פרדוקס הענן
הענן והערפל הם דרכי התגלות מקובלות של האל המקראי. פרשת "פקודי", החותמת את ספר "שמות", מסתיימת בפרדוקס הענן: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם, וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ..."
שבטי ישראל הקדישו את רכושם ואת זמנם להכנת המשכן ולהקמתו. והנה, ברגע שהסתיימה המלאכה, התגלתה בעיה מהותית שאיימה למנוע פעילות במשכן. כאשר הענן, כלומר שכינת האל, נמצאת באוהל מועד, זה הזמן שבו ניתן לדבר עם אלוהים וגם לעבוד אותו. אבל דווקא בזמן הזה משה לא יכול להיוועד עם אלוהים, שכן המשכן מלא בכבוד האל. לעומת זאת, כאשר האל יוצא מהמשכן, זה האות שיש לקפל את המשכן ולהמשיך בנדודי המדבר. המשכן לא יכול למלא את ייעודו; אם אלוהים בתוכו, בני אדם לא יכולים לפעול בו, וכשאלוהים עולה מהמשכן אל שמיו – גם אז אי-אפשר לעבוד אותו. על דלת הכניסה למשכן יש שלט קבוע: "היום הכניסה לכהנים אסורה".
2 צפייה בגלריה
הערכת מצב של ראש אגף המודיעין, אלוף אהרון חליוה, בעזה במהלך המלחמה. כולם התעלמו מתמרורי האזהרה
(צילום: דובר צה"ל)
אמרו את זה קודם
הפרשנות המסורתית זיהתה את הפרדוקס והתעקשה למצוא מוצא. זו הצעת הפשרה של הרמב"ן: "'וכבוד ה' מלא את המשכן' – כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כעניין שנאמר בהר סיני 'וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים'. ואמר כי לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבוא בתוך הענן... והטעם, שלא יבוא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבוא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני..."
הנה הפתרון: יש לחכות לקריאה אלוהית מפורשת, ואז ייעשה מקום בענן שבמשכן ומשה יוכל להתוועד עם אלוהים.
הקריאה המפורשת לא מאחרת לבוא. היא נמצאת בפסוק הפותח את ספר "ויקרא": "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". מיד לאחר הקריאה המפורשת מגיעות פרשות הקורבנות, והערפל הסמיך מתמלא בדם ובגעיות של חיות נשחטות.
רק עוד רגע
לפני שנעבור לפרשות המדממות של "ויקרא" אני רוצה להשתהות עם העננים והערפל. הרמב"ן הזכיר בפירושו גם את הערפל של מעמד הר סיני: "וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים". לשני העננים-ערפילים, של סיני ושל המשכן, חשוב לצרף את הערפל של מקדש שלמה: "וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'. אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל". פרדוקס הענן מגיע גם למקדש שלמה, ורק תפילה ארוכה ומפורטת שנושא שלמה מאפשרת לקיים עבודה דתית בתוך הבית שמלא בערפל האלוהי.
אני אוהבת את פרדוקס הערפל. אני אוהבת לגלות שאלוהים שלנו שוכן במקומות סמויים מהעין, שאלוהים אינו בהירות כי אם סוד סמיך.
הקריאות האלוהיות הן ברורות, ולכן פחות מעניינות אותי. המקום המעורפל שבו עלינו להתמודד עם חוסר בהירות – הוא המקום האמיתי של החוויה הדתית.
קונספציות ועננים
חשוב לשהות בערפל, אבל זו לא תמיד חוויה נעימה. הלב נמשך אל הקריאות החד-משמעיות. בחודשים האחרונים אנחנו נדהמות מול תמונת המנהיגות הישראלית שנחשפת בפנינו. איך ייתכן שתמרורי האזהרה היו כה רבים ומגוונים, ובכל זאת אף אחד – פוליטיקאי או איש צבא בכיר – לא הסכים לראותם? מה שתצפיתניות זוטרות ראו בבירור, הוכחש על ידי הדרגים הבכירים?
קשה לתפוס את ההתנגדות לראות את המציאות. תרבות הקונספציה דומה לצורך בקריאה אלוהית מפורשת. הקושי לשהות בערפל ולהכיל את הידיעה שיש כמה תרחישים אפשריים, ולא נוכל לדעת איזה תרחיש יתממש, הוביל את המנהיגות להיאחז בקונספציה אחת – הנה, יש תשובה ולא ערפל: אנחנו שולטים בחמאס ולפחות מתואמים איתו (בשתיקה, בקריצות ובהעברת כוח שלטוני ומזוודות כסף). אבל אלוהים גר בערפל, ומי שמנסה להעמיד פנים שהכול בהיר וידוע לו, הוביל אותנו לטבח, לאסון החטופות והחטופים ולמלחמה האיומה הזו. מנהיגות צריכה ללמוד את גדולתו של הערפל, להעדיף את הספקנות על פני זחיחותה של הוודאות.
ערפל, מנהיגות ונשים
למשה היו רגעים מנהיגותיים מרגשים. אולי המרגש שבהם הוא ההחלטה לשבור את לוחות הברית הראשונים. את ההחלטה הזו קיבל משה בערפל, בלי ידיעה שהוא פועל כראוי, בלי קריאה משמיים. על פי חז"ל, אלוהים משבח אותו על כך ואומר לו: "יישר כוחך ששיברת".
רגע פחות מרשים בביוגרפיה של משה הוא הרגע שבו בנות צלפחד מגיעות אליו ודורשות צדק חלקי. הן דורשות שבנות שאין להן אחים יירשו את נחלת האב. בקשה צנועה, הרבה פחות משוויון מלא, והפעם משה לא מצליח לגלות מנהיגות-ערפל, והוא מחכה לקריאה אלוהית מפורשת: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".
משה, שלא היסס לשבור את לוחות הברית, לא מתמודד עם הערפל שממנו שולחות האחיות האמיצות את בקשתן. הקריאה האלוהית תגיע, אבל משה החמיץ הזדמנות להירתם מיוזמתו למען מחצית מעמו.
כן, חברות, זה תמיד קורה כשמדובר בשוויון לנשים. פתאום הערפל הופך בלתי נגיש. פתאום יש צורך במיצוי כל ההליכים. יש צורך בדיונים ארוכים, ובשורה אינסופית של ועדות והוכחות. ככל שנפעל לשכנע בדברים פשוטים, הם יטענו שהאמת נסתרת (מאה שנות מאבק נדרשו כדי לשכנע את הפטריארכיה שגם נשים יודעות לשים פתק בקלפי). הכוח נמצא בידי הגברים, והם לא ממהרים לשלוח את היד אל הערפל למעננו.
החלטות מוסריות מתקבלות בערפל
זו חוכמה קטנה לקבל החלטות מוסריות כשכל הנתונים גלויים. המעשה המוסרי הוא לקבל החלטות מתוך אי בהירות. לרוב אין לנו פריווילגיה לראות את התמונה המלאה. מעבר לכך, אם התמונה כבר בהירה, ההחלטה כבר ידועה.
אלוהים שוכן בערפל, ללמדנו ששם נעשה המעשה הדתי, שם המבחן. כשאת לבד, כשאת לא בטוחה ואת צריכה לסמוך על ידע חלקי ועל החושים שלך. את שומעת קריאות לעזרה וצריכה לקבל החלטה. איכשהו כשמדובר בסוגיות מגדריות, הסירוב לקבל החלטות מתוך הערפל מתגבר.
