על המסך שלכם, עליזה בן שלום נראית כמו המאץ' המושלם לריאליטי החדש והמבטיח של נטפליקס, "שדכנות מודרנית". אבל האמת, כך בן שלום מגלה לנו עכשיו, עם החיוך הענקי שלה שתכף בטח יהפוך לסמל מסחרי, שהיא בכלל לא הייתה הבחירה הראשונה של המלהקים. "נטפליקס פנו קודם לשדכנית מסיאטל, לורי יאנג, שהיום עובדת איתי. היא סירבה, אבל אמרה 'יו שוד קול עליזה, אתם תאהבו אותה מאוד, היא אלופה מול מצלמה'. הם שמעו בקולה, התקשרו אליי וסיפרו לי על הפורמט. הם היו אז רק בשלב של השגת תקציב, אז בינתיים המשכתי בחיי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בן שלום לא סתם המשיכה בחייה, אלא לקחה פנייה חדה, עזבה את מולדתה ארה"ב ועלתה לישראל עם אימפריית השדכנות המשגשגת שהקימה בעשר אצבעותיה. "עשינו עלייה, כל המשפחה, דווקא בתקופת הקורונה", היא מספרת באנגלית מתובלת בקצת עברית, "ובזמן הזה מאוד התלבטתי אם כדאי לי לקבל את ההצעה של נטפליקס, אם אתקבל בסוף לתוכנית".
ואיך החלטת בסוף?
"היינו בבידוד בבית מלון בירושלים עד שנמצא לנו בית קבוע, ואז הלכנו לכותל בפעם הראשונה בתור אזרחי ישראל. בכותל התפללתי לאלוהים שיעזור לי לקחת את ההחלטה הנכונה. אמרתי לו שאני רוצה לעשות משהו גדול, שאני רוצה לשנות ולהאיר את העולם בזכות הערכים של היהדות. בכיתי בלי הפסקה, הודיתי לאלוהים גם על זה שהביא אותי לארץ למרות כל הקשיים, ואז, בזמן שאני מודה ומתלבטת - וכמובן בוכה בלי הפסקה - הטלפון שלי מצלצל. זה היה המפיק של הסדרה, שאמר לי שהם שולחים לי חוזה ורוצים כבר להתחיל לצלם. וואו, הייתי חייבת הוכחה שאלוהים מסכים שאעשה את זה - וזה היה הסימן שלי".
בדרך כלל אנשים פשוט פונים לרבנים כדי להתייעץ.
"כולם שאלו אותי אם הרב הזה או הרב ההוא אישרו לי. דיברתי עם רבנים, כולם אמרו שהם חושבים שיהיה בסדר, אבל אני רציתי שאלוהים ישלח לי מסר, שאהיה השליחה שלו בתחום הזה, ושמה שאעשה יהיה קידוש השם. רציתי שיבחר אותי לייצג את האומה היהודית לכל העולם - ואז הרגע הזה קרה. קיבלתי סימן ענק. מאז כולם שואלים אותי אם זה בסדר, מה שאני עושה בתוכנית, ואני עונה שיש לי אישור מאלוהים".
את "שדכנות מודרנית", שעלתה לאוויר בשבוע שעבר ומיד התברגה בצמרת רשימת התוכניות הנצפות, אפשר להגדיר כהכלאה בין הריאליטי הפלרטטני "חם, לוהט, רותח" ללהיט הישראלי "חתונה ממבט ראשון". שמונה פרקים בני 29 דקות, שבהם שמונה רווקים ורווקות מרחבי ארה"ב וישראל מנסים למצוא אהבה אמיתית, או לפחות לזכות ב-15 דקות התהילה שלהם. על כל אלו מנצחת הנוכחות מלאת האופטימיות של עליזה, עם ישירות בלתי מתנצלת, חיוך מידבק ורזומה שכולל 200 זוגות שכבר הביאה לחופה.
