הוריו של שניאור אייזן ציפו שבנם יהיה ראש ישיבה חשוב בעולם החרדי. אריאל רוזנברג עבד בישיבת חב"ד בביתר עילית. היום שניהם עובדים מן המניין בחברה העוסקת בתחום הפרסום החכם בטלוויזיה. לצד הסיפוק מההשתלבות בתחום התכנות, הם מודים כי היו ימים שבהם הרגישו עוף מוזר במערכת שניסתה לעכל אותם.
יותר ויותר חרדים משתלבים בהייטק, ועם ההכשרה הנכונה הם תופסים משרות בכירות. "קיבלנו הזדמנות חד-פעמית לחיים", אומרים רוזנברג ואייזן, חסידי חב"ד. הם שניים מתוך ארבעת החרדים שהגיעו מישיבה שחורה לעבודה בחברת אינוביד (Innovid). לדבריהם, הם כבר לא מרגישים חריגים במצבת כוח האדם של הסטארט-אפ ישראלי שנסחר בבורסה לניירות ערך בניו-יורק (NYSE). זה לא היה המצב בהתחלה.
כשאייזן החל לעבוד שם, הוא היה, לדבריו, "עוף מוזר. זה היה ב-2016. היה קשה לעכל אותי, גם כחרדי וגם כאחד שפחות או יותר לא יודע כלום", הוא משחזר. "כבר בהתחלה הם החליטו לעשות פאוזה. אני זוכר את המשפט שאמרו לי: לא הערכנו אותך נכון, בוא נלמד מתמטיקה של כיתה ב'. דמייני אותי יושב ליד מפתחים חכמים, מוכשרים ומבריקים, ולומד מהם שברים וחזקות, כשלאורך כל אותו זמן אני מקבל משכורת. ברוך ה', היום אני במקום טוב, ומבחינה מקצועית – שווה בין שווים בכל הדברים".
ארבעת החסידים שהתגלגלו ל"אינוביד" – שניאור, אריאל אוריה ומושקי – מקודדים ביום ולומדים בלילה, וכולם עובדים באותו צוות. חלקם הגיעו לחברה ללא רקע בלימודי ליבה כלל, ולמדו מתמטיקה מרמת בית הספר יסודי בתוך החברה ועל חשבונה. היום הם עובדים מוכשרים שבלחיצת כפתור משפיעים על חברה ציבורית בשווי מאות מיליונים. שניים מהם גם השלימו תואר ראשון.
פינת ליטוף
לא רק העובדים החרדים היו צריכים להסתגל – גם החברה הייתה צריכה להתאים את עצמה. "כשהגעתי לשם, הכול היה אחרת", מודה אייזן. "כעובד חרדי יחיד בחברה שמוקמה ברמת גן על גבול תל אביב, הרגשתי לא בנוח. אמרתי אז לראש הצוות שלי: בוא נעשה פינת ליטוף, שבה החבר'ה יבואו ויוכלו ללטף אותי, ותוך כדי ישאלו את השאלות הידועות כמו 'למה אתם לא עושים צבא' או 'למה אתם לא עובדים', יגידו 'פרזיטים' ואת כל המשפטים הסטריאוטיפיים המוכרים שמקובעים בחברה החילונית. ואגב, עם חלק מהטענות אני מסכים. אבל היה לא נעים".
אייזן: "יש לי חברים חב"דניקים בחברות הייטק שמביאים למשל מצה שמורה לפני פסח. אני לא. אנחנו מאמינים בהפצת האור, אבל אני לא רוצה שיאמרו שאני מכניס הדתה או מנסה לכפות"
לעמיתים בעבודה לקח זמן לעכל את אייזן, וגם לו לקח זמן לעכל את הסביבה החדשה. "אני לא חלש אופי, אבל כן, זה בהחלט השפיע עליי, על החשיבה שלי ועל הרצון להרגיש חלק. ככה זה, כשנכנסים לחברה חדשה ולא רוצים שיוקיעו אותך אחרי יומיים. יש רצון לדבר בשפה שבה יבינו אותך יותר, לאמץ חשיבה שאולי תסתדר ותשב בצורה נוחה יותר. מאמצים ז'רגון שמתאים לכולם, וחס וחלילה מלומר ברוך ה' או שה' ברא את העולם. נאלצים ללמוד למצוא את המילים העדינות יותר".
