יום הכיפורים תשפ"ה ייערך בסוף השבוע (שישי-שבת) בצל המלחמה שעדיין נמשכת בצפון ובדרום. המצב המורכב מעלה שאלות הלכתיות רבות שהפוסקים השונים נדרשים אליהן, ומביא במקרים רבים להקלות על הצמים.
הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת אלון מורה ורב השומרון, פרסם השבוע פסק הלכה שלא רק מבהיר כי לוחמים הנמצאים בפעילות מבצעית פטורים מלצום – ומותר להם לאכול ולשתות בלי לחשב "שיעורין" (כמויות קטנות לאורך הצום), וגם אין צורך שהם יעשו קידוש – אלא מגדיל לעשות וקובע כי גם לנשות המילואימניקים הנלחמים בחזית יש במקרים מסוימים פטור חלקי מצום, באופן שעד היום הותר בפסיקה רק לחלק מהנשים שנמצאות בהיריון או בתקופת ההנקה.
פקודת הקרב עם כניסת לוחמי מילואים לדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
לדברי הרב לבנון, "נשות החיל, כאשר הבעל מגויס והן חייבות לטפל בילדים, תתחלנה לצום כרגיל, לאחר הדלקת נרות. לעיתים, כתוצאה מהרגשת העול של הנשיאה בנטל לבדן, והדאגה לבעל המגויס, ובצירוף לצורך לטפל בילד/בילדים, מרגישה אישה שכל אלה יחד כבדים עליה, וחולפת מחשבה של אפיסת כוחות, רצון לנטוש הכול ולברוח למקום אחר, שקט, ללא אחריות. במצב כזה תתחיל לשתות לשיעורין – אפשר לשתות כל משקה, קפה, תה, חלב, מיץ ענבים וכדומה. רצוי להכין כוס חד-פעמית ולסמן עליה מידת 45 סמ"ק (CC), כדי להקל על ההקפדה לשתות לשיעורין".
הרב הראשי דוד יוסף כתב כי בעניין הלכות יום הכיפורים לחיילים, אפשר לסמוך על הנחיות רבני הרבנות הצבאית הראשית שהתפרסמו בעבר, ובכל מקרה של ספק יש לפנות לרב הצבאי הבקיא בפרטים ולפעול לפי הנחיותיו. את הדברים כתב הרב הראשי הספרדי במכתב למנכ"ל עמותת "נצח יהודה", רס"ן במיל' יוסי לוי. הראשון לציון הבהיר כי "באופן עקרוני, הדבר ברור שחיילים העוסקים בלחימה עצמה אסורים לצום ביום הכיפורים, ואין להם להחמיר על עצמם. כמו כן אינם צריכים ואין להם לאכול לשיעורין, אלא יאכלו כדרכם".
עוד הוסיף הרב דוד יוסף: "לגבי חיילים העוסקים בתמיכת הלחימה, ואינם נמצאים במקום הלחימה עצמה, שיש לחוש שמא תשפיע התענית על ריכוזם ועל קבלת החלטותיהם, יש להם לפנות קודם יום הכיפורים אל הרב הצבאי כדי לקבל הנחיות אם והיאך עליהם לצום".
4 צפייה בגלריה
חיילים בלחימה פטורים מהצום לחלוטין, וגם לא צריכים להגביל את עצמם לשתייה "בשיעורין"
(צילום: Shutterstock)
פסק הלכה של הרב יוסף צבי רימון קובע כי חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית לא יצומו כלל ביום הכיפורים וכי גם חיילים הנמצאים בכוננות ברצועת עזה או בגבול הצפון, במקומות שבהם הכוננות לקרב היא גבוהה, לא יצומו בכלל. עם זאת, הוא מדגיש כי מי שנמצאים במקום מוצל ובמצב סטטי, כלומר לא במהלך פעילות מבצעית, יכולים לנסות ולצום כשבמקביל הם שותים "לשיעורין", בכמות ששווה לפקק של מימייה (או ארבעה פקקים קטנים של בקבוק מיץ סטנדרטי של ליטר וחצי), אחת לתשע דקות (ואם צריך, אחת לארבע דקות).
