ה' למדה בסמינר חרדי מוכר בבני ברק, אבל אז הגיע המשבר הגדול שבסופו סולקה מבית הספר, ניתקה קשר עם המשפחה והתגוררה ברחוב. קרן האור שהפציעה בחייה ולמעשה הצילה אותם, היא מוסד מיוחד השוכן בכפר חסידים, סמינר "כפר שירה חדשה" שמו (או, "קהילת שירה"). רק שלוש שנים הספיק לפעול הסמינר הייחודי, החרדי-כפרי, לנערות נושרות מהמגזר, ובמהלכן חשו עשרות בנות ובני משפחותיהן שיש תקווה. אבל אז, בלי שום סיבה נראית לעין, החליט משרד החינוך להפסיק את תקצובו של המוסד. כתוצאה מכך, נותרו עשרות נערות בסיכון ללא מסגרת – החל ממחר (יום ד').
ה', כיום כבר בת 16 וחצי – לא יודעת מה תעשה ב-1/9. "מסע החיים שלי לא קל", היא משתפת. "הייתי מיואשת מעצמי. ברחתי מהבית, ישנתי ברחוב והגעתי למקומות לא טובים. לא רציתי בכלל לראות חרדים או להיות בקרבתם. כשהגעתי לכפר שירה, אמרתי להם שאני שונאת חרדים. בתגובה, המנהל של המקום חייך אליי וקיבל אותי, והבנתי שזה לא מה שאני מכירה. הרב והמנהלת נתנו לנו הרגשה של בית. הבנות זו משפחה אחת גדולה".
אבל שוב, המשפחה שלה מתפרקת. 30 נערות חרדיות בסיכון מתחנכות במוסד, שקולט נערות במהלך כל השנה ונהנה מתמיכתם של "גדולי ישראל" - בכירי הרבנים (לעיתים בגלוי ולעיתים בסתר). את המוסד יזמה וניהלה היזמית החרדית, ציפורה גוטמן – ולאחרונה ניהלו אותו אנשי החינוך החרדים הוותיקים הרב אלחנן ואסתי רוזנפלד, והוא משתייך לרשת החינוך הדתית "דעת". אלא שבאמצע השנה קיבלו הודעה ממשרד החינוך לעצור את קליטת הנערות, כיוון שהמוסד ייסגר בסוף השנה.
במשרד החינוך טוענים כי קיימות מסגרות אחרות עבור הנערות, וכי אינם מוכנים להמשיך לתקצב את המקום (התגובה המלאה בסוף הכתבה). אבל בפועל, הורים רבים שעימם דיברנו וגם הנערות עצמן, סיפרו כי לא נמצא להן פתרון כלל. מדובר בפתרונות לא רלוונטיים, אומרים לנו הורים, מכיוון שמדובר במוסדות של הציונות הדתית שאינם תואמים את אורחות חייהם החרדיים ואינם מבינים את נבכי נשמתן של אותן נערות.
"מדובר בלא פחות מאסון"
תחילת הדרך נראתה מבטיחה, אולם עד מהרה טפחה המציאות על הפנים. למנהלי המקום הובטח כי התקציב יאושר בהמשך כתקציב טיפולי. אך בשלב ראשון הועבר תקציב מופחת שהוגדר כתקציב חינוכי, ועוד כ-150 שעות (כמיליון וחצי שקלים) אושרו בנפרד. חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית ואף רשויות מקומיות שבהן מתגוררת אוכלוסייה חרדית כגון בני ברק, בית שמש ובית"ר עילית - פנו במכתבים לשרת החינוך בדרישה להפוך את ההחלטה, שכן אין בתחומיהן פתרונות חינוכיים עבור נערות חרדיות נושרות. פניותיהם לא נענו.
