חג החנוכה יחל השנה בשעות הערב של יום רביעי, 25 בדצמבר 2024 – אור ל-כ"ה בכסלו התשפ"ה – עם הדלקת הנר הראשון של החג, וייגמר בסיומו של יום חמישי, 2 בינואר 2025 – ב' בטבת.
מתי מדליקים נרות חנוכה?
לזמן ההדלקה יש שני מנהגים עיקריים: 1. בשקיעת החמה (השנה בנר הראשון – בירושלים בשעה 16:46, בתל אביב 16:43). 2. בצאת הכוכבים (השנה בנר הראשון – בירושלים 17:05, בתל אביב 17:02). ביום שישי מקדימים ומדליקים את הנרות לפני כניסת השבת, ובמוצאי השבת נוהגים להדליק את הנרות אחרי ההבדלה.
מי שאינם יכולים להדליק בזמן, יכולים לפי ההלכה להדליק בברכה כל עוד יש עוברים ושבים ברחוב ("עד שתכלה רגל מן השוק"). המדליקים בתוך הבית יכולים להדליק בברכה עד עלות השחר, כל עוד יש בבית מישהו ער שרואה את הנרות. יש אומרים שאפילו אם אין אדם מלבד המדליק בבית – יכול להדליק בברכה.
מועדי הדלקת הנרות
נר ראשון של חנוכה: ביום רביעי 25.12.2024, אור ל-כ"ה בכסלו התשפ"ה.
נר שני של חנוכה: ביום חמישי 26.12.2024, אור ל-כ"ו בכסלו התשפ"ה.
נר שלישי של חנוכה: ביום שישי 27.12.2024, כ"ו בכסלו התשפ"ה.
נר רביעי של חנוכה: במוצאי שבת 28.12.2024, אור ל-כ"ח בכסלו התשפ"ה.
נר חמישי של חנוכה: ביום ראשון 29.12.2024, אור ל-כ"ט בכסלו התשפ"ה.
נר שישי של חנוכה: ביום שני 30.12.2024, אור ל-ל' בכסלו התשפ"ה.
נר שביעי של חנוכה: ביום שלישי 31.12.2024, אור ל-א' בטבת התשפ"ה.
נר שמיני ואחרון של חנוכה ("זאת חנוכה"): ביום רביעי 1.1.2025, אור ל-ב' בטבת התשפ"ד.
מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, בהדלקה בג'באליה לפני שנה
(צילום: דובר צה"ל)
נוסח הברכות לפני הדלקת נרות חנוכה
1. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה.
2. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
3. הברכה השלישית נאמרת בערב הראשון בלבד: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הנרות הללו
נוסח אשכנז
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָנוּ מַדְלִיקִין, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי הַחֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ.
נוסח עדות המזרח
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִים, עַל הַנִּסִּים וְעַל הָפּוּרְקָן וְעַל הָגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִים. וְכָל שְמוֹנַת יְמֵי הָחֲנֻכָּה, הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת לִשְמֶךָ, עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעוֹתֶיךָ.
כאן בעדות המזרח נוהגים לקרוא את פרק ל' מספר תהילים:
מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אֲרוֹמִמְךָ יְהוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. יְהוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. יְהוָה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. זַמְּרוּ לַיְהוָה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם. יְהוָה בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֶיֵה עֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.
מעוז צור ישועתי
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ.
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה.
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי.
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ.
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים.
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה.
כמה נרות מדליקים?
ביום הראשון מדליקים נר אחד, ובכל יום מוסיפים נר, עד היום השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. מי שאין לו מספיק נרות, יוצא ידי חובה גם בהדלקת נר אחד. מכיוון שמבחינה הלכתית אסור להשתמש באורם של נרות החנוכה, מדליקים נר נוסף שנהוג לכנותו "שַׁמָּשׁ", ובו מותר להשתמש.
איפה מניחים את החנוכייה?
מצווה להדליק את נרות החנוכה בבית. המקום העדיף הוא על פתח הפונה לרשות הרבים, ואפשר גם להדליק על אדן חלון הפונה לרשות הרבים. בבית משותף, יש המעדיפים להדליק על הפתח של הבניין, ויש המעדיפים להדליק בחלון. אם שתי הדרכים הללו לא אפשריות, יש להדליק ליד פתח הבית מבפנים, ובדיעבד, גם אם הדליקו בתוך הבית יוצאים ידי חובה.
נהוג להדליק נרות בברכה גם בבית הכנסת, סמוך לתפילת ערבית. אין יוצאים בהדלקה זו ידי חובת ההדלקה, ולפי ההלכה יש להדליק גם בבית בברכה. בעקבות המנהג להדליק בבית הכנסת, קיים מנהג להדליק במקומות התכנסות ציבוריים, כדי לקיים את מצוות "פרסום הנס". יש מי שמתיר להדליק בברכה במעמד זה, אך רבים פוסקים שאין לברך, ומסתפקים באמירת "הנרות הללו" ושירת "מעוז צור" אחרי ההדלקה.
יש להדליק את הנרות במקום שבו יוכלו לדלוק לפחות חצי שעה ללא הפרעה. אין להדליק במקום שיש בו רוח העלולה לכבות את הנרות. המדליקים בחוץ או במרפסת נוהגים כיום להדליק בתוך "אקווריום" זכוכית, ואפשר גם להדליק את הנרות בעששיות זכוכית.
אין להזיז את הנרות ממקומם אחרי ההדלקה במשך מחצית השעה לפחות, שבה עיקר החובה. אין יוצאים ידי חובה בהדלקה ניידת, כגון על גבי מכונית נוסעת, אך אין מניעה להדליק כך לשם פרסום הנס – אם כי אין מברכים על כך.
מי מדליקים?
מבחינה הלכתית נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה כמו גברים, וגם מוציאות אותם ידי חובה. חובת ההדלקה העיקרית היא על הבית – ולכן מנהג הספרדים להדליק רק חנוכייה אחת בכל בית. האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחת מבני הבית, גדולים כקטנים, גברים ונשים, מדליקים – אף כי יש הנוהגים שהבעל והאישה מסתפקים בהדלקה אחת, ויש שנוהגים כי נשים כלל אינן מדליקות, ויוצאות ידי חובה בהדלקת הבעל או האב. כשרבים המדליקים בבית, כדאי שכל אחד ידליק במקום אחר, כך שיהיה ניכר מספר הנרות שבכל חנוכייה בפני עצמה, ובכל הפתחים והחלונות יהיה ניכר פרסום הנס.
במה מדליקים נרות חנוכה?
עדיף להדליק בשמן זית, אבל כל השמנים וכל הפתילות, וכן נרות שעווה, כשרים לנר חנוכה. לרוב הדעות אין יוצאים ידי חובה בהדלקה בחשמל, אך מי שאין לו פתרון אחר, מוטב שידליק בחשמל מאשר בכלל לא.
מהו סדר ההדלקה של הנרות?
מסדרים את הנרות מימין לשמאל, ומתחילים את ההדלקה בכל יום מהנר החדש שהתווסף, וימינה עד הנר הראשון. יש המשתמשים בנר הנוסף, ב"שמש", כדי להדליק את שאר הנרות – ואז מציבים אותו במקומו, ויש המדליקים בנר אחר. המשתמשים בנר אחר ידליקו את השמש בנפרד משאר הנרות, כדי שיהיה ברור שאיננו חלק ממצוות ההדלקה.
הדינים והמנהגים בחנוכה
בתפילות העמידה ובברכת המזון, מוסיפים בכל ימי החנוכה את תפילת "עַל הַנִּסִּים". בכל יום מימי החנוכה, בתפילת שחרית אחרי תפילת העמידה אומרים הלל שלם עם ברכה. קוראים בתורה את פרשת קורבנות הנשיאים, שהקריבו בעת חנוכת המזבח (בפרשת נָשֹׂא בספר במדבר). בכל יום קוראים נשיא אחד, מהראשון ועד השביעי. ביום השמיני ממשיכים לקרוא את הפרשה אחרי הנשיא השמיני: את שאר הנשיאים, את הפסקה המסכמת את קורבנות כל הנשיאים, ואת הפסקה על הדלקת מנורת המקדש בידי אהרן הכהן. תוספות אלו נהוגות גם בימי שבת וראש חודש החלים בתוך חנוכה.
אין שבתון, כלומר אין איסור מלאכה בחנוכה. אך יש מנהג שנשים אינן עושות מלאכה לפחות במחצית השעה הראשונה שאחרי הדלקת הנרות, לאות ולסימן לשותפות שלהן בנס חנוכה. אין מתענים ואין מספידים בחנוכה.
אין מאכלי מצווה לחנוכה, אולם הדבר מעולם לא הפריע לעדות ישראל השונות לפתח תרבות אכילה ייחודית לחג. בתפריט הישראלי ובפולקלור שירי החנוכה מככבים כיום בעיקר שני מאכלים עתירי שמן – לביבות וסופגניות.
יש שנהגו להרבות במאכלי חלב, ומקובל לתלות זאת בזכר לסיפור יהודית שהאכילה את הולופרנס השליט הגוי במאכלים אלה כדי להרדימו ולהרוג אותו בשנתו.
שני מנהגי חנוכה שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, אבל מצאו עצמם כרוכים זה בזה, הם "דמי חנוכה" ומשחק הסביבון. המנהג לחלק דמי חנוכה לילדים הוא כנראה גרסה מאוחרת של מנהג שקדם לו – לאסוף בחנוכה תרומות למוסדות החינוך של הקהילה. חנוכה הוא חג ניצחון התורה והרוח, וזו כנראה הסיבה שמצאו לנכון לחזק את מוסדות התורה דווקא בימים אלה.
לעומת זאת, משחק הסביבון אומץ ככל הנראה מהסביבה הנוכרית באירופה, ו"גויר" בידי היהודים. במקור מדובר היה בכלל במשחק הימורים שתורגם ליידיש, אבל האותיות "נ-ג-ה-ש" על דפנות הסביבון התפרשו בדיעבד כראשי תיבות של המילים "נס גדול היה שם". עם עלייתו ארצה של הסביבון בראשית ההתיישבות החדשה, "עברתו" את אותיותיו ל"נ-ג-ה-פ" – ראשי התיבות "נס גדול היה פה".
