"פתאום מתקשרים אליי ואומרים לי: אתה אבא של א'? אמרתי 'כן'. אמרו לי 'הוא פצוע'". את שיחת הטלפון הזאת קיבל אהרן גרנות (61) ביום רביעי שעבר, ומאז הוא לא זז ממיטתו של א' בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. א', חייל חרדי בפלוגת חץ, הפלוגה החרדית בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, נפצע בתקרית ירי הטנק בג'באליה – ולמרות העובדה שא' אינו הבן הביולוגי של אהרן, גרנות אומר: "אני האבא המאמץ שלו. נגמר. יש לי הרבה בנים בעזה. כרגע ארבעה".
א' הוא לא הצעיר החרדי היחיד שאהרן גרנות דואג לשלומו ומהווה לו משפחה. לפני שמונה שנים קיבל גרנות, עיתונאי לשעבר בעיתון "משפחה", הודעת דואר אלקטרוני לגבי חייל חרדי בשם רוני, שסביבת מגוריו התנכלה לו לאחר שבחר להתגייס. את ההודעות הללו הוציאו אנשי יחסי הציבור של העדה החרדית, במטרה להציג את המאבק שהם מנהלים נגד חרדים שבוחרים להתגייס לצה"ל.
גרנות קיבל את ההודעות והחליט לפעול למען החיילים החרדים. "כעיתונאי הייתי מקבל מיילים של יחסי ציבור מהעדה החרדית. נגד מי הם נלחמו, על מי זרקו אבנים ונגד מי הפגינו. החלטתי להזמין את רוני להתארח בשבת בביתי בקריית ארבע. שם, עשו לו כבוד כי הוא לוחם קרבי", מספר אהרן. בסוף השבת, כשנשאל רוני לאן הוא חוזר, הוא ענה לגרנות כי הוא חוזר לדירות אל"ח (האגודה למען החייל).
לאחר האירוח החליט החייל להישאר בקריית ארבע, גרנות שכר עבורו דירה וכך נפתחה הדירה הראשונה. כעבור שבוע ביקש חייל נוסף להצטרף. חודשיים לאחר מכן, כשנפתחה הדירה השלישית, ובטיפולו של גרנות היו כבר 10 חיילים, הוא החליט להתפטר מעבודתו בעיתון ולייסד את עמותת "עושי חיל". היום העמותה מונה 86 חיילים, 250 בוגרים, ו-24 דירות.
בקרב החיילים שנפצעו בתקרית הקשה מירי הטנק בג'באליה, שניים מוגדרים מנותקי קשר עם המשפחה הביולוגית שלהם. גרנות דואג שתמיד יהיה מישהו לצד מיטתם בבית החולים. "מאז הפציעה, עד אתמול בלילה לא עזבתי את בית החולים. אני אבא של א' לכל דבר. אני גם פעיל אצל ההורים. אני נציג ההורים בגדוד מטעם הפלוגה. אף אחד לא יודע שאני לא האבא הביולוגי של א'".
גרנות מסביר כי מבחינת המשפחות החרדיות, שלמות המשפחה החרדית היא הערך העליון, ולכן חלקם מנתקים קשר עם הבן שבחר להתגייס. "מבחינת המשפחה החרדית, גם אם הבן שלה יישאר חרדי אחרי שישתחרר מהצבא, הוא כבר לא יהיה אותו חרדי, הוא יהיה חרדי ישראלי. בני המשפחה הביולוגית של א' היו בבית החולים קצת והלכו. המשפחה אמרה לי: 'במקרה היינו בירושלים אז באנו לבקר'".
ביום רביעי בשבוע שעבר ההורים שמעו שמפקד הפלוגה, גל בן שבת, נפצע (ביום ראשון נקבע מותו). גרנות, שהוא יו"ר ועד ההורים, התלבט יחד עם השלישה הפלוגתית אם להגיד את זה להורים מכיוון שהתחילו לזלוג ידיעות ברשתות חברתיות. "בערב מתקשר אליי אבא של אחד החיילים ואומר לי שגם הבן שלו פצוע. לא יכולתי לשבת בשקט בבית והתכוננתי לצאת לבית החולים. ואז פתאום מתקשרים אליי מר"מ 2 ואומרים לי: אתה אבא של א'? אמרתי 'כן'. אמרו לי 'הוא פצוע'. הוא היה בהכרה ודיברתי איתו בטלפון. נהגתי כמו על אוטומט להדסה עין כרם. הודעתי לאנשים שא' פצוע. ניסיתי להבין מי עוד בפלוגת חץ פצוע. כשהגעתי לבית החולים א' חיכה לי. היו חיבוקים נשיקות כמה שאפשר כי כל הגוף שלו מלא ברסיסים".
גרנות מתלווה לא' גם להלוויות של החברים והמפקדים מהפלוגה: "הייתי ביום חמישי בהלוויה של רועי שהיה המ"מ של א'. התפרקתי שם. ביום שישי הייתה הלוויה של אילן כהן. א' הגיע להלוויה באמבולנס מבית החולים. הגיעו עוד חיילים. אחרי זה הם החליטו לעלות לקבר של רועי. הם עולים על הקבר ויושבים בחצי מעגל. חלק קמו מכיסאות הגלגלים ממררים בבכי. מבקשים ממנו סליחה אם הם לא שמעו בקולו. לוחמים צעירים יושבים על הקבר של המפקד שלהם".
גרנות עצמו ניצל מירי דו-צדדי במלחמת לבנון הראשונה. שם הוא איבד 13 מחבריו. "אני מבין מה הוא עובר ועבר. הוא עוד לא עיכל את זה", לדבריו.
