ת', צעיר חרדי בן 24 מירושלים המשתייך לזרם הליטאי, חווה קשיים כשהגיע זמנו להיכנס לעולם השידוכים. "מגיל 11 אני סובל מסוכרת, אבל לא הסתרתי את זה", הוא מספר. "אני ממשפחה טובה ולמדתי בישיבה נחשבת בבני ברק. יש לי תשעה אחים ואחיות נשואים, ואני זוכר שכאשר הם התחילו לשמוע הצעות, כמו שאומרים אצלנו, ההורים קיבלו הרבה טלפונים מדודים, משכנים וממכרים שהציעו שידוך. אני הסכמתי לשמוע הצעות בגיל 20 וחצי, אבל הטלפונים לא כל כך צלצלו, כי ידעו על הבעיה הרפואית שלי".
עד מהרה גילה כמה קשה להיות צעיר שסובל מבעיה רפואית בחברה החרדית. "כשהתחלתי להיפגש, התייעצנו עם רב מתי לדווח על הסוכרת, והוא אמר: 'אל תספר מיד, כשזה יתקדם – תספרו'", הוא נזכר. "הייתי נפגש פעם ראשונה ושנייה, אבל לא הגעתי לפגישה רביעית וחמישית כי חייבים בשלב מסוים לספר על זה, ורוב המשפחות פסלו במחי יד ולא התעמקו. ניסינו להסביר בצורה רגועה ובאלגנטיות על המחלה, אבל הם הסבירו שמראש הם מעדיפים שלא. הייתה פעם שהבחורה רצתה להמשיך בפגישות, כי נוצר בינינו חיבור, אבל ההורים שכנעו אותה לרדת מזה".
איך הגבת?
"זה שבר אותי. לחברים בישיבה זה הלך מהר, וכשהיו שואלים אותי על שידוכים הייתי מתחמק, אומר שזה לא מתאים. ככה במשך שלוש שנים. כבר חשבתי שאני אהיה ה'אלטער' (כינוי חרדי לבחור ישיבה מבוגר יחסית שעוד לא מצא שידוך והתחתן, י"ט) של הישיבה".
כמו סכין בלב
ארגון חרדי בשם "שמחם בבניין שלם", שם לו למטרה לסייע לצעירים וצעירות מהמגזר, המתמודדים עם בעיות רפואיות שונות. "קרוב משפחה הציע לי לפנות ולא רציתי, כי נתקלתי לאורך השנים בכל כך הרבה 'מאכערים' שרוצים כסף ולא עוזרים", מספר ת', "אבל סיפרתי לרב שאיתו אני מתייעץ, והוא אמר שחייבים לעשות 'השתדלות'". בהמשך לעצתו של הרב, הוא התקשר ועד מהרה נפגש עם הרב שמעון רגובי, יועץ רפואי העובד עם הארגון. "הוא הרגיע אותי ואמר: הבעיה שלך היא לא בעיה, מגיעים עשרות כמוך ביום".
ואת מי הציעו לך?
"נפגשתי עם בחורה אחת וזה לא הסתדר. ההצעה השנייה שקיבלתי הייתה בחורה עם בעיה רפואית במערכת העיכול. הרב רגובי הסביר לי שהיא לא זקוקה לטיפולים, היא צריכה רק כדורים והמצב ישתפר. זה הרגיע אותי, כי מבחינתי מראש הכול היה שחור משחור. יצאנו למספר פגישות, ולפני שלושה חודשים התחתנו. היום אני כמובן מפנה לארגון אנשים חולים שרוצים להשתדך – ואחרי שאני מדבר איתם, נדלק להם אור של תקווה בעיניים".
5 צפייה בגלריה
ארבעה שידוכים כבר הושלמו בתוך חודשים ספורים. זוג חרדי
(צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
בעולם החרדי נפגשים הבחור והבחורה דרך שדכן או שדכנית, ולא באופן עצמאי, וגם זה לרוב כשההצעה עוברת דרך ההורים בלבד. ההיכרות עד להחלטה על אירוסין היא קצרה - לפעמים גם שלוש פגישות בלבד - מה שמכניס את המיועדים לקטגוריות ולקטלוגים, הזוכים גם לתארים הלא מחמיאים לעתים, "סוג ב'".
