איך אומרות "ריקליימינג" בעברית?
אני לא יודעת. נדמה לי שעדיין אין לריקליימינג שם עברי (יש שמציעות את הצירוף "ניכוס מחדש"). בכל מקרה, פרשת "שמות" מזמינה אותנו לריקליימינג על הכוחות הנשיים. בפרשה אנו זוכות להכיר גלריה של נשים מושיעות, נשים גדולות מהחיים, שבזכותן נשמרו החיים של בני ישראל ובזכותן הגענו עד הלום. עם זאת, פרשת שמות היא גם שירת הברבור של נשות התורה. המעבר ממשפחה מורחבת לעם יביא להיעלמותם של סיפורי הנשים מהמקרא.
בחיי המשפחה והשבט נועדו לנשים תפקידים ומקום בולטים. בשלב שבו השבט מייסד את מעמדו כעם, הוא בנה תפקידים פורמליים מצומצמים, משרות הנהגה בכירות: מלך, כהן ונביא. הגברים מתקוטטים ביניהם על ההנהגה המרכזית, וכדי להקל על התחרות הם מסלקים מראש מחצית מהאוכלוסייה המתחרה. הנשים עוברות לירכתיים וההובלה גברית באופן כמעט בלעדי.
2 צפייה בגלריה
בת פרעה מקבלת את פני אימו של משה – ציור של ג'יימס טיסו
(מתוך אוספי המוזיאון היהודי של ניו יורק)
חברות, עלינו לקרוא ולשנן את פרשת שמות כדי לזכור ולהזכיר מה יש לנו להציע לעולם ומדוע אנו עוברות גזלייטינג, הקטנה והשתקה. כוחות החיוּת הנשיים מעוררים קנאה והופכים לחרב המופנית נגדנו, ובה דוקרים אותנו מאז ועד היום. פרשת שמות היא ההזדמנות שלנו למסגר ולנכס מחדש את הגבורה, האומץ ואחוות האחיות של הנשים.
האישה שאוהבים לאהוב
לרבות מנשות "שמות" אין שמות. כך עלה גם בגורלה של אחת הדמויות האהובות ביותר בתולדות הפרשנות היהודית, והיא מכונה על שם אביה: "בת פרעה". ההופעה של "בת פרעה" בפרשה קצרה, אך די בה כדי להותיר רושם עז על הדורות הבאים: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר, וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי, וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ, וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ".
הוא לא היה ביאור
זוכרות את השיר "משה בתיבה" (שכתב קדיש סילמן)? השיר פורסם ב-1917 ובמידה רבה עיצב את סיפור הצלת משה בתודעה הישראלית במשך כמה דורות: "דומם שטה תיבה קטנה / על היאור הזך... לא יטבע, חיה יחיה / ילד זה הקט". סילמן לא המציא את התמונה של התיבה השטה ביאור, אבל הוא קירב אותה ללבבות צעירים ודואגים. כילדות, החסרנו פעימה מול התמונה של התינוק הנסחף במים. זו תמונה מוקטנת של תיבת נֹח וגם סיפור שמנבא את טביעת המצרים בים סוף. אלא שהתיאור המקראי שלפנינו שונה.
זה יהיה טירוף מוחלט להניח תינוק בתיבה בלב היאור, ולא כך עשתה אימו. היא הניחה את התיבה "בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר". בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, אבל לא שם היא מוצאת את התינוק. "וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף". סיפור פחות פלאי ויותר ריאלי.
יסוד היסודות ועמוד החוכמות – להסתכל לצדדים
בת פרעה שיורדת לרחוץ ביאור לא אמורה לראות תיבה שמוסתרת בביצות שבקני הסוף ובוודאי לא להתעניין בה. כדי לראות את התיבה היא הייתה צריכה להסתכל לכיוון "הלא-נכון". התנהגות מוסרית מתחילה בהתעקשות להסיט את המבט מהמרכז אל השוליים. החברה האנושית מתנהלת כמו סוס שהרכיבו לו "סכי עיניים". אילפו אותנו להסתכל רק על הדרך שהמנהיגות רוצה שנלך בה. עד שקמה מישהי כמו בת פרעה, ואז נולד מרד.
