פלוגת יונתן: מסיום הקורס - ועד להתוועדות מתחת לביתו של הילד עידו אביגל ז"ל בשדרות
(צילום: מנהלת החרדים הצבאית)
כשהילד יואל מחסידות סאטמר הקיצונית בארה"ב שרף עם חבריו דגלי ישראל ביום העצמאות, ומחק מסידורי התפילה סמלי מגן-דוד המזוהים עם המדינה הציונית - איש לא היה מסוגל להעלות בדעתו שיום יבוא והוא יתנדב להתגייס לצה"ל כדי לשרת אותה. אבל כבר כנער הרגיש יואל שהנפש שלו רוצה שינוי, והחל לחפש משמעות גדולה יותר לחיים.
בהמשך עלה לארץ, בניגוד לכל מה שהאמין בו בעבר - ולפני עשרה ימים סגר את המעגל: כשהוא בן 39 ואב לשישה, עמד הילד ההוא במדי הצבא על רחבת המסדרים בבסיס צריפין, בטקס ההשבעה וסיום הטירונות, ושר בגאווה את ההמנון הלאומי. יואל עדיין מגדיר עצמו חסיד, וכחייל בפיקוד העורף הוא מקווה כעת להשתבץ לתפקיד שנראה כי אין מתאים ממנו למלא: גורם המקשר בעיתות חירום בין צה"ל לבין האוכלוסייה האזרחית במעוזי החרדים הקיצונים.
- כל האסנת שבעולם: הנסיכה שנולדה מאסון/ שהרה בלאו
- לא תשחירו אותנו: כשהילדות בתרסיס הכינים רוססו/ פרופ' רוחמה וייס
במסגרת תוכנית "שלב ב'", מציעה מנהלת החרדים הצבאית באכ"א לבעלי פטור משירות להתנדב ולהתגייס לתקופה מקוצרת של כמה שבועות בלבד, שבמהלכה הם עוברים טירונות וקורסים מקצועיים המכשירים אותם למגוון תפקידים במערך המילואים של פיקוד העורף. יואל השתתף במחזור השלישי של המסלול, כשאיתו בפלוגה כמעט 100 חרדים בגילים 46-28, כולם נשואים ובעלי משפחות. וכך, בשלב בחיים שבו חיילי מילואים מן המניין כבר מתקרבים לשחרור, בגלל הגיל או מספר הילדים - אותם מתנדבים רק מתחילים את השירות, וחלקם יסיימו אותו כשהם חובקים נכדים.
"הילדים האלה לא יודעים אפילו מה זה נאצי"
יואל, שנקרא על שם האדמו"ר הראשון מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, מייסד החצר חסידות הגדולה בעולם - גדל בקריית יואל שבעיר מונרו, ניו-יורק, אחד הריכוזים המשמעותיים של הקהילה האנטי-ציונית, והוא שני מ-13 הילדים במשפחתו. כשהיה נער הבין כי מסלול החיים שלתוכו נולד איננו מתאים לו, והוריו שלחו אותו ללמוד במסגרת חינוכית מותאמת בישראל. מדובר בפרקטיקה מוכרת שמטרתה כפולה - מצד אחד להרחיק אותו מהמשפחה, כדי שהסטייה שלו מהדרך לא תשפיע על אחיו ואחיותיו (למשל, בדוגמה אישית שלילית מצידו או באיכות השידוכים שיוצעו להם בגללו), ומצד שני לדאוג לכך שיישאר בעצמו חרדי ולא ינשור מהקהילה.
כשהגיע לגיל 18 וביקש לצאת ללמוד מקצוע ולעבוד, עסקני סאטמר בארץ, שבידיהם הפקידו אותו הוריו, הציעו לו להתחתן עם ג', בחורה חסידית מירושלים, והם נשואים באושר עד היום. לאחר שנולד בנם הבכור והם התקשו להתפרנס בכבוד, חזרו בני הזוג לגור בניו-יורק, אך געגועיה של ג' לארץ הכניעו את יואל, ואחרי 17 שנים הוא עלה בעקבותיה לישראל, מוותר על מה שהם מגדירים "בית חלומותיהם" שזה עתה סיימו לבנות ועל קריירה מבטיחה כמהנדס בניין.
כששמע מחבר בשכונה על מסלול שלב ב' ועל כך שפיקוד העורף מחפש משרתים חרדים כמותו – החליט יואל מיד להתנדב. "הדנ"א של החסידים זה חסד", הסביר. "מגיל אפס הכניסו לנו לראש שאנחנו חייבים תמיד לעזור – אם זה בארגון 'הצלה' ואם זה ב'ידידים'. כשהבנתי שצריכים אותנו, חרדים מתוך הקהילה, במלחמות ובאירועים אחרים, וראיתי איך בקורונה זה עבד טוב מאוד בבני ברק – קפצתי על זה".
ג', האישה שאיתו, תמכה ועודדה אותו, גם כשהמשמעות היא להישאר לבד במשך כמה שבועות עם שישה ילדים בבית – וההחלטה נפלה.
"אני מסתכל היום על התמונות שלי שורף דגלים סתם, בשביל הכיף, ביום העצמאות ובל"ג בעומר, או על אלה שזורקים אבנים וצועקים 'נאצי' על שוטרים במאה שערים – ולא יכול לשפוט את הילד שהייתי", מודה היום יואל במבט לאחור. "לא הכרנו משהו אחר. חשבנו שזה הדבר שצריך לעשות, שזה דבר טוב. אתה עוזר לאישה זקנה לסחוב את הסלים של הקניות – וגם שורף דגלים ומוחק מגן דוד מהסידור. הילדים האלה אפילו לא יודעים מה זה נאצי, כי הם לא למדו היסטוריה. מבחינתם זו סתם קללה".
גם ג' הבינה זאת בשנות מגוריהם בניו-יורק: "ילד בסאטמר בטוח שכל מי שנוחת בארץ ישראל – מיד הציונים גוזרים לו את הפאות ומכריחים אותו לאכול חזיר ולשרת עם בנות בצבא. זה מה שהם רואים בקריקטורות של העיתונים שלהם שם. זו ממש שטיפת מוח".
הסתרה שבתוך ההסתרה
יואל מצטער שאיננו יכול לספר לאביו ולאחיו שהתגייס לצה"ל, אבל השלים עם זה. "אני לא יכול לקחת אדם אנטי-ציוני בן 60 ולנסות עכשיו לשכנע אותו שזה בסדר לשרת את המדינה", אמר. "אני גם מבין ומקבל את זה שכיבוד אב ואם זה לא תמיד דבר פשוט. אם זה היה כל כך קל ומובן מאליו – לא היו צריכים להכניס את זה כמצווה כל כך מרכזית בתורה".
גם לבת שלו, שלומדת במוסד חרדי מהזרם המרכזי, אסור לספר בבית ספר שאבא התגייס – שמא תאבד את מקומה. ליואל ואשתו נותר רק להצטער על הגישה הזו, אבל גם איתה הם כבר השלימו.
כמי שמאמין בהסברה ובתיווך של מידע בין המדינה לקהילה החרדית, ורואה זאת כשליחות לחיים, יואל סיים לאחרונה גם קורס מורי דרך שבו השתתף במשך שנתיים וחצי מכספי סל הקליטה שקיבל כעולה חדש. "פתאום למדתי תנ"ך ואת ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארץ ישראל, ואיך הכל מתחבר – מה שלא הכרתי עד היום – ומבחינתי זה כלי נוסף להשפעה על החברים שלי בסאטמר", אמר.
"אני עכשיו לוקח אותם כמדריך לטיולים בקברי צדיקים, ועל הדרך מחדיר בהם סיפורי גבורה ומורשת קרב ממלחמות ישראל. אני עושה את זה בחוכמה ולא כמי שבא להטיף להם, ורק כך זה יכול לגעת בהם ולהשפיע. הם יחזרו הביתה ויחשבו על מה ששמעו וראו – ואני מקווה שזה יחלחל לאט-לאט".
אחד הרגעים המרגשים ביותר עבור יואל היה כאשר שר לראשונה בחייו את "התקווה" בטקס סיום המסלול בפיקוד העורף. "גדלתי על כך שזה כמו לאכול חזיר, הדבר הכי טמא", שחזר. "הסתכלתי ימינה ושמאלה ושאלתי את עצמי: מותר לי להיות כאן? אני הרי עושה את הדבר הכי גרוע שיש. מגיל אפס למדנו שהציונים גרועים יותר מגויים! אבל אז אתה מגלה שאפשר לשיר את זה יחד עם עוד חרדים, ואחרי זה להמשיך ולהוסיף 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח'. אתה רואה אנשים שומרי תורה ומצוות עם מדי צה"ל – ומתפכח. זה היה דבר מאוד מאוד מרגש".
