רבים מאוהדי באיירן מינכן בישראל מתגאים עד היום בכינוי "המועדון היהודי". באליפות הראשונה של באיירן, ב-1932, נשיא המועדון ומאמן הקבוצה היו יהודים. כך בעיני רבים נבדלה קבוצת הכדורגל המצליחה ביותר בגרמניה מקבוצות גרמניות אחרות, וחמקה לכאורה מהכתם הפרו-נאצי שדבק במועדונים אחרים.
עם השנים נוצר עניין מחודש בנושא, והמועדון החל להתעמק בעברו ולהנציח את זכרו של הנשיא היהודי המנוח, קורט לנדאואר, שאף הוגדר כנשיא הכבוד של באיירן לאחר מותו. אלא שמחקר חדש מעלה סימני שאלה בנוגע לנרטיב הידוע, ומחזק את האסכולה הטוענת שבאיירן מינכן דווקא לא הייתה שונה מאוד ממועדונים גרמניים אחרים ביחסה ליהודים.
העובדה המעניינת ביותר היא שבאיירן מינכן הזמינה את המחקר הזה בעצמה, במטרה לחקור אחת ולתמיד את קורות המועדון בשנים האפלות של השלטון הנאצי. ההיסטוריון גרגור הופמן, מהמכון לחקר היסטוריה בת זמננו במינכן, חקר במשך יותר משלוש שנים את ההיסטוריה של המועדון באותן שנים – וגילה, בין השאר, שרוב בכירי באיירן מינכן בין השנים 1945-1933 היו חברים במפלגה הנאצית. החודש פרסם הופמן סיכום בן 11 עמודים בגרמנית של הממצאים שעלו מעבודת הדוקטורט שלו.
9 צפייה בגלריה
אליאנץ ארנה, האצטדיון הביתי של באיירן מינכן. מיתוס "המועדון היהודי" מתערער
(צילום: getty images)
במסגרת המחקר שערך במכון לייבניץ להיסטוריה בת זמננו, נחשף הופמן לכ-15 אלף מסמכים מקרוב ל-60 ארכיונים במדינות שונות. "המחקר שלי בדק 41 מחברי ההנהלה של באיירן במהלך הרייך השלישי", הוא מספר בשיחה עם ynet. "לגבי 21 מתוכם אנו יכולים להוכיח שהם היו חברי המפלגה הנאצית. ככל הידוע לנו, מדובר בערך בממוצע למועדון כדורגל גרמני באותה תקופה".
גרגור הופמן, המכון להיסטוריה בת זמננו במינכן: "המחקר שלי בדק 41 מחברי ההנהלה של באיירן במהלך הרייך השלישי. לגבי 21 מתוכם אנו יכולים להוכיח שהם היו חברי המפלגה הנאצית. ככל הידוע לנו, מדובר בערך בממוצע למועדון כדורגל גרמני באותה תקופה"
היו בעלי תפקידים במועדון שידועים במיוחד בדעותיהם האנטישמיות או הנאציות?
"בשל תפקידה של מינכן כמקום הולדתה של התנועה הנאצית, אין זה מפתיע שאנחנו יכולים למצוא נציונל-סוציאליסטים בשלב מוקדם גם במועדוני הכדורגל של העיר. על כל פנים, לא היו נאצים ידועים באמת שהיו חברים בבאיירן מינכן. בין בעלי התפקידים הרשמיים בבאיירן, ניתן להזכיר את למשל את תיאודור סליפק. כקצין אס-אס, הוא הצטרף לדירקטוריון ב-1935 ונקט עמדה נוקשה בנוגע להדרת חברים יהודים. לעומת זאת, מעניין לציין שככל הנראה אף אחד מהשחקנים לא השמיע הצהרות אנטישמיות פומביות".
קרב בין שתי אסכולות
כאמור, באיירן עצמה היא שפנתה בנובמבר 2017 למכון והציעה לו חוזה מחקר, במטרה לסייע למחקר אקדמי עצמאי שישפוך אור על עבר המועדון בשנים המדוברות. זה קרה אחרי שבשנת 2016 התפרסמו חלקים ממחקרו של ההיסטוריון מרקוורט הרצוג, שערער על המוניטין של המועדון כמוקד של התנגדות אנטי-נאצית. כבר אז, בחינת פרוטוקולים מישיבות המועדון העלתה שבאיירן מינכן הדירה יהודים משורותיה ב-1935, עוד לפני שהשלטון חייב לעשות זאת – טענה שמאוששת גם במחקר החדש של הופמן. "הגענו למסקנה שהמועדון התנהג כמו רוב המועדונים האחרים בזמן הזה", אמר הרצוג ל"דר שפיגל" בזמנו. "ההיסטוריה של באיירן איננה כה הרואית כפי שחשבנו".
