לראשונה באוניברסיטה בפולין הוצב לוח זיכרון ל"ספסלי הגטו" אליהם נדחקו בסוף שנות ה-30 סטודנטים יהודים בפולין. שגריר ישראל בפולין, ד"ר יעקב ליבנה, הוזמן לאוניברסיטת ורשה וביחד עם רקטור האוניברסיטה, פרופ' אלונז'י נובארק, הם הסירו את הלוט מלוח זיכרון ל"ספסלי הגטו". בטקס שבו השתתפו מאות בני אדם שרו את השיר "העיירה בוערת" ביידיש.
השגריר ליבנה אמר בטקס שהשיר נבחר היטב כי נכתב עוד לפני המלחמה ומציג את האווירה שהייתה אז. "כאן, עלינו לזכור יחד את הדפים המוארים והאפלים בהיסטוריה המשותפת הארוכה שלנו. תודה לאוניברסיטת ורשה ולכל מי שתמך במסר חשוב זה", אמר ליבנה.
2 צפייה בגלריה
תעודה של סטודנט יהודי. בחלק השמאלי העליון של התעודה כתוב בפולנית: "מקום בספסלים מיוחדים בלבד"
ספסלי גטו היו אמצעי להפרדה רשמית במקומות הישיבה של סטודנטים באוניברסיטאות בפולין בין שתי מלחמות העולם. המוסד הראשון שהפעיל אותו היה הפוליטכניקום של לבוב בשנת 1935. חקיקת ספסלי הגטו סימנה את ההקצנה באנטישמיות בפולין בין שתי מלחמות העולם.
בשנת 1937 ההפרדה קיבלה תוקף חוקי חלקי, ולאחריה מרבית הרקטורים במוסדות אחרים להשכלה גבוהה אימצו צורה זו של הפרדה. באופן מעשי, סטודנטים יהודים אולצו, תחת איום של סילוק מהמוסד שבו למדו, לשבת בחלק השמאלי של אולמות ההרצאה שנשמרו במיוחד עבורם. מדיניות רשמית זו של הפרדה כפויה לוותה לעיתים קרובות במעשי אלימות נגד סטודנטים יהודים מצד חברי קבוצות ימין ושמאל קיצוניים וארגונים אנטישמיים. סטודנטים יהודים מחו נגד המדיניות, יחד עם תמיכה חלקית של פולנים, עמדו בשורות האחרונות של הכיתות וסירבו לשבת במקומות שיועדו להם. ההפרדה נמשכה עד כיבוש פולין בידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה שהקפיאה את כל מערכת החינוך הפולני.
הרקטור נובארק: "יחד עם שגריר ישראל בפולין חשפנו שלט שבו נכתב שאנחנו לא מסכימים עם ספסלי הגטו ועם הבידול של החוגים האקדמיים והחברה כולה. אני גאה בכך שהקהילה האקדמית תמכה ביוזמה זו שהעלו סטודנטים".
