רות השאירה את עולמה מאחור, היא דבקה בעם ישראל למרות כל הקשיים והעובדה שהיו לה כמה נקודות יציאה, ובסוף היא אפילו זכתה שאחד מצאצאיה, דוד, יהפוך למלך ישראל. כל זאת ועוד מסופר במגילת רות שרבים יתכנסו ויקראו בחג השבועות הקרוב, כנראה לצד עוגת גבינה.
תניחו רגע לאנכרוניזם, ובואו נשאל: כיצד הרבנות הראשית הייתה מתייחסת לרות ולבֹעז אילו היו ניגשים להירשם אצלה היום? אילו מסמכים היא הייתה דורשת מדוד המלך שישיג מארץ מואב? ואילו הליכים פוגעניים היא הייתה מעבירה אותם בדרך לאישור הנכסף? אני חושב שלא אתם ולא אני נהיה מרוצים מהתשובה שמדי שנה אלפים מאזרחי ישראל מקבלים בבואם להתחתן.
אפליה בחסות החוק
חוק השבות מעניק זכאות עלייה לא רק ליהודים על פי ההלכה, אלא גם לבנים ונכדים של יהודים. כיום ישנם מאות אלפי עולים ובני עולים (רובם מברית המועצות לשעבר) שיש להם זהות יהודית מלאה, מעצם כך שהם חיים בארץ וזו התרבות, החברה והמורשת שלהם. אבל מכייון שזהות זו באה מצד האב ולא מצד האם, כפי שההלכה דורשת, הם אינם יהודים על פי ההלכה. תרבותית, חברתית וזהותית – הם יהודים לכל דבר.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, כך שלפי חוק לכל אזרחיה יש זכויות שוות, עד שזה מגיע לתחום המעמד האישי. מתי חוסר השוויון הזה מתגלה? לקראת החתונה. מונופול הרבנות פועל שעות נוספות, מכיוון שכל אזרח יכול להתחתן אך ורק לפי זהותו הדתית והמוסד הדתי המתאים לה. נישואים אזרחיים אינם אפשרות בגבולות הארץ, ולרבנות יש מונופול בתחום הזה. היא האפשרות היחידה ליהודי שמעוניין להתחתן כאן.
כמו כל מונופול, הרבנות לא חוששת מתחרות, ולצערי לא נותנת שירות טוב לעם היהודי בתחום הזה – בשני מובנים. ראשית, בכך שהיא מחמירה מאוד בדיני גיור, ולמעשה כמעט סוגרת את שערי הגיור בפני אלו שמעוניינים בכך; ושנית, בכך שהיא נוהגת בחשדנות כלפי כל אדם שהוריו לא מחזיקים בתעודת נישואין מטעמה, ודורשת ממנו הליך של בירור יהדות – שבדרך כלל יהיה מיותר.
כאזרח, הנושא הזה קרוב לליבי, וכרב אני רוצה להציע שלושה כיוונים אפשריים לפתור את האפליה הזו שנעשית בחסות ההלכה לכאורה. ראשית, יש לאפשר נישואים אזרחיים לאזרחי ישראל המעוניינים בכך, ועל כך אני מקווה להרחיב בעתיד במאמר אחר. מעבר לכך, יש לערוך בירור יהדות על פי גישה מכילה יותר מזו של הרבנות (פירוט בהמשך). כמו כן, בתחום הגיור, יש לאפשר גיור הלכתי בגישה מכילה יותר מזו שהרבנות נוקטת, ובכך לקיים בפועל את מצוות "ואהבתם את הַגֵּר".
