שנפגשות ומדברות על התמודדות שלהם. כמובן חשוב להזכיר את השותפות והשותפים שלנו. אני מגיע מעמותת עלם שפועלת הרבה שנים בתחום, ושותפים גם מרכז סיוע ירושלים, עמותת מגן לקהילות ומרכז תהל לילדים ונשים דתיים. כולנו פה הרמנו את היוזמה הזאת, ואני בטוח שיהיה המשך עם עוד מרכזים ומקומות אחרים בארץ".
