הם דתיים אדוקים, לובשים שחורים ומנהלים מאבקים ציבוריים "לשם שמיים" – אבל בין הפורעים שגרמו לפציעתה הקשה של מירל דז'לובסקי בשבוע שעבר בירושלים, לבין הציבור החרדי הכללי בישראל, אין קשר של ממש – לא חברתית ולא אידיאולוגית. בהפגנה שהסתיימה בטרגדיה השתתפו פעילים שקל לקטלג כ"חרדים קיצונים", ובהתאם – הכול ציפו מגולדקנופף וגפני לגנות את האירוע, אבל לא מדובר בעשבים שוטים שצמחו בערוגה של יהדות התורה – אפילו לא בשוליה.
כל כך קיצונים הם אותם "חרדים", עד שהמרחק ביניהם לבין הזרם המרכזי של החברה החרדית לא בהכרח קטן יותר מהמרחק שלהם אל העולם החילוני, ובמובנים מסוימים הוא אף גדול ממנו.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה ששני הצדדים – הן הפורעים האלימים מחוגי ה"קנאים" והן נציגיו בכנסת של המרכז החרדי – מנהלים, כל אחד בדרכו, מלחמת קודש למען אותה מטרה מפוקפקת: המשך שלטונה המונופוליסטי והכוחני של ועדת הרבנים לענייני תקשורת, על שוק הסלולר במגזר – מבני ברק ועד מאה שערים. אלה עושים זאת בכוח הזרוע, תוך פגיעה ברכוש ובנפש, ואלה במאבק פוליטי חסר פשרות – תחילה מהאופוזיציה ובקרוב מהקואליציה – נגד היוזמות לריסון הוועדה ולפתיחת "הקווים הכשרים" לתחרות.
"תו התקן" החרדי
ההפגנה האלימה בירושלים שבה נמחצה מירל, אם ל-11 תושבת העיר, שעדיין מורדמת ומונשמת במרכז הרפואי שערי צדק – הייתה נגד מעצרו של חשוד בהצתת חנות סלולר, שכל חטאה הוא שלא שיתפה פעולה עם ועדת הרבנים. באותה שעה, צוותי הליכוד ויהדות התורה המשיכו לשאת ולתת באינטנסיביות לקראת חתימה על הסכם קואליציוני, שבו אחת הדרישות הראשונות והמרכזיות של החרדים היה שימור כוחה וביצור מעמדה של אותה ועדה.
עמותת "ועדת הרבנים לענייני תקשורת" הוקמה לפני כמעט 20 שנה, עם חיבור הטלפונים הניידים לאינטרנט. מנהיגי הציבור החרדי מכל הזרמים זיהו מבעוד מועד את הופעת המכשירים החכמים וכניסתם לכל כיס, וביקשו למנוע חשיפה של אנשי הקהילה – מבוגרים כצעירים – לתכנים לא הולמים ברשת ולשעבוד למסך באופן כללי.
הרבנים קבעו נורמה חברתית מחייבת שזכתה להצלחה מסחררת: ברמת החוֹמרה – חרדים יחזיקו רק מכשירים פשוטים, "טלפונים טיפשים", שישמשו לשיחות קוליות בלבד; ובתוכנה – הקווים עצמם, המסופקים על ידי חברות הסלולר, יהיו כשרים אף הם ולא יתמכו בחיבור לאינטרנט או בשליחת הודעות כתובות.
הן הפורעים האלימים מחוגי ה"קנאים" והן נציגיו בכנסת של המרכז החרדי – מנהלים, כל אחד בדרכו, מלחמת קודש למען אותה מטרה מפוקפקת: המשך שלטונה המונופוליסטי והכוחני של ועדת הרבנים לענייני תקשורת, על שוק הסלולר במגזר
גם החברות המפעילות, מצידן, שיתפו פעולה, ובמסגרת התחרות על הלקוחות החרדים הסכימו לשתי דרישות מרכזיות של הרבנים: האחת – חסימת האפשרות להתקשר מאותם קווים לכל מספר שהוועדה תגדיר כבעייתי; השנייה – הקצאת קומות מספרים ייעודיות למסלולים אלה כדי שניתן יהיה לזהות בקלות את אופי הקווים.
