1935-1933: היטלר והנאצים צועדים בעדלאידע של תל אביב
חודשיים וחצי לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, בפורים של 1933, בחרה קבוצה מהיישוב העברי, ארגון ההריים בפתח תקווה (מהקווקז), למחות בצורה שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. בתהלוכת העדלאידע המרכזית בתל אביב, הם הציגו את דמותו של היטלר כשהוא רכוב על סוס, ורודה בשני יהודים מוכים ופצועים. כותרת המיצג: "היטלר רודף וארץ ישראל סגורה על מסגר", ועל צווארו של היטלר נכתב על נייר "מוות ליהודים".
17 צפייה בגלריה
"דרקון האנטישמיות" בעדלאידע של 1934 בתל אביב. היוצרים הציגו על גבו צלבי קרס
(צילום: ספריית הקונגרס)
נתי גבאי מהספרייה הלאומית מספר כי את התמונה של המיצג האמיץ ההוא אין למצוא, אבל את מכתב המחאה ששלחה הקונסוליה הגרמנית בתל אביב לראש העיר דאז, מאיר דיזנגוף – דווקא אפשר לקרוא. גבאי מספר כי הקונסוליה דרשה מדיזנגוף: "התנצל מיד" – אך הוא השיב במכתב כי אין לו כל כוונה להתנצל. "למעשה", הוא כותב, "יש להתפלא שהמחאה לא הייתה חריפה הרבה יותר".
בחלוף שנה, הפך החשש מהיטלר והנאצים למבוסס הרבה יותר. הגזרות נגד היהודים הלכו והתגברו, והעדלאידע של אותה שנה כבר הפכה למיצג מחאה של ממש נגד הנאצים, עם קריאה ברורה להחרים תוצרת גרמנית ולהילחם בגרמנים. גבאי מספר כי דרקון ענק בעל שלושה ראשים שעליו רוכב היטלר הפך ל"אטרקציה המרכזית" של התהלוכה והטיל אימה על המשתתפים. בסופה של התהלוכה הורכב הדרקון לכיכר דיזנגוף ושם נשרף לעיני החוגגים.
17 צפייה בגלריה
לעג והתרסה נגד גרמניה הנאצית. בובה של קלגס נאצי רומסת יהודי בעדלאידע בתל אביב, 1935
(באדיבות פרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י), יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית)
בספרייה הלאומית מציגים תיעוד למיצג חריף עוד יותר, משנת 1935. החוגגים בתל אביב הציגו תהלוכה "נאצית" ישירה וחדה. כבר לא מיצג שולי כמו ב-1933, אלא מצעד בוטה ומזעזע במרכז תל אביב, שכמו ניבא את שעתיד לקרות כמה שנים לאחר מכן – קלגסים גרמנים הרומסים את היהודים למוות.
17 צפייה בגלריה
תותח שעליו צלב קרס בפורים בתל אביב, 1935
(באדיבות פרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י), יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית)
ואיך הכול התחיל? ב-1912 – שלוש שנים אחרי שקמה תל אביב – יזם אברהם אלדמע, מורה לציור ומלאכה בגימנסיה הרצליה, תהלוכה ססגונית בעיר לרגל פורים. האירוע כונה קרנבל, כמקובל בחו"ל, אך בהמשך הוחלט להעניק לו שם חדש וייחודי – "עדלאידע". מדובר בהלחם של המילים "עד דלא ידע" המופיעות בתלמוד הבבלי, שם קבע החכם רבא, במאה הרביעית לספירה, כי חייב אדם לשתות אלכוהול בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר – עד שלא יוכל להבחין בין המן הרשע למרדכי היהודי.
17 צפייה בגלריה
עדלאידע בתל אביב, 1934. מבחינת תחפושות, בקרב הילדים הייתה היענות חלקית
(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
באותן שנים הגיעו לעדלאידע בתל אביב תושבים מכל הארץ, עד שהחלו אירועים דומים בחיפה, בחולון וביישובים נוספים. בתמונה שצולמה ב-1934 רואים שהגברים חובשים כובעי פדורה או ברט, והנשים עם ברט או עם כובעי נשים שהיו מקובלים באותה תקופה.
ב"אוסף התצלומים הלאומי" לא נמצא תיעוד של מבוגרים שהתחפשו בציבור (למעט בנשפי פורים). אפילו בקרב הילדים הייתה היענות חלקית – בתמונה למעלה רואים ילד מחופש לקברניט מטוס, וילדה לבושה כאיכרה רוסייה, אבל לא ברור אם אלה בגדי השבת שלה או תחפושת. נראים בתמונה גם שני ילדים שאולי ניסו להתחפש לליצנים, ועוד אחד עם כתר על הראש.
