מעל 80 שנה לאחר שמקום קבורתם לא נודע, הובאו לקבורה עצמותיהם של 800 גברים יהודים וילד אחד, שנרצחו בבור ההריגה ביום קיץ בהיר. בהלוויה המרגשת השתתפו בני משפחות שהגיעו מישראל. ההלוויה נערכה כחצי שנה לאחר שנמצאו העצמות, כפי שפורסם כאן, משום שהשלטונות בבלארוס ביקשו לערוך חקירה, שבעקבותיה אשרו שאכן מדובר בנרצחים שנורו בידי הנאצים. בתוך קבר האחים, שעל פתחו נרצחו 1,400 גברים יהודים, נמצאה גם תמונה של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
בקיץ 1941 פלשו הנאצים לשטחי ברית המועצות, והעיירה לוניניץ – שנמצאת כיום בשטח בלארוס – נכבשה בשבועות הראשונים. שישה שבועות אחרי כיבוש המקום, ריכזו הגרמנים את הגברים וביקשו מהם שיביאו איתם כלי חפירה. הגרמנים הוליכו אותם למקום סמוך למסילת הרכבת המובילה לעיירה, והגברים נרצחו בבור הסמוך לפסי הרכבת.
- לשון הרע מדבר אלינו, והוא חזק יותר מכל קמפיין/ פרופ' רוחמה וייס
מספר חודשים אחר כך ריכזו הנאצים את הנשים בשטח של בתי עוני בעיירה, והקימו שם גטו שבו חיו בתנאים קשים מאוד. שנה לאחר מכן, בקיץ 1942, חיסלו הגרמנים את יהודי העיירה שנותרו – הנשים, הילדים ומעט גברים שהשאירו מהרצח הקודם (בעלי מלאכה נצרכים) – בבורות הריגה. יהודים אחרונים שנמצאו בסביבה נרצחו בבור ירי אחר, שנמצא אף הוא בעיירה, ובו נרצחו גם מתנגדים למשטר הנאצי.
הלוויה – 80 שנה אחרי הרצח
לאחר השואה, מקום הירצחן של הנשים ושל מתנגדי המשטר היה ידוע, ואולם מקום הרצח של הגברים נשאר בגדר תעלומה למשך למעלה מ-80 שנה. על גיא ההריגה שבו נרצחו הנשים והילדים הציבו יוצאי הקהילה מצבת זיכרון בשנת 1992. על בור ההריגה של מתנגדי המשטר – ובהם היהודים המעטים שנתפסו לאחר החיסול הכללי – הוצב צלב גדול, ואין תיעוד לרצח היהודים.
יוצאי העיירה, ובמיוחד שלמה אלפינר ז"ל ולאחר מכן בתו אילנה סלע, המשיכו כל השנים לחפש את המקום, כשהם מסתייעים בעיתונאית וההיסטוריונית הבלארוסית טטיאנה קונאפצקיה. על סמך עדויות שאספה, ובסיוע הפרקליטות הבלארוסית, התגלה בסתיו 2021 קבר האחים במקום שבו חיפשו אחריו כל השנים, אך מהצד השני של פסי הרכבת.
המשטר הבלארוסי, יש לציין, מגלה עניין במאורעות תקופת מלחמת העולם השנייה וגורל אזרחי בלארוס, והשלטונות החליטו להוציא את עצמות הנרצחים לחקירה פלילית פורנזית. אלא שצאצאי המשפחות בלוניניץ פנו בעניין לשגרירות ישראל בבלארוס ולרב משה פימה, שהוא רב חסידות קרלין בפינסק – העיר הקרובה ללוניניץ. בעקבות פניית שגריר ישראל בבלארוס, אלכס גולדמן שיימן, והרב פימה – הסכימו הבלארוסים להביא לקבורה יהודית את עצמות הנרצחים.
בתום החקירה ולאחר שהשלג הפשיר, הודיעו הבלארוסים (בהתראה של שבוע) על קבורת הנרצחים בשטח שהוקצה לכך, בתוך שטח בית העלמין הנוצרי שבעיירה. טקס הקבורה נערך לאחרונה, ואליו הגיעו במיוחד מהארץ קרובי משפחה של יהודים שנספו בעיירה.
