אחת לכמה שנים צף ועולה מחדש הוויכוח ביהדות הדתית והחרדית, סביב "היתר המכירה" – פולמוס שיש לו השלכות רחבות היקף על המשק החקלאי הישראלי. אני מבקש להסביר את הנקודות השנויות בוויכוח, ובעיקר את המשמעות שלהן מבחינתנו הצרכנים שאינם חקלאים.
החיוב בדיני שביעית בזמן הזה, לדעת רוב הפוסקים, הוא מדרבנן. בשלהי המאה הקודמת ראו כמה רבנים מגדולי הדור - ובהם רבי יצחק אלחנן מקובנא, הראשון לציון בעל ה"ישא ברכה", הרב אברהם יצחק הכהן קוק ואחרים - את מצוקת היישוב החקלאי בארץ, ועל כן התירו לחקלאים למכור את האדמה, ובתנאי שהעבודות האסורות מהתורה ייעשו על ידי נוכרי.
היתר זה, המוכר בשם "היתר מכירה", נועד להקל על החקלאים למכור את תוצרתם באופן שלא יחול עליהם "איסור ספיחים" ולא "דיני קדושת שביעית" (המפורטים במדריך המלא לשנת השמיטה, כאן), שימנעו מהם לייצא את תוצרתם ולסחור בה.
גם המסתמכים על ההיתר, ראו בו היתר לצורך שעה בלבד, ויצרו הגבלות בשימושו. למשל, הם חייבו להשאיר שדות שלא יימכרו, וכן אסרו על מכירת גינות פרטיות וציבוריות. זאת ועוד, הם דרשו שהנושא יידון מידי שמיטה מחדש. דרישה זו מאפשרת, מידי שמיטה, בסיס לוויכוח מחודש.
אתם סומכים על מכירת חמץ?
בשמיטות האחרונות הלך הוויכוח והחריף, בשל ירידת קרנה של החקלאות במדינת ישראל, כמו גם בשל מגוון האפשרויות שעומדות בפני המשק לייבא פירות ממדינות שכנות ומאירופה. במידה רבה, רפורמה בייבוא של פירות וירקות יכולה למוטט את עיקרי הטיעונים של המצדדים בהיתר, מכיוון שיהיה תחליף לתוצרת החקלאית הישראלית שלא תגיע בשנת השמיטה.
טענות המתנגדים להיתר היו כדלקמן: ראשית,מכירת האדמה הינה פיקטיבית שנית, מכירת קרקע לגוי אסורה בשל האיסור "לא תחונם". בנוסף, גם אם נמכרה הקרקע ויהודי עבד בה, לא בטלו איסורי ספיחים ואיסורים נוספים. ולבסוף, ההיתר היה לשעה והיום אין בו צורך.
טענות המצדדים בהיתר הן: ראשית, המכירה איננה הערמה יותר מאשר מכירת החמץ בפסח, היתר עיסקא או פרוזבול שבזכותם מתקיימים בישראל עסקים רבים. אחד מתלמידי החכמים בדור אמר, כי מי שמשתמש בעסקיו הפרטיים בפורזבול, איננו יכול לטעון כנגד החקלאי שמוכר את אדמתו. שנית, מכירת הקרקע הינה זמנית, ולכן אין האיסור חל במכירה לנוכרי. באשר לטענת הספיחים: יש דעות שבקרקע של גוי בטל איסור ספיחים, ואפשר לסמוך עליהן. ולבסוף, גם היום יש צורך בהיתר, בשל אלפי החקלאים שמשתמשים בו וכן הגננים.
הרב דוד סתיוצילום: ראובן קפוצ'ינסקיסדרי העדיפויות בקניית פירות וירקות הם שראוי לחזק את החקלאים המקיימים את מצות השמיטה בהידורה, על ידי זריעת גידולים בסוף השישית או על מצעים מנותקים או באוצר בית דין. קיים ארגון בשם "אוצר הארץ" שעוסק בשיווק תוצרת חקלאית שכזו - וראוי לחזקו ככל האפשר.
האופציה הבאה היא פירות של היתר המכירה. אנחנו סומכים על היתר המכירה ומקבלים אותו ללא היסוס, במיוחד כאשר כל חשש האיסור הוא רק מדרבנן. סחורה מייבוא נמצאת בעדיפות האחרונה, מתוך רצון לחזק את החקלאות והכלכלה הישראליות.
- הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר
פורסם לראשונה: 05:21, 05.09.21
