בחג השבועות נהוג לקרוא בבתי הכנסת את מגילת רות, שבמרכזה דמותה של רות המואבייה, אשר בחרה להצטרף לחיק היהדות והתנ"ך מספר שהייתה סבתא רבתא של דוד המלך. אנחלה אלמליח, במקור מקולומביה, מספרת איך הרגישה סחרחורת כשקראה את מגילת רות בפעם הראשונה: "הרגשתי כאילו מדברים גם עליי. התרגשתי מזה. רות היא דמות שהתגיירה, והייתה חלק מהמשפחה שממנה יבוא המשיח".
את היהדות היא החלה להכיר לעומק רק כשפגשה את מי שהפך לימים לבעלה, עדן, לפני כשש שנים. "אחרי שירות של שלוש שנים במג"ב, יצאתי לטיול אחרי הצבא בדרום אמריקה. הייתי בכמה מדינות, עד שהגעתי לעיר קאלי בקולומביה", הוא מספר. "טיילתי עם שתי בחורות, גם הן מישראל, ואחת מהן רצתה ללכת ללמוד לרקוד סלסה וביקשה ממני לבוא איתה לשיעור. שם ראיתי את אנחלה, שהגיעה עם עוד חברה שלה. המשכנו לטייל ביחד, והן הראו לנו מקומות בקאלי. ככה התפתח קשר ידידותי ביני ובין אנחלה, התחלנו לטייל גם לבד והיא הכירה לי את המקומות בתור תייר".
"כשחזרתי לישראל שמרנו על קשר, ואנחלה אמרה לי שהיא רוצה לנסוע פעם לישראל, להתרשם ולהכיר את המדינה. אמרתי שאין בעיה, נעשה הפוך והפעם אני אראה לה את המקומות בישראל", הוא משחזר. בביקור הראשון שלה בארץ הקשר ביניהם המשיך להיות ידידותי, אבל בפעם השנייה שלה בישראל הוא התפתח ונעשה קשר רומנטי – ואנחלה נשארה בארץ זמן ממושך יותר.
"בהתחלה היינו חברים ולא היה לי אכפת יותר מדי מזה שהוא יהודי", היא אומרת. "גדלתי למשפחה נוצרית קתולית, אבל לא היינו ממש בתוך הדת, אמא שלי לא אמרה לנו שאנחנו צריכים ללכת לכנסייה או לחגוג את החגים. לא האמנתי שאני חייבת ללכת לכנסייה כדי שאלוהים יהיה איתי".
עדן הכיר לה מקרוב את היהדות. "כשהכרתי את עדן שאלתי אותו שאלות והוא סיפר לי על שבת, לא ידעתי על זה בכלל. הוא סיפר לי גם על פסח, התעניינתי בדת והתחלתי לשאול אותו הרבה. הוא הסביר לי שהוא לא יכול להיות איתי אם אני לא יהודייה, כי חשוב לו שהילדים שלו יהיו יהודים. כשבאתי לפה וראינו שיש לנו קשר חזק ואהבה, החלטתי ללכת לגיור. החלטתי ככה כי אני רציתי וזה היה לי חשוב, לא כי הוא אמר לי שרק ככה אני יכולה להיות איתו. עשיתי את זה כי אהבתי את הדת, את זה שכל המשפחה יושבת ביחד בשבת, והתחלתי ללכת לבית כנסת".
11 צפייה בגלריה
אנחלה עם בעלה עדן והכתובה בחתונה. "כשקראתי את מגילת רות, הרגשתי כאילו מדברים גם עליי"
(צילום: קסם צלמים)
לאחר שעברה את התהליך דרך מערך הגיור הפועל במשרד ראש הממשלה, היא קיבלה את השם העברי אריאלה. כיום בני הזוג מתגוררים בטירת כרמל. לדבריה, "התהליך לקח הרבה זמן, כמעט ארבע שנים. כשקיבלתי ויזה לישראל פתחנו תיק ברבנות. ראיתי שהזמן עובר ואני לא מתקדמת. אני בת 33, אני לא ילדה, רצינו להתחתן ולהביא ילדים לעולם. היה לי קשה, אבל הבנתי שזה בא מלמעלה. אני שמחה שהתגיירתי, התחתנו ואני בהיריון, והכול הסתדר. עברנו את זה ביחד, עדן תמיד היה איתי".
"היה טבעי שאתאהב גם בעם"
אנחלה היא אחת מבין שלושה גרים ששוחחנו איתם לקראת חג מתן תורה. הם הגיעו לישראל ממקומות שונים בעולם, ומשתפים כעת מה הוביל אותם ליהדות ואיך החליטו לקשור את גורלם בגורל העם היהודי.
לפי נתוני מערך הגיור הממלכתי, בשנת 2022 נפתח מספר שיא של 3,904 תיקי גיור המעידים על בקשות לפתוח בתהליך, ובשנה זו הונפקו 2,097 תעודות המרה המעידות על השלמת ההליך במסלול הגיור האזרחי – ירידה בהשוואה לשנה שלפניה (2,518).
"התחלתי להתעניין ביהדות וללמוד עברית, כדי לקרוא תנ"ך בשפת הקודש. תרגום הוא תמיד קצת פירוש. רציתי לחזור להתחלה, למקור. קראנו את הפסוקים מחדש והבנו שאנחנו צריכים לקיים מצוות. לקח עוד שנה-שנתיים עד שהבנו שישו הוא לא המשיח"
דניאל בן אליהו חי כיום ביישוב תקוע בגוש עציון עם אשתו ושלושת ילדיהם, אבל גדל הרחק משם, בעיר אלינגסוס בשבדיה. הוא בן למשפחה נוצרית אדוקה שפקדה את הכנסייה בקביעות, ולפחות עד שהיה בן 17 עוד לא היה שום סימן למסלול שהוא צפוי לעבור בחייו, גם אם אימו שמרה לישראל פינה חמה בלב.
"סבתא שלי הביאה פעם את אמא שלי לביקור בארץ, ודודות שלי התנדבו בקיבוצים. יש לי אפילו דודה דוברת עברית, למרות העובדה שהיא לא יהודייה, וזה נדיר בשבדיה", הוא מספר. "אמא שלי התלהבה מאוד מהארץ, וגם ירח הדבש של ההורים שלי היה בישראל".
11 צפייה בגלריה
דניאל בביקור בכנסת. "גיליתי שאפשר לעבוד את ה' אפילו כשנועלים נעליים"
(צילום: יהונתן סרוסי)
כשהיה נער אימו ביקרה שוב בארץ, הפעם איתו ועם אחותו. שיחה בבית מלון בתל אביב עוררה אותם לחשוב מחדש על הנצרות והיהדות. "פגשנו את בעלי המלון, שהיה מיסיונר נוצרי, יהודי שהתנצר, והוא סיפר לנו שמוזר בעיניו ששרים בכנסיות לישו כאילו הוא האלוהים בעצמו", נזכר דניאל (31). זו הייתה יריית הפתיחה למסע חיפוש, שנערך לצד אימו ואחותו.
"התחלתי להתעניין ביהדות וללמוד עברית, כדי לקרוא תנ"ך בשפת הקודש", הוא משחזר. "תרגום הוא תמיד קצת פירוש. רציתי לחזור להתחלה, למקור. קראנו את הפסוקים מחדש והבנו שאנחנו צריכים לקיים מצוות. לקח עוד שנה-שנתיים עד שהבנו שישו הוא לא המשיח".
לבסוף הוא, אחותו ואימו התגיירו. הוריו התגרשו לפני 12 שנים, בלי קשר לתהליך הגיור של האם. אימו עלתה לארץ, בעוד אביו נשאר בשבדיה. "אבא שלי אוהב אותנו מאוד, ובא לבקר אותנו, אבל קשה לו כי אנחנו לא גרים בשבדיה יותר", הוא משתף.
בשנת 2014 הגיע לארץ במטרה להישאר. "הגעתי ליישוב אלון שבות. זה היה ממש אחרי שנחטפו שלושת הנערים (גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח זיכרונם לברכה, ש"מ), מצומת אלון שבות. לא פחדתי כשהגעתי לאזור, לא חשבתי אפילו שזה יכול להיות מסוכן. כשהיה פיגוע הקפדתי ללכת דווקא במקום שבו היה פיגוע, באמונה שאם אנחנו לא הולכים למקומות האלה, הם מנצחים אותנו".
בגיל 24 הוא התנדב לשרת כלוחם בצה"ל והתגייס לפלוגת תומר החרדית בחטיבת גבעתי. במשך שנה שלמה התגורר אצל הרב ישראל רוזן ז"ל, ראש מכון צומת ומייסד מִנהל הגיור, שפעל רבות בתחום זה. אחותו הכירה את הרב עוד לפניו, והוא ליווה גם אותה בתהליך. "היינו קשורים אליו מאוד. כמו חלק מהמשפחה. למדנו יחד חברותא על 'ספר החינוך' (חיבור יהודי תורני המונה את המצוות, טעמיהן ופרטיהן, ש"מ), אבל הוא היה שם לא כדי ללמד אותי על יהדות, אלא פשוט כדי לעזור לי בכל מה שהייתי צריך".
כיום הוא מנהל מרכול ביישוב נוקדים. את אשתו הודיה, ישראלית צברית שגדלה בתקוע, הכיר בדרך לא שגרתית. "היא למדה במדרשת מכון אורה, התעניינה מאוד בגרוֹת ורצתה מאוד לעזור להן, והזמינה את אחותי אליה הביתה. אחר כך אחותי הזמינה אותה, וככה נפגשנו. כתבתי לה בהודעה שאני מעוניין בה, הייתי עדיין גוי והיא לא רצתה, הייתה נבוכה מזה. אחרי שנה בערך היא החליטה שהיא רוצה לנסות לצאת איתי בכל זאת. יצאנו לדייט ראשון שבועיים לפני שטבלתי במקווה, אחרי שכבר קיבלתי עול מלכות שמיים ועשיתי ברית מילה". אחרי כשנה נוספת, הם התחתנו כדת משה וישראל.
לפני הגיור הוא נקרא דניאל ישמעאל פטר אנדרסון. "כל החיים חיפשתי מה לעשות לה'. בנצרות אין מצוות מעשיות. לאחותי הקטנה הייתה שאלה איך אפשר לעבוד את ה', ואמא שלי אמרה שאפשר, אבל היא לא יודעת איך", הוא אומר. "כשעברנו גיור גילינו שאפשר לעבוד את ה' אפילו כשנועלים נעליים. עכשיו יש לנו דרך, מסלול, אורח חיים. זו הסיבה הראשונה לכך שרצינו לעבור גיור, והסיבה השנייה היא שרצינו להיות חלק מהעם היהודי. אהבנו את הארץ ואת השפה, והיה טבעי שנתאהב גם בעם".
מאוקראינה המופצצת לנתניה
יעל אגפובה ואהרן יוסף אגפוב חיים כיום בנתניה כזוג יהודי דתי לכל דבר ועניין, אבל עד לפני שנים ספורות הם נקראו יוליה ויבגני, חיו בעיר דניפרו באוקראינה ולא חשבו בכלל על גיור. התהליך שסחף את המשפחה כולה החל בעקבות גילוי משפחתי של יעל.
"כשפגשתי את הקהילה היהודית בדניפרו, ראיתי את העזרה לזולת ואת היחס של היהודים לילדים, וזה קנה אותי. התחלתי להתלבש באופן צנוע ולשים כיסוי ראש, כדי להיראות כמוהם, עוד לפני שבכלל חשבתי על גיור"
"לא היה לי שום קשר ליהדות, ולפני 15 שנה אמא שלי סיפרה לי שיש לי דם יהודי מצד אבא", היא נזכרת. "התחלתי להתעניין ביהדות, וזה הוביל אותי לבקר בבית כנסת בדניפרו, ושם התחלתי ללמוד על יהדות בצורה מסודרת יותר".
מה משך אותך בסביבה היהודית?
"כשפגשתי את האנשים בקהילה היהודית של חב"ד בדניפרו, אהבתי מאוד את ההתנהגות שלהם. ראיתי את היחס של היהודים זה לזה בקהילה, את העזרה לזולת ובמיוחד את היחס שלהם לילדים, וזה קנה אותי. ראיתי כמה משקיעים בילדים ואת כל המשפחתיות שם. התחלתי להתלבש באופן צנוע ולשים כיסוי ראש, כדי להיראות כמוהם, עוד לפני שבכלל חשבתי על גיור".
"המשכתי ללכת לבית הכנסת, והכרתי את בעלי", היא ממשיכה לתאר, "גם הוא לא היה יהודי, אבל הוא אהב אותי כל כך, וראה שזה רציני מבחינתי. לא לחצתי עליו ללמוד תורה, אבל אחרי שהיינו נשואים כבר שלוש שנים, הוא הלך לשיעור תורה אחד – ומאז הוא ממש בתוך זה. הולך לשיעורים עוד יותר ממני ולומד גמרא. בלי לחץ, רק באהבה ובמסירות, הובלתי את כל המשפחה למצב של שמירת מצוות, וכולנו עברנו גיור לפני כשנה וחצי".
מה עשיתם כשרוסיה פלשה לאוקראינה והמלחמה פרצה?
"זה היה מפתיע, כי היו שמועות וראו את הרוסים מתכוננים, אבל לא חשבו שזה רציני. ב-24 בפברואר 2022 הרוסים תקפו, והבניין שלנו ממש רעד. זה הפחיד את כולם, והבנו שאי-אפשר להישאר בעיר. אספנו את הילדים ואת הדברים הבסיסיים ביותר לרכב, ועברנו לפרברים. חשבנו שאחרי כמה ימים המצב יירגע. עם הזמן הבנו שהמצב לא משתפר, וזה יימשך זמן רב יותר ממה שחשבנו".
כשברקע הדי הפיצוצים, נמלטו בני המשפחה מאוקראינה וחצו את הגבול לפולין. הם התחברו לקהילה היהודית בוורשה, וגרו שם במשך חודש וחצי. במרץ 2022 עלו לישראל – תחילה גרו ברעננה, ובהמשך בנתניה.
ארגון "עתים" סייע למשפחה בקליטה בארץ ובתהליך קבלת האזרחות על סמך הגיור שעברו. יש לבני הזוג שני ילדים משותפים, נוסף על שני ילדים מנישואים קודמים. ההיכרות הראשונה שלהם עם החברה היהודית הייתה עם קהילת חב"ד, אבל לדבריה הם לא משייכים את עצמם לקהילה מסוימת, כי אחדות עם ישראל חשובה בעיניהם.
"למשפחות שלנו לא היה ברור למה בחרנו בדרך של היהדות, ובמשפחה של בעלי זה גם הוביל לכמה ריבים. עם הזמן הם הבינו שזה רציני ושזה עושה אותנו מאושרים, והמצב נהיה טוב יותר"
"מאז שהייתי ילדה, גם בבית הספר, הרגשתי שונה מאחרים", היא משתפת. "כשהגעתי לקהילה יהודית הרגשתי ממש בבית, כמו כולם. באותו תדר. ראינו את ההשתדלות של יהודים דתיים לחיות בעולם הזה אבל גם לתת לו משמעות רוחנית. זה משהו שהיה חסר לי בעבר.
"עוד דבר שקנה אותי זו שמחת חיים יהודית, והתפיסה שלכל דבר שעושים בעולם הזה יש משמעות, והכול מה'. תמיד נלחמתי במציאות ובתנאים, אבל עכשיו אני מרגישה איך החיים בהרמוניה עם העולם הזה. אני מאושרת להיות יהודייה, ולהיות חלק מעם ישראל".
11 צפייה בגלריה
המשפחה עם הרב שאול פרבר ברחבת הכותל. "בלי לחץ, רק באהבה ובמסירות, הובלתי את כל המשפחה למצב של שמירת מצוות"
(צילום: Albina Aya Kollen)
איך המשפחות הנוצריות שלכם הגיבו?
"לא היה ברור להם כל כך למה בחרנו בדרך של היהדות, הם לא הבינו איך זה נפל עליהם, ובמשפחה של בעלי זה גם הוביל לכמה ריבים. עם הזמן הם הבינו שזה רציני ושזה עושה אותנו מאושרים, והמצב נהיה טוב יותר. כשהגענו לבקר אצלם הבאנו את הכלים שלנו והאוכל שלנו, מטעמי כשרות, ולכל אמא זה דבר שיכול להיות בעייתי. אמא שלי שואלת למה אני חובשת פאה, אומרת: 'יש לך שיער כל כך יפה', ואני מסבירה לה על המסורת היהודית".
מה המשמעות של חג השבועות עבורך?
"זה אחד החגים החשובים ביותר בגלל מעמד הר סיני, כי באותו יום הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעולם וספציפית לעם ישראל, שקרא 'נעשה ונשמע' בלי לשאול יותר מדי שאלות. בפרשת 'במדבר' נכתב על המפקד שבו ספרו את עם ישראל. שמעתי דבר תורה שלפיו כמו שאדם עשיר אוהב לספור את ההון שלו, ככה כל יהודי הוא יהלום שכדאי לספור אותו בעיני הקדוש ברוך הוא. אני גאה להיות בין היהלומים האלה, ובכל שנה לקבל את התורה מחדש".
