טריקים ושטיקים
הסיפור בפרשת "שלח לך" המכונה "חטא המרגלים" יכול להוות בסיס לשיעור מבריק בקורס בפוליטיקה, פוליטיקה קטנה, פוליטיקה שראשיתה בחוסר שקיפות וסיומה באסונות ובמחירים בלתי נתפסים. שיעור על קהילה שנכנסה לאירוע פוליטי שאת עוצמותיו היא לא העריכה נכון, והיא הלכה והסתבכה בתוך עצמה כמעט עד אבדון. מישהי אמרה ישראל מודל 2023/24?
לכל כותרת יש משמעות פוליטית, והכותרת "חטא המרגלים" מלמדת על עמדה פרשנית ארוכת שנים שמניחה את האחריות על האסון המתגלגל בצד אחד של המתרס, בצד שרחוק ממשה ומאלוהים, בצד שמייצג את שבטי ישראל.
מה הייתה המשימה?
ההחלטה לשלוח מרגלים "לתור את הארץ" מעוררת תמיהה, שהרי אלוהים בחר בבני ישראל, הוא בחר להוציאם ממצרים בדרכים פלאיות, הוא בחר להוליכם בדרכים פלאיות במדבר הצחיח והוא גם בחר לתת להם את ארץ כנען. אז אם ארץ כנען היא מתנה אלוהית – הוא יכול לתת אותה כפי שנתן את שאר פלאיו ומתנותיו. ואם היא לא מתנה אלוהית, ויש צורך לבנות אסטרטגיית כיבוש – היה כדאי לחשוב על השאלות האלה לפני יציאת מצרים. כרגע, מצבם של בני ישראל משול לעדר כבשים הנוהה אחר הרועה, אין להם מושג לאן הם הולכים ואין להם אלטרנטיבות.
כדי לבחון את הסיבות לשליחת המרגלים יש לקרוא את פקודת הריגול שהם קיבלו מאלוהים ומשה: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר, וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב, וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים, וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים".
מצד אחד, נראה שלפנינו משימה צבאית ברורה: לראות כיצד בנויות ערי כנען ולבדוק את מצבת כוח האדם. מצד שני, משה מדגיש מטרה נוספת: לראות אם הארץ טובה או רעה, שמנה או רזה, ואם יש בה עצים. לבסוף הוא מגדיל לעשות ומורה: "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ".
כאן התחלתי לחשוד
אני יכולה להבין שלאלוהים נמאס לעשות מעשי ניסים והוא רוצה שבני ישראל ינהלו בעצמם את קרבות כיבוש הארץ, זה מסביר את השאלות הצבאיות של המשימה. אבל מה משמעות השאלות החוזרות על טיב הארץ? ואם יגלו המרגלים שהארץ "רעה", "רזה" ונטולת עצים, תהיה להם ברירה? יש לבני ישראל לאן לסגת? מה שמסגיר את הכוונה האמיתית של משה הם דברי הסיום: "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ". מחריפים את האירוניה דברי הסיום של המספר יודע-הכול, הנראים תמימים: "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". משה/אלוהים יודע שהימים הם ימי ביכורי ענבים, והוא יודע שהארץ מבורכת בפירות, שהרי הוא מורה: "והתחזקתם".
נתניהו מגיב על טענות ועדת החקירה הממלכתית של פרשת הצוללות
(צילום: ערוץ כנסת)
משה לא מצפה לקבל מהמרגלים התרשמויות אותנטיות על טיבה של הארץ; הוא מבקש מהם להביא ראיות לכך שהיא מופלאה. השאלות על טיב הארץ יוצרות מצג שווא של מסע חיפוש ובירור. משה ואלוהים יודעים שלפניהם עם "קשה עורף" (או במילים אחרות, עם שפוחד מאתגרים בלתי סבירים), והם שולחים לכנען תועמלנים במסווה של מרגלים.
מרגע שהבנו שבמסע תעמולה עסקינן, אפשר להניח שגם שתי השאלות הצבאיות לא נשאלו לצרכים מעשיים של היערכות לקרב, אלא לצורך תעמולה.
צוללות במדבר
ועדת החקירה הממלכתית לעניין הצוללות עבדה במשך שנתיים בשקט וביסודיות. היו מי שקיוו שמסקנות הוועדה ישרתו את טענת ה"לא יהיה כלום כי אין כלום". מישהו קיווה שלעד הוא ימשיך למכור לנו סיפורים על קונספירציות וניסיונות הפיכה. אלא שהוועדה התייחסה ברצינות למשימות שהיא קיבלה. בלי קריצות ובלי להקשיב למסרים של בעלי הכוח, היא עשתה את עבודתה ושלחה מכתבי אזהרה לראש הממשלה, לשר הביטחון לשעבר (משה בוגי יעלון), לראש המוסד לשעבר (יוסי כהן) ולמפקד חיל הים לשעבר (רם רוטברג). לא בדיוק ועדה של אומרי הן לבעלי השררה.