חקירות מיותרות בחסות הרבנות
אולי תופתעו שלא אחר מהרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק שכל מי שעלה מברית המועצות ומצהיר שהוא יהודי – נאמן (להעיד על יהדותו) גם אם אין לו מסמכים מהימנים המעידים כי הוא יהודי. לפי הרב עובדיה, הסיבה היחידה שבגינה העדות של אותו אדם לא תתקבל היא אם יש "רגליים לדבר" שההצהרה אינה נכונה – כלומר, כשיש סיבה לחשוד שהמצהיר טועה או משקר. לצערנו, הרבנות לא קיבלה את דעתו וכיום דורשת דרישות מיותרות להוכחת יהדות, וכך מקשה על עולים ועל בני עולים רבים להתחתן בחתונה יהודית.
כלומר, המדיניות העכשוויות של הרבנות מצביעה על חוסר אמון אינהרנטי בעולים ובילדיהם. אפילו לפי הרבנות, 97% אחוזים ממי שניגשים לבירור יהדות – עוברים. כלומר, גם על בסיס הנתונים שלה, אפשר לראות כי הליך הבירור מיותר ולא נדרש לרובם המוחץ של הפונים. בקיצור, אם הרבנות תקבל את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, נחסוך מאלפי אזרחים טובים עוגמת נפש מיותרת ומשבר אמון בדת שאמורה להכיל אותם.
גיור – כן, כיפה – לאו דווקא
הרבנות דורשת מכל מי שמבקש להתגייר ללמוד בצורה אינטנסיבית לקראת הגיור ולהתחייב להפוך לאדם שומר מצוות. מדובר בגישה צרה ומחמירה, שרואה זהות יהודית באופן מסוים מאוד, של אדם חובש כיפה. אנשים שאינם רואים את עצמם כיהודים דתיים, לא משלימים ולפעמים אפילו לא מתחילים את תהליך הגיור שבסופו יצטרכו להתחייב בפני בית הדין לשמור הלכה – אבל בהלכה יש דרכים אחרות לגיור.
רבנים רבים לאורך הדורות גיירו גרים שלא התכוונו להיות דתיים אלא גם כאלה שהתכוונו להיות מסורתיים ואפילו חילונים – כלומר, גיירו לשם "זהות יהודית". את המונח החשוב הזה טבע הרב אליעזר מלמד בספרו המונומנטלי שיצא לאחרונה בשם "מסורת הגיור". כאמור, בישראל כיום ישנם עשרות אלפי אזרחים שחיים כל חייהם בזהות יהודית תרבותית מלאה, ואין להם שום קשר לדת אחרת, ועדיין, מבחינה הלכתית הם אינם נחשבים ליהודים – משום שהמורשת היהודית הזו מגיעה מצד האב. במקרים כאלה, אני ורבנים נוספים רואים את הגיור לא כשינוי של זהות, אלא כשינוי סטטוס הלכתי.
ברוך השם, גם היום ישנם בישראל רבנים אורתודוקסים שנטלו יוזמה והחלו למלא את הוואקום שהרבנות משאירה. הם מכירים בזהות של אזרחים אלה ומגיירים בהתאם להוראות התלמוד, המתאר את תהליך הגיור כמיידי, כל עוד הרבנים משוכנעים שהמתגייר באמת רוצה להיות יהודי.
ועדיין – גם מי שהתגייר כהלכה באופן פרטי – הרבנות לא מכירה ביהדותו ולא מוכנה לערוך את החופה שלו. כאן אנחנו בארגון "חופות" נכנסים לתמונה. אנחנו מקבלים כל מי שהתגייר כהלכה, בין אם הרבנות מכירה בו ובין אם לאו. לעיתים גם נפנה לבתי דין עצמאיים את מי שמעוניין להתגייר בדרך נעימה ומכבדת. אחד מהדברים שחשובים לנו הוא לתת מענה הלכתי לכל יהודי ויהודייה, ולאפשר להם להתחתן כדת משה וישראל גם מחוץ לרבנות הראשית. אחת המצוות האהובות עלינו היא "ואהבתם את הגר".
- הרב קלמן (צ'אק) דוידסון הוא ראש תחום הלכה בארגון "חופות", שעורך חתונות כהלכה מחוץ לרבנות הראשית | ravchuck@chuppot.org.il
