מבחינה הלכתית איסור לשון הרע הוא איסור חמור. אולם, אם רואים אדם שעומד לפגוע במישהו, הרי שיש חובה לומר לשון הרע. העניין הזה מסובך מאוד: לעיתים לשון הרע הוא איסור, ולעיתים הוא ממש מצווה. כמו כן, מותר לברר פרטים על אדם שאנחנו רוצים לעשות איתו עסקים, או על שידוך. כיצד נדע מתי הדבר מותר?
החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן (הלכות לשון הרע, כלל י'), הביא שבעה כללים לבחינה מתי אפשר לומר לשון הרע לתועלת. רק כאשר כל הכללים מתקיימים, מותר לומר לשון הרע לתועלת.
כיצד ייתכן שמותר לומר לשון הרע לתועלת?
איך בכלל ייתכן שיתירו איסור לשון הרע אם הדבר לתועלת? האם נתיר אכילת מאכלים אסורים לתועלת? האם נתיר לחלל שבת לתועלת? ברור שלא. בכל הדברים הללו יהיו היתרים רק בגדרי פיקוח נפש, אך לא לתועלת.
גם בעניין איסור לשון הרע עצמו, החפץ חיים פסק שאפילו אם יפסיד פרנסתו לא ידבר לשון הרע. אף שיש בזה תועלת גדולה, לא הותר הדבר.
מתברר שמותר לומר לשון הרע לתועלת, כי באופן זה אין הדבר נחשב לשון הרע כלל. איסור לשון הרע קיים רק כאשר המגמה היא לרעה, אולם כאשר המגמה היא לטובה, אין זה נחשב כלל כלשון הרע.
בחנו את עצמכם: חמש שאלות על לשון הרע
הכלל הבסיסי הראשון – כוונה
התנאי הבסיסי והמרכזי של אמירת לשון הרע לתועלת הוא שיכוון לטובה: "שיכוון לתועלת, והוא העיקר שעליו סובב כל ההיתר הזה".
כלומר, התנאי היסודי לאמירת לשון הרע לתועלת הוא כוונת האומר, שתהיה לשם תיקון וגרימת טובה, ולא כדי לגרום להשחרת פניו של מושא הדיבור. הכוונה משמעותית מאוד. אין זה מספיק שיש בדיבור תועלת, צריך שתהיה כוונה לתועלת, כי זהו הדבר המוציא את הדיבור מכלל "רכיל". אולם אם כוונתו לרעה, הרי שאפילו אם יש תועלת, יהיה כאן איסור לשון הרע.
(לשון הרע לא מדבר אליי? ובכן, תלוי מתי)
כלל שני – לבדוק שזו האמת המשפטית
לעיתים, אדם עשוי לחוש שחברו פגע בו, ואף לדבר נגדו, אבל לאמיתו של דבר חברו צודק על פי דין תורה. דוגמה לדבר: לפני כמה שנים ילד הפיץ על חברו שמועה שהוא גזלן, כי הוא שיחק בכדור שלו והכדור התפוצץ, והילד לא קנה לו חדש. הילד בא וסיפר לי על כך. אמרתי לו, מסתבר שלפי ההלכה הילד פטור, כי הכדור נהרס תוך כדי משחק רגיל ונורמלי – "מתה מחמת מלאכה". אם כן, תחילה יש לבדוק שאתה בכלל צודק, ורק אז ניתן לחשוב האם מותר להפיץ את הדבר.
כלל שלישי – לראות בעצמך או לומר שהמידע מסופק
החפץ חיים כתב שיש צורך שנדע את המידע מראייה שלנו. אומנם, את רוב המידע שלנו כיום אין אנו יודעים מראייה שלנו, אלא משמועה מאחרים. לפי זה, לכאורה, אין אפשרות לומר לשון הרע לתועלת. החפץ חיים הוכיח שמותר לומר גם מידע מסופק, ובלבד שאנו מודיעים שהמידע מסופק, כך שהאדם השומע לא יחשוב שהמידע אמין יותר ממה שבאמת ידוע לנו.
כלל רביעי וכלל חמישי – האם אפשר לפתור בדרך אחרת?
החפץ חיים כתב שאם אפשר לדבר עם האדם עצמו, ולבקש ממנו שיחדל ממעשיו, הרי שאין לדבר עם מישהו אחר (למשל, הבוס שלו). באופן דומה הוא כתב שאם אפשר לפתור את הבעיה בלי לשון הרע (כגון שיכול לטפל במעשה הרע, ואף לדאוג שלא ימשיך), אין לומר לשון הרע. כמו כן, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה על ידי דיבור עם אדם אחד שמטפל בכך, ללא צורך לפרסם את הדבר לאנשים נוספים. מאידך, לעיתים יש חובת דיווח למשטרה, ורק באופן זה אפשר לעצור באמת את המשך הפשיעה.
2 צפייה בגלריה
החפץ חיים כתב שאם אפשר לפתור את הבעיה בלי לשון הרע, אין לומר לשון הרע
(צילום: Shutterstock)
כלל שישי – לומר אמת
תנאי זה נראה פשוט, ברור שצריך לומר רק את האמת. אבל למעשה זהו תנאי מסובך מאוד.
