"אני אוהב את כולכם!" צעק יוסט קליין בחיוך מלאכותי בתחילת שירו "Europapa" ("אירו-אבא"), שסומן כאחד השירים הבולטים באירוויזיון השנה ומועמד לזכייה. ההתנהגות של נציג הולנד כלפי המשלחת הישראלית, שאליה הוא לא ממש הפגין אהבה, הבהירה שמדובר בהצהרה צבועה וריקה מתוכן.
בסופו של דבר, ללא קשר לישראל, הודיע איגוד השידור האירופי על הדחתו של יוסט מהתחרות – בעקבות מה שתואר כתקרית שכללה התנהגות בלתי הולמת, לאחר שעובדת בצוות ההפקה הגישה נגדו תלונה במשטרה המקומית בטענה שהוא איים עליה. העיקר שעל הבמה הוא פיזר חיוכים.
לנו הוא לא ממש חסר בגמר. כזכור, כשהגיע תורה של עדן גולן לענות לשאלות במסיבת העיתונאים אחרי חצי הגמר, טרח המוזיקאי ההולנדי לכסות את פניו (בעוד מרינה סאטי, נציגת יוון, העמידה פנים שהיא נרדמת). בהמשך הגיעה השאלה ההזויה של עיתונאי פולני, שתהה: "האם חשבת על כך שבנוכחות שלך פה את מסכנת את המתמודדים האחרים ואת הציבור?" – וכאשר המנחה אמר לעדן גולן שהיא לא חייבת לענות על השאלה הזו, המתמודד ההולנדי שאל בהתרסה: "למה לא?"
קו ישיר עובר בין האשמת הקורבן של הפולני לתפיסה של הזמר ההולנדי. בשיר שאותו היה אמור לבצע בגמר במוצאי שבת, קליין נזכר באביו המנוח שאמר לו ש"לָעולם אין גבולות". הוא שר על הדרך שבה הוא יכול לנוע בקלות ובחופשיות ממדינה למדינה באיחוד האירופי, לבקר בצרפת או בפולין, בווינה או בברלין. ישראל קצת פחות מתיישבת עם החזון של עולם ללא גבולות, כי היא מתמודדת עם אויבים שמעולם לא השלימו עם קיומה ורק מחכים להזדמנות להשמיד אותה. כשהגבולות נפרצו לשעות אחדות, זה נגמר בטבח המוני ברברי. באופן סמלי, מוקד מרכזי שבו התפרצה אכזריות המרצחים היה פסטיבל מוזיקה שביקש לחגוג אהבה ושמחת נעורים.
מי לא רוצה עולם ללא מלחמות? בעצם, גם העיתונאי הפולני, גם הזמר ההולנדי וכנראה גם מתמודדים אחרים בתחרות רואים בישראל גורם שמסכן בעצם קיומו את שלום העולם. הם תוהים, למה להתעקש להראות את פניכם ברבים? יש מי שירחיקו לכת וישאלו: בכלל, למה היהודים מתעקשים לחיות דווקא במזרח התיכון שורץ המוסלמים? רק כאב ראש זה מביא. מעבר לזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ ישראל, הייתי ממליץ להם לחזור וללמוד על אירועים מסוימים שהתרחשו באירופה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. אולי סיור באושוויץ ירענן את הזיכרון.
ההתנהגות התינוקית והרעילה כלפי עדן גולן לא הוסיפה כבוד לתחרות המוזיקה, ובדיעבד אולי דווקא הועילה לנציגה שלנו. כמו שציין במאי המשלחת הישראלית, יואב צפיר, קריאות הבוז וההתנהלות של מתמודדים אחרים גרמו לגולן להצטייר כמי שמתעללים בה, והצופה הניטרלי הרגיש זאת. בעוד הפרו-פלסטינים העכירו את האווירה באירוויזיון כשעירבו בכוח פוליטיקה והפריעו לנציגה הישראלית, עדן גולן שמרה על קלאסה והתנהלה ללא רבב. כולם היו יכולים לראות את זה, וקל יותר להזדהות עם הצעירה שנקלעה ללב הסערה מאשר עם הבריונים שיצאו נגדה. ההתעקשות להשתתף, בדחיפת הנשיא יצחק הרצוג, הוכיחה את עצמה, כי ישראל השאירה בתחרות הזו רושם הרבה יותר טוב מאשר מתנגדיה.
ומה יש לומר על במבי ת'אג? המתמודדת האירית מגדירה את עצמה א-בינארית (אתייחס אליה כאן בלשון מעורבת), ואילו הוא היה חי בעזה, היו זורקים אותו מהגג. זה לא מפריע לו לתפוס את הצד של חמאס ולספר שהיא בכתה כשהתברר שישראל עלתה לגמר האירוויזיון. בכי היה שם גם כשהתברר שישראל עקפה את אירלנד בטבלה הסופית. גם הזוכה בגדול נמו, שמזדהה כא-בינארי והחרימה את החזרה למצעד הדגלים לפני הגמר במחאה נגד ישראל, כנראה לא שמעה מה חושבים בחמאס על זכר בחצאית. ההזדהות עם האנדרדוג מעולם לא הייתה מגוחכת יותר.
הדברים נכונים גם לעיתונאי ופעיל הלהט"ב הספרדי שהתעקש לצעוק "Free Palestine" כלפי עדן גולן בחזרות. כדאי להזכיר לו שמוסלמים פונדמנטליסטים ששואפים לח'ליפות אסלאמית גדולה ישמחו להשתלט גם על ארצות אחרות שהיו בעבר תחת כיבוש מוסלמי, כמו ספרד.
גמר האירוויזיון היה הזדמנות נדירה לרוב הדומם באירופה להעביר מסר ולהשמיע קול מול האסלאם הרדיקלי והשמאל הקיצוני האנטישמי, שהלך צעד אחד רחוק מדי. בזמן שמתמודדים אחרים חששו להצטלם עם עדן גולן ולא היו מוכנים שתמונות משותפות יתפרסמו ברבים, בגלל הבריונים האנטישמים ברשת, המצביעים בבית היו יכולים לומר לה: עדן, את לא לבד.
הכאב בקולה ניכר במהלך השיר, ויש מי שמבינים שהוא מבטא כאב של אומה שלמה, שלא בחרה במלחמה אלא נגררה אליה בלית ברירה. בניגוד לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, שם הדברים נראים פשוטים יותר, במקרה של ישראל רבים עדיין מבינים שהמציאות מורכבת והפעולות של צה"ל ברצועת עזה לא באו בחלל ריק. בהצבעת הקהל, 14 מדינות נתנו לישראל "דוז פואה", יותר מכל מדינה אחרת, וגם מקטגוריית "שאר העולם" קיבלנו 12 נקודות (בשקלול הנקודות הסופי ישראל הייתה שנייה רק לקרואטיה בהצבעות הקהל).
לא כולם שונאים אותנו. לא כולם קונים את התעמולה האנטי-ישראלית. יש כאלה שרואים את קריאות ה"אינתיפאדה" במאלמו ונבהלים. בין מעריצי האירוויזיון יש מי שזוכרים איך התקבלו יפה בתל אביב ומי קרובים יותר לערכים המערביים הליברליים. יש כאלה שאולי הצביעו לנו "דווקא", ויש גם מי שהיו מסוגלים פשוט לשים את הפוליטיקה בצד ולתגמל את הביצוע המעולה של עדן גולן. עם הרמת הראש של הרוב הדומם שיודע להכיל מורכבות, אולי מאירוויזיון 2024 תצא בשורה מעודדת לישראל.