כדי להתאים את עצמו למערכת, הוא השתדל להוריד פרופיל. "יש לי חברים חב"דניקים בחברות הייטק שמביאים למשל מצה שמורה לפני פסח. אני לא. אנחנו מאמינים בהפצת האור, אבל אני לא רוצה שיאמרו שאני מכניס הדתה או מנסה לכפות. מצד שני, אף אחד מחברינו לא הגיע לחברה בצורה שאנחנו הגענו אליה. עכשיו אני כבר לא החרדי היחיד כאן, אבל איתי הם עברו את ההלם הראשון".
אריאל רוזנברג אומר כי "ההלם היה גם שלנו. באנו מעולם הישיבות, של 10 שעות לימוד ביממה ורכישת ידע עצום של גמרא והלכות, ונחתנו בעולם אחר, שמבחינתו היינו חסרי השכלה לחלוטין. כביכול, זה לא שווה כלום בעולם הזה, כל מה שלמדת מקודם נמחק ולא רלוונטי לשוק העבודה".
יש צעירים חרדים שרואים בכם מודל לחיקוי?
"אני מעדיף לא לענות. אני לא אוהב את המושג 'מודל לחיקוי'. אני גם מכבד את אלה שבחרו לשבת כל היום וללמוד. אני בהחלט גאה לבוא ולומר לילד שלי: 'אם אני יכול – גם אתה יכול'. הדרך שעשינו היא המודל לחיקוי – המסר שכל אחד יכול להצליח במה שיבחר, אם רק ישקיע".
אייזן: "אין כאן מודל לחיקוי, הכול עניין של אמונה. אני בעד שכל אחד ילך עם האמת הפנימית שלו עד הסוף, גם אם היא לשבת ולשתות שוקו בפה סגור".
אתם מרגישים שיצרתם שינוי חיובי באופן שבו הסביבה החילונית הקרובה אליכם רואה את המגזר החרדי?
רוזנברג: "אני חושב שזה כבר קורה, כי הם רואים בנו אנשים נחמדים וטובים שלא נושכים. לא זכור לי שהתווכחתי עם עובדים אצלנו. לאט-לאט הם רואים שגם בינינו יש גוונים ושוני".
אייזן: "אני למדתי שגם אדם שאין לו עניין להיות שומר תורה ומצוות, ורחוק מהיהדות – יש בו אהבת ישראל טהורה ואמיתית, ומידות טובות. לצערי, לא ברור שלחרדי יש מידות טובות יותר מחילוני".
יגעת ומצאת – תאמין
שניאור אייזן (29), אב לשניים מקריית גת ובוגר ישיבות חב"ד, גדל כילד התשיעי במשפחה בת עשרה ילדים. "ההורים רצו שאהיה ראש ישיבה", הוא מספר. רוזנברג, הילד ה-12 מתוך 13 במשפחתו, מוסיף בחיוך: "כן, אני מכיר את זה".
"אני, שלא ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, שקלתי עריכת דין", ממשיך אייזן. "איכשהו התגלגלתי למבחן התאמה לעבודה, ובין המקצועות שעלו היה מדעי המחשב. זה תחום שתמיד סקרן אותי, אבל גם היה לי ברור שלבחור כמוני, שמגיע ללא לימודי ליבה, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי. כשהציעו לי את הקורס – הלכתי על זה. ידעתי שזה יהיה קשוח, לדחוס כל כך הרבה חומר חדש ולא קל בתקופה קצרה, אבל אמרתי לעצמי שאעשה את הקורס, ונראה מה הלאה.
4 צפייה בגלריה
"עם הזמן הם רואים שגם בינינו יש גוונים ושוני". חרדים בהלוויית הרב קניבסקי
(צילום: טל שחר)
"התגלגלתי למרכז השמה שמתחבר לציבור החרדי. הקורס נפתח בירושלים, והנסיעה מקריית גת ארכה שעתיים וחצי. אני עוד זוכר שנבחנתי במתמטיקה ובאנגלית, והם כמובן לא רצו לקבל אותי כי לא ידעתי כלום. עובדת מטעם משרד התמ"ת שהייתה שם ונדלקה עליי, אמרה: 'אני דווקא חושבת שהוא יצליח. אני רוצה אותו פה איתנו בקורס'. בזכותה התחלתי ללמוד שם".
