המדור לחיפוש קרובים – גרסת ההווה: כעבור 77 שנים, עשרות משפחות מקהילה בברוקלין גילו מעל ל-70 שמות של קרובי משפחה שנספו בשואה – במסגרת פרויקט שהזמין את אנשי הקהילה ללמוד, לחקור ולאסוף סיפורים ותמונות על אודות בני משפחתם שנרצחו.
לורה וולף ואביה מייקל, חברי קהילת "פארק סלופ ג'ואיש סנטר" הקונסרבטיבית, הגישו לפרויקט "מאחורי הנר" (Behind The Candle) מספר שמות של בני משפחה ואנשים נוספים שחיו בזמן השואה בעיירה פודהייצה שבאוקראינה. מעט מאוד פרטים היו להם על הנספים, שאותם קוששו מספר הזיכרון של העיירה ביידיש ומתמונות ישנות. דרך המחקר נמצא ספר הזיכרון בתרגום לאנגלית, ובעקבות בחינת הכיתובים שמתחת לתמונות, בשילוב מחקר השמות באתר "יד ושם", התגלו שניים מהשמות כניצולים – ולא כנספים.
שרון ציטרין-גולדשטיין ולס הוניג, אח ואחות, אף הם חברים בקהילה שיזמה את הפרויקט, הגישו את שמות סבא וסבתא של אימם שנרצחו בשואה. לאחר בדיקה התברר של"יד ושם" הוגשו שני דפי עד לכל אחד משמות הנספים מהמשפחה. לצד דף שהגיש אדם ששם משפחתו זהה לשם משפחת הנרצחים, ועליו התבססה המשפחה תמיד, הוגש דף עד שני על ידי אישה לא ידועה, מקיבוץ בית השיטה.
קריאת דפי העד והשוואה ביניהם העלו מידע מפתיע: התברר כי האדם ששם משפחתו זהה למשפחת הנרצחים, היה ניצול שגר באותה העיירה אך ללא קשר משפחתי כלשהו להם ולנרצחים, למרות שם המשפחה הזהה. לעומת זאת, האישה מקיבוץ בית השיטה, שעליה לא ידעו כלל, התגלתה כבת אחותה של הסבתא-רבתא שנרצחה. כך התגלה ענף שלם של המשפחה.
"אם לא היינו מגישים את השמות, ולולא הבדיקה בעברית של דפי העד, לעולם לא היינו יודעים על קיום ענף זה של המשפחה בישראל", מספרת ציטרין-גולדשטיין.
"עולמות שלמים התגלו"
הקהילה הקימה מתחם ייעודי באתר האינטרנט שלה, שדרכו יכול כל אחד ללמוד על קרובי המשפחה של בני הקהילה שנספו. לכל אחד מהנספים דף משלו המכיל סיפורים, מסמכים, כתבי יד, ספרי "יזכור" ותמונות.
"דרך איסוף השמות ובירורם, התגלו עולמות וסיפורים שלמים שהמשפחות לא ידעו עליהם", מספר דניאל מרקו, שיזם את הפרויקט עם רבת הקהילה, קארי קרטר. "כמעט כל משפחה גילתה דרך התהליך שמות נוספים של קרובים שנספו, ופרטים שלא היו ידועים על מקום השמדתם. משפחה אחת אפילו גילתה מידע על חסיד אומות עולם שהציל שניים מקרוביה".
כך למשל, מרים טורק בת ה-96 נולדה בוורזיצ'ה שבפולין, וחיה היום בניו-יורק כחלק מקהילת "פארק סלופ". היא איבדה את אימה וארבעת אחיה ואחיותיה שנרצחו בשואה, ומאז שעברה להתגורר בברוקלין היא מקפידה לבקר בבית הכנסת כדי שתמיד תוכל להיספר בין החיים.
רוז מארקס, תלמידה בת 12, "שודכה" למרים במסגרת הפרויקט, במטרה להעלות את סיפורה ואת סיפור משפחתה על הכתב. הן נפגשו אחת לשבועיים במשך שישה חודשים, וכך הפכו לחברות. סיפור משפחתה של מרים עלה לאתר המיזם, ורוז עברה חוויית הכנה לבת-מצווה שלא העלתה על דעתה.
לחזק את ההשתייכות
לאורך הדרך זכתה הקהילה להכוונה ולעזרה של עמותת "שם ונר", שגם מעמידה את התשתית ליצירת נרות הזיכרון הווירטואליים עם השמות. העמותה פועלת מאז 2013 להנצחת זכר השואה לדורות הבאים, ולשם מטרה זו מקדמת מסורת של הדלקת נר זיכרון אישי בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. היא בוחרת לעסוק בחייהם של האנשים לפני שהפכו קורבנות, ולהזכיר את שמותיהם, את פניהם ואת זהותם, שאותם ניסו למחוק.
מנכ"לית העמותה, נורה סיפרמן, אומרת כי מדובר במיזם מרגש וחשוב, שנועד להעלות מודעות ולכבד את חייהם של הנספים בשואה. "אנחנו מאמינים ומקווים שהפרויקט ימשיך ויגדל עם השנים, ושיתווספו אליו עוד שמות, סיפורים וזיכרונות", לדבריה. "קהילת 'פארק סלופ' היא הראשונה שהרימה פרויקט כזה, ואנחנו מזמינים עוד קהילות ומשפחות ברחבי העולם לגלות את קרוביהם שנספו בשואה".
"הפרויקט ב'פארק סלופ ג'ואיש סנטר' התחיל, אבל אין לו תאריך סיום", אומר מרקו. "בימים שבהם כל פעילות שמשתייכת לישראל נבחנת באלף עיניים, במיוחד בהיבטים הפוליטיים, פרויקט כזה – שמשתף שלושה דורות, מקשר בין העבר לעתיד ונועד לשמר סיפורי חיים לפני שייעלמו מן העולם, ללא שום קישור פוליטי – מחזק את ההשתייכות לעם היהודי ואת הקשר למדינת ישראל, וסוחף את הקהילה".
