כבר במוצאי יום הכיפורים נהגו היהודים להתחיל בבניית סוכה, כדי "לצאת ממצווה אל מצווה". בסוכה עתידים לשבת במהלך חג הסוכות הקרב, לזכר הסוכות שבהן ישבו בני ישראל בזמן הנדודים במדבר. הנה כמה כללים הלכתיים שיעזרו למעוניינים לבנות סוכה כשרה כהלכתה.
4 צפייה בגלריה
סוכה. המשנה אומרת: "העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית"
(צילום: Shutterstock)
מקום עשיית הסוכה
סוכה תחת האילן: המשנה במסכת סוכה אומרת כי "העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית". לכן אין לעשות סוכה מתחת לעץ, והסכך הנמצא תחת עץ נחשב לסכך פסול. אם ענפי העץ מכסים שטח של ארבעה על ארבעה טפחים (כ-32 ס"מ), אותו מקום פסול ואין לשבת תחתיו. אם הענפים ברוחב ארבעה טפחים ונמשכים על פני כל הסוכה, הסוכה כולה עלולה להיפסל, כפי שיפורט בהמשך.
סוכה תחת גג: אם כל הסוכה תחת גג, ודאי שהיא פסולה. אם רק חלק מהסוכה תחת הגג, והחלק שאינו מקורה מוקף בשלוש דפנות ויש בו שיעור סוכה (שבעה על שבעה טפחים – רצוי 70 ס"מ) – החלק הזה כשר, אך אין לשבת בחלק שמתחת לגג.
מהו הגודל המינימלי של סוכה?
הסוכה צריכה להיות לכל הפחות בגובה של עשרה טפחים (80 ס"מ לשיטת הגר"ח נאה; 96 ס"מ לפי החזון איש) וברוחב של שבעה על שבעה טפחים (56 ס"מ לשיטת הגר"ח נאה; 70 ס"מ לפי החזון איש). סוכה נמוכה או קטנה יותר אינה נחשבת אפילו בגדר דירת עראי, אי-אפשר כלל לדור בה והיא אינה כשירה לסוכה.
ומהו הגודל המקסימלי של הסוכה?
הסוכה אינה יכולה להיות גבוהה יותר מ-20 אמה (9.60 מטרים, ואולי מעט פחות), כיוון שסכך בגובה כזה זקוק למבנה חזק וקבוע. מעבר לכך, הסוכה יכולה להיות גדולה (ברוחב ובאורך) בכל גודל שהוא (שולחן ערוך תרל"ד, א).
כיצד עושים את דפנות הסוכה?
הדפנות יכולות להיות עשויות מכל חומר שהוא, בתנאי שהוא עומד ברוח מצויה (שולחן ערוך, תר"ל, א). לכתחילה טוב שיהיו ארבע דפנות (פרט לפתח), אולם הסוכה כשרה גם אם יש שלוש דפנות בלבד. הדופן השלישית אינה צריכה להיות שלמה, אלא די ברוב – האורך המינימלי של דופן הוא שבעה טפחים (70 ס"מ לפי החזון איש), ולכן די בדופן של ארבעה טפחים.
הדפנות אינן צריכות להגיע עד הסכך. די בכך שיהיו בגובה של עשרה טפחים (מטר אחד לפי החזון איש; 80 ס"מ לפי הגר"ח נאה), ואנו נראה אותן כאילו הן ממשיכות עד השמיים.
4 צפייה בגלריה
אם קושרים סדינים כך שהם מחוברים היטב, כפי שעושים ב"סוכה לנצח", הסוכה כשרה
(צילום: Shutterstock)
דפנות מסדינים: הגמרא קובעת שסוכה שדפנותיה עשויות מענפי אילן הנעים ברוח פסולה, וכך נפסק בשולחן ערוך. אולם אם קושרים את הסדינים כך שהם מחוברים היטב, כפי שעושים ב"סוכה לנצח", הסוכה כשרה (ראו שו"ת באהלה של תורה, ח"ב, סימן פ"ח).
אומנם, טוב להדר ולעשות מלבד הסדינים גם דפנות של "לבוד" – כלומר, צינורות או חוטים יציבים שהמרחק ביניהם פחות משלושה טפחים ומגיעים לגובה עשרה טפחים – וכך הסוכה תהיה כשרה גם אם הסדינים נעים אנה ואנה יותר משלושה טפחים (וכך הציע רבי יוסף קארו בשולחן ערוך). מאחר שזהו הידור בלבד (אם הסדינים קשורים היטב), אין צורך בארבע דפנות של "לבוד", אלא די בשלוש דפנות, או בשתי דפנות ושבעה טפחים (שער הציון, תר"ל, ס"ק מט).