מספרי הטלפון הפכו כך, בתוך זמן קצר, למגדירי חרדיוּת חדשים, תו תקן של ממש: מי שמספרו מתחיל ב-050-41, 052-71, 054-84 – ילדיו יוכלו להתקבל לתלמודי התורה, לישיבות ולסמינרים היוקרתיים, וגם להשתדך עם משפחות מהקהילה. משרד התקשורת הכיר אף הוא בחשיבות הגדולה ובמשמעות המיוחדת של העניין, והחריג את הקווים הכשרים מניידוּת המספרים, כך שלקוח המבקש לעבור ממסלול כשר לרגיל ייאלץ להיפרד מהמספר שלו.
מאות-אלפי מספרים חסומים, ללא סיבה
בשנים האחרונות הלכו לעולמם כמה ממנהיגי החרדים שהיו נשיאי ועדת הרבנים, ויורשיהם גילו פחות עניין ומעורבות בעבודתה. נוסף על כך, נתגלעו מחלוקות בתוכה, ונציגי חלק מהזרמים פרשו ממנה. השינויים הללו גרמו למצב שבו חברי הוועדה כיום – רבנים מדרג שלישי ורביעי, ובעיקר עסקנים – נהנים מעצמאות מוחלטת ועושים בה כבשלהם.
כתוצאה מכך, הפך החרדי הממוצע ללקוח שבוי בידי עמותה בעלת כוח אדיר שפעילותה שנויה במחלוקת, והממשלה, שהיא הרגולטור, מעניקה לה גיבוי. כך, למשל, החליטה הוועדה בשנים האחרונות למנוע מכלל מנויי הטלפון הכשר את האפשרות להתקשר למאות-אלפי מספרים – מקווי "נייעס" המדווחים על הנעשה בחצרות החסידים ועד לבתי עסק שלא ברור במה חטאו, כל זאת ללא כל הסבר או זכות ערעור, כביכול "לשם שמיים".
משתמשים שבסך הכול ביקשו להגן על עצמם ועל ילדיהם מפני תכנים פוגעניים, ואגב כך גם להצהיר על השתייכותם לחברה החרדית, גילו כי נחסמת מהם ההתקשרות לקווים תמימים לחלוטין – והרשימה הולכת ומתעדכנת, הולכת ומתארכת. ובצד השני – אנשים פרטיים ונותני שירותים מגלים לפתע כי האח-הגדול מונע מאלפי לקוחות פוטנציאלים או סתם מתקשרים את הגישה אליהם, ללא סיבה הגיונית הנראית לעין.
ברשימה האסורה אפשר למצוא חנות בעלי חיים במושב גורן, פיצרייה ברמלה, פנצ'רייה בחולון, עסק לניקוי משרדים בראשון לציון ומתקין פרגולות מבארותיים, ואפילו קווי תוכן המשדרים שיעורי תורה של הרבנים הלא-נכונים
ההערכה היא כי הוועדה חסמה עד היום מאות-אלפי מספרים, פרטיים ועסקיים - חלקם הגדול באופן שרירותי ואת כולם מבלי לנמק. ברשימה ניתן למצוא חנות בעלי חיים במושב גורן, פיצרייה ברמלה, פנצ'ריה בחולון, עסק לניקוי משרדים בראשון לציון ומתקין פרגולות מבארותיים, וגם משרדי ממשלה ורשויות מקומיות ואפילו קווי תוכן המשדרים שיעורי תורה של הרבנים הלא-נכונים. על חיוג למוקדי סיוע לנפגעי תקיפה מינית או לחברת פארמה המספקת קנאביס רפואי, בכלל אין מה לדבר.
