"מתוך הכאב הגדול תצמח ישועה גדולה", כתב ראש הישיבה התיכונית חורב בירושלים, הרב יצחק דור, במכתב ששלח להורי תלמידיו הבוקר (יום א'). בפתח המכתב מנה הרב את שמותיהם של בוגרי הישיבה, רב שלימד בה וקרובים של תלמידים שנפלו במלחמה בשבועיים האחרונים, מאז ערב יום כיפור ועד היום.
במכתב כתב הרב דור: "ערב יום הכיפורים, כשאמרנו 'ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה', הבאנו למנוחת עולמים את בוגרנו הגיבור והצדיק רס"ן נתנאל הרשקוביץ הי"ד. עוד זה מדבר וזה בא, ערב שמחת תורה, בהושענא רבה, ליווינו למנוחת עולמים את רס"ן הרב אבירם חריב הי"ד, שלימד תורה ועסק בחינוך בישיבת חורב לפני מספר שנים. בערב שבת קודש נטמן בהר הקדושים, הר הרצל, בוגרנו הצדיק והגיבור רס"ן אלון ספראי הי"ד. במוצאי שבת ליווינו למנוחת עולמים את הקדוש והגיבור סמל הלל עובדיה הי"ד. בעודנו אוספים את השברים, השמועה על נפילתו בקרב גיבורים של בוגרנו הגיבור והצדיק רס"ן אליאב אביטבול הי"ד הגיעה לאוזנינו. עוד זה מדבר וזה בא והבוקר באותו אירוע קיבלנו את הבשורה על נפילתו בקרב של בוגרנו האהוב והגיבור רס"ר גלעד אלמליח הי"ד. כל זה יחד עם הידיעה המרה על נפילתו באותו קרב של סרן הרב אבי גולדברג הי"ד, אב ודוד לתלמידים בבית הספר היסודי ובישיבה, איש נפלא וצדיק".
1 צפייה בגלריה
למעלה, מימין: נתנאל הרשקוביץ, הרב אבירם חריב ואלון ספראי. למטה, מימין: הלל עובדיה, אליאב אביטבול, גלעד אלמליח והרב אבי גולדברג
(צילום: דובר צה"ל)
הנופלים מקהילת ישיבת חורב מאז תחילת שנת תשפ"ה היו כולם לוחמי מילואים, מלבד הלל עובדיה, אחיו של תלמיד כיתה ז', שהיה במהלך השירות הצבאי הסדיר. עובדיה והרשקוביץ נפלו ברצועת עזה, והשאר נפלו בקרבות בדרום לבנון. בשיחה עם ynet מספר הרב דור על הימים המורכבים העוברים על קהילת ישיבת חורב. "בשנה הקשה הראשונה של המלחמה היו לנו שישה הרוגים שהם בוגרי הישיבה", הוא מספר, "זה החל עם מח"ט הנח"ל יוני (יהונתן) שטיינברג, שנהרג בשמחת תורה עצמו, יוסף גדליה וישראל עמיחי ויצן נפלו גם כן בתחילת המלחמה, ובהמשך נפלו הרב יוסי הרשקוביץ – מנהל תיכון פלך בנים, אפרים יכמן ויקיר הכסטר – כולם אנשים מיוחדים, אנשי חסד, אנשי תורה, בעלי מידות, יקרים ואהובים".
לדבריו, "זו הייתה החבורה הראשונה, וחשבתי שעברנו את הגל הקשה והכואב הזה, אבל ממש בערב יום כיפור קברנו את רב-סרן נתנאל הרשקוביץ, בוגר יקר, ואז ערב שמחת תורה קברנו את הרב אבירם חריב שלימד אצלנו בישיבה. היה שם סיפור קשה מאוד, אחד הבוגרים שלנו שמשרת במחנה שורה סיפר לי שהוא זיהה את הרב שלו. בערב שבת נהרג רב-סרן אלון ספראי, גאון עולם וצדיק גדול שלמד גם רפואה ובחר להמשיך בתפקיד הקרבי שלו במילואים. אחריו נפל רב-סרן אליאב אביטבול, שתרם כליה לפני שנתיים, ובאותו הקרב נהרג גם גלעד אלמליח".
הלווייתו של רב-סרן במיל' נתנאל הרשקוביץ ז"ל
הוא מוסיף ומספר: "יש מורה לאנגלית אצלנו שנפצע קשה באותו קרב, גיא שבתאי, ובוגרים נוספים שנפצעו. מעבר לכך יש הורים, דודים ואחים של תלמידים, שמצטרפים לשמות שנפלו או נפצעו, ויש הורים שנמצאים במילואים הרבה זמן. הכול ביחד, מעגל אחרי מעגל של התמודדות ומורכבות".
