נתוני צה"ל מצביעים על עלייה מתונה אך עקבית יחסית ומתמשכת במספר הדתיות המשרתות בצבא לאורך השנים. הנתונים שהתקבלו לאחרונה מאגף כוח האדם בצה"ל מצביעים על מגמת עלייה ברורה במספר המתגייסות הדתיות מדי שנה, כאשר חיילת דתייה מוגדרת לפי הצבא כבוגרת מוסד ממלכתי דתי.
ב-2013 למשל התגייסו לשירות צבאי כ-1,755 חיילות דתיות מתוך שנתון הגיוס, ואילו בשנת 2021 התגייסו כ-2,682 (ראו בתמונה המצורפת; נתוני שנתון 2022 עוד לא זמינים). מהנתונים עולה עוד שכ-20 אחוזים מכלל המשרתות הדתיות בוחרות בתפקידים קרביים ו-56 אחוז, רוב מוחץ, משרתות במה שהצבא מגדיר כ"תפקידי איכות" הדורשים מיון והכשרה מיוחדים. מאחורי הנתון הזה מסתתרים שיעורי הגיוס לתפקידים שונים ביחידות מודיעיניות, אבל גם לתחומים רבים אחרים.
עם זאת, צעירות דתיות שמתגייסות לצה"ל עדיין נחשבות למיעוט, ורוב הבנות מהציונות הדתית עדיין בוחרות בשירות לאומי. הבחירה שלא ללכת לשירות לאומי אלא להתגייס לצבא אינה טריוויאלית. לצד הפטור המובנה שמקבלות הצעירות ברגע שהן מצהירות על היותן דתיות, הקהילה הדתית לא בהכרח מגבה או מעודדת את הבחירה הזו, וזה מתבטא בין השאר במחסור בהכנה בסיסית לשירות צבאי.
את הפער הזה מזהים בבירור במדור שילוב בנות דתיות בצה"ל. "בנים דתיים-לאומיים מחונכים לשירות צבאי, אפילו שירות משמעותי, אבל את הבנות עדיין מכוונים לשירות לאומי בדרך כלל, ברוב המקומות – בוודאי באולפנות", אומרת נציגת המדור. "אנחנו לא מתעסקים בזה, והתפקיד שלנו מתחיל כשהחיילת נכנסת בשערי הבקו"ם".
הסיוע לחיילות נעשה במדור טיפו"ח – טיפול וליווי חיילות דתיות, הפועל במסגרת הרבנות הצבאית. היוזמה להקמתו באה מהשטח: חיילות דתיות הבינו שאין שום גורם שמטפל במעמד המיוחד שלהן, על כל מה שמתלווה אליו, וכך ב-2008 הוקם המדור.
"את החייל הדתי אפשר לזהות באמצעות הכיפה על הראש ויודעים להתייחס בהתאם. חלק מהחיילות הדתיות לא הולכות בהכרח עם חצאית, והן שקופות. לא באמת יודעים שהחיילת דתייה, עם כל המשמעות המתלווה לזה"
אוכלוסייה שקופה
נציגת מדור שילוב הבנות הדתיות, שהתראיינה בעילום שם, אומרת כי "חיילות דתיות הן אוכלוסייה ייחודית, שנמצאת יחסית במיעוט בחלק גדול מהמקומות. הרבה פעמים זאת אוכלוסייה שקופה. את החייל הדתי אפשר לזהות באמצעות הכיפה על הראש ויודעים להתייחס בהתאם. חלק מהחיילות הדתיות לא הולכות בהכרח עם חצאית, והן שקופות. לא באמת יודעים שהחיילת דתייה, עם כל המשמעות המתלווה לזה".
נוסף על כך, "בניגוד לחיילים וחיילות אחרים, שירות צבאי של בנות דתיות הוא למעשה התנדבות לשירות צבאי. זה אומר שבנות דתיות נדרשות באופן פעיל לוותר על פטור מטעמי דת ועל האפשרות ללכת לשירות לאומי. ש פה את אלמנט הבחירה. הרקע שהיא מגיעה ממנו שונה מבחינה תרבותית, וישנם גם ההיבטים הדתיים שמתווספים לאתגרים שיש לכל חייל וחיילת אחרים במהלך השירות. התרמיל שלהן כבד קצת יותר".