9 צפייה בגלריה
קורט לנדאואר. "היחס אליו היה קצת יותר ציני ממה שחושבים", טוען פרופ' משה צימרמן
(מתוך האתר הרשמי של באיירן מינכן)
ההיסטוריון דיטריך שולצה-מרמלינג, מחבר הספר "באיירן והיהודים שלה" וספרים נוספים בנושא, הסתייג מממצאי המחקר של הרצוג, וכינה את הפרסומים: "תערובת של מידע שהיה כבר ידוע, עם מנה הגונה של הונאה". כך התלהט הוויכוח בין שתי אסכולות.
להשקפתו של הרצוג, טיפוח מיתוס "המועדון היהודי" היה דרכה של באיירן להפגין עליונות מוסרית על קבוצות אחרות בגרמניה, ולשפר את תדמיתה בתקשורת הלאומית והעולמית.
לעומתו, שולצה-מרמלינג העלה על נס פעולות נקודתיות של התנגדות לנאצים מצד אנשי באיירן מינכן והתרסה שלהם נגד המשטר. כך, למשל, ב-1934 היו שחקני באיירן מעורבים בקטטה עם בריוני אס-אה נאצים; שחקן ההגנה, זיגמונד הרינגר, הסתכן כשלעג למצעד דגלים נאצי וקרא לו "תיאטרון ילדים"; הקפטן קוני היידקאמפ ואשתו החביאו את כלי הכסף של באיירן בזמן שמועדונים אחרים נענו לפנייתו של הרמן גרינג לתרום מתכת עבור המאמץ המלחמתי.
במהלך המלחמה קיימה באיירן מינכן משחק ידידות בשווייץ, שם בירכו השחקנים את קורט לנדאואר הגולה – מה שעורר את זעם הגסטפו, המשטרה החשאית הנאצית. המועדון נמצא עד היום בקשרים טובים עם הקהילה היהודית, תרם רבות למכבי מינכן ואף היה שותף לבניית מרכז ספורט ענק למועדון היהודי בעיר.
9 צפייה בגלריה
הרברט היינר, נשיא באיירן מינכן. "הממצאים עוזרים לנו למפות את מה שקרה בשנים שבין 1933 ל-1945"
(צילום: getty images)
"קשה לתת לזה תשובה נחרצת. הספרים של שולצה-מרמלינג היו מחמיאים לבאיירן. התחילה מלחמת עולם בין שני המחנות", אומר פרופ' משה צימרמן, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית. "אני נמצא במצב לא נוח, כי אני נמצא בקשר עם שני המחנות ושומע את שני הצדדים. אחרי הפרסומים מהמחקר של הרצוג, אנשי באיירן הבינו שהם הגיעו למחלוקת ורצו להיחלץ ממנה. הם הטילו את המשימה על המכון במינכן. זו פרקטיקה מקובלת בגרמניה, שארגונים פונים לוועדת היסטוריונים כדי שיבחנו את העבר שלהם באופן בלתי תלוי. התוצאה היא לא כזו שבה באיירן יוצאת טוב. היא הייתה עוד אגודת כדורגל, שברגע שהיה לה נוח שיתפה פעולה עם הרייך השלישי".
צימרמן מזכיר שעצם החברות במפלגה הנאצית אינו מעיד בהכרח על אידיאולוגיה נאצית נלהבת, והאופורטוניזם שיחק תפקיד חשוב כאשר הנאציזם השתלט על גרמניה. אנשים רבים רצו להתקרב לשלטון מטעמים של תועלת אישית.
הדרת יהודים – לפני שהשלטון הורה על כך
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, מצאו עצמם נשיא באיירן קורט לנדאואר והמאמן ריכרד קוהן היהודים, בחוץ. לנדאואר נאלץ להתפטר, וב-1938 נשלח למחנה הריכוז דכאו. הוא הצליח להימלט לשווייץ לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שם העביר את שנות המלחמה. ב-1947 הוא חזר למינכן ומונה שוב לנשיא המועדון, עד שנפרד מהתפקיד סופית ב-1951.