17 צפייה בגלריה
"יהדות פולניה", "מחוסרי פרנסה". שלטים בעדלאידע בתל אביב ב-1934
(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
השאר לא מחופשים, וזה המקום להבהיר – אין חובה דתית להתחפש בפורים. בימי הביניים יהודי ונציה, שהכירו את קרנבל המסכות המקומי, נהגו להתחפש בפורים – וכנראה משם המנהג התפשט לכלל הקהילות היהודיות באירופה.
17 צפייה בגלריה
"שתי משפחות המלכים ואחרינו בני הרמכים": מיצג בעדלאידע של תל אביב, 1934
(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
1935: הכרכרה של דיזנגוף
מאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי של תל אביב, נהג להשתתף בעצמו מדי שנה בעדלאידע. ב-1934 הוא רכב על סוס, ולצידו חבר ארגון "השומר", אברהם שפירא. שנה לאחר מכן, כפי שניתן לראות בתמונה, דיזנגוף העדיף לשבת בכרכרה ולהתלבש כמו ג'נטלמן אנגלי, כולל חבישת כובע צילינדר מהודר.
17 צפייה בגלריה
ראש העיר מאיר דיזנגוף (משמאל) וכובע הצילינדר לראשו, העדלאידע בתל אביב, 1935
(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
עיריית תל אביב פרסמה מדי שנה אזהרות שנועדו לשמור על בטיחות המשתתפים וגם על המוסריות שלהם. בין השאר נאסר באיסור חמור להשתמש בחומרי נפץ או להתחפש בתחפושות הפוגעות בדת או בלאום. עם זאת, אנשי קבוצת "חֶבְרֶ'ה טְרַאסְק", שייסד אברהם אלדמע מהגימנסיה, אהבו מעשי קונדס ותחפושות פרובוקטיביות. בעדלאידע של 1928, שנערכה בסימן 10 שנים להצהרת בלפור, החבר'ה הובילו מנורה בת 10 קנים, ובמקום נרות הייתה "אצבע משולשת" עם כיתובים בסגנון "עלייה חופשית", שנועדו למחות נגד הגבלת העלייה בידי המנדט הבריטי.
17 צפייה בגלריה
בימת בידור בעדלאידע של תל אביב ב-1935, הכוללת תזמורת ונערות רוקדות, לצד איור גדול של אסתר המלכה במשתה עם אחשוורוש והמן
(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)
ראוי להדגיש כי רוב המיצגים בעדלאידות של תל אביב היו בעלי אופי היתולי או שיווקי. היישוב רמות השבים, למשל, שלח רכב ועליו שלט – "בשבילכם 20 אלף תרנגולות לבנות נותנות כל יום ביצים טריות".
1950: מסיבה בגן ילדים
כיום נהוג בגנים ובבתי ספר להתחפש בשבוע שלפני פורים, לעיתים במשך מספר ימים כולל החלפת תחפושות. בעבר זה לא היה מקובל. שימו לב לתמונה הזו, שצולמה בגן ילדים בשנת 1950 (לצערנו, הצלם לא ציין באיזה יישוב צולמה התמונה): רוב הילדים לא התחפשו, אלא פשוט חבשו כתרים.
למי שזה לא ברור, הדבר מתכתב עם שיר הילדים המפורסם "משחק פורים" של לוין קיפניס מ-1929: "לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ כֶּתֶר עַל הָרֹאשׁ! כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!"
אם כבר עוסקים ב"מדרש תמונה", שימו לב לפרט הבא – הגן שבתמונה קושט בדמויות ליצנים, הילדים רוקדים ושמחים, ואבות לא אמורים להגיע (הגבר היחיד שהיה במקום הוא הצלם המיתולוגי פריץ כהן, שעמד מאחורי המצלמה).
גם אמהות לא טרחו להגיע למסיבות פורים – בגן שבתמונה נראים קרוב ל-40 ילדים, אבל יש רק ארבע נשים, כולל הגננת, זאת על אף שבאותה תקופה נשים רבות היו עקרות בית. כמובן, אף אחד גם לא הקפיד לתעד את האירוע, מאחר שמצלמות היו אז יקרות מאוד. מי שכן רצו להנציח את פורים, לקחו את הילדים ל"צלמניה".
1951: "כל אישה בוחרת אמה"
הנה תיעוד מוקדם של המנהג המסוכן שהפוך נפוץ עם השנים, ואנחנו כמובן מתכוונים לשאיפה לייצר "תחפושת מיוחדת". באותה תקופה מיליוני סינים עסקו בחקלאות במקום בייצור תחפושות דליקות מניילון, ולכן אמהות וילדים שלא רצו תחפושת "מסורתית" כמו אחשוורוש, מרדכי היהודי, ליצן, או אסתר המלכה, ניסו להיות יצירתיים.
