במשך שנים מזוהה המסורתיות באופן כמעט בלעדי עם עדות המזרח, אבל יותר ויותר מבני עדות אשכנז בוחרים לאמץ את הזהות המסורתית – בהם גם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שהצהיר כי הוא מחשיב את עצמו כמסורתי, בדברים שנשא בפתיחת כנס ירושלים למסורתיות.
סקר שהוזמן בידי "האיחוד המסורתי" ובוצע בידי Bachar Strategy, לרגל הכנס שערכו תנועת "תיקון" ו"יד בן-צבי" בירושלים, העלה כי כמחצית מהמסורתיים מגדירים עצמם מזרחים וכרבע מהם – 24% – מגדירים עצמם אשכנזים (השאר ממוצא מעורב או אחר). עוד עולה מהסקר, כי 59% מהמזרחים בישראל מגדירים את עצמם מסורתיים, והמסורתיים הם הפלח השני בגודלו בציבור היהודי בישראל: 36%, בעוד שיעור החילונים עומד על 45%.
- החרדים נקמו בקלפי/ פרשנות
רבים מהדתיים האשכנזים שאינם מקפידים על קלה כחמורה יעדיפו לכנות את עצמם "דתיים לייט", אבל ישנם גם אחרים שמגדירים את עצמם ללא היסוס כמסורתיים (לא קונסרבטיבים, אלא שומרי מסורת). כזה הוא העיתונאי רועי שרון, המגדיר עצמו "מסורתי" כבר עשור. "יש לי הרבה יהדות בחיים והרבה מסורת בבית ואני אוהב את זה", הוא מסביר.
"יש לי חגים ושבתות ומטבח וחינוך, וקשר לא רע עם אלוהים – אבל זה לא בדיוק כמו שכתוב ב'שולחן ערוך', אלא יותר מה שמרגישים בלב. אני גם לא מנסה לייחס לזה אידיאולוגיה או רציונל, זה פשוט מה שעובד לי ומה שאני מרגיש שהוא נכון. אגב, שני החוקים הראשונים במסורתיות שלי הם שאין תקנון מסודר, ומה שביני לבורא עולם נשאר בינינו, והוא לא עסק של אף אחד".
טיפוס מודרני של מסורתיות
פרופ' מאיר בוזגלו מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, יו"ר תנועת "תיקון", טוען כי "יש כמה מובנים למונח מסורתיות. במובן אחד, שהוא החברה יהודית לפני המשברים במודרנה, כל עם ישראל היה מסורתי. במובן הזה, לפני החילון והמדינה המודרנית ששינתה את כל כללי המשחק, עם ישראל לא הכיר את ההבחנה בין דתי לחילוני, והיה רק המונח 'יהודי'. כולם שמרו על ההלכה וקיימו את המסורת במידה כזו או אחרת, ורק במאה ה-18 וה-19 התחילו המושגים 'דתי' ו'חילוני' לתפוס מקום גדול יותר".
אלא שעם הזמן החל המונח "מסורתיות" לקבל משמעויות אחרות. כאן נכנס לתמונה מי שבוזגלו קורא לו "המסורתי החדש". בעקבות עלייתן של תנועת ההשכלה והאידיאולוגיות גדולות, היו אנשים שלא מצאו את עצמם בהבחנות החדשות – בין החרדיות, החילון והרפורמה.
"המסורתי החדש מגלה את המסורת אחרי החילון. במובן הזה, יש יהודים מהמזרח ויהודים מאשכנז שמגדירים את עצמם מסורתיים", אומר פרופ' בוזגלו. הוא הקים את תנועת "תיקון" כדי להנכיח את המסורתיות בזירה הציבורית בישראל – מתוך אמונה שיש בה מתינות וסובלנות שיכולות להנמיך את גובה הלהבות בין הקבוצות השונות בחברה. "המסורתי החדש אומר: אני לא רוצה להיות באחת המגירות שהכנתם לי מראש. בהגדרה החדשה, זה מונח ששייך לפוסט-מודרנה, ולא לטרום-מודרנה".
5 צפייה בגלריה
פרופ' מאיר בוזגלו. "לא במקרה אנשים לא מוצאים את עצמם בהגדרות הדיכוטומיות"
(צילום: קרן רוזנברג)
ובכל זאת, רוב המסורתיים החדשים הם מעדות המזרח.
"ליהודי ארצות האסלאם יש מהבחינה הזו יתרון – כי אצלם, במובן מסוים, המסורתיות של הטרום-מודרנה הפכה למסורתיות של הפוסט-מודרנה. היהדות בארצות האסלאם הייתה יהדות שלפני האידיאולוגיזציה – הייתה שם רבנות אחת שקשובה לעם. כשילד משדרות בימינו מגלה את המסורתיות מהעבר, נסגר מעגל – ובמובן מסוים קל לו יותר".
כלומר, אצל האשכנזים יש פחות מסורת של מסורתיות.