את המתמודדים עצמם היא לא פגשה עד לצילומים ("רק קיבלתי רקע עליהם ואת הפרופיל שלהם"), אבל מהר מאוד, בזכות חושיה החדים, היא הבינה שגם אם אף זוג לא יגיע אל החופה, היא אולי תצליח לעזור לרווקים שצופים בה, וגם לזוגות שזקוקים להכוונה ולעזרה אבל מתקשים לשלם 400 שקל ל-45 דקות של טיפול זוגי.
מה את יכולה לספר על המשתתפים?
"כולם היו מעניינים ומצחיקים. היו מתמודדים רציניים, היו שטותניקים. החוויה הייתה טובה, אבל בעונה הבאה אבקש אנשים שיש לי יותר איך להתקדם איתם לחופה.
"נגיד נוח מישראל. בהתחלה הוא היה נראה לי 'פלייר' תל-אביבי טיפוסי, רק בן 25, אחד שלא מעוניין באמת בקשר ארוך טווח. אבל גיליתי מישהו מדהים, רציני ובוגר, רגיש וכיפי. הבנתי שהציגו אותו לא נכון ושיש עם מה לעבוד. ממנו הכי הופתעתי מבין כולם. היה לנו תהליך מעולה, הוא יצא עם שלוש בנות ועם אחת הייתה התקדמות, שבסוף לא צלחה כי זה לא היה הזמן הנכון בשבילו. אני בטוחה שבעתיד הוא ימצא זוגיות".
שתפי אותנו בסוד מאחורי הקלעים.
"יש לי בגד מיוחד לכל מקום שאני מגיעה אליו בתוכנית, בגד בהשראת האזור, כדי לתת לאדם שפוגש אותי תחושה נוחה. שירגיש בבית. האאוטפיט שהצטלמתי איתו עכשיו לכתבה? זה הבגד של מיאמי. בישראל לבשתי שמלה מזהב, כי 'ירושלים של זהב', או ג'ינס שחור של היפים וקולים. בסדרה אני חובשת פאה, אבל בפרדס חנה אני תמיד עם מטפחת, כי זה יותר נוח לי".
היוצרים של הסדרה חתומים גם על "שידוכים סטייל הודו", ריאליטי שהפך ללהיט ענק. יצא לך לצפות?
"צפיתי בכל הפרקים בבינג' וחשבתי שזה וואו. כשהבנתי שהפורמט כמעט זהה, אמרתי לעצמי, 'עליזה, אם הם מראים את האמת ככה, לצד כל הדברים הקשים והטובים שיש בהודו, את גם תוכלי להגיש את האמת בצורה הזו'. ראיתי גם כמה העולם אהב את זה, אז זה גרם לי עוד יותר לרצות לעשות את 'שדכנות מודרנית'".
המוטו שלך בסדרה הוא Date ‘em til you hate ‘em (תצאו איתם עד שתשנאו אותם). הסבירי.
"אני לא אוהבת את המילה לשנוא, בניתי עסק שלם על אהבה. אז למה אני משתמשת דווקא במשפט הזה? קודם כל כי זה זכיר וקליט, כל עסק צריך משפט כזה. כשתשמע את זה אתה תזכור אותי. אבל זה גם אומר - תן למישהו צ'אנס אמיתי, ותן גם לעצמך צ'אנס אמיתי. יצאת פעם אחת, לא אהבת? נסה עוד פעם, אם זה לא 'דיל ברייקר', אם זה לא זוועה - נסה שוב. גם אם יש אחוז אחד של הצלחה - זה שווה את הניסיון.
"אפליקציות יכולות להיות דרך מעולה להכיר, אם את לא נהיית אובססיבית ומדוכאת בגללן. אני מכירה המון אנשים שהכירו ככה. אני כן חושבת שצריך למתן את ההרגלים שנובעים מהאפליקציה. כי רק לעשות סווייפ-סווייפ-סווייפ זה לא בריא"
"הטיפ הכי חשוב שלי לרווקים זה בחיים אל תפסיקו לחפש. קחו הפסקות, חופשים, אבל בחיים אל תפסיקו. אל תשימו את העבודה במקום הראשון בסדר העדיפויות, וגם לא את החברים. שימו את האהבה בראש. אתה אמור להיכשל עד שתמצא את האחד. הסדר הטבעי הוא כישלון, כישלון, כישלון, ואז למצוא את האחת או האחד. אז אל תרימו ידיים".