17 צפייה בגלריה
ילדה שהתחפשה לדמות מהפרסומות לסבון הכלים הפופולרי "אמה", 1951
(צילום: דניאל קפלן, לע"מ)
בתמונה: ילדה מקסימה מכפר סבא, שהתחפשה לדמות האישה שכיכבה על סבון הכלים הפופולרי "אמה", לבושה בשמלת מיני קצרה, סינר למותניה, ולראשה קשור סרט צבעוני.
1954: אסתר המלכה במושב
בשנות ה-50, גם במושב החילוני "משמר איילון" של השומר הצעיר נהגו ילדות להתחפש לאסתר המלכה. בתמונה, שושנה זינגר בת הארבע לבושה בתחפושת המסורתית, כשאמה מראה לשומר את הברווזים שלהם. יחלפו עוד שנים רבות עד שילדות ירצו להתחפש לדמויות הלבושות באופן מתירני יותר.
1978: כשבגין ייסד מסורת
במאי 1977 הוביל מנחם בגין מהפך, ונבחר לראש ממשלת ישראל. הוא היה אדם מסורתי, ובתקופה שבה היה מפקד באצ"ל וניסה להתחבא מהבריטים אפילו התחפש לרב חרדי. בפורים 1978 בגין לא התכוון לוותר על מצוות קריאת מגילה, למרות שבאותם ימים שהה בארצות הברית, בסבב מפגשים עם בכירים בבית הלבן לקראת הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים. לשמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון, לא הייתה ברירה אלא לארח בביתו את פמליית ראש הממשלה, ובראשם בגין – שחבש כיפה שחורה גדולה, ושמע את קריאת המגילה מרב מקומי.
17 צפייה בגלריה
ראש הממשלה מנחם בגין יושב בכיפה שחורה בקריאת מגילה בבית שגריר ישראל בוושינגטון, שמחה דיניץ, ב-1978
(צילום: משה מילנר, לע"מ)
מה שבגין לא ידע, הוא שכול ראשי הממשלה שאחריו נאלצו לאמץ בגללו את המנהג ההשתתפות בקריאות מגילה. כך, למשל, תועד יצחק שמיר ב-1988, בנימין נתניהו ב-1999, אהוד ברק ב-2000 ואריאל שרון ב-2004.
1979: הצגת פורים בשכונת התקווה
במאה ה-16 החלו יהודים באירופה להעלות "פורים שפיל" (ביידיש: מחזה פורים, מופע פורים). זו הייתה הצגה היתולית שבה התחפשו לדמויות ממגילת אסתר, והקריאו טקסטים משעשעים ושירים בחרוזים.
בהמשך, אפילו בישיבות החרדיות הרשו להתיר מעט את הרסן. בפורים 1720, תלמידים בישיבה של הרב דוד אופנהיים שבפראג העלו מחזה ביידיש ובו לשון מעט בוטה: "המלך, איך בין אין איין וואלד גיזעסן. און, האב אייער גיפליצט האב איך גיהערט" ("המלך, פעם ישבתי ביער, ושמעתי את נפיחותיך").
במאה ה-19 נולד מנהג חדש של הכתרת "רב פורים". מתברר כי הרבה לפני שהרב אברהם יצחק הכהן קוק כיהן כרב הראשי של ארץ ישראל, הוא קיבל תפקיד חשוב כרב פורים בישיבת וולוז'ין שבה למד בנעוריו. לרגל האירוע הוא חיבר שיר היתולי שזכה למחמאות מראש הישיבה, הנצי"ב מוולוז'ין. בהמשך היו כאלה שניסו להתנגד למנהג "רב פורים", ובכלל זה הרב עובדיה יוסף והרב אהרן שטיינמן, אבל זה לא עזר להם.
החל מאמצע המאה ה-20, בישיבות תיכוניות חיברו בין ההצגה של פורים לבחירת רב פורים ויצרו טקס "הכתרה" היתולי, שבו נבחר מבין התלמידים "רב פורים". כמוהם, גם אולפנות לתלמידות דתיות החלו לקיים אירוע הכתרה שבו בוחרים "רבנית פורים".
גם במגזר החילוני ממשיכים לקיים בבתי ספר רבים "הצגת פורים", כמו זו שבתמונה מ-1979. נשיא המדינה יצחק נבון הוזמן אז לשכונת התקווה שבתל אביב, כדי לצפות בהצגת פורים בבית הספר היסודי. כפי שניתן לראות, רוב הילדים לא ממש מחופשים. שימו לב לילד שבצד – בעידן שלפני הייבוא המסיבי מסין, כשרצו להכין שרביט למלך אחשוורוש, עטפו בעזרת נייר כסף מאלומיניום מוט עץ, שבקצהו חפץ כדורי.