טענות על פרוטקשן ואיומים מאפיונריים
תחום פעילות נוסף שפיתחה ועדת הרבנים לענייני תקשורת הוא מתן "תעודות כשרות" לחנויות סלולר, על בסיס פיקוח כי הן אינן משווקות מוצרים העלולים לחבר את הלקוחות ל"פגעי הטכנולוגיה". אלא שתחקירים עיתונאיים שפורסמו בעניין חשפו כי אינטרסים כלכליים משחקים תפקיד מרכזי באותה "מלחמת קודש", כאשר תנאי בסיסי לקבלת כשרות הוא רכישת מכשירים דווקא מיבואנים מסוימים המקיימים קשרים עסקיים עם חברי ועדת הרבנים, ומתגמלים אותם על כך.
תיעוד רגעי דרדור הפח בהפגנה בירושלים
(צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)
ואכן, בעלי עסקים בריכוזי החרדים מדברים על דפוס מאפיונרי שבו פועלים חברי הוועדה והשליחים מטעמם בשנים האחרונות: תחילה הם "באים בטוב" ומציעים את השירות, אך מי שמסרב להצעה – מוצא את עצמו בתוך זמן קצר קורבן להטרדות ולהתנכלויות מתמשכות עד כדי אלימות פיזית קשה ומעשי ונדליזם – הכול בשם המאבק הרוחני.
בירושלים, בבני ברק ובריכוזים חרדיים נוספים הפכו המראות הללו לדבר שבשגרה, עניין כמעט יומיומי – והמשטרה בדרך כלל חסרת אונים אל מול התופעה. לאחרונה ניכרת הסלמה במאבק נגד בעלי העסקים שאינם סרים למרות ועדת העסקנים, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתפרעויות האחרונות בבירה, וגם רשויות החוק לוקחות את העניין יותר ברצינות.
הנדל הניף את הדגל האדום
במשך שנים בחר משרד התקשורת שלא להתערב בנעשה בשוק הסלולר החרדי, בין השאר בגלל הרגישות הפוליטית בתקופת שלטון הימין, ומבחינתו, כרגולטור, תת-הענף הזה התקיים כמעין אקס-טריטוריה. מי שביקש לעשות סוף לתופעה הוא השר היוצא, יועז הנדל, לאחר שבתקופת הקורונה נחסמה על ידי הוועדה אפשרות החיוג למוקדי מידע ממשלתיים וללמידה מרחוק.
הנדל הוביל שני מהלכים משלימים לריסון ועדת הרבנים ולהחלשתה: ראשית, הוא חייב את חברות הסלולר בשקיפות ודרש מהוועדה לנמק חסימה של כל קו. שנית, הוא קבע כי גם מנויי המסלולים הכשרים יהיו זכאים לנייד את מספרי הטלפון שלהם לחברות אחרות, או להפוך אותם לקווים רגילים. המטרה: שחרור הציבור החרדי מכבלי הוועדה ומהתלות בה.
בקרב החרדים יש רבים שכבר התפכחו עם השנים, ולמרות תמיכתם העקרונית בשוק סלולר כשר ונקי, הם מאסו בפעילות הוועדה השנויה במחלוקת ומתנגדים לה. זאת ועוד: רבנים ועסקנים במגזר אף החלו לקדם את פירוק המונופול שלה ואת פתיחת השוק לתחרות באמצעות הקמה של גופי כשרות קהילתיים שונים, בדומה למקובל בתחום המזון.
המשמעות הנוספת של המהלך של הנדל – חיסול "תעודת הזהות החרדית" והפיכתו של תו התקן מגזרי לחסר משמעות – גרמה לציפוף שורות, עד שהרפורמה שהוביל השר נחשבת בעיני רבים לגזרה הקשה ביותר של הממשלה היוצאת
אלא שהמשמעות הנוספת של המהלך של הנדל – חיסול "תעודת הזהות החרדית" והפיכתו של תו התקן מגזרי לחסר משמעות – גרמה לאותם גורמים לצופף שורות, עד שהרפורמה שהוביל השר נחשבת בעיני רבים לגזרה הקשה ביותר של הממשלה היוצאת – יותר מכל סוגיה אחרת של יחסי הדת והמדינה. בהתאם, דרישת יהדות התורה כעת לבטלה הייתה מהראשונות שעלו במשא ומתן הקואליציוני. כמה סמלי שהיא מתקבלת בשעה שמירל דז'לובסקי נאבקת על חייה.