את חושבת שהיום רווקים מרימים ידיים מוקדם מדי? לא נותנים צ׳אנס אמיתי?
"אני חושבת שאם אתה לא פונה לשדכן, אתה מרים ידיים הרבה יותר מהר. איתי אנשים מתאמצים יותר, מנסים יותר, והם צריכים הרבה יותר סבלנות. היום אצל הרווקים החיצוניות משחקת תפקיד מאוד משמעותי. אם מישהו אוהב את המראה החיצוני של הדייט הוא ייתן הרבה יותר צ'אנסים וימרח את הקשר למשך יותר זמן, גם אם הבין שזו לא האחת שלו. אם זה להפך, והחיצוניות לא מרשימה, תוך דייט אחד זה ייחתך, לצערי".
מה את חושבת על אפליקציות השידוכים?
"זה כמו לשאול מה את חושבת על טלוויזיה. אין תשובה של זה טוב או זה לא טוב. זה תלוי במה את צופה. האפליקציות יכולות להיות דרך מעולה להכיר, אם את לא נהיית אובססיבית ומדוכאת בגללן. אני מכירה המון אנשים שהכירו ככה. האפליקציות פתחו את העולם ואני חושבת שיש להן מקום של כבוד בעולם האהבה. אין לי ממש דברים שליליים להגיד עליהן. אני כן חושבת שצריך למתן את ההרגלים שנובעים מהאפליקציה הזו. כי רק לעשות סווייפ-סווייפ-סווייפ זה לא בריא".
מה היתרון שלך על פני האפליקציות?
"כשאתה מסתכל על מישהו, אתה יודע להגיד עליו משהו חוץ מהנראות הראשונית שלו? לא. אז אני, אם אסתכל רק על תמונה - אני אדע לפחות עשרה דברים ממנה. כי יש לי את הכישורים ואת הכישרון, ולרוב האנשים אין. אגב, אני גם משתמשת באפליקציות האלו כשבאים אליי לבקש עזרה. אני מבקשת שיראו לי את ה'מאצ'ינג' שהיה בעבר כדי שאבין מה הצורה שבה הלקוח מסתכל על דייטים פוטנציאליים, על הפילטר הראשוני שלו. רוב האנשים מראים לי בעיקר את הסלבריטי קראש שלהם, אבל זה לא רלוונטי", היא צוחקת.
"לשאלתך, אני לא חושבת שהאפליקציות לוקחות את העבודה של השדכניות, אבל אולי הן הפכו את הרווקים לשדכנים בעצמם. אני דווקא אוהבת את זה. אפילו יש לי תוכנית שאני מלמדת את הלקוח 'להיות השדכן שלך עצמך'. בעיניי זו העבודה הכי קשה בעולם".
בן שלום נולדה בפילדלפיה למשפחה יהודית חילונית. "לא היינו אפילו מסורתיים. היינו מציינים את ראש השנה, יום כיפור, עושים פסח וחנוכה, וזהו. אבל דבר אחד כן היה, היינו חזקים בשורשים שלנו. כולנו אוהבים מאוד את ישראל. למעשה, החלום הכי גדול שלי היה לעלות לישראל. החלום השני היה להצליח להתקיים מעבודה שעושה לי טוב". בשנתיים האחרונות היא מתגוררת בפרדס חנה, אמא לחמישה ילדים ומתפרנסת כבר 15 שנה ממקצוע השדכנות ("את הכישרון אליו קיבלתי כמתנה משמיים").
היא התחתנה בגיל 25, עם גרשון, שמבוגר ממנה בעשור. "אחרי שהתחתנו נשארנו בפילדלפיה ליד המשפחה והתחלנו לבנות משפחה בעצמנו. תמיד כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, התשובה המהירה הייתה 'להיות אמא ולעלות לישראל'. בגיל 22 הצטרפתי לתוכנית של עולים חדשים בערד. בחרתי בתוכנית שיש בה אולפן טוב, שאוכל ללמוד עברית יום-יום. הייתי חייבת שיבעטו לי ב'טוכעס' כדי שאלמד. אחרי שנה, כשהתוכנית הסתיימה, ממש רציתי להישאר אבל לא היו לי פה משפחה, חברים, לא בן זוג ובעיקר לא היה לי אומץ. אז חזרתי הביתה והייתי בדיכאון. עבדתי בתוכנית חינוכית עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הייתי מורה בבית ספר לצד אמא שלי, ועדיין לא הייתי שמחה. ואז אחי חלה בקרוהן וכמעט מת, ועזרתי לטפל בו. וכשהוא הבריא הייתי חייבת חופשה מהחיים, אז יצאתי לריטריט עם קבוצה של יהודים תחת רב מוכר באורלנדו".
הריטריט הזה שינה את חייה. "הבנתי שאלוהים מנהל את העולם ושהשבת היא המשמעות של החיים. הבנתי את זה שם, אחרי שלמדנו הרבה והכרנו עוד את הערכים של היהדות. כשחזרתי נכנסתי לחדר של האחים שלי ואמרתי להם, 'שבת זו המשמעות של החיים, שבת זו התשובה לכל'. הם חשבו שהשתגעתי. אבל אמרתי להם לשאול אותי כל שאלה ובתשובה שלי אוכיח להם. ואז אחי שאל, 'איך חמש פעמים חמש שווים שבת?' עניתי: 'חמש כפול חמש זה 25. מוסיפים את החמש לשתיים ויוצא שבע. שבע זה ימי השבוע, כששבת יום המנוחה. אז שבת היא התשובה'.
"את בשוק? גם אני הייתי. יצאתי מהחדר שלו עם צמרמורות, זה היה מוזר אבל הייתי מלאת השראה. מפה אמרתי שאני לא יודעת את כל החוקים, אבל 'נעשה ונשמע'. התחלתי לשמור שבת, כשרות, התחלתי להתפלל ולהתלבש צנוע. ההורים שלי לא קיבלו את זה. הבטחתי שאכין ארוחת ערב לשבת אם יזרמו איתי. הם זרמו אבל לא התחברו, אז המשכתי בעיקר בקהילה היהודית. בנוסף, הכרתי בריטריט את בעלי, וארבעה חודשים אחרי התארסנו. בחמישה חודשים הפכתי ממישהי שלובשת חולצות קצרות וכפכפים לאחת שמכוסה מכף רגל ועד ראש".
והחלום לעלות לארץ?
"הוא לא הרפה. חייבתי את בעלי להישבע שיעלה איתי לארץ ברגע שנוכל, והוא הסכים".
לשדכנות היא הגיעה במקרה, ודווקא בגלל משבר: העסק העצמאי של בעלה קרס והיא - שעד אז עסקה בגידול הילדים - הייתה חייבת למצוא עבודה. "התחלתי את עסקי השידוך כתחביב באתר 'ג'יי דייט מייקינג', כששני הילדים הגדולים שלי היו רק תינוקות", היא נזכרת, "זה אתר שאין לך אפשרות לבחור את השידוך בעצמך, רק העובדים באתר יכולים לשדך בעזרת מידע שאתה מעלה לשם. פעם האתר היה רק לדתיים והיום זה לכולם, מכל המדינות, המגזרים, הגילים. באתר העבירו אותי קורס שידוכים, אבל במקצוע הזה זה או שיש לך כישרון - או שאין לך. אצלי השידוכים לא היו 'יבשים'. מהיום הראשון הייתי שואלת את הגולשים שאלות עומק, מכירה את האדם לפני שהתחלתי לחפש לו שידוך. לא הייתי עושה חצי עבודה, הייתי משקיעה בזה המון. וכמובן שעשיתי הכל ב'חסד', ללא תשלום.