ברבות מהאולפנות שלא מעודדות את התלמידות לשירות צבאי, המדיניות כיום היא לכל הפחות רצון להכיר מקרוב את האפשרויות, ונציגיהן עושים זאת באמצעות מפגשים ישירים ובלתי אמצעיים עם האחראים על נושא השילוב מטעם הצבא – בהבנה שחלק מהתלמידות ילכו לשם בכל מקרה. מי שמסייעים לבנות דתיות ב"קו התפר" של טרום השירות הם גופים אזרחים כמו "אלומה", שמלווים את הנערות לפני כניסתן לצה"ל – מתוך הבנה שהבנות הדתיות לא מקבלות שום הנגשה של השירות צבאי, בניגוד לבנים הדתיים.
ד"ר תמי חלמיש אייזנמן, מנכ"לית עמותת אלומה המפעילה את תוכנית "משרתות באמונה" שמלווה צעירות דתיות בתהליך הגיוס, מציינת כי "מגמת העלייה המתמדת שאנו רואים בגיוס בנות דתיות לצה"ל קרתה הודות למאמצים כבירים של הצבא, ששם לעצמו יעד לקלוט יותר בנות דתיות ונערך לכך בהתאם".
8 צפייה בגלריה
"הן מתגייסות למרות האיסור, לא בהתנגדות ולא בהתרסה, אלא באמת מתוך רצון להיות שווה". חיילות דתיות
(צילום: דובר צה"ל)
לדבריה, "הצבא תיקן תקנות וכללים שיאפשרו לבנות דתיות לשרת תוך שמירה על אורחות חייהן. למשל, חיילת לא מוצבת לבד בבסיס אלא לפחות עם בת נוספת. כמו כן הוקם מסלול ייעודי לבנות דתיות – 'בת חייל', שמהווה אוזן קשבת החל משלב הצו הראשון וכלה בשירות הצבאי עצמו. הלכה למעשה, יש כתובת לפנות אליה בנושאי דת, ומפקדים ומפקדות מקבלים הכשרה על אופן ההתייחסות לבנות דתיות שמשרתות".
פמיניזם דתי והשתלבות בתפקידי מפתח
לדברי פרופ' אורנה ששון-לוי מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, שירות בנות דתיות משקף הליכה נגד הזרם. "רבות מהן מקבלות את ההחלטה לשרת די לבד עם המשפחה. אלה החלטות שמההתחלה מבטאות אינדיבידואליות ואוטונומיה. לעשות את מה שאני וההורים שלי מאמינים שצריך לעשות", היא מנתחת. "זה תמיד בתמיכה של המשפחה, אבל לא תמיד בתמיכה של הרבנים והצוות החינוכי של האולפנה. הן מתגייסות למרות האיסור, לא בהתנגדות ולא בהתרסה, אלא באמת מתוך רצון להיות שווה. לאתגר את עצמן, להשיג את תחושת השייכות והמשמעות שיש לגברים הדתיים בצבא".
פרופ' ששון-לוי, שחיברה בין השאר את הספר "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי" (הוצאת מאגנס), סוברת כי הבחירה בשירות צבאי נובעת משני תהליכים חברתיים קודמים שלטענתה שזורים זה בזה: "התהליך הראשון הוא הפמיניזם הדתי, שלדעתי הוא הגוף הפמיניסטי הכי חזק בארץ כבר 20 שנה בערך. זאת לא תנועה שיש לה נושא אחד מוגדר, אלא השפעה כוללת במקומות רבים מאוד, באולפנות ובמדרשיות של נשים שלומדות תורה. הטקסים הדתיים נעשים אחרת, כותבים אחרת ומדברים אחרת, ובתי הכנסת בחלקם מתנהלים קצת שונה או צריכים לקחת בחשבון שיקולים של נשים דתיות. זאת תנועה שיש לה השפעה רחבה מאוד, ואני חושבת שהנשים הצעירות האלה, גם אם הן לא לומדות בפלך (תיכון ירושלמי דתי לבנות הנחשב פמיניסטי במובהק, ט"פ), שומעות את זה באוויר.
8 צפייה בגלריה
פרופ' אורנה ששון-לוי. "הדתיות משרתות במקומות מעניינים ומשמעותיים מאוד. מוצאים אותן גם במודיעין ובתפקידים קרביים"
(צילום: סמדר כפרי)
"התהליך השני נוגע לשאיפה של העולם הדתי-לאומי להשתלב בצבא בעמדות כוח, וגם זה תהליך שיש לו מאפיינים רבים מאוד. ישיבות הסדר קיימות הרבה שנים, אבל המכינות הקדם-צבאיות הדתיות הוקדמו בשלב מאוחר יותר. כל המטרה שלהן היא לאפשר לנערים חיזוק דתי ומשם להשתלב בכל המקומות בצבא, ולא כמו בישיבות הסדר, שם הבנים צריכים לשרת במקומות ספציפיים בלבד. המטרה היא שיביאו את רוח המסורת והדת לכל הצבא ולא יעברו תהליכים של חילון, שזה היה פחד גדול במשך שנים רבות".
פרופ' אורנה ששון-לוי: "הן רואות שגברים דתיים מקבלים דרך הצבא משמעות, כוח ותחושת שייכות, התמודדות עם אתגרים ויציאה מהבועה. התהליך של שירות לאומי כבר לא מובן מאליו והן שואלות עליו שאלות"
פחד מוצדק, לא?
"כן, פחד מוצדק, לכן הרעיון הוא לחזק אותם מבחינה דתית לפני הגיוס. כמובן, מתוך הרעיון שגברים דתיים ישרתו בכל מקום ולא יהיו רק ברבנות הצבאית או במקומות ספציפיים בצבא. זה תהליך שהתחיל לפני 30-20 שנה. זה הוביל לכך שכיום חלק מפורום מטכ"ל הם גברים דתיים ויחידות שלמות מתבססות על קצינים דתיים".
שם לא טוב לשירות הלאומי
כמדינה שבה הצבא הוא אתוס מרכזי ומכונן, בולטת בישראל התפיסה הגורסת כי "כרטיס הכניסה לאזרחות" עובר דרך שירות צבאי – מוטיב העולה כעת ביתר שאת בדיון על חוק הגיוס החדש והמאבק נגדו. לדברי ששון-לוי, השירות בצבא מאפשר "להרגיש שייכות ולהרגיש משמעות. הוא מאפשר לקבל את כרטיס הכניסה לחברה בישראל. זה מעיד על כל המאמץ המוצלח של הציונות הדתית להיות חלק מהחברה הכללית, ולא להיות שוליים שלה כמו שהם היו עד שנות ה-70".
"אז מה רואות אותן נשים צעירות? הן רואות שגברים דתיים מקבלים דרך הצבא משמעות, כוח אישי וכוח פוליטי, ותחושת שייכות", היא מסבירה. "לא יגדירו את זה במילים האלה, אלא יגדירו את זה כ'תרומה' – תרומה למדינה, לחברה, לביטחון. אבל אני חושבת שזאת תחושה של גאווה ושייכות, התמודדות עם אתגרים ויציאה מהבועה. את כל מה שרואים אצל הגברים, הן רוצות גם לעצמן. אז התהליך של שירות לאומי, שהיה פעם מובן מאליו, כבר לא מובן מאליו – והן שואלות עליו שאלות".
ששון-לוי סבורה כי אחת הסיבות לעלייה החדה בגיוס דתיות היא ירידה מסוימת בקרנה של החלופה המסורתית – השירות הלאומי. "בשנים האחרונות התפתח שם לא טוב לשירות הלאומי. שמעתי את זה גם מסטודנטיות בבר-אילן. לעיתים קרובות מדי בשירות הן מבודדות בכל מיני מושבים מרוחקים", היא אומרת.
בעבר אף דיווחנו על כשלים בדאגה לבנות השירות הלאומי, שנאלצות לפעמים להתמודד עם מחסור באוכל או בציוד לדירת השירות. ששון-לוי מציינת גם מצבים שבהם בנות השורות סובלות מהטרדות מיניות: "אין פיקוח, יש הרבה הטרדות מיניות ויש פחות ערך לשירות הזה. לכן הבחירה בגיוס היא גם לנוכח זה".
לתת מענה לשאלות
לפי נציגת מדור השילוב, אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים לטובה על איכות השירות הצבאי וההשתלבות של דתיות בצבא הוא לימוד של שנה במדרשה או במכינה קדם-צבאית לפני הגיוס. "זה לא לימוד תורני מנותק, אלא כזה שקשור לשירות", היא מדגישה. "אנחנו מרגישים שאלה בנות שמגיעות לתפקידים איכותיים מאוד ועושות שירות משמעותי".
