מחקר חדש מצא שרבנים חרדים לאומיים (חרד"לים) מיישרים קו עם הרבנים החרדים בעמדתם נגד פרסום בתקשורת על עבירות מין של רבנים. "רק 14% מהרבנים החרד"לים חשבו שיש לפרסם מעשים לא נאותים של רבנים, והם מיישרים קו עם ההשקפה החרדית בנושא", אומר עורך המחקר, פרופ' יואל כהן. "המחקר משקף את המצב שבו רבנים חרדים-לאומיים מגדירים את עצמם כציוניים, אבל באופי חיים הכולל חשיפה לתקשורת הם שמרניים יותר, כולל בעניין חשיפות שקשורות למין".
כהן, פרופסור אמריטוס בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, חושף כאן לראשונה את ממצאי מחקרו בנושא סיקור תקשורתי של פגיעות מיניות שביצעו רבנים. מתברר כי רוב מוחלט של הרבנים החרדים מתנגד לפרסום בתקשורת המגזרית של דיווחים על פגיעות מיניות של רבנים – זאת למרות העובדה שאותם רבנים משוכנעים ברובם כי הדבר ירתיע את עמיתיהם מביצוע מעשים דומים.
לצורך המחקר החדש הוכן סקר שעליו השיבו 250 עיתונאים ו-300 רבנים, החל מרבנים חרדים, חרדים-לאומיים ודתיים-לאומיים, ועד לרבנים ורבות רפורמים וקונסרבטיבים. כמו כן השיבו על הסקר 550 גברים ונשים מהציבור הכללי, בסקאלה שנעה בין חרדים לחילונים. מהמחקר עולה כי מרבית הרבנים מהזרם החרד"לי (חרדי-לאומי) מאמצים כאמור את הגישה של החרדים ובאופן עקרוני מעדיפים שהתקשורת לא תעסוק כלל בפרשות החושפות פגיעות מיניות מצד רבנים. לעומתם, 79% מהעיתונאים תומכים בצורה גורפת בצורך לפרסם, אחוז תמיכה דומה לזה של רבנים רפורמים וקונסרבטיבים. 52% מהציבור הישראלי-יהודי הסכימו במידה רבה או רבה מאוד כי יש לפרסם מידע על פרשות מין שרבנים מעורבים בהן.
95% מהעיתונאים שהגדירו את עצמם מסורתיים או חילונים הסכימו עם עמדה זו במידה רבה או רבה מאוד. לעומתם, רק 44% מהעיתונאים הדתיים והחרדים חשבו כי יש לפרסם מידע על פגיעות מיניות של רבנים במידה רבה או רבה מאוד.
מעדיפים פרסום בכלי תקשורת חילוניים
מסקנה נוספת שעולה מהמחקר היא שאם כבר מתפרסמות פרשות מין שבהן מעורבים רבנים, רבנים רבים מעדיפים שפרסום על פרשות כאלה יופיע בתקשורת "החילונית" ולא בתקשורת המגזרית (58% מהרבנים הדתיים-לאומיים, 35% מהחרד"לים, 58% קונסרבטיבים, 36% רפורמים). על השאלה "האם יש לדווח בתקשורת הכללית על מעשים לא מוסריים כאלה של רבנים", 23% מהרבנים החרדים הסכימו שיש לפרסם נושאים אלו.
5 צפייה בגלריה
פרופ' יואל כהן, שערך את המחקר. "ככלל, החברה החרדית עוד לא עמדה באתגר הזה, אבל המשבר רק בתחילתו"
(באדיבות המצולם)
על השאלה האם יש לדווח על פרשות מין בתקשורת הדתית והחרדית, 68% מהרבנים החרדים התנגדו או התנגדו מאוד לפרסום כזה, לעומת 57% מהרבנים הדתיים הלאומיים. "בעיניהם התפקיד של התקשורת המגזרית הוא בניין הקהילה, כולל תקשורת שמתאימה למשפחה דתית ומסורתית", מסביר כהן.
בקרב רבני הציונות הדתית, 59% הסכימו או הסכימו במידה רבה שיש חשיבות לפרסום בדבר פגיעות מיניות של רבנים. לעומתם, 100% מהרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים חשבו שצריך לפרסם פרשות כאלה.