הסכך
התורה אומרת ביחס לחג הסוכות (דברים ט"ז, י"ג): "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ". המשנה והגמרא לומדות מהמילים "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" שהסכך נעשה מדברים הדומים לפסולת גורן ויקב. כלומר, צריך שיתקיימו בו שלושה תנאים: גידולו מן הארץ (צומח), תלוש ואינו ראוי לקבל טומאה. כך נפסק בשולחן ערוך (תרכ"ט, א). לכן אין לסכך בדברים העשויים ממתכת, מפלסטיק, מזכוכית וכדומה, אך אפשר לסכך בכל צמח תלוש, בתנאי שאינו מקבל טומאה מהתורה או מדרבנן, כגון כלי עץ שיש להם בית קיבול (כלים, פ"ב מ"א).
מעמיד: "מעמיד" הוא הדבר שהסכך נשען עליו, כך שבלעדיו הסכך היה נופל. לכתחילה אין להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה (או על דבר הפסול לסכך מסיבה אחרת, כגון שאין גידולו מן הארץ), אך כשאין ברירה ניתן להקל בדבר, ובדיעבד הסוכה בוודאי כשרה (משנה ברורה, תרכ"ט, ס"ק כב, וראו שער הציון, תר"ל, ס"ק ס).
מעמיד דמעמיד: השולחן ערוך (תרכ"ט, ח) פסק שאת הקורות שעליהן נשען הסכך מותר לחבר במסמרים (הפסולים לסיכוך). לדעת המגן אברהם ורוב הפוסקים האחרונים, גם מי שמחמיר ב"מעמיד" יכול להקל בכך, כיוון שזהו רק "מעמיד דמעמיד" – המסמרים מחזיקים את הקורות שמחזיקות את הסכך. ואילו החזון איש חלק וסבר שמי שמחמיר ב"מעמיד" צריך להחמיר גם ב"מעמיד דמעמיד" (כיוון שהקורות הן חלק מהסכך, ונמצא שהמסמרים מעמידים את הסכך).
ניתן להקל בכך, כי כך פסקו המשנה ברורה, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב יוסף שלום אלישיב ורבים מהאחרונים. לכן, אין לחבר את הסכך במסמרים, אולם ניתן לחבר במסמרים את הקורות שעליהם עומד הסכך.
מחצלת – סכך לנצח: מחצלות הנעשות בדרך כלל לשכיבה מקבלות טומאה ופסולות לסיכוך, ואילו מחצלות הנעשות בדרך כלל לסיכוך אינן מקבלות טומאה וכשרות לסיכוך. בזמננו יש מחצלות של "סכך לנצח" המיועדות לסכך (ובוודאי אינן מיועדות לשכיבה) וניתן להשתמש בהן כסכך.
אומנם, נחלקו אחרונים לגבי "סכך לנצח" העשוי מנסרים דקים המחוברים יחד. לדעת הרב אלישיב הסוכה פסולה – מאחר שהנסרים צמודים ומחוברים זה לזה, הם נחשבים כנסר אחד. מנגד, לדעת הרב שלמה זלמן אויערבך, שו"ת שבט הלוי ואחרים, סכך כזה כשר לסיכוך, מאחר שהנסרים רכים ודקים ואינם דומים לתקרה כלל.
לאחרונה נפוץ "סכך לנצח" העשוי מקנים ("קיינעס") ולא מנסרים. סכך כזה כשר גם לשיטת הרב אלישיב, כיוון שאין רגילים לעשות תקרת בית מקנים.
פרגולה
במקרה שבו קורות הפרגולה צפופות וקבועות במסמרים – אין להשתמש בה בתור סכך (עיינו משנה ברורה שער הציון, תרל"ג, ס"ק ו). אם הקורות אינן מכסות את רוב השטח ("חמתן מרובה מצילתן"), דהיינו שהמרחק בין קורה לחברתה גדול מן הרוחב של כל אחת מהקורות, אפשר להניח עליהן סכך כשר שהצל שהוא מייצר (בלי הקורות) מרובה מחמתו (מהשמש), והסוכה תהיה כשרה.
הרב יוסף צבי רימוןצילום: יהושע הלויאם הקורות צפופות אך אינן מחוברות במסמרים, אין כאן בעיה של "קבע", אולם יש לבדוק את אופן חיבורן של הקורות כדי שלא תהיה בעיה של "מעמיד". לכן, צריך לבנות את הסוכה באופן שבו הקורות עוברות דרך שקעים מפולשים, כלומר פתוחים מצידם השני. שקעים אלו אינם נחשבים כלי קיבול, ואין כאן "מעמיד" (ראו מגן אברהם, תרכ"ט, ס"ק ח). לכן, מי שבונה פרגולה ורוצה להשתמש בה בסוכות, יבנה אותה תוך שימוש בשקעים כאלו ללא מסמרים.
אם הפרגולה כשרה לסוכה כפי שהיא ועומדת משנה לשנה, מצווה "לחדש בה דבר" (בסכך) כל שנה לקראת החג (שולחן ערוך, תרל"ו, א ומשנה ברורה, ס"ק ד). אפשר למשל להוסיף עליה סכך בגודל של לפחות טפח על טפח (8 ס"מ על 8 ס"מ), או להניח מקל ארוך (אפילו דק) לאורך כל הסוכה (שולחן ערוך, שם).
- הרב יוסף צבי רימון הוא רב המועצה האזורית גוש עציון, רב המרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות
