צפו בכתבה על האלון הבודד
(צילום: ניצן דרור)
סיפור ההתיישבות ההירואי בגוש עציון מלא בטרגדיות ושכול. לאחר מספר ניסיונות התיישבות כושלים בתחילת המאה הקודמת, הקימו חברי תנועת הקיבוץ הדתי, בשנת 1943, את כפר עציון - ובהמשך נוספו לו הקיבוצים הנוספים: ממשואות יצחק, עין צורים ורבדים (של תנועת השומר הצעיר). ארבעת הקיבוצים שהוקמו לאורך הדרך העתיקה בין בית לחם לחברון זכו לכינוי המפורסם - גוש עציון.
7 צפייה בגלריה
השיבה הביתה בשנת התשכ"ז: צופים מהאלון לכיוון כפר עציון (וצועדים אליו ברגל)
(מוזיאון כפר עציון)
במהלך מלחמת השחרור נפל גוש ההתיישבות בידיי הירדנים, רבים מחבריו הלוחמים נרצחו והאזור ננטש עד לשחרורו במלחמת ששת הימים. באותן השנים צפו מרחוק גולי גוש עציון, בגעגוע, על הגבעה שעליה עמד עץ אלון בודד בן כ-700 שנה. "העץ הבודד" או "האלון הבודד" הפך לסמל ההתיישבות בגוש עציון.
יעקב אלטמן, המפקד הצבאי האחרון של הגוש במלחמת העצמאות, היה אביו של יהושע (שייע) אלטמן, מוותיקי קיבוץ כפר עציון. הוא נפל בקרב הגבורה האחרון, ביחד עם כל המגינים. "אני גדלתי בכפר עציון עד גיל 5, ואני זוכר היטב את העץ הבודד", אלטמן מספר. "כבר אז הוא היה מאוד גדול ומאוד בולט בסביבה. העץ היה המקום שבו הכביש הישן הוביל לכפר עציון, וממנו היינו רואים את האוטובוס מגיע וגם את השיירות. תמיד לימדו אותנו על גבעת העץ ומשלט העץ - דיברו איתנו עליו כל הזמן".
גם סימה גיליס, בת הקיבוץ הוותיקה שנולדה בשנת 1947, שנה לפני נפילת הגוש, מתרפקת על זכרונות המשפחה מהעץ הבודד: "זה הסמל של גוש עציון. הוא היה פה גם כשההורים שלי עלו לקרקע, וכבר אז הוא היה סמל. המקום היה אז שומם וכמעט לא הייתה צמחיה מסביב. בגלל שהוא היה כל כך חריג בנוף, הוא הפך לסמל, ולאחר נפילת הגוש גדלנו עליו. העץ הופיע על כל תמונה שקשורה לגוש, היו סמלים על הבגד בקייטנות, מחזיקי מפתחות וכתבו עליו שירים".
אחד העצים העתיקים בישראל
ירון רוזנטל, מרכז משק כפר עציון, מספר כי האלון המצוי והבודד הזה, הוא אחד העצים העתיקים ביותר בארץ. "בעקבות רעייה וכריתה לצורך הסקה, כל הצמחייה הטבעית באזור שלנו נכחדה", הוא מספר. "וכשאתה רואה כזה עץ גדול ועתיק ששרד לבדו במשך מאות שנים - אתה יודע שיש בו קדושה.
"התושבים הערבים של חירבת זכריה הסמוכה סיפרו לנו כי העץ נקרא בערבית 'בלוטת יער' (סוד הבלוט). בנוסף, העץ מהווה נקודת גבול עתיקה בין נפת חברון לנפת בית לחם מצפון. גם לפני שגוש עציון עלה על הקרקע הוא היה עץ בולט, שכל מי שחי פה הכיר אותו".
בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות, כבשו כנופיות פורעים ערביות, בגיבוי חיילי הליגיון הירדני, את ארבעת הקיבוצים המרכיבים את גוש עציון. עשרות נרצחו בטבח אכזרי ומאות נפלו בשבי הירדני. עשרות הילדים שניצלו מהטבח בגלל שפונו מבעוד מועד, רבים מהם יתומים - חונכו על ברכי האתוס הציוני וגבורת המגינים של גוש עציון, והעץ הבודד הפך סמל לגעגועים ולחלום - לחזור הביתה.
"בגלל שכמעט כל ילדי גוש עציון שניצלו מהטבח הפכו יתומים, המשפחות שרצו שנשמור על קשר ונלמד על המורשת", גיליס נזכרת. "עשו לנו קייטנות מיוחדות לילדי כפר עציון, ואני ממש זוכרת שדיברו על העץ הבודד. היה עליו גם שיר ידוע ברדיו שנתן חיזוק. הרגשתי שהעץ הבודד מחכה לנו, לנו הוא היה הסמל - עליו נתלנו. אני זוכרת שהיינו בקייטנה ביד קנדי, וכל הילדים הצביעו לכיוון הגוש וטענו שהם רואים את העץ. ואני זוכרת כמו היום ששייע עמד שם ואמר בביטחון - 'אנחנו עוד נשוב בקרוב לכפר עציון'".
גם אלטמן נזכר בנוסטלגיה: "היינו מחפשים תצפיות שנוכל לראות מהן את העץ. אני זוכר תצפית אחת בנתיב הל"ה. אני לא בטוח שראינו את העץ עצמו, כי הוא ממוקם קצת נמוך, אבל היה ברור לנו איפה הוא נמצא".
"כבר לא בודד"
בשנת 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, שחרר צה"ל את גוש עציון משליטת הלגיון הירדני, והילדים שכבר בגרו והיו לאנשים הגשימו את חלומם וחזרו הביתה. אלטמן זוכר את הרגע המדויק: "הייתי חייל מילואים, ואני שומע שכוחותינו הגיעו לגוש עציון והם בדרך לחברון, ואני לא יודע ממה להתרגש יותר - משחרור ירושלים או שחרור כפר עציון. בהזדמנות הראשונה שהייתה נסעתי בטרמפים לכפר עציון, וכשראיתי את העץ הבנתי שחזרנו ואנחנו דורכים במקום שהורינו בנו וישבו - חלקם נפלו וחלקם נפלו בשבי".
מדובר באחד הרגעים היותר משמעותיים בחיים גם עבור גיליס: "ההתרגשות הייתה ענקית. שלושה שבועות לאחר שחרור הגוש עשינו טיול וירדנו לעץ הבודד בדרך הישנה, והלכנו ברגל לכפר עציון. זו דרך לא קצרה בכלל, ועוד עם הורינו והמבוגרים שהיה להם קשה, אבל הם לא וויתרו על העץ הבודד - הוא היה הלב של הגוש".
בחזרה לשנת 2021, קצת קשה להבין את הכינוי הישן שדבק בעץ האלון העתיק. הרי המתיישבים נטעו עצים רבים וצמחייה ירוקה ומטופחת מקיפה את הגבעה. עץ האלון הזקן כבר לא בודד. לאחרונה שופץ האתר ונוסף לו מיצג אור-קולי מעניין, והעץ המפורסם עבר טיפול מסיבי נגד טפילים. אבל תושבי גוש עציון מעידים כי העץ נותר סמל מוחשי להתחדשות היישוב היהודי בארצו.
"אני רואה את העץ כמעט כל יום ונזכר במורשת שלנו, בנופים שראיתי פעם בילדותי ובתהליך היישוב של הגוש מחדש", מספר אלטמן. "לבן הראשון שנולד לנו פה - קראנו על שם אבי שנפל כאן בקרב האחרון, ולבן השני שלנו קראנו על שם עץ האלון הגדול, שכבר לא בודד".
גיליס נהנית ללטף את העץ הזקן ומזמינה אותנו לחבק בהמון אהבה את הגזע העצום. "בכל פעם שאני רואה את העץ, עוברת לי בראש התרגשות גדולה. אז הוא היה כל כך מסכן ובודד וחולה כזה, הוא לא היה יפה בכלל. כשחזרנו הביתה טיפלו בו וסתמו לו את החורים שלא יכנסו חרקים והיטיבו עימו. העץ מסמל עבורי את כל מה שעבר על ההורים והילדים של גוש עציון".
"אני לא מחבק עצים", אומר אלטמן, "אני מעדיף לנטוע אותם. אבל אני מרגיש שהעץ הזקן הזה חסון ובריא, ואני לוקח ממנו דוגמה אישית ומקווה להיות כמוהו".
