נשים בממשלה
"את עדיין בטוחה שאת רוצה נשים בממשלה?" שאלה אותי דורית, חברתי, באחת משיחות הטלפון שלנו. אני לא זוכרת אם השאלה עלתה לאחר תשובתה של השרה מאי גולן למשפחות החטופים והחטופות, או לאחר מופע הפופקורן של השרה מירי רגב בישיבת הקבינט. בתקופה האחרונה לא היו הרבה רגעים בלתי מתאימים לשאלה הזו. "אני כבר לא יודעת", השבתי, אף על פי שבלב אני כן יודעת, אני פשוט נבוכה.
אני חושבת שמקום מיוחד בגיהינום שמור לנשים שתקרת הזכוכית נשברה למענן, והן משתמשות בשברים כדי לדקור את הקהילה. כפי שבן גוריון ידע שאם מדינת ישראל תתמיד להתקיים יהיו בה גם גנבים (הוא כנראה לא חשב על נבחרי ציבור עבריינים כי יש גבול גם לדמיון שלו), אנחנו יודעות שככל שנראה נשים רבות יותר בתפקידים בכירים, נגלה שנשים אינן שונות מגברים גם כשמדובר בטיפשות ובשחיתות. ובכל זאת אני רוצה כנסת וממשלה שמורכבת מחמישים אחוז נשים וגם עשרים אחוז מהמגזר הערבי, שלושה-עשר אחוז מהמגזר החרדי ושניים-עשר אחוז מהקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. אוהבת שוויון.
שיר עתידנו?
השבת, המכונה "שבת שירה", יתמודדו גם בתי הכנסת עם הקונפליקט הפמיניסטי הזה. השבת יקראו בבתי הכנסת שתי שירות המיוחסות לנשים: "שירת הים" ששרה מרים ונכללת בפרשת השבוע בשלח, ו"שירת דבורה" שתיקרא בהפטרה. שתיהן מציגות מודל נשי שמאתגר את הנשיות המקראית וגם את הפמיניזם הפציפיסטי שלי. אני שמחה לפגוש נשים במקרא (הייתי שמחה לו היו בו יותר דמויות נשיות), ואני מצטערת לקרוא שירה שבה הן מהללות מלחמות ומוות של אויבים.
תהדקו היטב חגורות, בשורות הקרובות נפליג בין שלוש שירות; אל שירת הים ושירת דבורה יצטרף, באופן מפתיע, המזמור "אשת חיל". אני אבקש להראות שגם מזמור זה עוסק בשירת המלחמה הנשית ואף מרבה להשתמש באותן מילים.
"אָשִׁירָה לַה' כִּי... תַּהֲרֹס"
עוגת השירה המלחמתית מכילה שלושה מרכיבים: המודים, האירוע והנמען – גיבור הניצחון. בשירת הים המרכיבים ברורים: השירה הראשונה, העיקרית, מיוחסת למשה ובני ישראל, האירוע הוא קריעת ים סוף ומות המצרים במלחמה: "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה (הושלך) בַיָּם", והתודה מגיעה באופן מלא לאלוהים החדשים שנגלו לבני ישראל.
3 צפייה בגלריה
קריעת ים סוף. "תודה אלוהים שהרסת את האויבים, תודה שהטבעת אותם" – זו משמעות השירה
(צילום: Shutterstock)
אפשר לראות בשירת הים שירה כללית על ניצחון בקרב, שבה נשזרו כמה פסוקים או חלקי פסוקים המתייחסים באופן ספציפי לקריעת ים סוף. התיאור החורך – "תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ" – מעורר אסוציאציות למכות מצרים או לקריעת ים סוף. בשירה יש רמזים לסיפור הבריאה: "נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם". ייתכן ששירה זו היא הד למסורת שלפיה קריעת הים היא חלק מתיאור בריאת העולם ולא נס שנעשה לשבטי עבדים שברחו ממצרים.
בחלק השני של השירה מוזכר "נְוֵה קָדְשֶׁךָ" ו"מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי", ואלה מהווים ראיות בידי מי שמבקשים לאחר את מועד היצירה לתקופת שלמה.