בחודשים הספורים שבהם פועל הארגון, הושלמו כבר ארבעה שידוכים – ויש עוד כמה בקנה. מי שעומד מאחורי המיזם הוא הרב נחום יצחק פראנק, בחור ישיבה ירושלמי, בן 25 בלבד. "למדתי בישיבה ליטאית מוכרת, ולפני כשלוש שנים עברתי לישיבה אחרת למשך מספר חודשים, מה שמכונה אצלנו 'חיזוק'", הוא מספר. "הכרתי שם תלמיד אחד, שבתקופה שבה החל לחפש שידוך, עבר מסכת ייסורים כואבת ומשפילה".
הוא היה מכוער, תלמיד גרוע, ממשפחה הרוסה?
"ממש לא", פראנק צוחק. "הוא היה בחור נאה, תלמיד ישיבה טוב, ממשפחה מוכרת וחשובה. הוא היה צריך 'להיחטף', ובהתחלה הוא לא הסתיר את הבעיה הרפואית שלו, אבל בכל פעם שעלתה הצעה על הפרק – המשפחות של הבנות אמרו 'לא'. אחר כך הוא ניסה להסתיר את הבעיה, וגילה רק במהלך הפגישות עם הבחורות, אבל זה התפוצץ. לפעמים זה עורר כעס בצד השני, לפעמים זה הגיע למצב שהם הלכו לפרסם את זה לשדכנים, לא מתוך רוע אלא כדי שאחרים ידעו. כשהוא סיפר לי מה שהוא עבר, זה היה כמו סכין בלב שלי".
הרב נחום יצחק פראנק: "הכרתי תלמיד אחד, שבתקופה שבה החל לחפש שידוך, הוא עבר מסכת ייסורים כואבת ומשפילה. בהתחלה הוא לא הסתיר את הבעיה הרפואית שלו, אבל בכל פעם שעלתה הצעה על הפרק – המשפחות של הבנות אמרו 'לא'"
הצעת לו "להתפשר"?
"הוא הבין שהוא צריך להתפשר ולהשתדך עם בחורה שגם לה יש בעיה רפואית, אבל הסביר לי שאין מאגר שמות כזה, וגם לא מצא שדכנית שמוכנה לטפל במקרה".
ניסיון להסתיר חלקים פחות נעימים
לפני קרוב לחצי שנה שוחח הרב פראנק על הנושא עם הרב משה מייזליש, נשוי ואב לילדים, שבעבר הרחוק חלה בסרטן והחלים, וגם הוא התקשה בתקופה מסוימת למצוא שידוך. בתוך זמן קצר, השניים סיכמו על הקמת ארגון שיתמודד עם התופעה. השלב הבא במיזם היה לחבור אל הרב שמעון רגובי (62), שבמשך שנים ארוכות עבד בעמותת "עזר מציון", עד שלפני כשלוש שנים הקים את ארגון "מזור" המעניק לחולים ובני משפחותיהם ייעוץ, מידע, הכוונה וליווי מקצועי.
"המשימה שלי היא קודם כול לדעת מה המצב הרפואי של הבחור או הבחורה", הוא מסביר. "חלק מביאים מכתב מגמתי מרופא-ידיד, ואני מבהיר: 'אל תביאו לי מכתבים. תביאו לי מסמכים רפואיים, תוצאות של בדיקות, סיכום ביקור, מכתב שחרור'. החובה שלי היא להביא לצד השני את המידע הרפואי המלא. לאחר מכן אני מסביר לשני הצדדים מה המשמעות של המחלה, כדי שיוכלו לקבל החלטה".
מה הבעיות הרפואיות העיקריות שאתה נתקל בהן?
"יש המון מקרים של סוכרת נעורים ושל קרוהן וקוליטיס, וגם אפילפסיה, שיתוק מוחין, מחלות מפרקים, טרשת נפוצה ונכויות מסוגים שונים".
עד כמה היעדר חיבור לאינטרנט בקרב חלק מהחרדים מעודד סטיגמות על חולים?
"אצל חלק יש חוסר ידע, כי כשהם שומעים על שידוך עם מישהו חולה הם לא תמיד יכולים לחפש ברשת מידע רפואי. מצד שני, יש פרופ' בגרמניה שאמר לי שכאשר הוא נפגש עם חולים, במשך חצי השעה הראשונה של הפגישה הוא עושה 'די-גוגלייזינג', כלומר, מסביר להם שמה שהם קראו ברשת הוא לא מדויק".