השבת, כשאתן קוראות בבית הכנסת את פרשת המרגלים, תחזיקו בראש את תמונת ועדת הצוללות. המרגלים קיבלו משימה כאילו פתוחה, אבל ברור היה לשולחיהם מה התשובה היחידה שהם יסכימו לקבל: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". מה שהם לא לקחו בחשבון הוא שוועדת המרגלים תהיה ועדה רצינית ואמיצה, והיא תתייחס בפשטות וביושר למשימות שהוטלו עליה. הקריצות שנשלחו לעברם לא הזיזו אותם מדרכם הישרה. הם יצאו לתור את הארץ.
למי יש כוח להתעסק עם האמת?
עשרת המרגלים ה"סוררים" באו עם תשובות כנות ורציניות. הם שיבחו את טיבה של הארץ אבל לא נתנו לחלב ולדבש להסתיר מעיניהם את היכולות הצבאיות של ערי כנען: "וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". שימו לב, המרגלים זהירים – הם לא מביעים דעה בקשר ליכולת כיבוש הארץ, הם נותנים תשובות יבשות וקצרות לשאלות שנשאלו: הארץ טובה, הערים בצורות והעם שבה עז. משה המום; הוא רצה תעמולה בצורת אשכול ענבים, הוא לא ציפה לתשובה כנה.
2 צפייה בגלריה
המוזהרים בפרשת הצוללות: משה יעלון, יוסי כהן, רם רוטברג ונתניהו
(צילום: אלעד גרשגורן, עידו ארז, שלו שלום, גיל נחושתן)
בין מרגלים לתצפיתניות
אני יכולה לדמיין את הדאגה שאחזה בעשרת המרגלים בשעה שהם הבינו שהם עומדים להגיש דו"ח לא ידידותי למפקד העליון. הם ידעו שזה לא מה שמצופה מהם. הם כנראה היו מוטרדים מאוד ממה שראו, אם הם בחרו לתת תשובה שתסכן אותם.
משום מה אני נזכרת בתצפיתניות הגיבורות בגבול רצועת עזה. הן נדרשו לשמש קישוט לקונספציה של בעלי הסמכות, הן התבקשו להסתכן ולאשר שקרים, להסתכן ולהכחיש את מה שהן רואות. הן סירבו. היה להן אומץ לב אדיר, ולמרבה האימה זה לא עזר להן או לנו.
הסלמה מיותרת
בעוד עשרת המרגלים מוסרים את התרשמותם, קמים כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ותוקפים את עמדת חבריהם למסע הריגול. יש רגע שבו המאבק נראה כמו מלחמת סיסמאות. כלב אומר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" והמרגלים שכנגד אומרים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". בשלב זה, שני הצדדים טוענים טענות חלולות. שאלה של חיים ומוות ניצבת בפניהם, והם משיבים בסטיקרים מטופשים.
אם המנהיגות כולה הייתה מתיישבת לשיחה רצינית, היה מתברר שאין כל כך על מה להתווכח, מכיוון שאין אפשרות בחירה. מצרים היא לא אופציה וגם החיים במדבר הם כנראה לא בדיוק משאת נפש. אז על מה בכלל הוויכוח? אם הם רק היו חושבים ברצינות, אם הם רק היו יושבים לדבר במקום להתנגח, יכול להיות שארבעים שנות נדודים במדבר היו נחסכות, ואולי בכלל היו עולות על שולחן הדיונים אפשרויות חדשות ומפתיעות? לכו תדעו, אולי לא היינו מגיעות לכנען...
קשה לקרוא את סיפור המרגלים בלי לחשוב על ישראל שנות 2023/24, ובלי לחשוב על מנהיגות שמובילה אותנו לחרדות קיומיות שלא מאפשרות לנו להקשיב, לשקול ברצינות את האתגרים שלנו ולמצוא דרך בריאה ללכת בה. מנהיגות שבגלל שיקולים צרים שולחת אותנו למלחמת הכול בכול. לא מאוחר מדי להתחיל להקשיב ולחפש פתרונות של שלום.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerובבית המדרש של הטוקבקים
מדי שבוע, בשבועות האחרונים, אחד מחברינו קובל על כך שאיני מביאה מראי מקום למקורות שאני מצטטת בטור. הוא חושד באמיתות הציטוטים שלי. חבר יקר, תודה על ההערה ועל הדאגה. בעבר כתבתי הפניות למקורות שמהם אני מצטטת, אבל בשנים האחרונות קל למצוא את כל המקורות באינטרנט. אין לי רצון "לעבוד עליך" ובעידן האינטרנט גם אין לי אפשרות. שום מקור לא נסתר, ואתה יכול בקלות לבדוק אותי. החלטתי לוותר על הבאת מראי המקום רק בגלל הסרבול שהבאתם יוצרת.
שבת שלום!