חיילים בתפקידים עורפיים או מי שאינם בכוננות, צריכים לדבריו לצום כרגיל, "פרט למקרים חריגים של חיילים בתפקיד מבצעי שאינם מרוכזים כשהם צמים. ובמקומות אחרים, שאינם בפעילות אך נמצאים בכוננות – לעיתים ישתו לשיעורין ולעיתים יצומו (וישתו אם ייחלשו מאוד או אם יצאו לפעילות). בכל המצבים, נכון לקבל הנחיות מהרב הצבאי המקומי".
תפילה מקוצרת
הרב רימון, פוסק הלכה בכיר המכהן כרב המועצה האזורית גוש עציון, גם מבהיר איך חיילים יכולים לקצר את התפילה, בשל הצורך בפעילות מבצעית. לדבריו: "התפילה המצומצמת ביותר כוללת בליל יום הכיפורים קריאת שמע וברכותיה ותפילת עמידה של ערבית, ובבוקר יום הכיפורים: ברכות התורה, ברכות השחר, קריאת שמע וברכותיה, תפילת עמידה של שחרית ווידוי אחד. בשעת דחק גדולה מאוד, כגון חייל שנמצא בלחימה רציפה, יכול לומר רק ברכות התורה, ברכות השחר, פרשה ראשונה של שמע ווידוי אחד".
הרמב"ם קבע כי וידוי הוא מצווה מהתורה, ומשמעות הווידוי היא בפשטות להתוודות על פשעים וחטאים שהאדם ביצע כאשר עבר על מצוות לא תעשה או ביטל מצוות עשה.
הרב רימון מסביר: "עיקר הווידוי ליום הכיפורים, המופיע בתפילת העמידה של שחרית, פותח במילים 'א־להינו וא־להי אבותינו, אנא תבוא לפניך תחינתנו', ומסתיים במילים 'תִעבנו, תעינו, תעתענו'. מעיקר הדין מן התורה די כאמור בווידוי אחד כזה. טוב לאומרו בסוף תפילת העמידה, ואם הדבר אינו אפשרי אפשר לאומרו בנפרד. מי שיכול יאמר וידויים נוספים במהלך יום הכיפורים, ובסך הכול נוהגים לומר עשרה וידויים ביום הכיפורים, מכיוון שעיקר התפילה המיוחדת ליום הכיפורים הוא הווידוי. אם יש יותר זמן, יאמרו 'כל נדרי' וכן 'אבינו מלכנו'. השנה, כשיום הכיפורים חל בשבת, האשכנזים אומרים 'אבינו מלכנו' רק בסיום תפילת נעילה. כמובן אם יש זמן נוסף, יש להתפלל גם מנחה ונעילה".
חלק משמעותי נוסף בתפילות יום הכיפורים הוא אמירת "י"ג מידות" – 13 מידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא, שאותן לפי המסורת אמר משה רבנו כשעלה לקבל את לוחות הברית בפעם השנייה, לאחר חטא העגל. "ה' ה' אֵ־ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת; נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה".
הרב רימון מציין כי יש ויכוח עתיק בין הפוסקים לגבי אמירת תפילה זו כשמתפללים "ביחיד", כלומר, ללא מניין, וקובע: "ניתן לומר את הפסוקים האלה כאדם הקורא בתורה – ואין חובה לומר אותם דווקא עם הטעמים אלא באופן שבו האדם רגיל לקרוא פסוקים בתורה".
לגבי תפילה בציבור בשעת הדחק, הרב רימון מבהיר כי "מנגינות כמובן אינן הכרחיות, אולם הן מוסיפות מאוד לרגש המלווה את התפילה ויש להן חשיבות גדולה". באותה נשימה הוא מבהיר כי חיילים שזמנם מוגבל בשל פעילות מבצעית אך יכולים לקיים תפילה בציבור, יכולים לקצר משמעותית את אורך התפילה "מצד אחד לא כדאי לוותר על המנגינות, אבל מצד שני כדאי לומר רק מנגינות מרכזיות המשמעותיות לכולם".
4 צפייה בגלריה
הרב יוסף צבי רימון. קובע שגם חיילים בכוננות מבצעית פטורים לחלוטין מהצום
(צילום: יעקב סגל)
על אילו פיוטים בתפילה אפשר לוותר בשעת הדחק? הרב רימון משיב: "הפיוטים אינם חובה ואינם חלק מהתפילה. לכן, כאשר חיילים צריכים לקצר את התפילה, ניתן לדלג על כל הפיוטים שבחזרת הש"ץ (שליח הציבור) ולומר רק את הברכות עצמן. מי שרוצה יכול לומר פיוטים אלה אחרי התפילה או הפעילות המבצעית, גם ביחידות".
