נוסטלגיה ירושלמית
בירושלים של שנות התשעים, במתחם הכנסייה הרוסית, סמוך לבית המעצר, לתחנת המשטרה, לפאבים ולמסעדות פועלים קטנות, משה להב (האיש והטיש) פתח פאב בשם: "בית המרזח של כלבא שבוע". השלט בקיר החיצוני של הפאב היה פנינה. אהבתי להיעצר לידו ולקרוא (השבוע הלכתי לשם כדי לחפש את השלט, קיוויתי שנשאר ממנו שריד, אבל לא). כראוי לפאב ירושלמי, הכיתוב בשלט התבסס על מדרש שם תלמודי (בתלמוד הבבלי במסכת גיטין, דף נו עמוד א, ומקומות נוספים): "כלבא שׂבוע, שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב, יוצא כשהוא שבע".
3 צפייה בגלריה
השלט שהיה תלוי פעם מחוץ ל"בית המרזח של כלבא שבוע" בירושלים
(צילום: מתוך האלבום הפרטי של משה להב)
צר לי
בשבועיים החולפים ערכנו היכרות עם נקדימון בן גוריון ובתו, בהם משתמשות האגדות כדי לאפיין את ימי ירושלים האחרונים. כדי להרחיב את היכרותנו בפסיפס הספרותי של התקופה, נעיין הפעם באגדה על אודות שני חבריו של נקדימון: כלבא שבוע ובן ציצית הכסת.
במהלך השבוע כתב לי "חד", חברנו בבית המדרש של הטוקבקים: "ממש מקסימה את, כך לעודד אותנו. את אגדות החורבן תשמרי למועד אחר. לא היום". צר לי חד, הדמויות האגדיות שעימן נטייל בשבועות הקרובים שייכות לדור החורבן (בהמשך נלך אחורה וקדימה בזמן וניפרד מהחורבן). לתחושתי, האגדות התלמודיות הנעימות והמשעשעות ביותר, הן אלה המתארות את חיי החכמים בדורות שלאחר מרד בר כוכבא, כשהקהילה היהודית ויתרה על חלום הריבונות והשלימה עם תדמית היהודי הגלותי. במצבים מסוימים עדיף לדאוג לפני מעשה ולא להתחרט לאחר מעשה. כזה הוא הרגע.
בדים יקרים, זהב והמון אוכל
האגדות מתארות חבורה של שלושה עשירים מופלגים שחיו בירושלים בזמן החורבן. את נקדימון כבר הכרנו. השני הוא כלבא שבוע, והשלישי: בן ציצית הכסת, שזכה, כצפוי, למדרש שם (בבלי, גיטין נו ע"א): "בן ציצית הכסת, שהייתה ציצתו נגררת על גבי כסתות. יש שאומרים: שהייתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי".
בן ציצית הכסת, כמו נקדימון, משאיר טעם חמוץ בפה. נקדימון פסע על יריעות צמר יקרות שהוענקו לעניים לאחר שהוא דרך עליהן. בן ציצית הכסת מציע מקבילה משוכללת לפינוק של נקדימון – בזמן שהוא הולך הוא מקפיד שבגדו (עם הציצית שעליו) לא יתלכלך ולכן עבדיו מסדרים כסתות, בדים מרופדים, תחת רגליו. האם המספר מבקש לטעון לזכותו, שהוא לא מקפיד על כבודו אלא על כבוד הציצית? לא משכנע.
לפי המדרש השם השני, הכר, הכסת שלו, הונחה בין גדולי רומי. הוא ישב בסעודותיהם של שועי עולם שקיבלו החלטות על כיבוש ירושלים והחרבת המקדש.
נעזוב את סוגיית הכשרות של סעודות אלה, ונתמקד בעיקר. אם בן ציצית ישב עם גדולי רומי כדי ליהנות מחברתם, לפנינו תמונה קשה של התנשאות וניכור; ואם הוא ישב איתם כדי לטפל בעניינים פוליטיים – הוא כשל במשימתו. נקדימון ובן ציצית מובאים באגדות כדי להציג את האווירה החברתית המנוכרת שבה התקבלו החלטות רעות שדרדרו את ירושלים לתהום.
כלבא שבוע ניצל מהבוז
כלבא שבוע (או כפי שהוא מכונה בכמה מקומות בן כלבא שבוע; להבדל הזה נתייחס בפעם אחרת) ניצל מהביקורת. מדרש השם, "מי שנכנס לביתו רעב ככלב יוצא כשהוא שבע", מתאר עשיר שמוותר על יוקרה לטובת האכלת רעבים. הוא מקיים את דרישתו של יוסי בן יוחנן, מראשוני חכמי ירושלים (המשנה במסכת אבות א, ה): "יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך".
ייתכן שכלבא שבוע היה העשיר הנדיב בחבורה. ואולי מאחר שהוא יהיה החותן של רבי עקיבא, התלמוד שומר על המוניטין של רבי עקיבא ואשתו ומנקה את כלבא שבוע מהביקורת.