"בדיוק. אצל האשכנזים היה ערעור על הרבנות. היום יש גם ציבור שקרוב למסורתיות, הדתל"שים (הדתיים לשעבר), וזה אחד הציבורים המעניינים בחברה הישראלית. בעיניי מה שחשוב הוא היחד, לא המחנאות. אני מציע לראות את הכול כרצף אחד – ולתת גם לציבור המסורתי כוח ומשקל. לא במקרה אנשים לא מוצאים את עצמם בהגדרות הדיכוטומיות. אנשים דורשים מקום בהובלה, ורוצים לחיות בהרמוניה עם שני הצדדים, הדתי והחילוני כאחד".
ההבדלים העדתיים מיטשטשים
פרופ' עמירה ערן, חוקרת בתחום מחשבת ישראל, סבורה בדומה לפרופ' בוזגלו, כי המסורתיות מאפשרת תפיסה סובלנית יותר. "היא יותר מבקשת את הדברים שהציבור יכול לעמוד בהם, בלי כפייה מצד המדינה", היא אומרת. "אני מאמינה שזו הגישה שבסופו של דבר תשרור".
יש סיכוי לתנופת המגמה הזאת של מסורתיות אשכנזית?
"המסורתיות מזוהה עם המזרחיות, אבל כמתבוננת מהצד, ברור שיש לזה סיכוי. בכלל, אני חושבת שההבחנה הזו היא הבחנה מדומה".
5 צפייה בגלריה
פרופ' עמירה ערן. "התפשטות של המסורתיות תטשטש את ההבדל בין מסורתיות מזרחית למסורתיות אשכנזית"
(צילום: קרן רוזנברג)
אשכנזים שבוחרים בהגדרה הזו בעצם מוצאים במסורתיות המזרחית משהו שהיה חסר להם במקום שהם באו ממנו?
"אני חושבת שבהתפתחות ההיסטורית הטבעית, אנחנו חיים בדור שמאופיין בתפיסה יותר חילונית ופחות שמרנית לעומת הדורות הקודמים. המסורתיות הולכת לקראת טיפוס מודרני יותר, וזה תקף גם לגבי המזרחים וגם לגבי האשכנזים. אני חושבת שהתפשטות של המסורתיות תטשטש את ההבדל בין מסורתיות מזרחית למסורתיות אשכנזית".
לדברי ד"ר יואב שורק, דוקטור להיסטוריה של עם ישראל ועורך כתב העת "השילוח", לאורך הדורות היו בעדות אשכנז יהודים רבים שהיום היינו יכולים לכנות אותם מסורתיים. "השאלה היא למה קוראים מסורתיות", הוא מסביר. "רוב היהודים במרכז אירופה ובמזרח אירופה שלא רצו להתבולל או להפוך לחילונים, אלא היו מה שהיית מכנה דתיים, היו משהו שיכולת לכנות אותו גם מסורתיים. אפשר לומר שזה היה המיינסטרים היהודי עד תחילת המאה ה-20".
"אורתודוכסיה זה מושג חדש", הוא מזכיר. "הדתיות שמבחינה את עצמה מאחרים – זה תהליך שהתפתח כתגובה לתהליכים של חילון. גם בגרמניה ובהונגריה, שבה צמח המושג של האורתודוכסיה, היו בחלק מהקהילות האורתודוכסיות גם יהודים שלא שמרו שבת. לעומת זאת היו גם קהילות חרדיות בלי סובלנות רבה. במקומות אחרים, כמו פולין וגליציה, זו הייתה הזהות הבסיסית – יהודי שומר מסורת. אבל מה שהיום קוראים לו 'מסורתיות' הוא לא בהכרח מה שאנחנו מדברים עליו כתופעה היסטורית".
המסורתיות הלאומית
אסף וול, איש תוכן וקריאייטיב, רואה עצמו כחלק מהמסורתיים החדשים. "נראה לי שאני משתייך למסורתיות מסוג לא מוכר: מסורתיות לאומית", הוא אומר. "היא לא נובעת מאמונה בכלל, המסורתיות שלי. כששואלים למה אני עושה ברית מילה לבנים שלי, אם אני לא בן אדם מאמין, אז זו התשובה. זה עניין לאומי, להיות חלק מהלאום היהודי. זו הצהרה שאתה שייך למועדון הלאומי הזה, לקבוצה הזו".
וול מבהיר שלמעשה הוא חצי אשכנזי וחצי מרוקאי. "אמא שלי נולדה במרקש. המשפחה המרוקאית שלי גדולה הרבה יותר מזו האשכנזית", הוא מספר. "בעיניי דרך המחשבה שלהם הרבה יותר בריאה. הם פשוט חיים. אמר לי פעם רב מאיגוד רבני הקהילות, שאם הוא יגיד לאבא מסורתי מזרחי שמשהו לא בסדר עם הבן שלו כי הוא גיי – הוא יזרוק אותו מהבית, ולא את הבן שלו. יש פה היגיון בריא, שהמשפחה היא דבר שחשוב יותר מכל דבר אחר. אצל אשכנזים יש כאלה שיזרקו את הבן שלהם מהבית, אצל מרוקאים פחות תמצא דבר כזה".