"הקטע באתר הזה הוא שאתה כן בוחר לעצמך את השדכן, ולאט-לאט אנשים ממש התחילו לחפש את השם שלי. כשהעסק של בעלי נסגר הוא אמר שאני חייבת למצוא עבודה. אמרתי לו שיש לי עבודה, שאני שדכנית. הוא אמר לי, 'לא, את צריכה להרוויח כסף'. היו לנו אז שני ילדים קטנים, ובלי הכנסה פשוט לא היינו סוגרים את החודש. בעלי אמר לי, 'תעבדי במה שאת רוצה, רק שנצליח להתפרנס בכבוד'.
"התקשרתי לחברה טובה, הייתי בשיברון לב, סיפרתי לה על הבעיות, על החסד של השידוך, שאני אוהבת לעשות את זה אבל חייבת להרוויח כסף. והיא אמרה לי ככה, פשוט, 'למה שלא תהפכי את החסד לפרנסה?' יצאתי לדרך. התחלתי לבנות סדנה של קואוצ'ינג לזוגות או ליחידים שבאים, מדברים איתי, עוברים איתי תהליך ומשלמים לפי שעה. הכל דרך הטלפון. וזה הלך ממש טוב. ואז התחילו להגיע אליי פניות מכל העולם".
משיחות טלפון בודדות פה ושם, עליזה התחילה לקבל עשרות מיילים, מאות בקשות לפגישות בלייב אחד על אחד. מהר מאוד היא הבינה שהיא צריכה להפוך את עצמה מ"וואן וומן שואו" לחברה. "התחלתי לאמן עובדים", היא משחזרת, "הראשונה שהתקבלה זו בת הדודה שלי. הסברתי לה שבעיקר חייבים המון אינטואיציה. אבל איך בדיוק מלמדים אותה אינטואיציה? זו בעיה. היא לא ממש הבינה איך אני עושה את הדברים. אז התחלתי לכתוב את התורה שלי לשידוכים, ממש כספר. איך להבין את האישיות של מי שעומד מולך, את הרקע שלו, מה הוא מחפש, פחדים שהוא מביא. לפי התורה הזו אימנתי את בת הדודה שלי.
"התורה הזו הפכה עם הזמן לספר הראשון שהוצאתי, ספר שעוזר למצוא אהבה ולהגיע לחופה. הוא יצא כשאני הייתי בחודש שביעי עם הילד השלישי. ואז לקחתי קורס במינהל עסקים כדי להבין איך לנהל עסק שלם. עברו 15 שנים מאז שהכל התחיל, והיום אני כבר מרצה על עסקים במקום שבו למדתי.
"בניתי את כל העסק שלי מהבית. אחרי שלימדתי את בת הדודה שלי, אימנתי עוד קואוצ'רים תחת התוכנית שלי והרצתי את העסק. היום יש מאה מאמנים מכל העולם שעברו את ההכשרה שלי. חלק עושים את זה בחסד, חלק מרוויחים מזה כסף. בעסק שלי יש היום עשרה מאמנים שעובדים בצמוד אליי".
על מה תורת השידוכים שלך מתבססת?
"הרבה אנשים חושבים שזה רק למצוא אישה לגבר - וזהו. אבל ממש לא, יש שלושה תהליכים שעוברים כשמגיעים אליי. יש את התיאום: מוצאים רשימה של התאמות ללקוח, ואז, לפי הנתונים בוחרים את האחד המתאים ביותר. מפה, אני או המנטור שלי עוזרים ללקוח להבין מה הוא צריך, למה בחרנו דווקא את מי שבחרנו, ובסוף יש את שלב הקלוז'ר שסוגר הכול, אחרי שהחלטתם להמשיך יחד לחופה או שהחלטתם להיפרד. לכל חלק יש ציר זמן. פרק הזמן הכי קצר שבו הצלחנו להביא זוג לחופה הוא שבעה שבועות. אבל התהליך יכול להימשך כמה זמן שאתה רוצה. היו זוגות שלקח להם שנתיים עד שהגיעו לחתונה".
בתוכנית את עובדת גם עם רווקות ורווקים לא דתיים בכלל.