"מדובר בלא פחות מאסון", אומר הרב אלחנן רוזנפלד. "הנערות מגיעות לכפר שירה רגע לפני שהן מוצאות עצמן ברחוב. החלטת משרד החינוך חורצת את דינן של הנערות ומסכנת אותן באופן ברור ומיידי. מדובר בכפר נוער שעשה פלאים מאז הוקם, והיווה בית חם עבור נערות שלא מצאו אותו בשום מקום אחר. ההחלטה לסגור את המקום היא חסרת כל היגיון - ומי שישלם את המחיר אלו הנערות. משרד החינוך חייב להתעורר ולאשר את התקציב ואת המשך פעילות הכפר לפני שיהיה מאוחר מדי, וכבר לא יהיה ניתן להציל את המוסד המופלא הזה".
תמיכת הרבנים המרכזיים במוסד הגיעה לאחר מאמצים רבים, והתהליך נבנה באופן רגיש ומאחורי הקלעים בשנים האחרונות. עובדה זו מאפשרת להורים חרדים מהמיינסטרים לשלוח למוסד את בנותיהם, לפני שהן הופכות לנערות בסיכון. הנערות מקבלות טיפול רגשי, לומדות לבגרות, נשארות חלק מהקהילה החרדית ומקבלות תמיכה גם ממשפחותיהן.
ה', בת 16 וחצי: "התקדמתי שם בצורה מטורפת. זה היה הבית שלי ויהיה לי קשה להרגיש בבית במקום אחר. הלכתי לראיונות בשש פנימיות, ופשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע אותם. אני רוצה את הבית שלי בחזרה, את המקום הבטוח שלי"
ה' מספרת כי משרד החינוך המליץ לה על אופציות חלופיות, אך לאחר שבדקה אותן, הבינה כי הן לא מתאימות: "המליצו לי על מלא מקומות, אבל אין מה לדבר בכלל", היא אומרת ל-ynet. "אני מעדיפה כיום להיות ברחוב. זה מצער ממש כי קשה לי בבית בטירוף, ובכפר הקימו לנו הווי שאפשר לחיות בו. ילדה בלי מסגרת זה בכלל קושי, כי אין מי שיכוון אותך. לפני שהגעתי לפנימייה הייתי שנייה מלרדת לסמים ולמעשים מאוד לא חכמים. הייתי במצב נפשי מאוד לא טוב. שם הרימו אותי והחזיקו אותי".
ה' מעידה כי חברתה למקום, "הגיבה קשה מאוד כשאמרו לה שכפר שירה נסגר. המצב הנפשי שלה התדרדר והיא התחילה עם סמים. מדובר על בנות עם סיפורים קשים. קשה להן לבטוח במקום אחר. התקדמתי שם בצורה מטורפת. זה היה הבית שלי ויהיה לי קשה להרגיש בבית במקום אחר. הלכתי לראיונות בשש פנימיות, ופשוט לא הייתי מסוגלת לשמוע אותם. הכללים קשוחים בכל מקום. אני רוצה את הבית שלי בחזרה, את המקום הבטוח שלי".
"היא תלושה ורעועה כמו עלה נידף"
אמה של ה' מספרת כי לאחר שבתה נשרה מסמינר חרדי מוכר בבני ברק, "היא הגיעה לרחוב וניתקה איתנו כל קשר", לדבריה. "היא ראתה דברים שלא הייתה צריכה לראות, וזה טלטל אותה. שמו אותה בדירת קלט לנערות בסיכון, ולא ידעו לאיזה מוסד לשלוח אותה. פתאום עלתה קרן אור. שמענו על כפר שירה, והם היו מוכנים לקבל אותה כמו שהיא. היא הייתה שם שנה ומאוד אהבה את המקום. אבל מעבר לזה, הוא חיבר בינינו והיא חזרה להיות בקשר עם הבית. המקום הזה עזר לנו להכיל את הילדה ואת המקום שלה, ולקבל אותה כמו שהיא ולא להיבהל ממנה".
"עכשיו היא תלושה ורעועה כמו עלה נידף", מוסיפה האם בכאב. "היא לא יודעת מה היא עושה עם עצמה. היא צריכה מסגרת חרדית שתקבל אותה כמו שהיא, וזה מה שכפר שירה נתן לה. דיברו איתה בשפה החרדית, כמו שדיברו איתה בבית".
לדבריה משרד החינוך פנה אליה מספר פעמים, והפעיל עליה לחץ לרשום את בתה למוסד חינוכי אחר. "מישהי ממשרד החינוך התקשרה ואמרה לי, 'אין לי כוח לבנות של כפר שירה, נמאס לי מזה. תפסיקי לשלוח לי מכתבים, את צריכה לדאוג לבת שלך, הם הפקירו את הבת שלך'".
אמה של ה': "מישהי ממשרד החינוך התקשרה ואמרה לי, 'אין לי כוח לבנות של כפר שירה, נמאס לי מזה. תפסיקי לשלוח לי מכתבים, את צריכה לדאוג לבת שלך, הם הפקירו את הבת שלך'... אני לא יודעת מה יהיה"
"הם רוצים לשבץ אותה במקומות אחרים, אבל טרם מצאתי מקום כמו כפר שירה", היא נאנחת. "זה המקום הכי מתאים לבת שלי. אם היא לא תקבל את הטיפול המתאים שהיא צריכה, בשפה שלה, בחברה מתאימה - הטיפול לא יהיה אפקטיבי. אני לא יודעת מה יהיה. לא מזמן היא נגמלה מעישון. היא יכולה לחזור לזה ולאלכוהול ולסמים. זה מה שיקרה כשהיא תהיה בחברה אחרת. זו סכנה גלויה לעין".
"הם עושים את זה בשיטות של הפחדה"
בתו של י' למדה אף היא באחד הסמינרים הנחשבים בבני ברק, ונזרקה משם בכיתה י', בגיל 15. "היא לא מצאה את עצמה ולא הכילו אותה. לא הבינו את הצרכים שלה", הוא מספר. "ניסינו לחפש לה מקום אך לא הצלחנו, כי היא התדרדרה מבחינה דתית, ובמשך שמונה חודשים הייתה ללא מסגרת. לאחר חיפושים רבים הגענו לכפר שירה, מסגרת חרדית שהכילה אותה כמו שהיא, בלי שום שאלות, רק עם דגש על הלימודים ועל העתיד שלה. דיברו איתה בשפה הנכונה ונתנו לה תקווה".
גם י' מספר על שיחות מגורמים במשרד החינוך שביקשו ממנו לרשום את בתו למוסד אחר תוך הפעלת לחצים והפחדות: "הם עושים את זה בשיטות של הפחדה. אמרו לי למשל שבנות אחרות הסתדרו כבר כדי שאבהל. הסתובבתי בהרבה מקומות, ואין מקום שמתאים לבת שלי מבחינה דתית, מבחינת סוג הבית והאווירה. כפר שירה הוא מקום ייחודי עבורנו החרדים. הבנתי שזה לא בעיה של כסף, אז מה הבעיה? למה שלא יהיה מקום לסוג בנות כזה? זה המקום היחיד שקיבל את כל הגיבוי של הרבנים. אפילו של הרב חיים קנייבסקי והשמות הכי גדולים".
"הבנות שבורות מאז ששמעו כי המוסד לא ייפתח בשנה הבאה", מתאר י'. "הילדה שלי מרגישה רע מאוד. היא הרגישה שם בבית. סוף-סוף מצאה מקום שקיבל אותה יפה, וגם אם היא חיללה שבת לא הפכו לה את העולם וקיבלו אותה בצורה נכונה. בלי מסגרת היא תחזור לרחוב, ואני מתפלל שאמצא מקום שיענה על הצרכים שלה".
אבא של י': "כפר שירה הוא מקום ייחודי עבורנו החרדים. הבנתי שזה לא בעיה של כסף, אז מה הבעיה? למה שלא יהיה מקום לסוג בנות כזה? זה המקום היחיד שקיבל את כל הגיבוי של הרבנים. אפילו של הרב חיים קנייבסקי"
אבא של י' לא מתבייש להגיד שהוא מפחד: "אני אובד עצות. לפני זה היא חייתה ברחוב, בלילות היינו מחפשים אותה. אלו נערות בסיכון, לא בנות שישבו בבית, ואני חושש שהיא תחזור לזה בהיעדר מסגרת מתאימה".