עובדות או פרשנות: במקרים רבים אין אנו יודעים את הדבר בוודאות, ומה שאנו אומרים הוא רק פרשנות שלנו. אם אי אפשר לברר את האמת יותר, הרי שמותר לומר את מה שאירע אבל לציין שזו פרשנות שלנו ושאיננו בטוחים בכך. צריך להיזהר שלא לומר דברים שייראו כאמת.
דוגמה לדבר – לפני שבניתי את ביתי, עמדתי לחתום על חוזה עם קבלן. לפתע באו אליי אנשים ואמרו לי שלא כדאי לחתום עם קבלן זה, כי הוא על סף פשיטת רגל. אמרתי להם: איך אתם יודעים זאת? אמרו לי: זה דבר ברור, כולם יודעים זאת.
הלכתי מאחד לשני עד שהגעתי למקור השמועה – אדם שאיננו תושב היישוב שלנו. שאלתי אותו: איך אתה יודע שהקבלן עומד לפשוט את הרגל? הוא ענה: הדברים ידועים וברורים. אמרתי לו: אבל מניין לך? הוא אמר: הוא פיטר את העוזר שלו, מכר את המכונית שלו, כל אחד יכול להבחין בכך. הלכתי לברר את הדברים, והנה התברר: הקבלן רצה מאוד להשאיר את העוזר שלו, אך הלה החליט ללכת ללימודים באוניברסיטה. הקבלן באמת מכר את המכונית, אבל עשה זאת כדי לקנות מכונית חדשה וטובה, שעמדה להגיע בתוך כמה ימים. לבסוף, קבלן זה אכן בנה את ביתי והייתי שמח בו מאוד. הרהרתי לעצמי: כמה צריך להיזהר גם בלשון הרע לתועלת – לומר עובדות ולא פרשנות שלנו.
אמת אך לא כל האמת: החפץ חיים מדגיש שלעיתים צריך לומר לא רק את מה שאירע, אלא גם נקודות זכות אם ישנן כאלו. כלומר, עלינו להיזהר שלא להביא את השומע לחשוב על האדם המדובר באופן שלילי בלבד, כשיש אפשרות להסתכל על כך גם בצורה אחרת, ויש נקודות נוספות שאם יֵדע אותן יוכל לפרש את הדברים אחרת.
יתרה מזאת, הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל) כתב שדרכם של בני אדם "להעלים הטובות ולגלות הרעות". אנשים רגילים להראות את הרע, אך לא לומר את הדברים הטובים. כשאנו אומרים על מישהו דברים רעים, צריך לומר גם את הדברים הטובים שבו. למשל, אם אומרים על מורה מסורה שיש אצלה בעיות משמעת, צריך גם לומר שהיא מורה מסורה מאוד, אוהבת את התלמידים וכדומה. כשלא אומרים פרטים אלו, אף שהם אינם קשורים לעצם העניין, מצטיירת דמות אחרת בעיני השומע. הוא רואה אדם שכולו שלילי. צריך לדעת לומר גם דברים חיוביים, כדי לתת תמונה אמיתית. כלומר, גם אם אמרנו את כל האמת הקשורה לאירוע, אם לא אומרים דברי אמת נוספים המראים את האדם בצורה חיובית, הרי שבסופו של דבר מסרנו מידע מעוות.
כלל שביעי – מידתיות
לעיתים פלוני אכן נהג לא כשורה, אך המעשה שלו אינו מצדיק את העונש. למשל, אם טבח במסעדה הכין אוכל לא באופן המשובח ביותר, זו לא בהכרח סיבה לפטרו.
הרב יוסף צבי רימוןצילום: יהושע הלויצריכים להיות זהירים מאוד בדברים אלו כיום. אנשים עשויים בקלות רבה לפרסם דברי ביקורת קשים באינטרנט וברשתות החברתיות. לפעמים מותר לפרסם, ואולי אף טוב הדבר, אולם יש לשים לב לשבעת הכללים – ובעיקר לשים לב שתהיה מידתיות, ושלא נגרום נזק לא פרופורציונלי לאדם. במקרים רבים, אנשים פרסמו דברים על מישהו, והרסו את חייו. לא כל הפסד של שרוך נעליים מצדיק פרסום ביקורתי ופוגעני. צריך לחשוב שבע פעמים (וכדאי לומר גם פרק תהילים) לפני פרסום של דברים רעים ברשתות החברתיות. צריך לחשוב היטב: האם לפרסם? האם אנחנו יודעים בוודאות? האם הנזק פרופורציונלי? האם הפרסום יביא לתיקון או לקלקול? מה לפרסם? יש להיזהר שלא לנפח, לומר גם דברים טובים (אם יש כאלו) וכדומה.
לשון הרע הוא איסור גדול בהלכה, אבל כאשר אדם עשוי להיות ניזוק, מותר ואף מצווה לומר לשון הרע. עם זאת, מבחינה הלכתית צריך להקפיד על שבעת הכללים. ללא הכללים עלולים לעבור על איסור תורה – אולם שימוש נכון בכללים יהפוך את אותו מידע למצווה, שבה נסייע לאדם כדי שלא ייפגע.
- הרב יוסף צבי רימון הוא רב המועצה האזורית גוש עציון, רב המרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות
