באיחור של 87 שנה: האנס שטיינברג, ניצול שואה ערירי כבן 100, חגג בר מצווה בארגנטינה. "מה שלמדנו מהנאצים זה שלא משנה מה תעשה, היהדות אף פעם לא יוצאת לך מהדם. זה בדם שלך", אמר שטיינברג במעמד המרגש לרב בועז קליין, שליח חב"ד בברילוצ'ה, שעזר לו להניח תפילין. "זו בדיוק הסיבה שגם אתה הגעת עד אליי. לא ויתרת עליי למרות שאני לא חי כיהודי כבר למעלה מ-90 שנה. מאיפה הגעתם?"
קליין מספר שהוא איתר את שטיינברג בדרך ניסית ומקרית: "כשכבר נפגשנו, זה היה מחזה עילאי של שכינה שנכנסה לחדר וריחפה לה בינינו. פשוט ישבנו אחד מול השני ובכינו בהתרגשות עצומה. ראיתי הרבה דברים מרגשים עם יהודים שאנחנו מצליחים לאתר בסוף העולם, ומגיעים אליהם עם חנוכייה ונרות בחנוכה או מצות לחג הפסח, אבל סיפור מרגש כזה מזמן לא היה".
2 צפייה בגלריה
האנס שטיינברג מניח תפילין וחוגג בר מצווה, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-100
(צילום: באדיבות בית חב"ד ברילוצ'ה)
במרץ הקרוב יחגוג שטיינברג את יום הולדתו ה-100, ורק לפני מספר ימים הוא חגג במעמד לא צפוי, אינטימי ומרגש את בר המצווה שלו. הוא נולד בעיר שטוטגרט בגרמניה, ובהיותו ילד שלחה אותו דודתו למנזר נורבגי. "אבא ודודה שלי ביקשו להציל את חיי ולהרחיק אותי מהצרות של היטלר יימח שמו. בדיעבד זה היה רעיון מצוין שהציל את חיי, כי 35 מבני משפחתי נרצחו בידי היטלר והנאצים", הוא סיפר בספרדית איטית בסיסית, מתובלת בגרמנית ובאנגלית, לבני הזוג בועז ופריידי קליין שהגיעו אליו עם בנם שניאור בן הארבע וחצי. "בסופו של דבר, אתה יהודי. זה בדם שלך לתמיד. מה שעזר לאבא שלי במחנה הריכוז זה שהוא ידע לתקן שעונים. הוא תיקן שעון בתמורה למעט לחם. אבא שלי היה חכם מאוד. בכל אופן, זה לא הציל אותו בסוף. זה עצוב מאוד".
קליין מתאר איך פגש את שטיינברג: "כמה ימים קודם לכן, הלכתי עם בני לחלוב פרה כדי שיהיה לנו חלב ישראל. יצאנו לחווה במרחק כ-40 ק"מ מחוץ לעיר. תוך כדי החליבה, בעל החווה מספר לי על ההיסטוריה המשפחתית שלו ועל קבוצה של גרמנים שהגיעו לחווה אחרת מרוחקת יותר, במרחק של כ-140 ק"מ מהעיר, ונקראת 'פאסו פלורס', דרך הפרחים. בהתחלה לא ממש הבנתי למה הוא משתף אותי בסיפורו ואמרתי לעצמי, 'למה הגרמני המבוגר הזה, עם המבטא הכבד, מספר לי את כל קורותיו?'
"בהמשך הוא סיפר על חבורה של 80 איש שהגיעו לפני למעלה מ-70 שנה לארגנטינה והתמקמו בחווה המרוחקת. הוא אמר שמכולם נותרו בחיים רק שניים. אני לא יודע איך עלתה לי המחשבה אבל שאלתי אותו, ללא כל ציפייה לתשובה חיובית, אם בקבוצה היה יהודי – ולתדהמתי הוא השיב: 'מתוך ה-80 שהגיעו יש שניים שנותרו בחיים, שהיו הצעירים בין החבורה: אחד בשם פבלו, והשני גבר שכונה בקבוצה היהודי'. הוא הוסיף שהוא לא מכיר את ההיסטוריה שלו ולא ממש יודע פרטים עליו. התחלנו לחקור ולנסות להגיע אל 'היהודי'".
"התברר שעד לפני כמה חודשים הוא עדיין היה באותה חווה חקלאית. ככל שהתקדמנו עם הבירורים גילינו שלפני חודשיים הוא נפל ושבר את האגן", מתאר קליין את מסע החיפושים. "לקחו אותו לבית חולים ומשם סידרו לו להתגורר ליד ברילוצ'ה, בבית שבו מטפלת בו אישה מקומית. בדרך לא דרך השגנו את מספר הטלפון שלה וניסינו לתאם פגישה איתו. היא לא ממש הבינה מי אנחנו ומה אנחנו רוצים, אז אמרנו לה שאנחנו כמו משפחה עבור האנס וחייבים לראות אותו בהקדם. לפני המפגש היא הזהירה אותנו שהוא דמנטי וקשה לדבר איתו. היא אמרה שהזיכרון שלו בא והולך, ושלא ניפגע אם פתאום באמצע שיחה הוא יקום וילך. בפועל, פגשנו יקה מבוגר עם כאבים בכל הגוף, שנעזר במשככי כאבים. נכון, הראש פחות עובד, ועם הגיל הוא שומע פחות ופחות. חששנו שינפנף אותנו".
2 צפייה בגלריה
פריידי ובועז קליין עם בנם שניאור לצד האנס שטיינברג. "הוא חייך אלינו חיוך גדול"
(צילום: באדיבות בית חב"ד ברילוצ'ה)
ואיך באמת היה המפגש איתו?
"כשנכנסנו הוא פשוט חייך חיוך גדול. התרגש. האמת שלא היה צריך לדבר יותר מדי. אמרנו לו שבאנו כדי לשמוע את הסיפור שלו מפיו, והוא פשוט התחיל לספר. כששמנו לו את התפילין הוא בהתחלה אפילו לא הבין מה זה. שמתי לו את תפילין הראש ולאט-לאט היה נדמה שמשהו בו החל להיזכר. התחושה הייתה עילאית, של שכינה שנכנסה לתוך החדר. הוא התרגש. אמרתי לו שיחזור אחריי ויאמר איתי את מילות 'שמע ישראל'. אחר כך הוא עצם את עיניו, הרכין את הראש והחל למלמל לעצמו שוב ושוב משפטים שלא ממש הבנתי את פשרם. אבל ראיתי שהוא נרגש עד דמעות".
ניצול השואה סיפר לרב בועז ולאשתו פריידי שהוא הגיע לארגנטינה לפני למעלה מ-70 שנה, ולפני כן הוא חי בתוך קומונה סגפנית וקשוחה של נוצרים אוונגליסטים שחרטו על דגלם "לעבוד את האדמה ללא שום טכנולוגיה מתקדמת". "בכל הברכות החזקתי לו את גב כף היד שרעדה וליטפתי אותה", אומר קליין. "המטפלת אמרה לי שבכל פעם כשמדברים על מלחמה או יש סרט על השואה, זה מעמד שקשה לו מאוד. הרגשתי שקשה לו, אבל היה חשוב לי שהוא יספר את הסיפור הזה, כדי שאנשים ישמעו אותו. אני בעצמי נכד לניצולי שואה, השואה הייתה נוכחת אצלנו בבית. אבא שלי תיעד, חקר וחי את זה, וכתב שני ספרים בנושא".
זו לא הפעם הראשונה שהרב קליין מגיע למקומות נידחים ומבודדים ברחבי ארגנטינה ונוסע קילומטרים רבים עם בני משפחתו, פריידי וששת ילדיהם, כדי לפגוש יהודים. "לפני שיצאנו משם שאלתי אותו 'מה אתה רוצה? מה אני יכול לעשות למענך?' והוא הפתיע ואמר: 'אני רוצה חינוך יהודי'", הוא נזכר. "אמרתי לעצמי, מי רוצה בגיל כזה חינוך יהודי? והוא שוב חזר וביקש, אמר שזה מה שהוא הכי רוצה. מאוחר יותר העברתי לו קישורים לשיעורים לחינוך יהודי בשפה הגרמנית. רקע, היסטוריה, פרשת השבוע".
"לפני שיצאנו משם, שניאור בן הארבע וחצי, שהבחין בהתרגשות מסביב, חיבק אותו בחיבוק חם שרק ילדים יודעים לתת", מספר קליין. "כשיצאנו משם, הוא אמר לי: 'אבא, איך עם כל המבצע הזה המשיח עדיין לא בא? עשינו היום כל כך הרבה מצוות'. אמרתי לו שזו שאלה טובה והמשיח באמת צריך לבוא כבר".