כראוי לבת מלך, בת פרעה לא יורדת ליאור בסתר. היא יוצאת לרחוץ כשהיא מוקפת ב"נערותיה" והסיפור המקראי בוחר בכוונה להדגיש זאת. אם לא די בכך, המספר מעדכן אותנו בפרט שהוא לכאורה חסר חשיבות: "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ (את התיבה)".
למי קראת אמה?
בשפה העברית למילה "אמה" משמעויות מגוונות ובהן "משרתת" ו"יד". אלא שבמקרא נמצא את ה"אמה" רק במשמעות של משרתת (או אמת מידה, אבל לא איבר בגוף). המספר רוצה להדגיש שבת פרעה לקחה את התיבה בשיתוף פעולה עם נערותיה. מדהים לראות שגם האמות, השפחות, משתתפות במחתרת נגד רצח הילדים. בכוונה מדגיש המספר שהאמה הלכה להביא את התיבה. לאמה הזו יש נשמה של בת חורין ובסיפור יש ברית שחוצה עמים ומעמדות.
לאחר שהתינוק הוצל, נכרתה בשפת רמזים ברית משולשת בין המצילה, אחות התינוק והאם. האם תפקדה באירוע המחתרתי כ"מינקת" וכך זכתה לגדל את בנה וגם לקבל תשלום. התשלום היה הסוואה רשמית לעובדה הידועה שמדובר באם התינוק. מדוע אימו של משה החביאה אותו בתיבה בין קני הסוף? מדוע אחותו מתייצבת "מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ"? מה כבר יכול "להיעשות" לו?
המחתרת של נשות שמות
לנגד עינינו בונה המספר את תמונת המחתרת הנשית נגד רצח התינוקות. בחזית, בגלוי, ניצבת הפריבילגית, בת פרעה שמגדלת את הילד (ואולי הילדים) בארמון המלך, ומעניקה לו שם מתריס "מֹשֶׁה... כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" למען ידע אביה ותדע כל ארץ מצרים שהיא נאבקת בגזרתו הרצחנית. אבל את תנועת המרי היא לא יכולה לחולל לבד. ראשית התנועה הייתה במיילדות שסירבו להרוג את בני הנשים העבריות. פרעה התחכם והפריט את המנגנון והסמכות לרצוח. הוא הבין שבקרב ההמון המוסת יהיה לו קל יותר להשיג שיתוף פעולה ולכן פקד: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן".
אונס במלחמה
אל תדאגו, פרעה לא חס על בנות ישראל, הוא פשוט לא ראה בהן איום. כנראה הוא רצה להיפטר מכל הגברים שיכולים לאיים עליו (כמו בסיפור הורדוס וישוע) ואת הבנות הוא תכנן לקחת לעמו. להעביר אותן קבוצה. במילים אחרות: לאנוס. אונס הוא כלי נשק במלחמות ולכן לא היה לפרעה עניין להרוג את הבנות.
פרעה מפחיד את העם מפני העברים ואז מסית אותו לרצוח את ילדיהם. אפשר לנחש ששיתוף הפעולה היה משמעותי (אחרת לא היה צורך להחביא את משה), אלא שלצד הרשע יש גם מסלול חשאי של חסד. הנשים הקימו רשת הצלה: האימהות העבריות החביאו את התינוקות בתיבות בסוף. מישהי מבנות המשפחה, צעירה שעדיין לא נראית כמו אם, עמדה במרחק בטוח ובדקה מי מהמצריות לוקחת את הילד. בין קרובת המשפחה הצעירה שהתבוננה מרחוק ובין המצילה המצרית נוצר קשר, וכך הושגה "המינקת" והמעגל הושלם.