קוהן, יליד אוסטרו-הונגריה שנודע גם בכינוי "דומבי" או "דומבי הקטן", נאלץ להיפרד גם הוא מתפקידו, עזב את גרמניה ועבר לאמן את ברצלונה – הקבוצה שבה עבד לפני שהגיע למינכן. בהמשך אימן בהצלחה את פיינורד ההולנדית, ונאלץ להסתתר כאשר הנאצים כבשו את הולנד. בסופו של דבר, הצליח קוהן לשרוד. לעומתם, מנהל מחלקת הנוער של באיירן עד לעליית הנאצים לשלטון, אוטו אלבר ביר היהודי, לא שרד את השואה ונרצח בקובנה בשנת 1941.
9 צפייה בגלריה
הצורר אדולף היטלר. מועדוני ספורט הדירו יהודים עוד לפני שהשלטון הכריח
(צילום: getty images)
מהמחקר החדש עולה, כאמור, שב-1935 אימצה באיירן את "הפסקה הארית" שהדירה יהודים (ואחרים שהוגדרו כ"לא-ארים") מפעילות במועדון. יש לציין שמועדונים אחרים בסביבה, כמו נירנברג או היריבה העירונית מינכן 1860, הנהיגו את הכללים המפלים נגד מי שאינם מ"הגזע הארי" כבר ב-1933 – זמן רב לפני חוקי נירנברג. מנגד, היו גם מועדונים שלא הכניסו כלל את "הפסקה הארית" לתקנון שלהם באותו שלב.
פרופ' משה צימרמן: "זו פרקטיקה מקובלת בגרמניה, שארגונים פונים לוועדת היסטוריונים כדי שיבחנו את העבר שלהם באופן בלתי תלוי. התוצאה היא לא כזו שבה באיירן יוצאת טוב. היא הייתה עוד אגודת כדורגל שברגע שהיה לה נוח שיתפה פעולה עם הרייך השלישי"
לצד הגילויים בנוגע לחברי ההנהלה של באיירן, מצא הופמן שרק שלושה שחקנים בקבוצה היו חברים במפלגה הנאצית.
היו בעלי תפקידים במועדון שניסו להתנגד לנאצים באותן שנים?
"כמו בחברה הגרמנית כולה, רק מעטים עמדו נגד השלטון הנאצי. אישים מרשימים כמו וילי ביוסון שילמו בחייהם על התנגדותם לנאציזם. בשנות ה-20 היה בויסון אחראי על ארגון האירועים והמסיבות של המועדון. הוא היה דמוקרט וחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ב-1933 נאלץ בויסון לברוח לצ'כוסלובקיה, שם השתתף בפעולות של המחתרת הסוציאל-דמוקרטית הגולה. הוא נעצר בידי הנאצים, הורשע בבגידה והוצא להורג ב-1940.
"פרנץ הרצינג יכול לשמש דוגמה בסגנון אחר: הרצינג וקורט לנדאואר היו חברים, ובמשך שנים שניהם היו חברי הנהלה ובעלי תפקידים בבאיירן מינכן בתקופת רפובליקת ויימאר. בעוד גרמנים אחרים התרחקו מחברים יהודים, הרצינג עמד לצידו של לנדאואר עד לבריחתו ב-1939".
9 צפייה בגלריה
קרל הופפנר, נשיא באיירן לשעבר (מימין), עם אחיינו של לנדאואר, אורי זיגל, בתערוכה על קורבנות הנאציזם בקבוצה באנדרטת מחנה הריכוז דכאו, 2016
(צילום: getty images)
האם בזמן אמת ידעה באיירן מינכן לכבד את קורט לנדאואר כשחזר מהגלות?
"התקופה שלאחר המלחמה היא נושא המחקר הנוכחי שלי, ואני מקווה שניתן יהיה לכלול את הממצאים בספר שמתוכנן להתפרסם. קורט לנדאואר היה בין התושבים היהודים המעטים שחזרו למינכן לאחר שגורשו ממנה. לנדאואר נבחר לנשיא המועדון מיד לאחר שובו, ב-1947. כמו לפני כן, הוא היה יכול להיות לפעמים עקשן, ודברים לא תמיד היו הרמוניים במועדון. אך הוא זכה לכבוד, גם מעבר למועדון. אבל אני לא רוצה לשפוט עד שהמחקר שלי על הזמן שאחרי המלחמה יסתיים. היום, לנדאואר הוא ללא ספק חשוב מאוד למורשת של באיירן, והביוגרפיה שלו, שהתגלתה מחדש, היא אחת הסיבות לכך שבאיירן מינכן מחויבת לזיכרון השואה".
תויג כיהודי בגלל סטריאוטיפים?
הכינוי "מועדון יהודי" (או "מועדון היהודים") ביחס לבאיירן מינכן, שנוי במחלוקת. כבר בראשית דרכה זוהתה באיירן עם יהודים, החל מהקמת המועדון ב-1900. שניים מבין 17 המייסדים של באיירן מינכן היו יהודים; אחד מהם, בנו אלקן, הפך לימים לפסל מוכר ויצר בין השאר את מנורת הכנסת. רבים ממנהלי הקבוצה ומאמניה היו יהודים.
לימים כינו הנאצים את באיירן Judenklub ("מועדון יהודי") כשם גנאי – כפי שנהגו לקרוא לקבוצות כדורגל אחרות שהיו להן מספר רב יחסית של מנהלים, אנשי צוות או אוהדים יהודים. מבין הקבוצות בגרמניה, גם איינטרכט פרנקפורט – הקבוצה שמולה התמודדה באיירן על האליפות ב-1932 – כונתה כך, בנסיבות דומות.
שיעור החברים היהודים במועדון (בגרמניה מועדוני כדורגל היו ועודם בבעלות אוהדים) היה גבוה ועמד על כ-10%. לדברי הופמן, הנתון הזה אולי היה חריג, אבל לא יחיד מסוגו בגרמניה באותם ימים, ובמועדונים כמו פרנקפורט ונירנברג שיעור היהודים היה דומה. לפי הופמן, לא העובדה שחברים רבים במועדון מסוים היו יהודים היא שהקנתה לו את הכינוי "מועדון יהודי", אלא דווקא מאפיינים שיוחסו ליהודים באופן סטריאוטיפי, כמו הזיהוי של מועדון עם מרכז העיר או עם אזורים עשירים בעיר. את הדברים האלה אמר לראשונה בריאיון ל-BR24 בגרמניה.
הופמן חושד שמיתוס "המועדון היהודי" תפח בעקבות תהליך הדנאציפיקציה – הפעולות לסילוק כל זכר לנאציזם מתפקידים בעלי השפעה: במקורות כתובים הוא מצא כינויים דוגמת "מועדון יהודי" בהקשר של באיירן רק לאחר המלחמה.
"השיקריה, ארגון אוהדי האולטראס של באיירן, מציגים את זה כאילו גירשו את לנדאואר ואז קיבלו אותו בחזרה, אבל הסיפור קצת יותר ציני", טוען פרופ' צימרמן. "כדי שהקבוצה תוכל לקבל אישור מהאמריקנים להיפתח מחדש, היו צריכים מנהל שלא קשור לנאצים. ומה יותר כשר ממנהל יהודי? קצת אחרי שהאמריקנים עזבו, קיימו בחירות במועדון והדיחו אותו מתפקיד הנשיא. אפשר לטעון: זה בסדר, הוא היה איש זקן, לא ידע לנהל את הדברים במציאות החדשה. אבל ברור שהם היו יכולים להיפטר ממנו כי הם לא היו תלויים עוד באישור של שלטונות הכיבוש האמריקני".
9 צפייה בגלריה
פרופ' משה צימרמן. "הטענה היא שבאיירן התיישרה עם המשטר, גם אם באיחור"
(צילום: שאול גולן)
היו מועדונים שהקשרים שלהם לשלטונות הנאצים היו בולטים יותר – כמו מינכן 1860, שהצטיירה במשך שנים כמעין תמונת מראה לבאיירן "היהודית". בחלק מהמועדונים היו דמויות בולטות שנקשרו לנאצים. כך למשל פריץ שפאן, כוכבה הגדול של שאלקה 04 – אשר שש מתוך שבע האליפויות שלה עד היום הושגו בתקופת הרייך השלישי – תמך באופן פומבי בתעמולה הנאצית. שפאן אף הרוויח מהאריזציה (תהליך הדרת מי שאינם "ארים" מהכלכלה והמסחר בגרמניה הנאצית), כשקיבל מהנאצים חנות שיהודים אולצו למכור בזול.
באיירן היא כמובן לא הקבוצה היחידה בכדורגל הגרמני שחוקרת את עברה בשנות המשטר הנאצי. "הטענה הקלאסית היא שלא הייתה להם ברירה, אבל למעשה מועדוני הספורט הקדימו את הגסטפו ואת היטלר. הם סילקו את היהודים לפני שהמשטר נתן הוראה מלמעלה", מזכיר צימרמן. "הטענה היא שגם באיירן מינכן התיישרה עם המשטר, גם אם באיחור מסוים".