"המסורתיות האשכנזית" יכולה לתפוס תאוצה, לדעתך?
"לדעתי לא, כי זה מלאכותי. צורת המחשבה הרווחת אצל אשכנזים נובעת מאיזשהו שיקול ומחשבה, מרצון להיות שייך אבל לא להגביל את עצמם ל'שולחן ערוך' ולדקדוקי ההלכה האורתודוכסית. התודעה היא שונה לחלוטין – בצד אחד יש אמונה טבעית ובריאה, והתודעה של הצד השני שוקלת מה נכון לעשות ומה מרוויחים מזה. המסורתי פשוט יודע – ככה סבא שלו עשה, ככה אבא שלו וככה הוא".
"מסורתיות היא לא משהו שקופצים אליו, אלא נולדים איתו", הוא מוסיף, "משהו שאשכנזים לא יכולים לקפוץ אליו באופן אינטואיטיבי, מתוקף חינוכם. יכול להיות שיש מסורתיים אשכנזים, אבל זה לא אותו סוג של מסורתי וזו לא אותה מסורתיות".
"מנוגד להלכה, אבל לא להיגיון המסורתי"
הוא גר בטירת הכרמל, שם הזדמן לו להכיר שכנים מסורתיים רבים. "לא מזמן קראו לי לבוא ולקרוא בתורה בבית הכנסת בשבת. אמרתי: 'אני מחלל שבת!' – אז אמרו לי: 'עכשיו אתה מחלל שבת? לא? אז תבוא ותקרא!'"
בחג הסוכות נחשף לתופעה נוספת שמסמלת בעיניו את הרוח המסורתית. "ראיתי כאן הרבה סוכות שיש מעליהן גגות, מה שמנוגד להלכה, אבל לא להיגיון המסורתי", הוא נזכר. "הפולמוסים של הרבנים בעניינים כאלה לא מעניינים את המסורתיים. הדתיים יכולים להמשיך להתפלפל, אבל בעיניי זה יפהפה. הילדים ממשיכים את המסורת, את הלאומיות, וזו הדרך הכי טבעית ויפה לחגוג את מנהגי החג".
גם העיתונאי חנוך דאום הגדיר את עצמו לאחרונה כמסורתי. "אני הולך לבית כנסת בשבת, מאוד אוהב את התפילות והניגונים, יש בי איזה חסיד פנימי, אני גם שומר כשרות וכאלה, אבל לא בהקפדה מוגזמת", סיפר לאחרונה בריאיון לרז שכניק, ב-ynet ו"ידיעות אחרונות". "אנחנו גרים במקום דתי ולא נוסעים בשבת, אבל אם יהיה חם בבית, אין לי בעיה להדליק מזגן בשבת. אני חושב ששאלת האמונה והחיים הדתיים היא נקודה ברצף ולא שאלה בינארית – האם אתה דתי או חילוני. יש גרף כזה ואני נמצא באיזו נקודה באמצע, בתנועה דינמית".
מסורתיים לכתחילה
"המסורתי האשכנזי לא מנסה להסתפרד, אבל יש כמה דברים במודל שמוצאים חן בעיניו", מנתח איש התקשורת ג'קי לוי. "למשל השמירה על הריבונות – יש לו כבוד לרבנים, הוא לא יעליב אותם, אבל הוא לא מתחייב שיאמץ לחייו כל דבר שנאמר בדבר התורה ששמע בבית הכנסת. הריבונות הזאת מתאימה לתקופה שאנחנו חיים בה. חוץ מזה, מתאימה לו הקבלה הזאת שיש כל מיני מודלים בתוך משפחה וקהילה, ולא הכול מתאים לכל אחד".
הוא שואב עידוד מעצם קיומה של התופעה. "משמח אותי מאוד שיש מסורתיות אשכנזית. היא תדחף למסורתיות יותר דעתנית ופחות מתנצלת. יש צורך במסורתיים מלכתחילה, שלא אומרים שהם היו שמחים לשמור תרי"ג מצוות ולא מצליחים, אלא אומרים בפה מלא שיש דברים שהם לא שלמים איתם ולא רוצים לעשות שקר בנפשם. אם צריך להגדיר, מסורתי אשכנזי הוא מסורתי שלא מנשק מזוזה", הוא צוחק.
השם הראשון שעולה בדעתו כ"פנים" של השינוי ביחס למסורתיות, הוא העיתונאי המנוח אדם ברוך. "הוא התחיל את הקריירה כדתל"ש שהגיע לקצה החילוני, ופתאום בשלב מסוים התחיל לפרסם בטורים שלו התייחסויות למקורות", נזכר לוי. "פתאום הוא הכניס פינת הלכה לטורים שלו, ותל אביב לא ידעה מה לעשות עם זה. לא הבינו מה קרה לו. הוא פשוט הודה שאין לו עניין להתנער מהעולם שהוא בא ממנו, ויש לו אהבה גדולה לעולם הזה. אחריו באו אחרים, כמו דב אלבוים".
פורסם לראשונה: 14:22, 10.11.22
