ההזדמנויות המעטות שבהן שיתפתי על מצבו של בני, מיכאל בן ה-10 וחצי, הסובל מנכות מוטורית וקוגניטיבית קשה – היו סביב מאבק ההורים החרדים להשוואת זכויות ילדיהם הנכים, לכלל ילדי ישראל. אבל בכל עת שבה אני עוסק בסוגיה זו, אני מתקשה, בכנות, להציג את טיעוניי מול הסקפטיות האוחזת בשומעיי. הם בפשטות לא מאמינים לי.
"משרד החינוך מתעמר בילדים חרדים נכים רק בשל היותם חרדים?" הם שואלים. "למה למען ה' שיעשו זאת? והח"כים החרדים, נבחרי ההורים, איפה הם? ואיפה הרציונל?" אני, תודה לאל, עוד לא התעייפתי מלשוב ולומר, לשוב ולהצהיר ללא צל של זיוף או אינטרס: ממשלת ישראל, ובעיקר משרד החינוך, רודפים את הילדים החרדים המיוחדים (נכי סי-פי, אוטיזם, פיגור, תסמונת דאון ועוד), ומנסים "לטרטר" את פעילי המאבק. אולי מתוך מחשבה שבסוף להורים יימאס, כי כמה אפשר?
התקציב הולך על השלמת שכר
למתקשים להאמין, הנה הסיפור שלנו בקצרה. ממש. מבטיח לא להלאות במספרים: 90% מילדי החינוך המיוחד שבזרם המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) הם חרדים. ילדים אלה מופלים לרעה מול הילדים בחינוך הרגיל ביחס לשכר הגננות, ברמה של כמעט 50%. גננת בחינוך המיוחד החרדי מרוויחה בכל חודש אלפי שקלים פחות מגננת בחינוך "הרגיל". אם זו מרוויחה 11,500 שקלים, רעותה החרדית משתכרת 7,000 שקלים.
אז מי משלם את הפער? המוסדות. ומהיכן יש למוסדות כסף? אז זהו, שאין להם. הם "מגרדים" את קרקעית התקציב הזעום שבידם, ולבסוף משלמים לגננות את הפער. הם יודעים כי אם לא יעשו זאת, הגננות המקצועיות ינטשו, ויבחרו לעבוד במוסדות "רגילים".
ומי נפגע? הילדים, כמובן. הכסף שהוקצב לטכנולוגיה חדישה כמו מחשבי מיקוד מבט, כלי מוזיקה ייחודיים, טלוויזיות ועוד – הוסב לתשלום לגננות, והאומללים נותרים ללא ציוד שילד חילוני במצבם מקבל. טירוף? בהחלט. אבסורד? לגמרי.
לגפני ולדרעי לא אכפת
בעקבות המאבק שניהלנו מול הממשלה הקודמת, התגייסו שני חברי ועדת הכספים דאז – ח"כ מיקי לוי וח"כ שלמה קרעי – ואילצו את משרד החינוך להשוות את תנאיהם של הילדים החרדים לאלה של השאר. ובאופן יותר קונקרטי, 90 מיליון שקלים הוקצבו לחינוך החרדי המיוחד.
סוף טוב? לא ממש, אבל תכף נגיע לזה. לפני כן, נשאל למה הח"כים החרדים ישבו באפס מעשה, למה הם לא עשו דבר. הלא הורי הילדים הללו הם האנשים שמצביעים עבורם. התשובה שלי היא שמצוקת הילדים המיוחדים חשובה בעיניהם, רק שלא מספיק. בטח שהיא לא חשובה כמו תקציב הישיבות, למשל, או רפורמת הכשרות. שם, מן הסתם, גפני כבר היה מפוצץ את הישיבה. אבל כמה ילדים חרדים נכים ומוסדותיהם הספורים, לא ממש מסכנים את אושיות החברה החרדית.
אז משרד החינוך נאלץ להשוות את התנאים, אלא שאז התברר כי פקידיו עזי הפנים ממשיכים להערים קשיים. הגננות המבקשות להיכנס לאתר משרד החינוך על מנת למלא את פרטיהן ולהשוות את שכרן, כמובטח – נתקלות בשורה של תקלות שלא מאפשרת להן לקבל את מה שהן זכאיות לו.
למה? מהיכן נובעת האטימות המוזרה? רק אלוהים יודע. אולי הם פועלים כך פשוט כי הם יכולים, וגם כי לאיש לא אכפת. אם הח"כים החרדים לא מקימים קול זעקה, מדוע שהפקידים יזיזו משהו? כשהפנינו את טענותינו הכנות עד כאב למשרד החינוך, ספגנו מכתב תגובה חריף המגן, איך לא, על עובדי המקום, בתוספת איום מרומז בתביעה עלינו, הורי הילדים המיוחדים. פנינו לתגובה גם לפני פרסום טור זה, אך היא בוששה לבוא.
וזו, קוראים יקרים, אולי תמצית האירוניה כולה.
תגובת ממשרד החינוך: "במשרד החינוך דוחים את הטענות על הסף ומדגישים כי אין להן כל אחיזה במציאות. כידוע, בידי המשרד לא מצוי המידע הרלוונטי ביחס לעובדי ההוראה בגני הילדים המוכרים שאינם רשמיים, הכוללים את זהות עובדי ההוראה המועסקים והיקפי העסקתם בכל גן, וכן ביחס למאפייני עובדי ההוראה שמשרד החינוך עתיד לנהלם (השכלה, הסמכה, הכשרה, דרגה, ותק וכד'). הדבר אף צוין גם בדו"ח הצוות הבין-משרדי.
"המשרד פיתח מערכות ממוחשבות וגיבש נהלי עבודה לצורך ניהול נתוני מצבת עובדי הוראה בגני הילדים לחינוך המיוחד במוכר שאינו רשמי, המדווחים על ידי הבעלויות המפעילות את גני הילדים. עד להשלמת הדיווחים בידי הבעלויות הכוללים, בין השאר, פתיחת תיקי הגננות לצורך עדכון נתוניהן, קביעת דרגותיהן, ותק, השכלתן וכן דיווח שיבוצן, התקצוב מוקצה על בסיס מקדמות.
"עם השלמת המהלך, איסוף המידע ועיבודו, יגזור ממנו המשרד את הפרמטרים הרלוונטיים, לשם תקצוב על פי פרופיל ועלויות המשרה. במשרד דוחים על הסף את הטענות המיוחסות לעובד המשרד, ומבהירים כי הן משוללות כל יסוד ונובעות ממניעים זרים ופסולים".