בכל סדום יש גם צדיקים וצדיקות, וסיפור ההצלה שבראשו עמדה בת המלך מזכיר סיפורי הצלה מתקופות אחרות. "מסילת הרכבת המחתרתית" היה ארגון שפעל בארצות הברית במאה ה-19 והעביר בחשאי עבדים ממדינות הדרום למדינות שבהן העבדות נאסרה. הרשת הייתה מורכבת, הסיכון האישי היה עצום והתחכום רב. חלק מהפעילים בארגון היו אנשי דת ורוח, נשים וגברים שמצפונם ייסר אותם או כאלה שהשתחררו בעצמם מעבדות. רשת כזו מחייבת שיתוף פעולה בין קבוצות הנמצאות לכאורה משני עברי המתרס: מצריות ועבריות, עבדים ובני חורין. אין דרך אחרת למרוד בחוקי רשע.
אישה או אלה?
בספר היובלים (מ"הספרים החיצוניים", נכתב במאה השנייה לפני הספירה) נאמר ששמה של בת פרעה הוא "תרמות". יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים", מסר ששמה הוא תרמותיס, ויש הקושרים שם זה לשמה של אלת הפריון המצרית המוצגת כאלת שפע מיניקה בעלת מאפיינים של נחש. מי שמגינה על ילדים מפני רודפיהם זקוקה גם לכוח, ארס וערמומיות.
2 צפייה בגלריה
פליטים פלסטינים מחכים עם בקבוקים בתור למים ברפיח, רצועת עזה. לזכור שיש ילדים וילדות שלא פשעו
(צילום: Saleh Salem / רויטרס)
יפה ונכון לראות גם את היסודות המיתולוגיים של הסיפור, לזהות את מלחמת האלות באלים שביסוד המסורת על השמדת ילדים והצלתם.
מאבק בבדלנות ובגזענות
בתרבות התלמודית קשרו בין בת פרעה של סיפור זה לבתיה בת פרעה המוזכרת בספר דברי הימים. להטוטנות פרשנית מרשימה הכניסה את בת פרעה לתוך הקהילה שלנו הפכה אותה לגיורת, לאימו של משה ולחברה ברשימה היוקרתית של הצדיקים והצדיקות שנכנסו בחייהם לגן עדן.
ההתעקשות להפוך את בת פרעה, את צאצאיו של המן, את רחב או את רות המואבייה לדמויות חשובות בתוך התרבות היהודית, באה ללמד שאין "אומות טובות" ו"אומות רעות". גם בקרב המצרים שהיו הגרועים שבאויבינו נמצאה אישה מלאכית בדמותה של בת פרעה. מסורות אלה יוצאות בגלוי נגד המסורות הבדלניות ובוודאי נגד המסורות התומכות בהשמדת עמים. מסורת נשות שמות מלמדת אותנו שהצלת חיים כרוכה בהסכמה לחצות גבולות משפחתיים ולאומיים. בעיצומה של המלחמה הקשה שבה אנו נתונות, חובה עלינו לזכור שיש בעזה ילדות וילדים שלא עשו עוול ויש שם גם בת פרעה.
רוחמה וייסצילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographerובבית המדרש של הטוקבקים
בשבוע שעבר כתב לנו משה: "להאמין באלוהים זה פטנט נפלא, הסרת אחריות ופתרון לפחד מהמוות, משהו דומה לסמים". דבריו פתחו שרשור מעניין על האמונה באלוהים.
משה יקר, אני מצטרפת לשרשור ורוצה לומר בתגובה שני דברים (ברגע זה): האחד – אלוהים זה רק שם, את התוכן אנחנו מעניקות. אלוהים יכול להיות ישות שמימית שמאפשרת לנו להסיר אחריות. הוא יכול גם להיות כוח מוסרי שמעורר אותנו להגביר אחריות. דבר שני – חשוב להפריד בין עיסוק במסורת לאמונה באלוהים. כשאני עוסקת במסורת זה מתוך אמונה באיכות התרבותית והמרפאת של המקורות, ולא מתוך אמונה בכוח עליון שצריך או אפילו יכול להושיע אותי.
שבת שלום.