הקבוצה עמדה מאחורי הממצאים
מוזיאון באיירן, שהוקם לפני כעשור וממוקם באליאנץ ארנה – האצטדיון הביתי של הקבוצה – הנציח בשנים האחרונות בתערוכות קבע ובתערוכות מתחלפות את חברי המועדון היהודים שנפלו קורבן למשטר הנאצי, וקורות חייו של לנדאואר מתוארים בו בהרחבה.
באתר הרשמי של באיירן, בתיאור ההיסטוריה, נכתב בנוגע לאותן שנים כי "בשל הרקע היהודי של המועדון, באיירן הופלתה לרעה במספר עצום של דרכים". נטען שם כי "מספר חברי המועדון ונוכחות הקהל במשחקים צנחו באופן דרמטי. 12 שנים תחת הדיקטטורה הפשיסטית גרמו למועדון לאבד את עמדת הבולטות שלו".
למרות העובדה שהמחקר החדש מציג את המועדון באור בעייתי, באיירן עמדה מאחורי הממצאים. צוין כי המחקר מציג היסטוריה מקיפה של המועדון בתקופת הדיקטטורה הנאצית, וכי "זה לא כולל רק את חברי המועדון שהפכו לקורבנות של הנאציזם בין 1933 ל-1945, אלא גם את אלה שהיו תומכים או מבצעים של האידיאולוגיה".
"המחקר מראה שבין 1933 ל-1945 יותר ממחצית בעלי התפקידים בהנהלת המועדון היו גם חברים במפלגה הנאצית. FC באיירן לא הייתה שונה ממועדונים אחרים מהבחינה הזו. מצד שני, באיירן החזיקה בחבריה היהודים זמן רב יותר – גם באופן פומבי", נכתב בהודעת הקבוצה.
נשיא באיירן מינכן הנוכחי, הרברט היינר, אמר בעקבות הפרסום: "במחקר הזה אנו תורמים תרומה נוספת לתרבות הזיכרון, ולהבטחה שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. ממצאי הפרויקט עוזרים לנו למפות את מה שקרה בשנים שבין 1933 ל-1945 ולהסיק מסקנות מתקופה זו. ברצוננו להודות למכון להיסטוריה בת זמננו על עבודתם".
"חשוב להתמודד עם ההיסטוריה של עצמך בפתיחות וללא משוא פנים", הוסיף מנכ"ל המועדון, שוער העבר הגדול אוליבר קאהן. "הבסיס לכך הוא שקיפות והידע המקיף ביותר האפשרי. המחקר הזה מספק תובנות חדשות וחשובות על ההיסטוריה של באיירן. התפקיד של כולנו הוא להיות מודעים לטעויות העבר ולחזק עוד יותר את תחושת האחריות לעתיד".
9 צפייה בגלריה
"המועדון לא היה חף מאשמה בתקופת הדיקטטורה הנאצית". שרלוטה קנובלוך, נשיאת הקהילה היהודית של מינכן
(צילום: getty images)
באיירן הודיעה כי בעזרת המכון היא תשלים, תשנה או תרחיב את התערוכות במוזיאון על תולדות המועדון, בהתאם לממצאים. "הסיפור של מועדוני כדורגל בתקופה הנאצית הוצג לעיתים קרובות מדי בצמדים פשוטים של הפכים: כאן הנאצים, שם המועדון; כאן פוליטיקה, שם העולם הא-פוליטי כביכול של הכדורגל; כאן כפייה דיקטטורית באמצעות פוליטיקה, שם התאמה של המועדונים למצב", אמר פרופ' פרנק באיוהר, שעמד בראש הפרויקט במכון להיסטוריה בת זממנו, ועומד בראש המרכז ללימודי השואה במכון. "המחקר הנוכחי שובר את התפיסה הזו. במקום זאת, הוא מתייחס לבעלי התפקידים ולכדורגלנים של באיירן מינכן באותה תקופה כאל שחקנים עצמאים עם מרחב תמרון, שבו היו יכולים להכיל את הנאציזם – אבל גם להתנגד לו".
ניצולת השואה שרלוטה קנובלוך (89), נשיאת הקהילה היהודית של מינכן ובוואריה עילית, צוטטה גם היא בהודעה הנרחבת שפרסמה באיירן. "המחקר החדש על תולדות המועדון בתקופת הנאציזם הוא צעד נוסף בדרך למודעות מקיפה לעבר שלו, הכוללת גאווה מוצדקת בקורט לנדאואר – וגם ידע על ההתנהלות הפסולה בשנים שבין 1933 ל-1945", מסרה קנובלוך. "המועדון, שהיה אחד מעוגנים חברתיים רבים בעיר ליהודים במינכן לפני התקופה הנאצית ולאחריה, לא היה חף מאשמה בתקופת הדיקטטורה, ומהאשמה נובעת היום האחריות. אני שמחה שבאיירן מקבלת בבירור את האחריות הזו".
הקלף של אוהדי באיירן שנשחק
ואיך אוהדי באיירן בישראל מגיבים על הגילויים החדשים? צביקה ריז, יו"ר חוג האוהדים של באיירן מינכן בישראל ("באיירן ישראל"), מודה שנרטיב "המועדון היהודי" היה שימושי לאורך השנים. "הרבה פעמים נתפסים עליך ושואלים 'איך אתה יכול לאהוד את הגרמנים האלה, אחרי מה שהם עשו לנו בשואה'. הקשר היהודי של באיירן הוא סוג של קלף שהשתמשנו בו כדי לומר שיש משהו תלוש בקריאה לבאיירן 'נאצים'", הוא אומר.
"זה לא משנה את התפיסה שלי, כי עוד לפני הגילוי של 'באיירן היהודית' הסברתי את האהדה שלי בכך שהחיבור אליה הגיע דרך הספורט", הוא מציין. "נהניתי מהכדורגל שהציגה נבחרת גרמניה, ומשם התחלתי לאהוד את באיירן מינכן. אני עדיין בוחר להיאחז לעובדה שהייתה שם במה ללא מעט יהודים, במובן החיובי. המוח היהודי נתן לבאיירן את המקצוענות ואת האליפות הראשונה שלה".
9 צפייה בגלריה
באיירן מינכן חוגגת זכייה בליגת האלופות ב-2020. קבוצת הכדורגל המצליחה ביותר בגרמניה בכל הזמנים
(צילום: AP)
לדברי ריז, העיסוק המחודש בדמויות המפתח היהודיות של באיירן התחיל מהאוהדים בעשור הקודם, ואחר כך חלחל להנהלה. "שיקריה, ארגון האולטראס שהוא אחד מארגוני האוהדים המרכזיים של באיירן, עלה על הסיפור של לנדאואר ודחף את המועדון לעסוק בזה. החלו מחוות ביציע, כולל הנפת שלטים כהוקרה שלו. הסיבה שהעלו את זה למודעות היא שרצו לנסות לעצור את כל מה שקשור לגזענות ולאלימות; להעביר מסר על זיכרון השואה. 75 שנה אחרי אירועי ליל הבדולח, האוהדים הניפו שלט שעליו כתוב: 'שום דבר ואף אחד לא נשכח'".
כארגון האוהדים הישראלי, אתם נמצאים בקשר עם המועדון?
"כן. הקשר הוא לא יומיומי, אבל מכירים בנו ועוזרים לנו. למשל, אם רצינו לארגן ביקור קבוצתי במינכן, או אביזרי עידוד למפגשי צפייה בארץ. היינו אמורים לעלות בשידור חי בזום כנציגים של 'באיירן ישראל' בכנס למורים להיסטוריה, אני ויו"ר חוג האוהדים שלצידי, עידן פרושיצקי. היו אמורים לעסוק בוועידה בהיסטוריה היהודית של באיירן, אבל בינתיים האירוע נדחה בגלל אילוצי הקורונה".
ייתכן שהגילויים החדשים מסבירים מדוע במשך שנים ארוכות המועדון לא הרבה לנבור בעבר ובקשר שלו ליהודים, עד לפני כעשור. "ההנהלה של באיירן הייתה זהירה מאוד. לפני 20 שנה עשינו כנס במינכן על יהודים וספורט וביקשנו חסות מבאיירן מינכן, והם לא רצו להתערב בזה", מגלה צימרמן.
אז איפה באיירן מינכן ממוקמת מבחינה היסטורית ביחס לנאצים, בין התנגדות לתמיכה? בעיניו, האמת מורכבת. "הסיפור בדרך כלל מסובך יותר ממה שמנסים להציג – גם אלה שמנסים להשחיר וגם אלה שמנסים להלבין", הוא מסכם. "תפקיד ההיסטוריון הוא להסתכל על העובדות, ולא להיכנע למיתולוגיה".