"הבת שלי מרגישה בגידה"
בתו של ד', בת 17, הגיעה אף היא לכפר שירה לאחר שנפלטה מסמינר חרדי, וגם היא - כמו רבות אחרות - טרם מצאה מוסד חינוכי חלופי. את שנת הלימודים הבאה תעביר בביתה, במקרה הטוב. "הבת שלי הייתה משוטטת ברחובות, מעשנת, נעדרת הרבה", מספר ד'. "הצלחנו למצוא את כפר שירה וקיבלו אותנו. זו הנהלה חרדית ומקום טיפולי שענה על הצרכים שלה. מסגרת יציבה שבעצם ידעה לשמור עליה בכל דרך שאפשר. היא עלתה על דרך המלך גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית".
גם ד' חושש מרגרסיה: "אין לה מסגרת כרגע. כל יום אנחנו מקבלים טלפונים ממשרד החינוך להכניס אותה למסגרת אחרת, אבל זו לא המטרה שלנו. מה שמציעים במשרד החינוך אלה לא מקומות לנוער בסיכון. גם חשובה לי המסגרת החרדית, כי אנחנו חרדים. מסגרת טיפולית בהנהלה חרדית יש רק בכפר שירה. הם מפעילים עליי לחץ, ואני מקבל עשרות טלפונים בכל פעם אחרי שאני רואה מקום אופציונלי, ומלחיצים אותי לסגור. אני מרגיש שמישהו יושב לנו עם אקדח על הרקה. זה ממש לא נעים".
ד': "הייתה לי שיחה עם משרד החינוך. שאלתי אותם למה סגרו את המוסד שהבת שלי כל כך אהבה, ולא קיבלתי מענה. אנחנו אובדי עצות ומרגישים שזרקו אותנו לרחוב. זה פשוט כואב"
ד' אומר כי בתו "מרגישה תלושה, מרגישה בגידה. זרקו אותה לרחוב. בגיל הזה לחפש מסגרת חדשה זה לא פשוט. זה מערער לה את כל הביטחון. היא הייתה שם כמעט שנתיים. לרכוש אמון זה לא משהו שמגיע ביום. זה גיל שגם ככה קשה להם, אז עכשיו שוב להתחיל מחדש? לא הצלחתי להבין למה סגרו את כפר שירה. הייתה לי שיחה עם משרד החינוך. שאלתי אותם למה סגרו את המוסד שהבת שלי כל כך אהבה, ולא קיבלתי מענה. אנחנו אובדי עצות ומרגישים שזרקו אותנו לרחוב. זה פשוט כואב".
"הבנות הופנו למסלולים אלטרנטיביים"
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "ההחלטה על סגירת 'מסלול שירה' התקבלה על ידי רשת החינוך 'דעת'. המשרד מייחס חשיבות רבה למענים שיש לתת לתלמידים עם צרכים ייחודיים. מדיניות זו קיבלה ביטוי גם בעניינו של מסלול שירה בכפר הנוער 'כפר חסידים'. לאור זאת, כל התלמידות שובצו במסגרות חינוכיות התואמות את צורכיהן, בליווי של מעטפת אישית הכוללת מענים רגשיים ולימודיים. תהליך ההשמה נעשה בדיאלוג צמוד עם התלמידות ועם הוריהן".
ואולם ב"דעת" אומרים כי יוזמת הסגירה היא של משרד החינוך, ולא כפי שנטען בתגובתם: "דעת נענתה לבקשת משרד החינוך להקים את המסלול. מאחר שהמשרד הודיע לנו שהוא לא ימצא את הדרך לתקצב את המשך קיומו של המסלול, והוא חושב שאין צורך במסלול ייחודי שכזה בתוך כפר חסידים, נתבקשנו לסגור את המסלול ולא לקיים אותו, והבנות הופנו למסלולים אלטרנטיביים על ידי משרד החינוך״.