1999: תרבוש וסיגריה במאה שערים
בציבור החרדי מקובל שכל הילדים מתחפשים, אבל אחרי שהבנים נכנסים לישיבה הם מפסיקים להתחפש, ולכל היותר חובשים כובע מצחיק, למשל תרבוש מהסוג שהיה מקובל בתקופה העות'מאנית.
מה שהצעיר שבתמונה לובש זו לא תחפושת, אלא "קאפטן ירושלמי", המכונה גם "כתונת פסים". אם תשאלו את תושבי מאה שערים למה הם לובשים בשבתות וחגים את החלוק המוזהב הזה, יענו לכם שהם שומרים על הבגדים המסורתיים של אבותיהם. זה לא מדויק – עד למלחמת העולם הראשונה, ערבים בירושלים חיקו את הנכבדים הטורקים שהקפידו ללבוש חלוק פסים, שהם קראו לו בטורקית kaftan. היהודים החרדים מ"היישוב הישן" חיקו את הערבים, וממשיכים ללבוש את הקאפטן (או כפתן) עד היום.
פרט חשוב: הנער שבתמונה מחזיק בידו סיגריה, והאמת היא שרבים בציבור החרדי מרשים לילדים שלהם לעשן בפורים, הגם שבשנים האחרונות נעשו ניסיונות להילחם בתופעה.
2002: מצעד גיבורי על
בתמונה נראים ילדי גן חובה "ציפורים", בשכונת בית הכרם שבירושלים. החבורה כוללת 4 באטמן, 2 סופרמן, 1 ספיידרמן, 1 פיקאצ'ו, 1 אינדיאני, 1 לוחם, 1 פיטר פן, 1 "מר-שמח" (ועוד כמה ששכחו להתחפש).
קודם כול, אפשר לשים לב שהתחפושות של אחשוורוש, מרדכי היהודי ואסתר המלכה נעלמו כמעט לגמרי במגזר החילוני, ובמקומם הופיעו הגיבורים החדשים מסדרות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע. כמו כן, בניגוד לעבר, רוב האמהות כבר לא תופרות תחפושות בעצמן או משלמות לתופרת מקצועית, אלא קונות בזול (יחסית) – לאחר שהממשלה צמצמה דרסטית את המיסים על יבוא בגדים (ותחפושות) מסין.
2010: מתרימים ברחובות ירושלים
זה אולי נראה כמו עדלאידע, אבל אלה בחורי ישיבה מירושלים שאוספים כסף עבור המקום שבו הם לומדים. מתברר שכבר במאה ה-12, הרמב"ם התמודד עם מצב שבו אנשים ביקשו צדקה - אף על פי שלא בטוח שזה מגיע להם. הרמב"ם החליט שפורים הוא חג יוצא דופן, ופסק "אין מדקדקין במעות פורים, אלא כל הפושט ידו ליטול".
זו הסיבה לכך שכמעט כל הישיבות החרדיות עורכות מגביות ביום הזה, באמצעות תלמידים שחורגים מהכלל הלא-כתוב ולפיו גברים חרדים לא מתחפשים אחרי הבר-מצווה. כפי שניתן לראות בתמונה, התלמידים שמתרימים כסף לא באמת מחופשים לחלוטין, אלא לובשים קולקציה משעשעת הכוללת מכנסיים משובצים של שף, חולצה לבנה של בחורי ישיבה, וסט כאילו-מהודר, פפיון אירופי בצבע כסף ותרבוש מוכסף.
2013: הדילמה של ההורים החרדים
בתמונה נראים ילדים חרדים מחופשים לפני קריאת מגילת אסתר בישיבת בעלז בירושלים. חלק מהתחפושות הן של אנשים מכובדים שהילדים או הוריהם מעריכים, כמו משה רבנו עם לוחות הברית או אדמו"ר, ויש גם שניים שהתחפשו לקשישים. כמו כן, רואים בתמונה תחפושות של רופא וטייס.
17 צפייה בגלריה
משה רבנו, אדמו"ר חסידי, רופא וטייס – לצד שוטר מארה"ב ופיראט. ילדים חרדים בפורים
(צילום: קובי גדעון, לע"מ)
בעבר היו ילדים חרדים רבים שהתחפשו לחיילים, אבל בשני העשורים האחרונים, בעקבות הוויכוח הציבורי על גיוס בחורי ישיבה לצה"ל, הורים במגזר לוחצים שלא להתחפש לחייל או לשוטר. אז מה יעשה ילד חרדי שרוצה תחפושת הכוללת נשק? אפשר להתחפש לשוטר מארה"ב, או לפיראט עם חרב. התחפושת היחידה שבאופן ברור מושפעת מהעולם החילוני, היא של לוחם הנינג'ה שנראה כאן מגבו.