הבוקר חזרו התלמידים לישיבה הדתית-לאומית אחרי חופשת החגים, והטקס שקיימו לציון שנה למלחמה כלל גם הרבה כאב טרי על החללים שנפלו בימים האחרונים. "בשמחת תורה אמרנו בתפילת הגשם 'תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם / תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם' – בשורות האלה בכיתי ממש. נפשנו אפפו מים, הנפש מלאה דמעות. ברמה האישית אנחנו נפרדים מאנשים יקרים שהם ממש כלשון התפילה 'כזוהר הרקיע מזהירים', ולי אישית זה כואב, ובצד השני יש תלמידים שצריך לתווך להם את המציאות", אומר הרב דור. "צריך לומר להם, 'תראו, אלה דמויות לחיקוי, לא רק לאבל. צריך ללמוד מהם'. הם בעצם רצו את ההמשכיות והשמחה של כולם".
"הייתה לנו התלבטות עצומה השנה", ממשיך הרב ומספר, "אם להמשיך את המסורת של שמחת בית השואבה במוצאי חג ראשון של סוכות. כל שנה זה אירוע גדול אצלנו בישיבה עם התלמידים, הבוגרים והמשפחות שלהם. השנה לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעשות את זה. התקשרתי למשפחות השכולות כדי להתייעץ איתן. כולם אמרו לי: 'אנחנו מבקשים שתעשה את זה גם השנה, ואנחנו נבוא גם'. והם באו, עם הרב שלמה עמאר, עם ראש העיר משה ליאון, בכו פה בכי תמרורים יחד עם השמחה. זה היה האירוע שבו הבנתי שלבכות זה חשוב וזה חלק מהאבל, אבל צריך גם לממש את הכוח של המסר של הנופלים לעתיד, להמשיך בשמחה, בגאווה ובראש מורם. זה נשמע כמו מילים גדולות אבל זה אמיתי. צריך להרים ראש, צריך לשאוף למעלה".
בכי לצד גאווה: שמחת בית השואבה בישיבת חורב
הוא מזכיר מוסדות אחרים בירושלים שהשכול פגע בהם: "זה לא רק אצלנו. זה בית הספר הימלפרב, ופלך, וישיבת נעם – בכל מקום שאתה נוגע בציבור הדתי-לאומי, אנחנו מרגישים חלק מהקהילה הגדולה שחווה את זה. אני מרגיש גאווה להיות ראש ישיבה בציונות הדתית בתקופה הזאת ובדור המיוחד הזה, ומעבר למגזר, זה מורגש בכל 'קהילת יעקב', בכל עם ישראל. אנחנו מרגישים שותפים לכאב הזה. עשינו היום טקס שבו תלמידי כיתה י"ב דיברו על הרבה נופלים ונופלות שאינם מהמגזר הדתי-לאומי. זה נותן המון כוח".
אל שגרת החורף נכנסים התלמידים בישיבת חורב, ובכלל במוסדות רשת החינוך חורב, עם תחושות מעורבות. "יש מורים שנלחמים, יש רבנים ומחנכים בישיבה שהם מפקדי גדודים וקצינים בכל מיני תפקידים וכמעט כל השנה לא היו פה", מספר ראש הישיבה, "מנהל חטיבת הביניים שלנו, אבא ל-10 ילדים, נמצא בלבנון, וכל הלילה לא עצמנו עין כי הבנו שיש נפגעים ולא ידענו מה מצבו. הוא אגב נלחם כחלק מפלוגה שהמפקדים בה היו תלמידים שלו. כשתלמיד בתיכון רואה ר"מ (רב-מחנך) שלא נמצא הרבה כי הוא במילואים, או מורה שנעדר כדי ללכת לחזית ולהילחם, זה החינוך הכי טוב שיש. לא צריך להוסיף מילים מעבר לזה. ככה גידלו פה דור מדהים שזו גאווה להיות חלק ממנו".
הרב אבי (אברהם יוסף) גולדברג – אבא ודוד של תלמידים בחורב, כאמור – הוא החלל התשיעי במלחמה מבין בוגרי תיכון הימלפרב בירושלים. גולדברג היה רב החטיבה העליונה ומחנך כיתה י'2 בבית הספר הימלפרב. הוא היה רב צבאי בגדוד 8207 בחטיבת אלון (228), ונפל בדרום לבנון.