ומרים, מה היא אומרת? "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". למרים, ששמה מוזכר כאן לראשונה, מיוחס הריטואל הדתי שסביב השירה. היא מובילה את הנשים במחול ובנגינה, ושרה איתן שירה קבוצתית, שירת מענה: היא אומרת והן עונות, ולהפך. והמילים? אלו המילים הראשונות של שירת הים המיוחסת למשה, שמשמעותן בלשון ימינו: "תודה אלוהים שהרסת את האויבים, תודה שהטבעת אותם".
לא, דורית, גם את זה אני לא אוהבת. אני לא אוהבת שום צורה של אלימות, ובכל זאת אני רוצה שיהיו נשים-נביאות, והרבה. כמו הגברים. כמו חלקנו באוכלוסייה.
3 צפייה בגלריה
השרה מאי גולן. למרות הכול, אני עדיין רוצה נוכחות נשית נרחבת יותר בממשלה
(צילום: נדב אבס)
"עַד שַׁקַּמְתִּי"
שלושת המרכיבים של שירת דבורה מסובכים יותר מאלה של שירת הים. שכן לקריעת ים סוף היה מחולל אחד – האל החדש. שירת דבורה, לעומת זאת, היא שירה על מלחמה עם הנהגה אנושית: דבורה, ברק ויעל. על כן השבח שמביעה השירה כפול: שבח לאלוהים ושבח למנהיגות האנושית. אבל לא רק המנהיגות זוכה לשבחים, גם החיילים הזוטרים מקבלים שפע מחמאות. לעומת זאת, השירה באה חשבון עם השבטים שלא הצטרפו ללחימה.
מתחשק ומתאים לי לטעון שהבחירה להפטיר את קריאת התורה בשירת דבורה מביאה לידי ביטוי תרבות מטריארכלית שמייחסת את שירת הים למרים, ומתוך כבוד ואהבה לדמותה, מצמידה אליה את שירת המלחמה הנשית של תקופת השופטים. אלא שייתכן שהסיבה פחות מרגשת (מבחינתי), והיא שבשירת דבורה יש קשר ליציאת מצרים: "זֶה סִינַי". מעבר לכך, בשתי השירות יש שברי מיתוסים על בריאת העולם: "הָרִים נָזְלוּ", "גִּבּוֹרִים", "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם".
משלוש יוצאת אחת
החיבור המפתיע ביותר הוא בין שתי שירות המלחמה למזמור "אשת חיל", שחותם את ספר משלי. לכאורה, המזמור הזה מהלל דמות נשית-פלאית שמנהלת את ביתה בחריצות ובחוכמה אין-סופיות.
העולם היהודי-נשי מתחלק לשניים: אלה שאוהבות את המזמור ושמחות שהוא מושר בבתיהן ביום שישי, ואלה שרואות בו אבי כל שעבוד נשי, ומסרבות להמשיך את מסורת השירה הביתית של המזמור. אבל מה ל"אשת חיל" ולשירי המלחמה הנשיים? ראשית, אם נשים לב לשפה עצמה, נגלה קרבה מפתיעה בינו ובין מזמורי המלחמה. המילים: "שלל", "עוז", "שערים", "כנעני", "אוניות", "ארץ", "לחם", "חיל" ועוד, מופיעות בשירות המלחמה הנשיות וגם במזמור "אשת חיל". כשאנו בוחנות את השפה של המזמור לאור שירי המלחמה, מתגלה בבושקה – לוחמת שהוחבאה בתוך האישה הביתית. העוז והחיל לא מיוחסים לאלוהים או ללוחמים כי אם למנהיגת המשפחה, השלל אינו שלל הקרב של המנצחים (ובתוכו גם הנשים השבויות) כי אם הרכוש שצברה האישה למען משפחתה.
הצירוף "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה" מופיע פעמיים ב"אשת חיל" ופעם אחת בשירת דבורה. אשת החיל שולחת ידיה במלאכות נשיות: "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר", "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן". בניגוד לכך, בשירת דבורה, יעל שולחת את ידיה ועושה מעשה שאינו אופייני לנשים: "יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה", והיא הורגת את שר הצבא שנכנס לטריטוריה הביתית שלה.
אלוהימה?
