הקדרה הפוליטית שמבעבעת כעת מחדש עם אישור חלוקת הכספים הקואליציוניים, ממקדת את העניין הציבורי בשרי ש"ס. נראה כי הציבור עדיין מתחבט בשאלה "מהי ש"ס" – יותר חרדית או יותר ישראלית? במילים אחרות, האם מה שמתווה את דרכה של המפלגה הוא חזון של השתלבות כלכלית ואזרחית של הסקטור החרדי-ספרדי כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, או שהם רק הם הגרסה המזרחית לחרדיות האשכנזית המתבדלת?
כדי לענות על השאלה הזאת שווה ללכת אחורה בזמן. באופן לא מפתיע, גם סיפור הקמתה של מפלגת ש"ס הוא סיפור בעל שני נרטיבים. מצד אחד, הנרטיב הפופולרי המוצג בסרט "הבלתי רשמיים", שלפיו הקמתה של מפלגת ש"ס החלה כהתנגדות פוליטית להגמוניה האשכנזית במסגרת מערכת הבחירות בירושלים בשנת 1982. מנגד, הנרטיב המוכר פחות שלפיו ש"ס הוקמה דווקא בבני ברק, גם שם במסגרת מערכת בחירות מקומית. על פי הנרטיב הזה, ההתמודדות נעשתה בהכוונת פטרונה האשכנזי של המפלגה, בתחילת דרכה, הרב המנוח אלעזר מנחם שך, במטרה לעודד הצבעה של התושבים המסורתיים בעיר להצביע ש"ס – זאת משיקולים אסטרטגיים שנועדו להוביל לניצחונם של החרדים על הציבור הדתי-לאומי שהיה אז דומיננטי בבני ברק.
הדמויות המתונות שנאלצו לעזוב
שני הסיפורים הללו על הולדת ש"ס אינם מקריים. הם משרתים בדיוק את אותו דואליזם שמלווה את המפלגה הזאת מיום הקמתה. מן הצד האחד ש"ס כגרסה מרוככת של החרדיות האשכנזית – מכילה יותר ודוגמטית פחות. חרדיות המתקיימת יחד עם המסורתיות ולצידה. מן הצד השני, ש"ס כמפלגת פרוקסי של החרדיות האשכנזית, שבכל הנושאים החשובים באמת תיישר איתה קו באופן מלא ומוחלט. בשורה התחתונה, שתי הגרסאות נכונות.
למעשה, מרגע הקמתה, ש"ס מנהלת משחק כפול – מצד אחד דורשת ומובילה מהלכים שונים להיטמעות מלאה בחרדיות, ומצד שני שומרת לעצמה גם נתח מעוגת המסורתיות וההשתלבות. הרב עובדיה יוסף היה הפנים שהציגו את השילוב הלכאורה-בלתי-אפשרי הזה, בין חרדיות לממלכתיות. הוא עשה זאת כדמות שפעלה באופן מלא ומחויב בשני העולמות תוך הצגת משנה משלו לחרדיות. עם פטירתו, שרביט ההנהגה הועבר למנהיגות רבנית שנותרה מחויבת בצורה מוחלטת לגישת החרדיות האשכנזית בכל הנוגע להשקפה הפוליטית והציבורית, ובכך לכאורה, לפחות בעניין הרבני-תורני, נראה כי התמונה כבר הוכרעה.
שתי הגישות הללו, המנוגדות לכאורה, באות לידי ביטוי גם בנציגות הפרלמנטרית של ש"ס לאורך השנים. אריה דרעי ואלי ישי כמייצגים נאמנים של השאיפה להיטמעות בחרדיות האשכנזית, ומנגד אישים כמו ניסים זאב או דוד טל (שפרש לטובת הליכוד) וכן חיים אמסלם ויגאל גואטה, שנאלץ להתפטר מש"ס לאחר שהשתתף בחתונת אחיינו עם גבר אחר, כנציגים של הזרם האחר. העזיבה של הדמויות המתונות יותר מראות כי אין ספק שעם השנים מפלגת ש"ס פנתה יותר ויותר לקו החרדי, ובהתאם השתנה הרכב המצביעים שלה.
המשחק הכפול מאפשר לחזר אחרי קולות המסורתיים
גם היום יש מי שמיצגים את הקו המשתלב בש"ס, כגון שר הרווחה יעקב מרגי וכן שר הפנים משה ארבל. עם זאת, שני השרים הללו נזהרים כל העת לא למתוח את החבל יתר על המידה. למעשה, אם אפשר לשפוט מניסיון העבר, ימיהם של הקולות המשתלבים במפלגה הם תמיד קצרים. ארבל כבר הכריז שהוא מתכוון לפרוש מתפקידו הפוליטי בתום הקדנציה הנוכחית, ובכך הוא מצטרף לאישים מייצגי השתלבות כמו אריאל אטיאס שבעבר מילאו שורת תפקידים בכירים במפלגה אך בחרו במפתיע לעזוב אותה, לצד הדמויות הנוספות מהעבר.
המשחק הכפול הזה הוא מה שעדיין מאפשר לש"ס להצליח ולגייס גם את קולות המסורתיים, גם אם בהצלחה נמוכה משמעותית מבעבר. במקביל היא יכולה לקרוץ לקהלים חרדיים שקצה נפשם בהתנהלות המפלגות החרדיות האשכנזיות, לטובת מה שנתפס כגרסה פוליטית חרדית אך מכילה יותר וניצית פחות.
יעקב מרגי היה לדוגמה הנציג החרדי היחיד שטיפל בפניות של חיילים חרדים שספגו אלימות והטרדות כאשר הגיעו במדים לאזור מגוריהם. ארבל אף הוא ממשיך באותו הקו הצהרתי בעד צה"ל. ארבל הוא גם בעל השכלה אקדמית ויחד עם נציגים אחרים של קו זה, כמו אוריאל בוסו שר הבריאות, גם שירת בצה"ל, כך שההזדהות שהם מציגים אינה מן השפה אל החוץ.
המשחק הכפול הזה הוא מה שעדיין מאפשר לש"ס להצליח ולגייס גם את קולות המסורתיים, גם אם בהצלחה נמוכה משמעותית מבעבר, ובמקביל לקרוץ לקהלים חרדים שקצה נפשם בהתנהלות המפלגות החרדיות האשכנזיות
מנגד, אף אחד מהם לא צפוי להוביל קו לשינוי סדר העדיפויות של החברה החרדית. הם ימשיכו בדרישה לתקצוב מוסדות החינוך הפוליטיים, בדגש על רשת החינוך בני יוסף, וימשיכו לטעון כי הם מלמדים ליבה מלאה למרות הדיווחים התקשורתיים והמחקרים המצביעים על ההפך. גם בנוגע לחיוב בשירות צבאי, ארבל ושותפיו כבר הודיעו שיצביעו בעד פטור מלא לכל מי שיצהיר כי תורתו אומנותו. לכן, לצד שיפור הטיפול בדרכונים או שחרור כספים ליישובים הבדואים המתמודדים עם השלכות המלחמה, הם ימשיכו כל העת לתמוך באופן מלא בקו החרדי המושתת על מקסימום תקצוב מגזרי ללא תלות בהתחייבות כלשהי למדינה ומוסדותיה.
4 צפייה בגלריה
חרדים בבקו"ם. השרים כבר הודיעו שיצביעו בעד פטור מלא לכל מי שיצהיר כי תורתו אומנותו
(צילום: מוטי קמחי)
במילים אחרות, הם ימשיכו לקדם שיח סימפטי ומכיל במקומות שבהם הוא אפשרי, כאשר במקביל, בסוגיות הקריטיות באמת, הם ימשיכו לתמוך בפועל, במעשים וללא סייג בהמשך תקצוב האוטונומיה החרדית והמשך הזרמת הכספים אליה, מלחמה או לא. את ההשלכות של הרחבת מעגל היעדר ההשכלה וההשתלבות התעסוקתית המיטבית נשלם כולנו.
החרדים האשכנזים מנסים לחקות
הבלבול והתמיהה האוחזים בציבור הכללי לנוכח ההתנהלות רבת הסתירות אינם מקריים אלא מכוונים. הם מאפשרים לש"ס לטשטש את הבחירות הפוליטיות האמיתיות שהיא מבצעת באמצעות עטיפתם בסימפטיה מתובלת בהתנהלות נורמטיבית ותקינה. לפחות שם מרגישים שזה לגמרי עובד להם.
גם במפלגות האשכנזיות לא רק עוקבים בדריכות אחרי צעדיה של ש"ס, אלא אפילו מבצעים חיקויים משלהם. כך למשל שר הבינוי והשיכון מטעם יהדות התורה, יצחק גולדקנופף, הזמין אל משרדו חיילים ל"ביקור הזדהות". גולדקנופף גם מקפיד בחשבון שלו ברשת החברתית לגלות סולידריות וממלכתיות גם בנושא החטופים ובשלל סוגיות קונצנזוס אחרות, לטובת גיוס אהדה ציבורית. עם זאת, הוא ממשיך כמובן לקדם במלוא המרץ את האינטרסים של הציבור החרדי בתחום הדיור, על פני צורכי כלל האוכלוסייה, והוא כמובן עודנו הסמן הניצי ביותר הפועל לביטול חובת הגיוס עבור צעירי המגזר ללא תנאים או סייגים.
על השאלה האם המשחק הכפול אכן עובד להם, המצביעים יענו בבחירות הבאות.
