14 צפייה בגלריה
בית הכנסת "קאל ד'פורטוגל", שנהרס במלחמת העולם השנייה. העתק שלו עומד עד היום בסלוניקי ונקרא "בית הכנסת של המונסטירלים"
בכל פעם ששואלים את ד"ר רחל לוי-דרומר מה לה – ילידת מקדוניה ממוצא ספרדי – ולשואת יהודי אירופה, היא כועסת: "יהדות מקדוניה נכחדה בשואה. 98% מבניה נשלחו לטרבלינקה. ממשפחתי נספו למעלה ממאה קרובים, אבל לאיש אין מושג".
יש אמת בדבריה. הסיפור של מקדוניה היהודית כמעט ואינו ידוע, והיא – במקצועה בכלל ביולוגית חישובית, המכהנת כמזכיר האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן – מקדישה את רוב שנותיה לניסיון לשמר את זכר הקהילה, להעלות אותה לתודעה הציבורית וגם לקדם את שיפוץ בית הקברות שבמקדוניה.
מהקהילה המפוארת בעבר, נשארו ברפובליקה היום מתי מעט – "פירורים", כמו שהגדירה זאת אחת מוותיקות הקהילה. סיפורה של לוי-דרומר עצמה שזור בקורותיה של הקהילה באופן טרגי. היא נולדה בעיר הבירה סקופיה בשנת 1956, ובשנת 1963 - כשהייתה בת 7 - פקדה רעידת אדמה את העיר שבה פעלה הקהילה היהודית.
רחל שהתה בביקור אצל סבה וסבתה שהתגוררו בעיר ביטולה, אך הוריה ודודה שנותרו בבירה נהרגו. הילדה גודלה בידי סבה וסבתה, שעלו לישראל מיד אחרי האסון. הסבא, ד"ר חיים אברבנאל, ניהל את בית החולים הממשלתי בביטולה - והיה מהניצולים המעטים ששרדו את השואה מהקהילה המקומית, בעלת ההיסטוריה המפוארת.
מגירוש ספרד ועד נתן העזתי
עדויות ראשונות להתיישבותם של יהודים במקדוניה קיימות כבר מהמאה השלישית לספירה. בית כנסת עתיק ששכן בעיר סטובי הותיר שרידים בדמות עמודים ופסיפסים טעונים בפסוקי תהילים בעברית. התרחבותה של הקהילה התרחשה בעיקר לאחר גירוש יהודי ספרד ופורטוגל, שהתקבלו בזרועות פתוחות בקהילה המקדונית. כמו במקומות נוספים באזור הבלקן, השתלטו היהודים הספרדים המשכילים ובעלי היכולת על הקהילה המקומית, שנטמעה בנוסח ובמנהגים הספרדיים.
קהילת מקדוניה: עדויות לקיומה של הקהילה מתחילות במאה השלישית לספירה | בשיאה מנתה כ-13 אלף יהודים | 98% מיהודי מקדוניה - כ-7,144 - נספו בשואה | כיום מתגוררים בה כמאתיים יהודים, בבירה סקופיה
בין הגולים הגיעה גם משפחת אברבנאל, צאצאי דון יצחק אברבנאל הגדול – המדינאי, פרשן המקרא ואיש האשכולות – ומאבותיה של לוי-דרומר. אנשי הקהילה הקימו בעיר ביטולה, הידועה גם בשם מונסטיר, שני בתי כנסת מרכזיים: "קאל ד'ארגון" ו"קאל ד'פורטוגל" – כלומר, בית הכנסת של יוצאי ארגון ובית הכנסת של יוצאי פורטוגל. שנים ספורות לאחר גירוש ספרד, בשנת 1497, הוקם גם בית הקברות היהודי, שפעל עד להשמדת הקהילה בשואה.
כמה מנתה הקהילה בשיאה? לדעתה של לוי-דרומר, בימיה של האימפריה העות'מאנית נמנו בין חברי הקהילה כ-13 אלף בני אדם. הקהילה הייתה עשירה ברוח, רבניה חיברו שו"תים (ספרי שאלות ותשובות בנושאים הלכתיים), ודמויות מוכרות ביקרו בה – כמו המקובל שלמה מולכו, או נביאו של משיח השקר שבתי צבי, נתן העזתי, שאף קבור בסקופיה.
14 צפייה בגלריה
קבוצת הכדורגל סיני בשנת 1933 בביטולה
(באדיבות עידית (קסורלה) ויוסי סלומין משער העמקים)
לקראת סוף המאה ה-19 החלה הגירה של בני הקהילה מביטולה לישראל, לצ'ילה, לארצות הברית ולמדינות נוספות, תהליך שנמשך ביתר שאת לאחר קריסת האימפריה העות'מאנית בתום מלחמת העולם הראשונה. חלק מהיהודים היגרו ממניעים כלכליים, ומי שעלו לישראל עשו זאת בעיקר ממניעים ציוניים – בעקבות הפעילות הציונית בקהילה, כמו הוראת עברית, פעילות של תנועות נוער ציוניות ועוד. למרות גלי ההגירה, נותרו במקדוניה כ-7,400 יהודים. כמעט כולם, כאמור, נרצחו בשואה.
איש לא חזר
ההיסטוריון מיכאל בר זוהר כתב פעם כי מקדוניה התייתמה פעמיים: בפעם הראשונה פיזית, כשאיש כמעט לא נותר מבני הקהילה, ובפעם השנייה נרטיבית – כשאיש לא יודע עליה. בולגריה טענה שבאופן היסטורי מקדוניה שייכת לה, ולכן בברית שחתמו המלך הבולגרי בוריס השלישי והיטלר, ב"קן הנשרים", הוסכם כי הבולגרי ישלח להשמדה את יהודי בולגריה, ובתמורה יקבל את מקדוניה ואת חבל הארץ תראקיה. מקדוניה נכבשה, וב-1941 קיבלו הבולגרים את השליטה בה ובתראקיה, והתבקשו לעמוד בהסכם.
לאורך שנתיים הוטלו סנקציות על היהודים, ובבולגריה התחוללה מהומה פנים-מדינית כשבסופה ניצלו יהודיה ממוות ודאי, והוא הומר להגליה למחנות עבודה. גורלם של היהודים המקדונים והתראקים, לעומת זאת, נחרץ – ובליל 11 במרץ 1943 הם רוכזו בבית חרושת לטבק "מונופול" שבסקופיה, משם נשלחו לטרבלינקה. שלושה טרנספורטים הועברו למחנה ההשמדה – איש לא חזר. בסך הכול נרצחו 11,500 אלף בני אדם, מהם 7,144 יהודים מקדונים.
14 צפייה בגלריה
הכומר הנס שולץ מגרמניה, פיני גוטמן מישראל ושותף נוסף מגרמניה עובדים לסלילת שבילי גישה בבית העלמין היהודי, 2017
14 צפייה בגלריה
השטח הכללי של בית הקברות היהודי הוא כ-45 דונם, ולפי הערכה יש בו אלפי קברים של יהודים שנקברו במהלך כ-500 שנה
איש לא ניצל מטרבלינקה, אבל כ-200 יהודים, שני אחוזים בלבד, הצליחו לחמוק מהמשלוחים. את הניצולים, מסבירה לוי-דרומר, ניתן לחלק לארבע קבוצות: בעלי אזרחות זרה, צעירים שהתחברו ל"פרטיזנים של טיטו" (הכינוי לצבא השחרור העממי של יוגוסלביה, המחתרת שפעלה נגד הנאצים), בודדים שהצליחו לחמוק בדרכים שונות, וכן רופאים – שאותם הבולגרים שמרו לצורך התמודדות עם מגפת הטיפוס. בין הרופאים היה גם סבה של רחל, ד"ר חיים אברבנאל, שאחרי המלחמה מונה למנהל בית החולים בביטולה.
היהודים לא עלו לארץ אחרי המלחמה?
"שתי אניות מעפילים בשם קפלוס ורדניק, יצאו כשעל סיפונן יהודים מיוגוסלביה וממקדוניה בדרכם לארץ. מיהודי ביטולה נותרו רק כ-60 ניצולים. הם ראו שאין עתיד יהודי בעיר, והיגרו לסקופיה או עלו לישראל. סבא וסבתא שלי ושני ילדיהם היו המשפחה היהודית היחידה שחיה בביטולה אחרי השואה, כאשר סבא ניהל את בית החולים המקומי".
לשפץ את בית הקברות
היהודים שהגיעו לסקופיה, הקימו שם קהילה המונה כיום כ-200 איש, רובם צאצאים לאב או לסב יהודי. מוסדות הקהילה פעילים באופן מוגבל. בבית הכנסת בסקופיה נמצאים ספרי תורה, שלפי המקומיים אחד מהם מלווה אותם עוד מימי גלות ספרד. כמעט ולא מתקיימת תפילה בבית הכנסת, גם לא בחגים ובימים הנוראים.