דרך אגב
דבריו של יוסי בן יוחנן בפרקי אבות מסתיימים בקביעה לא ראויה לעיכול: "אל תרבה שיחה עם האישה". באחד השבועות הבאים נראה שגם על הדרישה הזו הקפיד כלבא שבוע. אבל היום נישאר עם המסורת שנוטה לו חסד, ולפיה הוא פתח את ביתו לעניים.
נערכים להפסד בקרב
הסיפור על עשירי ירושלים זכה לגרסאות שונות ובכולן ניתנים לעשירים התפקידים הבאים (אחד מהם או שניהם): א. העשירים מסמלים את הניכור וחוסר הערבות ההדדית של הקהילה הירושלמית. ב. הם מאירים על אלימותם וכסילותם של הבריונים, שכן העשירים הסכימו לקנות לעיר ולקהילה עוד זמן, ואולי אפילו ניצחון, אבל הבריונים לא אהבו את הגישה המפויסת. הנה אחת הגרסאות (בבלי גיטין נו ע"א, מתורגמת מארמית):
אחד (משלושת העשירים) אמר להם: אני אזון אותם (את אנשי העיר) בחיטים ובשעורים. אחד אמר להם: ביין, במלח ובשמן, ואחד אמר להם: בעצים... הייתה להם אפשרות לזון את תושבי ירושלים במשך עשרים ואחת שנים.
היו בהם בריונים. אמרו החכמים לבריונים: נצא ונעשה שלום עם הרומאים. לא אפשרו להם הבריונים.
אמרו הבריונים לחכמים: נצא ונילחם עם הרומאים. אמרו להם החכמים: לא נצליח.
קמו הבריונים ושרפו את מחסני החיטים והשעורים והיה רעב.
האגדה מוסיפה קבוצה חברתית שלישית למארג הירושלמי, החכמים. מבחינת התלמוד החכמים הם הקבוצה המעניינת ביותר, מכיוון שהמספר התלמודי רואה בחכמים ההם את האבות הרוחניים שלו, והוא משתמש בהם כדי להעביר ביקורת על הקהילה שלו, החכמים בני זמנו.
באופן שכנראה לא הולם את המציאות ההיסטורית, החכמים באגדה מקבלים תפקיד מרכזי. למרבה הצער הם כושלים. בשעת מבחן, העשירים, מפונקים ככל שיהיו, מוכנים להעמיד לטובת הציבור את רכושם וזה מעורר התפעלות.
הצהרת בן גביר בישיבת סיעה, בפתיחת מושב החורף של הכנסת
(צילום: גיל יוחנן)
החכמים רוצים להשתמש במחסני המזון של העשירים כדי להרוויח זמן. בתקופת מצור, מזון = זמן = כוח. אם לקהילה הירושלמית תהיה יכולת הישרדות ארוכה, לרומאים יהיה אינטרס להיכנס איתם למשא ומתן על סיום המלחמה.
זה מה שמפחיד את הבריונים
הבריונים רוצים מלחמה. האידאולוגיה שלהם היא: הכול או לא כלום. מבחינתם מחסני המזון של העשירים הם גם חיסרון, שכן הבריונים לא רוצים להרוויח זמן, הם רוצים להפסיד אותו. "מלחמה עכשיו" היא סיסמתם. החכמים מציעים משא ומתן, הבריונים מביאים מלחמה.
3 צפייה בגלריה
הצהרה משותפת של ראשי האופוזיציה לפיד, גנץ ליברמן וגולן. אופוזיציה צריכה להיות אפקטיבית
(צילום: שלו שלום)
אין משא ומתן עם בריונים
הצרה של החכמים היא שהם מדברים עם הבריונים כאילו היו חלק מהחבורה שלהם, כאילו אכפת להם משיקולים רציונליים או משלום הציבור. המספר מקביל בין הטיעון שמעלים החכמים לזה שמעלים הבריונים, והוא עושה זאת כדי שנשים לב להבדל באופי הטיעונים ולא רק בתוכנם. החכמים מציעים: "נצא ונעשה שלום", והבריונים משיבים בכוח: "לא אפשרו להם". כשהבריונים מעלים את הצעתם: "נצא ונילחם", החכמים משיבים בטיעון רציונלי: "לא נצליח". אין איזון בין מי שפותר בעיות בכוח למי שפותר אותן בשיחה. השיחות של החכמים הצחיקו את הבריונים שעבדו בבריונות, ובעוד החכמים מלהגים, הם שרפו את מחסני התבואה. הבריונים קיוו שהרעב יאלץ את הירושלמים לצאת לקרב.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןלדעת לומר לא
הבעיה אינה רק בהחלטות הרעות של הבריונים אלא גם ברפיסות של החכמים, שלא הבינו את הצד שלא מדבר בשפתם המעודנת. זה האתגר הקבוע בשיחות בין קבוצות מתונות, שמאמינות בפתרון מחלוקות מתוך התדיינות, לקבוצות בריוניות, קנאיות או גזעניות שעבורן דיון הוא רק למראית עין. הבריונים לא עוצרים באדום, החכמים כן.
כאז כן היום, הבעיה אינה רק במנהיגות בריונית אלא באופוזיציה רופסת ולא אפקטיבית. קבוצות ליברליות לא יכולות להרשות לעצמן להתרפס בפני בריונים.
שבת שלום.
Ruhamaweiss1966@gmail.com