כשהרב רגובי נפגש עם המשפחות, הוא מנסה להביא להן את המידע הרפואי לגבי המחלות בצורה מאוזנת ואמיתית. "אני לא מצייר את המציאות בשחור או בוורוד, אלא בצבעים האמיתיים. לא פעם אנשים בטוחים שהמחלה של השידוך שמוצע להם היא קשה, ואילו של בן המשפחה שלהם היא פשוטה, כמו שנאמר במשנה: 'כל הנגעים אדם רואה – חוץ מנגעי עצמו'. חלק ניכר מהעבודה היא להסביר לעומק את המשמעויות, ולשכנע שאין שום פער אמיתי".
בארגון אומרים כי בקרב הציבור החרדי-אשכנזי יש ריכוז גבוה של מחלות גנטיות בהשוואה לכלל האוכלוסייה, לאחר דורות ארוכים שבהם הנישואים היו בתוך קהילות סגורות, ופעמים רבות גם שידוכים בין בני דודים. "כשיש בעיות רפואיות-גנטיות, אנחנו כארגון מציעים הצעות שידוך 'חוצות-עדות'", אומר רגובי. "אנחנו מסבירים שעובדתית, מבחינה גנטית, ערבוב בין עדות טוב יותר מאשר נישואים בתוך אותה עדה. זה בטוח יותר מבחינת עתיד הילדים, אבל רוב האנשים מנסים למצוא שידוך בעדה שלהם".
"תחושת שליחות"
מאיר ואתי זלץ (53 ו-50, בהתאמה), תושבי שכונת נווה יעקב בירושלים, הם בני זוג שעובדים כשדכנים כבר שנים רבות, ומשתפים פעולה עם הארגון החדש. "התחלנו כשהיינו זוג צעיר", מספר מאיר, "עם השנים העיסוק הלך והתרחב. בחודשים האחרונים ביקשו מאיתנו לסייע ב'שידוכים רפואיים'".
אתי מסבירה כי לעומת העולם החילוני שבו תפקיד ה"שדכן" הוא רק לחבר בין שני אנשים שאינם מכירים זה את זה, שדכן בעולם הדתי והחרדי הוא מקצוע לכל דבר ועניין, והוא נדרש לבצע עבודת בילוש של ממש. בין השאר, הוא צריך לשוחח עם אנשי הוראה ומכרים של המיועד או המיועדת ולתת תמונת מצב – עד כמה הם היו תלמידים טובים, מה קווי האופי שלהם, ואפילו מידע על אחים או אחיות. הדיווח כולל פירוט לגבי "רמת הדתיוּת" והיציבות הכלכלית של המשפחה. כאשר מתווספת גם בעיה רפואית, השדכן אמור לדעת את כל הפרטים, גם אם המשפחה מנסה להסתיר אותם.
"יש לנו תחושת שליחות", היא אומרת, "אבל לשמחתנו, הארגון 'שמחם בבניין שלם' גם מתייחס אל העבודה שלנו בצורה מכבדת. בניגוד לעולם השדכנות החרדי שבו מקבלים תשלום רק לאחר שהשידוך הצליח, הם משלמים בצורה הוגנת ואחראית לפי שעות, וגם בודקים, מלווים ומייעצים. זה נותן לנו דחיפה ואמביציה להתקדם".
השדכן מאיר זלץ: "התחברנו ל'שידוכים רפואיים' כי אנחנו רואים בזה חשיבות. כמו 'מת מצווה' שאין אף אחד שיקבור אותו, אנחנו מנסים לשדך בין אלה שאף אחד לא רוצה להתחתן איתם"
במסגרת הארגון החדש, מאיר גם מעניק לצוות השדכנים והשדכניות ייעוץ והכוונה לגבי צעירים וצעירות הסובלים מבעיות רפואיות מורכבות. "התחברנו ל'שידוכים רפואיים' כי אנחנו רואים בזה חשיבות", הוא אומר. "אנחנו מנסים לשדך בין אלה שאף אחד לא רוצה להתחתן איתם".
היית ממליץ לאנשים לחשוף את כל המידע רפואי עוד לפני הפגישה הראשונה?
"חד-משמעית. בעבר היו כאלה שהעדיפו לגלות רק אחרי פגישה ראשונה, וזה ברוב המקרים גורם למפח נפש גדול – גם לבני הזוג וגם למשפחה – וגם יוצר חוסר אמינות ביחס לשדכן. לכן חשוב מאוד לחשוף את הבעיה, והחלק של השדכן הוא לחשוב איך להגיש את הפרטים. הוא צריך לעשות את זה בצורה 'מרופדת' ולגשר בין עולמות".