עם זאת, הקהילה מציינת את החגים היהודיים, פועלת לשימור המסורת ומנסה לייצר קשר לציונות ולישראל. העלייה של חלק מבני הקהילה הצעירים לישראל, היא סיבה נוספת לכך שעתיד הקהילה היהודית בסקופיה לוט בערפל.
אבל למרות מיעוט היהודים במקדוניה, זכרה של היהדות עדיין פועם בה. בבית החרושת לטבק, "מונופול", שממנו נשלחו היהודים לטרבלינקה, הוקמה אנדרטת זיכרון. ב-2011 נבנה בסקופיה מוזיאון שואה ובו תצוגה מרשימה.
בעיר ביטולה פועל גן ילדים בשם "אסתריה עובדיה-מרה", על שם הפרטיזנית היהודייה שהצטרפה לכוחות הלוחמים בנאצים לאחר כיבוש מקדוניה בידי הבולגרים, נפלה בקרב והפכה לגיבורה לאומית. לוי-דרומר מספרת כי "בגן הזה אין כלל ילדים יהודים, אך העובדה שהוא קרוי על שמה של אסתר גרמה לקהילה בסקופיה לאמץ אותם, ולשלוח להם חפצים ואלמנטים יהודיים כמו מצות, חנוכיות ודגלי ישראל".
14 צפייה בגלריה
אזכרה בבית הקברות בביטולה ביום השנה ה-74 להשמדת יהודי מקדוניה. ד"ר רחל לוי-דרומר עם הרב מתניה ידיד והכומר הגרמני הנס שולץ
בשנים האחרונות מנסה ד"ר לוי-דרומר לסייע בשימור זכרה של הקהילה. בפרויקט שהוביל דן אורין, עד לפני כחצי שנה שגריר ישראל למקדוניה, עמלו על שיקום בית הקברות היהודי, קיימו מצעדי חיים בביטולה ואירועים מיוחדים כמו האקתון על הקהילה שאיננה, שירת המונים בבית העלמין ועוד.
ביום הזיכרון האחרון, לפני כחודשיים, כאשר לא היה בנמצא אף אחד שיכול היה לומר קדיש באזכרה ב"מונופול", אמרה לוי-דרומר את תפילת הקדיש לזכרם של הנרצחים: "לא היה גבר שיעשה זאת, ולאחר התייעצות עם רב החלטתי שאני אשא את התפילה".
14 צפייה בגלריה
במרכז: המורה לאה בן דוד, שהגיעה במיוחד מארץ ישראל, כדי ללמד את הנוער עברית לקראת העלייה
לוי-דרומר מספרת כי פרויקט שיפוץ בית העלמין מביא לשיתופי פעולה לא שגרתיים. אחד משותפים הפעילים, התורמים לשיקום בבית הקברות, הוא הנס שולץ, כומר גרמני, שמארגן משלחות של צעירים שיסייעו בעבודה, מתוך תחושה של צורך עמוק בכפרה על מה שחוללו הגרמנים ליהודים. "עד כה חשפנו כ-4,000 מצבות, כשעל 1,500 מהן יש גם טקסטים", מספרת לוי-דרומר. "על פי הערכה שלנו, יש לכל הפחות עשרת-אלפים קברים יהודיים באתר".
כיום, יש אנטישמיות במקדוניה?
"אין אנטישמיות במדינה, וגם המקדונים לא חשים שהם פגעו ביהודים. הם משוכנעים כי בסופו של דבר, גם הם היו קורבן של הכיבוש הנאצי והבולגרי. ראוי לציין שעד היום אותרו עשרה חסידי אומות עולם במקדוניה, שהצילו כמה עשרות יהודים.
"העם במקדוניה אוהד את ישראל, ורבים רואים בה מודל שאפשר ללמוד ממנו, כדי להפוך ל'אומת סטארט-אפ'. מצד שני, צריך לזכור שחלק ניכר מהצעירים במקדוניה כלל לא יודעים שהיו בה אי-פעם יהודים".
14 צפייה בגלריה
פרויקט שימור בית העלמין בביטולה, מקדוניה. עד אוקטובר 2016 נחשפו כאלפיים מצבות על פני כרבע משטח בית הקברות
פורסם לראשונה: 03:42, 15.04.22