"גם מחוץ לתוכנית. לפעמים באים אליי אנשים ואומרים, 'אני לא יודע אם יש אלוהים', ואני עונה, 'ולי זה לא ממש משנה'. יש גבר, יש אישה ויש מה שעובד ביניהם. זה הכול".
אז הקריטריון הוא שהם יהיו יהודים?
"לא", היא מפתיעה, "אני לא עוזרת רק ליהודים, כל מי שרוצה שאעשה לו קואוצ'ינג מתקבל, מגיל 18 עד גיל 90, וגם שידוך כזה היה לי. כמובן שהנטוורקינג הכי גדול שלי זה בעולם החרדי, אבל אם אני לא מתאימה לך, אשלח אותך לשדכן שכן יכול לעזור לך למצוא אהבה. גם לקהילה הגאה אני יכולה לייעץ. בחיים לא אשלח מישהו הביתה בלי עזרה".
אגב, את רואה הבדלים בין הרווקים הישראלים לאמריקנים?
"מצחיק שכולם שואלים אותי את זה. כולם אובססיביים לדעת על ההבדלים בין מדינות. אבל צר לי לאכזב אותך, אין. רווקים הם רווקים בכל מקום בעולם. כולם רוצים למצוא אהבה, וזה קשה. תל אביב היא כמו ניו יורק - תמיד יש מה לעשות, כולם עסוקים, יש סדרי עדיפויות שונים. כן יש הבדל בין הרווקים בעיר לרווקים במקומות שקטים יותר, אבל לא בין מדינות. לא היה קשה לי יותר לשדך בישראל מאשר באמריקה; היה קשה לשדך רווקים בעיר כל כך סואנת".
למרות שהיא מאמינה גדולה בכישרון, מתנת אלוהים ואינטואיציה, בן שלום היא גם מאמינה גדולה בשיטה מסודרת, ממוחשבת, עם אחוזים, עוגות וטבלאות. "השיטה הכי טובה שלי נקראת 'סולמייט קלריטי' (בהירות נשמה תאומה, בתרגום חופשי - ל"א)".
עליזה מראה לי בנייד שלה עוגה שמחולקת לצבעים - ירוק, צהוב, כתום אדום. ירוק מייצגת "מעולה", צהוב - "מתקבל", כתום - "לא מתקבל" ואדום - "דיל ברייקר". "זו עוגה שמייצגת מדדי התאמה בין שני אנשים שעשינו להם שידוך. אני מודדת בטבלה הזו ערכים, איכויות, ופחדים. בעוגה טובה יש 70 אחוזים של ירוק. זו הדרך לחופה לפי שיטת עליזה. הטבלה הזו מתעדכנת, ואם לפני החופה עוד נשאר כתום - פרמטר שלא מתקבל על צד אחד באופן מלא, אז אין חתונה. או שמתקנים, או שלא מתחתנים".
דוגמה למאפיין כתום?
"למשל רקע שונה. כשמישהו אומר 'אני לא אוהב איך שהיא מדברת אליי'. או בעיות פיזיות, נניח מישהי שלא אוהבת את האף של הדייט שלה. לפעמים אי אפשר לתקן, אז צריך לבחור אם מקבלים את הכתום בלב שלם. זו החבילה, זה לא ישתנה ואני מקבל את זה. וגם אם זה יחמיר - אני עדיין מקבל את זה. אנחנו לא מוכרים חלומות. הבעיה פה, נוכחת, תלויה על הקיר. הכתום הזה יהיה יותר גרוע, אבל לפחות תלמד להתמודד איתו, וככה זה ממש מתחיל להיעלם. תאמינו לי, זה עובד.
"אנשים שואלים מה התואר שלי, איך הוסמכתי להיות שדכנית, אבל לא עושים בזה תואר, אלו הכישורים שנולדתי איתם. א גיפט פרום גאד. מתנה. כמו להיות אמן שטוב עם הידיים. ואתה חייב לשתף את המתנה הזו כי היא מאלוהים. אני בקושי ישנה, עובדת קשה ובמקביל מנהלת משפחה עם חמישה ילדים, אבל נהנית מכל רגע".
פורסם לראשונה: 07:38, 12.05.23