לדבריו, "אם יש זמן לומר חלק מהפיוטים, למנהג האשכנזים רצוי לבחור ב'ה' מלך' ו'לא־ל עורך דין'. מעבר לכך, יש משמעות מיוחדת גם ל'ונתנה תוקף', ובפרט השנה. למנהג הספרדים, ניתן להציע לומר בליל יום הכיפורים את הפיוט 'לך א־לי תשוקתי', בבוקר את הפיוט 'למענך אֱלֹהַי' או 'ה' שמעתי שמעך', במנחה 'י־ה שמע אביונך' ובנעילה 'א־ל נורא עלילה', ולהוסיף לאחר תפילת עמידה פיוטים נבחרים מהסליחות, לפי הזמן שמתאפשר. ככלל, בפיוט קצר כדאי לומר את כולו בלחש, ללא מנגינה או במנגינה מהירה. בפיוט ארוך – כדאי לומר שניים או שלושה בתים מכל פיוט. בפיוט שמשמעותי לקהל – לומר במנגינה רק חלק מהפיוט, פעם אחת, ובלי לסלסל. מכל מקום, כאמור, אם אין זמן ניתן לוותר על כל הפיוטים".
הוא מוסיף: "את סדר העבודה – אין חובה לומר, אולם אם יש זמן ניתן לומר לאחר תפילת העמידה של מוסף, ואפשר להסתפק באמירת סדר העבודה עצמו, בלי ההקדמות המתארות את בריאת העולם".
נעילת נעליים צבאיות
אחד מהאיסורים של יום הכיפורים הוא שימוש בנעליים עשויות עור. להלכה נפסק שאפילו חולה שאין בו סכנה יכול לנעול נעלי עור. לגבי חיילים, הרב רימון מבהיר: "אם חייל נמצא בכוננות מבצעית, עליו לנעול נעליים צבאיות, ופרט לכך שיש כאן ספק פיקוח נפש, הרי שאפילו לצורך חולה שאין בו סכנה התירו. אם חייל לא נמצא בכוננות, בבסיס עורפי וכדומה, ואין בכך בעיה מבצעית, עדיף שינעל נעליים שאינן מעור, וכך גם נקבע בפקודות מטכ"ל".
הרב מסיים בברכה לחיילים ולאנשי כוחות הביטחון: "בעזרת ה' שתצליחו בשליחות החשובה שלכם, שתחזרו בריאים ושלמים בנפש ובגוף, שיחזרו החטופים במהרה, שנזכה לשנה טובה ושמחה ולאחדות ואהבה בעם ישראל".
בשולי הדברים, "מדור ציוד דת ולוגיסטיקה" ברבנות הצבאית הפיץ בימים אלה ציוד לחיילים לקראת יום הכיפורים. בין השאר חולקו אלפי מחזורי תפילה – בנוסח אשכנז, בנוסח ספרד, בנוסח עדות המזרח וגם בשתי גרסאות לתימנים (בלדי ושאמי). נוסף על כך חולקו "נרות תמיד" ("נרות זיכרון") שאותם נהוג להדליק בערב יום הכיפורים, ולהשתמש בהם בטקס ההבדלה במוצאי הצום. חולקו גם אלפי בקבוקי מיץ ענבים להבדלה וכן שופרות ששימשו לתקיעות ראש השנה וישמשו גם לתקיעה הגדולה במוצאי הצום.
ברוב בסיסי צה"ל התפילות בימי חול ובחגים מתקיימות בנוסח של יוצאי עדות המזרח, בשל ריבוי המתפללים שאינם אשכנזים. לטובת המקומות שבהם בכל זאת יעברו לפני התיבה חזנים אשכנזים, הרבנות הצבאית גם חילקה קיטל ("גלימה" ביידיש) – חלוק עשוי בד בצבע לבן, שאותו לובשים חלק מהאשכנזים שומרי המצוות במועדים מיוחדים, ובהם הימים הנוראים, ליל הסדר וחתונה.