גם לגיל הרבנים הייתה משמעות – ככל שהרבנים צעירים יותר, הם הביעו תמיכה גדולה יותר בצורך בפרסום. עם הטיעון שלפיו "דיווח על הטרדה מינית גורם לחילול השם על כל הקהילה" הסכימו מאוד 68% מהרבנים שנולדו בשנים 1941-1920, 50% מאלו שנולדו בשנים 1960-1941, ורק 38% מהרבנים ילידי 1961 עד 1980.
נרתעים מ"חילול השם"
מניתוח התשובות, מתברר שלתוך מערך השיקולים של הרבנים בשאלה האם לדווח על פגיעות מיניות והיכן, נכנס העיקרון של "חילול השם". כלומר, האם פרסום החשדות יגרום לפגיעה בשמו של בורא העולם, דבר הנחשב במסורת היהודית כעבירה חמורה.
5 צפייה בגלריה
הרב אליעזר ברלנד בבית המשפט. שאלת "חילול השם" הייתה במערך השיקולים של הרבנים בסקר
(צילום: עמית שאבי)
33% מהרבנים החרדיים ו-15% מהרבנים הדתיים הלאומיים חשבו כי הפרסומים פוגעים בדימוי של הציבור הדתי. בציבור הרחב, כלומר בין משיבי הסקר שאינם רבנים או עיתונאים, 48% אמרו כי הדיווח גורם ל"חילול השם" ופוגע במידה רבה מאוד בתדמית הציבור הדתי. 19% נוספים טענו שיש פגיעה "במידה מסוימת".
לעומתם, 17% מהנסקרים טענו שדיווחים על פגיעות מיניות מצד רבנים לא יגרמו לפגיעה בדימוי הציבורי של המגזר הדתי. 28% מהעיתונאים מסכימים כי נגרם "חילול השם" כתוצאה מפרסום, לעומת 55% שלא מסכימים עם הטענה הזו.
הפרסום גורם להרתעה
שאלה נוספת הייתה האם פרסום דיווחים על עבירות מין ירתיע רבנים מהתנהגות לא מוסרית. 76% מכלל הרבנים האורתודוכסים (חרדים, חרד"לים או דתיים לאומיים) ו-62% מהרבנים הלא-אורתודוכסים חושבים שפרסום יגרום להרתעה (במידה מסוימת, במידה רבה או במידה רבה מאוד).
בקרב הציבור, 52% מסכימים במידה רבה ו-24% מסכימים במידה מסוימת כי פרסום על מעשים כאלה ירתיע רבנים. 42% מהעיתונאים הדתיים והחרדים שהשתתפו בסקר חשבו כי הפרסום לא ימנע מעשים דומים של רבנים.
"המוות של חיים ולדר חשף משבר עמוק בחברה החרדית", אומר פרופ' כהן, "הרי הציבור גדל על הספרים שלו, ולכן היה קצת מפתיע שחוץ מדיווח קצר על מותו, בעיתונות החרדית וגם באתרים המגזריים לא היו דיונים בנושא, למעט מאמר מערכת וטור בודד בשבועון 'משפחה'. אגב, היה פער עצום בין המהדורה בעברית של 'משפחה' למהדורה באנגלית, שהייתה גדושה בתוכן על ההשלכות של הפרשה".
"ייתכן שלקח זמן עד שהם קלטו את ההלם, אבל ברור שהם השאירו את התפקיד לאנשי חינוך ולהורים, ונשאר משבר עמוק", מציין חוקר התקשורת הוותיק. "אפשר גם לומר שככלל, החברה החרדית לא עמדה באתגר הזה, אבל המשבר הזה הוא רק בתחילתו. יכול להיות שעם הזמן, השבועונים העצמאיים ואתרי האינטרנט של המגזר יתחילו לסקר את הנושא בהרחבה, כמו שהם למשל מטפלים בשנים האחרונות בנושא האפליה של תלמידות ספרדיות במוסדות חינוך של אשכנזים".
עם זאת, הוא מציין כי "על העיתונאים להיזהר מאוד ולבדוק את הטענות על הטרדה מינית ופגיעה מינית בקפדנות. היו לא מעט מקרים שבהם התברר לבסוף כי הטענות לא היו מבוססות, מה שגרם נזק עצום לאדם עצמו וגם למשפחתו".