8 צפייה בגלריה
ד"ר תמי חלמיש אייזנמן. "העלייה בגיוס דתיות לצה"ל קרתה הודות למאמצים כבירים של הצבא"
(צילום: רון פרידמן)
לדבריה, "אני והחיילות שלי פונות לכולן באופן אקטיבי, יוצרות קשר ובודקות. אנחנו כל הזמן בחשיבה מה יכול לעזור. למשל יש חשיבה אם יש יחידות שנוכל לשבץ אליהן מספר בנות דתיות ביחד, שזה משהו שראינו שעוזר מאוד, כך שהן לא מרגישות את הבדידות החברתית. זה דבר משמעותי מאוד, לפי הניסיון שלנו".
המדור עורך כנסים רק לחיילות דתיות, אך ביחידות השונות נערכים כנסים משולבים לחיילים דתיים וחיילות דתיות, לרוב בבית הכנסת של היחידה. "מנסים ליצור תכנים מותאמים, כך שכל חיילת תרגיש בנוח. אלה ימים של לימוד תורה. מעבר לכך יש פה את ההיבט החברתי. לפגוש פתאום עוד הרבה בנות דתיות שמשרתות, זה משהו שעוזר ותומך".
לדברי נציגת המדור, "המעטפת שמקבלות המשרתות הדתיות היא רחבה ומגוונת. זה יכול להיות דברים טכניים: למשל, איך מזמינים חצאית? זה תהליך שגם עובר דרכי, כדי לוודא שהוא לא משתבש. אבל יש גם שאלות מהותיות יותר".
שאלות הלכתיות?
"אני לא רב, ולכן מה שאנחנו במדור עושים הוא לתווך בין החיילת לגורמי הרבנות ביחידה. לפעמים חיילת משרתת בתפקיד מבצעי ונתקלת בהתלבטות. אתן סיפור טרי מהזמן האחרון: קיבלתי הודעה מחיילת שמשרתת בחיל מסוים אבל לא נמצאת במקום שהיא בדרך כלל משרתת בו, ויש לה שאלה הלכתית לגבי התפקיד שלה במהלך השבת. במצב כזה אני פשוט מפנה אותה לרב של היחידה שמכיר את הנושא. הפניתי אותה גם לקו פתוח של הרבנות הצבאית שזמין מסביב לשעון לשאלות הלכתיות שמתעוררות לחיילות ולחיילים".
אם כי אני מניחה שבשבת קצת יותר מסובך להתקשר לקו.
"תלוי מה. לפעמים יש מקרים שבהם נדרש להרים טלפון בשבת והרב גם יענה. אבל עיקר הליווי הוא מנטלי. הפערים הם פערים חברתיים. העולם השונה שהיא פוגשת זר לה".
הלם תרבות בסביבה מעורבת
פרופ' ששון-לוי מזכירה כי המתח הזה מלווה את שירות הבנות הדתיות כבר שנים. "הבת שלי שירתה בבסיס בדרום, לפני כ-18 שנה, ובשבת היו מזמינים פיצה משדרות והחיילת הדתייה ששירתה איתם הייתה צריכה להחליט מה היא עושה. לאכול פיצה ששולמה בשבת, שנסעה בשבת, או לבודד את עצמה. האם היא עושה מהדת שלה נושא לראווה וגאווה, ואולי מחנכת אחרות, או שהיא מצניעה את זה ומשתלבת?"
8 צפייה בגלריה
הרב יגאל לוינשטיין. "הזעם שלו ושל דומיו נגד שירות נשים בתפקידי לחימה גובר בגלל החיילות הדתיות"
המתח סביב השבת עוד נותר חי בחוויה של הדתיות המשרתות. "זה לא תמיד עניין של הלכה", אומרת נציגת מדור השילוב, "בכלל לא. לפעמים זה רגש. למשל אם אני עכשיו תצפיתנית ונדרשת להסתכל במצלמות, זה פיקוח נפש וכמובן מותר – אבל יש פער בין ההבנה השכלית לרגש, ללב, ועדיין קשה לעשות את זה בפועל. במקום הזה הרבה פעמים הן פונות אלינו. זאת דילמה שמתמודדים איתה כל הזמן. גם מי שבחרה להיות לוחמת וגם מי שמשרתת בבסיס פתוח אבל סוגרת שבת. זה אתגר יומיומי של חברה מעורבת – גם דתיים וחילונים אבל גם בנים ובנות, שזה איזשהו אתגר".