הערפל הרוחני ונחמה תאנה
"הרב צבי טאו, מנהיגה הרוחני של מפלגת נעם ונשיא מוסדות 'הר המור', הוא אדם חזק ורב השפעה בציבוריות הישראלית. השפעתו המשמעותית ניכרת במיוחד בקרב הציבור החרד"לי, אך גם מעבר לכך. בשנתיים האחרונות יצאו שלושה נפגעים בפנים גלויות ושיתפו כי צבי טאו פגע בהם פגיעה מינית ממושכת – שניים מהם כילדים. שלושתם מתלוננים על פגיעות מיניות קשות, בהפרשי זמן גדולים. נחמה תאנה, המתלוננת הראשונה נגדו, משלמת על כך שיצאה למערכה מחירים כבדים מנשוא. ניסיונות ההשתקה של כל מי שהעזו להתלונן נגדו או אפילו לתמוך בנפגעים הם רבים וקשים. החל מפגיעה בפרנסה, נידוי, השמצה, ניסיונות השתקה חוזרים ונשנים ואיומים.
"בנובמבר 2022 נפתחה חקירה בלהב 433 נגד טאו בעקבות תלונתה של נחמה תאנה, המתלוננת הראשונה. במרץ 2023 הרב טאו זומן לחקירה ועימות עם נחמה. ביוני 2023 החומר הועבר לפרקליטות, וכעת הפרקליטות צריכה להחליט אם להגיש כתב אישום. ב-1.4.2024 בשעה 17:00 ניפגש מול הפרקליטות בירושלים לעצרת תמיכה בנפגעים ודרישה למצות את הדין כדי לדאוג שצבי טאו ישלם על מעשיו" (מתוך דף האירוע של ההפגנה בפייסבוק).
זה הערפל שעימו מתמודדת באומץ נחמה תאנה. הוא מתעתע במיוחד כשמדובר בתלונה של אישה מן השורה (ועוד אישה וגם איש) כנגד דמות רבת השפעה וכוח. במקרים מסוג זה אוהבים פרנסי הקהילה להשתמש בערפל כשיקול נגד עשיית מעשים נכונים ואמיצים. במקרים אלה הם מחכים לקריאה ברורה. לפעמים הם מצפים לראיות לא סבירות. לפעמים הם גוררים רגליים.
אבל לא נסכים לכך עוד. הערפל הוא המבחן המוסרי. הערפל הוא לא מסך עשן אלא משכנו של אלוהים.
עלינו להגיע אל ההפגנה כדי לומר לפרקליטות – אין מי שתעשה במקומכם את העבודה, הקורבנות של טאו כבר משלמות מחירים מטורפים. עכשיו זה עליכם. אל תשתמשו בתירוצי הערפל. בערפל מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר. נחמה תאנה צעדה קדימה. יש לכם אחריות להראות היכן המוסר של הקהילה שלנו עומד. העמידו את הרב טאו לדין.
ובבית המדרש של הטוקבקים
הפעם אני מרגישה פטורה מלהוסיף דברים. אני בוחרת לשתף אתכן בשיחה בסוגיה הבוערת של "מהותנות מול מגדר" בין שני חברים בבית המדרש שלנו, יונה ו"חרד". חברנו יונה כתב: "...לגבר יש תפקיד בעולם הזה ולאישה יש, אנחנו לא אותו דבר! כמו שיש בינינו שינויים פיזיולוגיים כך גם דרך המחשבה שלנו שונה והייצוג שונה".
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerחברנו "חרד" השיב לו: "יונה, אתה טוען שלאישה יש תפקיד שונה בעולם הזה מגברים. אתה רוצה לספר את זה ללוחמות הטנקיסטיות שהצילו אותנו בשבעה באוקטובר? הן הצילו אותך, אותי, את כולנו... אני מאחל לבנות משפחתך הגשמה עצמית מלאה. אולי הבת שלך תהיה יום אחד מי שתציל את המדינה שלנו בתחום שהיא תבחר בו".
תודה לכם, יונה ו"חרד", על האפשרות להשתתף לרגע בוויכוח בשאלת יסוד זו. שנזכה תמיד לעסוק בדברי תורה.
ונסיים בקריאה החשובה מכול – הַחזירו את החטופות והחטופים הביתה.
שבת שלום!