אפשר לראות במזמור "אשת חיל" גלגול מונותאיסטי מבוית של שיר שהיה במקורו מזמור הלל לאלת מלחמה ושפע. היא הייתה העוז והחיל, שומרת שערי העיר שלנו ופורצת את שערי האויב. היא הניעה אוניות במים ולקחה למעננו את שלל האויבים. עם שינוי הזמנים והאמונות, הפכה האלה לאשת החיל הביתית וכל כישוריה הומרו מהתחום הקוסמי לתחום הביתי.
אפשרות שנייה היא לטעון שהמזמור נוצר במקורו למען אשת הבית, והוא משתמש במונחים צבאיים במטרה לתת לדיכוי נופך הרואי; להאדיר את הדיכוי כדי להעמיקו. כפי שמקובל להסגביר לנשים גם בימינו: את בת של מלך ולכן את צריכה להישאר שמורה ונסתרת בביתך, שהרי "כל כבודה בת מלך פנימה".
והעיקר, תחזירו אותן ואותם הביתה
אני לא מאמינה לכם ולכן, הפוליטיקאים והפוליטיקאיות שמובילים אותנו באירוע שהוא ספק מלחמה ספק צעידה אל שערי הגיהינום. מלחמה היא תמיד אירוע טראומטי, והקושי הופך בלתי אפשרי לנשיאה, כשהעם מאבד אמון במנהיגות. המנהיגות צריכה ללכת הביתה ומיד, והחטופות והחטופים צריכים לחזור לכאן. הרגע. אתמול.
החיים אוזלים ואתן, פריווילגיות שלא ראויות למעמדכן, לועסות פופקורן.
ובבית המדרש של הטוקבקים
חברנו היקר יעקב כתב דברים שלא מיועדים לעיניי וכמובן (גם) בגלל זה אינני יכולה שלא להגיב עליהם: "חשוב לי לציין בפתח דבריי שאת התגובה הזו אני כותב לכלל קוראי הטור, אך לא לרוחמה וייס. נואשתי מלנסות להבהיר בפניה את הדברים (היא לא טורחת להגיב) ובפרט – להבדיל בין אג'נדה לפרשנות אובייקטיבית על פרשת השבוע. אנחנו מוסריים, צה"ל מוסרי לפי כל אמת מידה שהיא! אפשר לקשור את העונשים שנענשו המצרים טרם יציאת מצרים לעונשים שנענשים בהם תושבי עזה כיום. העזתים מחנכים את ילדיהם לטרור, לשנאת יהודים. את המכות שניחתו עליהם הם 'הרוויחו' ביושר. אין לנו פצעים מוסריים כתוצאה מהמלחמה..."
תודה, יעקב, על הדברים הארוכים והמפורטים שכתבת. אתה רואה, תמיד אני קוראת תגובות (גם כשמבקשים ממני לא לקרוא), לפעמים אני עונה (בעיקר כשמאתגרים אותי). ולדבריך, בעניין האג'נדה – אין פרשנות בלי אג'נדה. אין בעולם אובייקטיביות כלל, ובוודאי שלא בפרשנות התורה. קח את כל עלוני פרשות השבוע המחולקים בבתי הכנסת, או אם תרצה – קח את כל דרשות חז"ל על התורה, והראה לי פרשנות אחת נטולת אג'נדה.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerובקשר לענייני מוסר, איך אתה יודע מי "הרוויח" את מותו ביושר ומי לא? האם אתה בוחן כליות ולב? האם אתה מוכן להצדיק הרג של תינוקות? אם אתה היית בעזה, ייתכן מאוד שהיית מתנהג כמו עזתי, אז מה אתה ממהר לגזור עונשי מוות על הברואים בצלם אלוה? "מעשי ידיו טובעים ואתה אומר שירה?"
מה אנחנו יודעים על ההתנהגות האנושית ומאיפה העוז לחרוץ דין שהופך אותנו כאגודה אחת למוסריים ואותם לרשעים? האם ערכת מחקר מקיף בנושא? האם הקביעות האלה מחוברות למציאות או למשאלות הלב שלך? ובקשר לפציעות המוסריות של כולנו, עצוב לי לומר את הביטוי האמיתי והפשוט: "ימים יגידו".
שבת שלום!