פרופ' ששון-לוי: "הרב לוינשטיין ודומיו מודאגים משיבוש הסדר המגדרי. מהאפשרות שהבנות יצאו אוטונומיות יותר, שהן פחות יתייעצו עם רבנים על כל דבר, שיהיו פחות צייתניות ולא יתחתנו מוקדם כל כך"
הפערים שעליהם מדברת נציגת המדור משתלבים היטב עם הקונפליקט התרבותי שמתארת ששון-לוי: "דוקטורנטית סיפרה לי שביום החמישי לטירונות של הבת החיילת הדתייה שלה, מישהי אמרה: 'חברות, מסדר גלולות – שמי שלוקחת לא תשכח', והיא הייתה בשוק. יש שם חשיפה למה שהן מכנות 'מתירנות מינית', מול מציאות קודמת שבה המיניות לא מתקיימת בכלל, והחינוך הוא להסתיר את המיניות עם הלבוש הצנוע. פה פתאום הכול על השולחן. גברים ונשים צעירים מאוד עם הורמונים, בלי מבוגרים, בלי הורים ובלי פיקוח – והן צריכות כל יום לקבל החלטות לבד, בנוגע להתמודדות עם זה".
הדתיות לטיס?
ששון-לוי, שהנחתה את עבודת התזה של שרה פרידל-ענבר שבחנה מפרספקטיבה של זמן את החוויה של השירות הצבאי והשפעתה על נשים דתיות, מציינת כי "אחד הדברים שהכי הרשימו אותי בממצאי העבודה זה שהחיילות נותרות במצב שבו הן צריכות לקבל החלטות לבד. הטענה הייתה שהן בסוף יוצאות אוטונומיות יותר – חלקן מחליטות להיות מחמירות יותר בהלכה וחלקן נעשות יותר לייט, אבל זאת כבר החלטה אוטונומית שלהן, וזה מה שיפה בזה".
החוקרת טוענת כי גם בחירת תחומי השירות משקפת את הנרטיב הזה: "מוצאים אותן גם במודיעין ובתפקידים קרביים. הן לא פקידות. החיילות הדתיות משרתות במקומות מאוד-מאוד מעניינים ומשמעותיים".
לרוב המשרתות יש כבר אחיות בוגרות, בנות דודות ואפילו דודות ואימהות שמשרתות. לדברי ששון-לוי יש גם סמלים שאפשר לשאת אליהם עיניים: "הסיפור של תמר אריאל ז"ל (נווטת הקרב הדתייה הראשונה בחיל האוויר, ט"פ), לדוגמה, היה סיפור טרגי וקשה, אבל היא גם הפכה לסמל עבור הנערות האלה ועבור הציבור הדתי".
איך לדעתך המגמה של שירות נשים דתיות משפיעה על כלל החברה הישראלית?
"אני חושבת שהיא יותר משפיעה על הנשים עצמן. זאת עדיין תופעה קטנה שאנשים רבים בכלל לא נחשפים אליה. תמיד היו משרתות דתיות מהקיבוץ הדתי, וכשיש עלייה, יש עלייה בנראוּת. רואים פתאום בטקסים חיילות עם חצאיות ארוכות. ההשפעה הדרמטית היא על החברה הדתית, כשכל הזעם של הרב יגאל לוינשטיין ודומיו נגד שירות נשים בתפקידי לחימה הולך וגובר בגלל הנשים הדתיות. כשהוא צועק 'מי יתחתן איתה בסוף?' או 'שיגעו לנו את הילדות', הוא מתנסח באופן כללי אבל הוא מדבר על הבנות הדתיות. הוא ממש דואג לבנות הדתיות, ופה צריך לשאול ממה הוא דואג".
אז ממה הוא מודאג?
"הוא מודאג משיבוש הסדר המגדרי. הוא דואג מהאפשרות שהן יצאו אוטונומיות יותר, שהן פחות יתייעצו עם רבנים על כל דבר, שיהיו פחות צייתניות. כל הילדים של החברות הדתיות שלי התחתנו כבר בגיל 22 תוך כדי שירות צבאי, והוא דואג שזה לא יהיה יותר. שהבנות לא יתחתנו מוקדם כל כך ולא ירצו להקים משפחה מיד, ויחפשו גברים שווים להן בערכם ולא יתפשרו. הוא חושש שהסדר המשפחתי הזה ישתבש אם נשים ישרתו בצבא, ואני חושבת שהוא צודק".