הדרך לתפיסת משרה עוד הייתה ארוכה. "התגלגלתי לכל מיני עבודות, החל מתיווך דירות, דרך עסק קטן למשלוחים שפתחתי ועוד חלטורות שונות – עד שיום אחד, לפני שש שנים, קיבלתי טלפון מיוסי רבינוביץ', יזם חרדי שעושה עבודת קודש בגיוס חרדים לעולם הטכנולוגיה, ששאל אותי מה דעתי על עולם ההייטק. עד אז בין המשרות רק השתעשעתי בהפקה של אפליקציה לעצמי, בשביל הכיף, וכבר לא האמנתי שאשתלב בתחום".
רוזנברג: "באנו מעולם הישיבות, של 10 שעות לימוד ביממה ורכישת ידע עצום של גמרא והלכות, ונחתנו בעולם אחר, שמבחינתו היינו חסרי השכלה לחלוטין"
לצד הפער העצום בלימודי ליבה, אתה מרגיש שקיבלת גם יתרונות מסוימים מהחינוך החרדי? למשל הלוגיקה וההתפלפלות שבלימוד גמרא?
"אולי ברצון להבין תמיד את הדברים לעומק והירידה לדברים ברמת הפרטים".
רוזנברג מציין: "אני חושב שמה שקיבלתי מהעולם החרדי זו הידיעה ש'יגעת ומצאת – תאמין'. בציבור החרדי הפוקוס הולך בעיקר למאמץ ולהשתדלות. פה באינוביד, כמו בכל חברה מסחרית, הדגש הוא על שלמות, על לא-לחפף. לא לוותר. ללכת עם הדברים עד הסוף. זה שהשתדלת ולא הבאת תוצאות באופן מדויק – לא עוזר במבחן התוצאה".
אב לשישה והייטקיסט
אריאל רוזנברג (32), תושב בית שמש, עלה מארגנטינה בגיל 8. לפני שנתיים עזב משרת "מגיד שיעור" בישיבה חב"דניקית בביתר עילית, והצטרף לאינוביד כמתכנת. כאב לשישה, ולצד מטלות הבית ולימוד התורה, הוא השלים את לימודי הליבה תוך כדי הכשרתו בחברה. מי שגייס אותו לחברה היה אייזן.
אייזן: "זה עוד יותר קשה כשאתה בא מעולם שלא מקנה לך את הרקע הבסיסי של 1 ועוד 1, ואז זה קצת יותר צורם. זה מבליט אותך, ולא בקטע טוב. לקח גם לי וגם להם זמן לעכל"
השניים נפגשו בפעם הראשונה לפני שמונה שנים, כשלמדו קורס בפיתוח תוכנה ואפליקציות ביוזמת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מאז נשארו בקשר חברי הדוק. "סיימתי את הקורס ולא יצא מזה כלום, מכורח הנסיבות", כך רוזנברג, "למעט החברות עם שניאור".
עם התרחבות המשפחה, במקביל לעבודה בישיבה, הוא חיפש "עבודה שתכניס קצת יותר כסף". הוא התחיל ללמוד תכנות, אבל נתקל בבעיה: "מהר מאוד הבנתי שבלי אנגלית אין לי סיכוי להתקבל לשום מקום. התחלתי ללמוד תכנות באנגלית, כשלא ידעתי לא תכנות ולא אנגלית. דרך תוכנות למדתי באופן עצמאי, על כל דקה של לימוד שרפתי שעה כשאני מקשיב לתוכנה שוב ושוב".
במקביל הוא התקשר לאייזן, ושאל אותו אם הוא יוכל "לסדר לו משהו". "שניאור תמיד היה המוכשר בינינו", הוא אומר. "הוא פשוט הכניס אותי לחברה וליווה אותי צעד אחר צעד בהכול. בזכותו, עולם אחר התגלה לי. עד היום הוא המנטור שלי, ולא רק חבר-אח. אילולא התמיכה המערכתית הזו, ספק אם הייתי מצליח ככה. לא שהייתי מוותר על הג'וב הנחשק ועל העבודה האהובה עליי, אבל הדברים היו הרבה יותר קשים".
מעולם נוקשה למחשבה גמישה
במבחן התוצאה, לא רק שהחברים השלימו פערים, אלא שהם הצליחו מעבר למצופה. "זה רק בזכות תרבות של מחשבה גמישה, וזה לא קל כשאתה בא מעולם נוקשה", מנתח אייזן. "זה עוד יותר קשה כשאתה בא מעולם שלא מקנה לך את הרקע הבסיסי של 1 ועוד 1, ואז זה קצת יותר צורם. זה מבליט אותך, ולא בקטע טוב. לקח גם לי וגם להם זמן לעכל".
אחרי שנה כבר היית מפתח תוכנה מן המניין.
"זה קרה אחרי דרך ארוכה שעברתי יחד עם עובדים שאני מעריך מאוד, כחלק מקו שהובילו הדרגים הגבוהים בחברה. הם ידעו לקרוא את המפה ולפעול עם הסתכלות יזומה של כמה שנים קדימה. זה לא רק מהלך קשה לביצוע שמצריך אומץ מצד מעסיקים – זו הקרבה ברמה כמעט פילנתרופית כדי לשבץ חרדים בשוק העבודה, ובעיניי זה דבר גדול מאוד". אייזן מבקש להדגיש: "כל זה נעשה ללא שום פגיעה ברמה החרדית שלי, כי אני עדיין לומד תורה, והרבה, במשך היום".
רוזנברג: "התחלתי ללמוד תכנות באנגלית, כשלא ידעתי לא תכנות ולא אנגלית. דרך תוכנות למדתי באופן עצמאי. על כל דקה של לימוד שרפתי שעה כשאני מקשיב לתוכנה שוב ושוב"
איך הסביבה הקרובה הגיבה?
"אנחנו באים מזרם שבו הגישה שמאפשרת להיטמע בחברה החילונית ולהפיץ בה אור ואהבת ישראל היא מבורכת. גישה שדוגלת בהכרח להתפרנס בכבוד, כי 'אם אין קמח – אין תורה'. השאלה היא איך יוצאים לעבודה. אם המטרות טובות ונכונות – תגיע רחוק, וללא פגיעה באורח החיים שלך".
רוזנברג מודה: "אילו הייתי יכול לשבת כל היום וללמוד תורה – הייתי עושה את זה. בהסתכלות שלי, התורה עדיין במקום הראשון. אותי בבית דחפו ועודדו בשלב מסוים לצאת מהישיבה ולעבוד. גם אשתי עמדה מאחוריי, כדי שנוכל יחד לפרנס את המשפחה שלנו בכבוד".
עקב אכילס של החברה החרדית
ומה הם ממליצים לצעירים חרדים ששוקלים לנסות ולהשתלב בהייטק? אייזן מדגיש כי "לא כל הנוצץ זהב הוא", ומדובר בעבודה סיזיפית שצריכים להשקיע בה הרבה. "לפני שאתם מתחילים את המסע המטורף הזה, תתחילו בקטן ותבדקו אם אתם רואים את עצמכם שם בעוד עשור", הוא אומר. "אני ממליץ ללמוד קודם אנגלית ומתמטיקה ברמה בסיסית, ואחר כך להמשיך לתואר. זה בהחלט פותח דלתות".
השניים מסכימים כי נושא לימודי הליבה הוא עקב אכילס בחברה החרדית, וכי צריך להכניס את אותם לתוכנית הלימודים, אבל לא משוכנעים בנוגע לזמן החשיפה הרצוי לתכנים הללו. "לא בטוח שבכיתות הנמוכות זה הגיל הנכון", הם אומרים.
רוזנברג: "אילו הייתי יכול לשבת כל היום וללמוד תורה – הייתי עושה את זה. בהסתכלות שלי, התורה עדיין במקום הראשון. אותי בבית דחפו ועודדו בשלב מסוים לצאת מהישיבה ולעבוד"
חברויות שהם יצרו עם עמיתים חילונים גלשו לא פעם אל מחוץ לשעות העבודה. רוזנברג מספר: "באחת השיחות האישיות עם ראש הצוות שלנו, עופר בוחניק, שהוא אדם מבריק ובעל מידות, סיפרתי שיש לי שישה ילדים. הוא אמר לי: 'וואלה, אתם המשפחה הכי גדולה באינוביד העולמי'. הוא עוד לא ידע שזה חצי ממספר האחים שיש לי..."
צביקה נטר, מנכ"ל אינוביד, מגדיר את שילוב העובדים החרדים כשליחות. "כחברה בוגרת בתעשייה המקומית, חלה עלינו אחריות לממש את השליחות החברתית הזו", לדבריו. "הם מהווים חלק משמעותי ואינטגרלי בצוות הפיתוח שלנו. לאחרונה פתחנו בשיתוף פעולה עם ארגון קמא-טק, הפועל לשילוב חרדים בהייטק, ונמשיך לעשות זאת – כי יש לכך בעינינו חשיבות חברתית אדירה".