כ-600 גופות עדיין נעדרות
בין המשתתפים בהלוויה, חנה עמור – שסבה, שלמה אחיטוב, איבד בעיירה את הוריו, אחיו, אחיותיו, אחייניו ובני משפחה נוספים. "אי ידיעת מקום קבורת אביו ואחיו לא נתנה לו מנוח עד יום מותו", סיפרה עמור. ביחד איתה נסעו מהארץ גם אילנה סלע, בתו של שלמה אלפינר, ושמונה מבני המשפחה.
את הקבורה עצמה ניהל הרב פימה מפינסק, שהביא איתו 12 בחורים וגברים. יחד עם בני המשפחה הם קברו את עצמותיהם של 800 נרצחים. במקור דובר על 1,400 נרצחים, אך עמור אומרת כי ייתכן שבשל תנאי הקרקע והשלגים חלק מהגופות נסחפו, וכי אין ודאות ביחס לפער.
"בין הנרצחים היו גם נשים, וילדים", היא מוסיפה. "מדוע הם היו שם עם הגברים, לא נוכל לדעת. עדות אחת לגבי ילד אחד מופיעה בספר הזיכרון של הקהילה. אישה שבן זוגה נלקח ל'עבודת החפירה' שלחה את הבן להביא לאבא אוכל, וגורלו נחרץ להירצח עם הגברים. את סיפורם של היתר איננו יודעים".
השלט ברוסית יתוקן
עם גילוי מקום הרצח, נמצאו שתי תמונות – האחת של השחקנית מרלן דיטריך, והשנייה של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. בבוקר ההלוויה הגיעה משאית עם שקים שחורים ובהם עצמות הנרצחים. במשך למעלה משעה הכניסו בני המשפחה ואנשי פינסק את העצמות ל-80 ארונות קבורה, שהורדו לשני בורות קבורה ענקיים. לבקשת הרב, גם את הנעליים קברו עם שרידי הגופות. את שאר החפצים מאתר הרצח לא הביאו לקבורה. צאצאי משפחת כבטיוק מלוניניץ שהגיעו מישראל, אמרו את הקדיש.
עמור הקריאה מכתב אל הנרצחים, וסיפרה בהתרגשות: "אחרי הכנסת העצמות, הארונות נסגרו ופיזרנו עליהם מעט מאדמת ארץ ישראל שהבאנו איתנו – אדמה מצפון הארץ, מפרדס, מעיר דוד ומהר הבית, המקומות שאליהם הם חלמו להגיע – ולא זכו. הייתה לנו זכות לתת קבר לנרצחי העיירה, מה שמיליוני יהודים לא זכו לו, והייתה הרגשה של זכות גדולה לתת כבוד לנפטרים, ובכך להגיד שאנחנו מכבדים את חייהם".
היא הוסיפה כי "לאחר פטירתו של סבא, נשארנו עם הצוואה שלו. כל חייו מאוד הפריע לו היעדר הקבר של אבא שלו ואחיו. כעת התחושה הייתה של סגירת מעגל, שאנחנו ממשיכים את מה שהנספים לא זכו לו. הקבורה הייתה מרגשת וקשה גם יחד. תחושה חזקה של שליחות של מדינת ישראל כלפי הנספים".
בשלט ברוסית שהכינו הבלארוסים לקראת הטקס, לא נכתב שהנרצחים יהודים, מה שעורר את זעמן של חלק מהמשפחות – ואולם מתוך התחשבות בכללי הקבורה היהודיים ולבקשת הרב פימה, לא התקיים שום טקס נוצרי. בטקס דיברו ברוסית ראש העיר ונציג הפרקליטות הבלארוסית שמצאה את המקום וחקרה את שרידי הנרצחים. כמו כן הונחו זרים ונורה מטח כבוד.
שגריר ישראל בבלארוס, אלכס גולדמן שיימן, דיבר בהלוויה על חשיבות הזיכרון כדי שהזוועות לא יישנו. בשולי הטקס הוא שוחח עם ראשי הפרקליטות המחוזית ועם ראש העיר, וביקש שיציבו במקום שלט ברוסית/בלארוסית ובעברית, שיספר על היהודים הטמונים במקום. ראש העיר הסכים וסיפר כי החלו לעבוד על הכנת השלט עם הקהילה היהודית במקום.
