בעקבות מאבק בני משפחתו של סרן ישראל יודקין ז"ל, שנפל ברצועת עזה, הוחלט כי יתאפשר מעתה לכתוב את ראשי התיבות הי"ד (השם יִקום דמו) או ז"ל (זכרו לברכה) על מצבה צבאית ליד שם החלל, במקרה שהמשפחה השכולה תרצה זאת. השינוי במדיניות יתבצע לאחר ששר הביטחון יואב גלנט אימץ אתמול (יום ג') את המלצת המועצה הציבורית להנצחת החייל, שדנה בנושא. בעקבות החלטת מערכת הביטחון, משפחות שכולות נוספות מביעות את רצונן להוסיף את ראשי התיבות הי"ד למצבות יקיריהן.
למעשה מדובר במאבק ארוך שנים. אחת מהמשפחות שנוטות להוסיף כעת את הכיתוב הי"ד על המצבה ליד שמו של יקירה היא משפחתו של רב"ט דוד (דידי) כהן ז"ל, שנפל בלבנון בשנת 1985, והיא מכירה את המאבק היטב. בזמנו ההורים השכולים, רחל ואביעזר כהן – שהיום כבר אינם בחיים – רצו להוסיף את ראשי התיבות הי"ד למצבת בנם, ונתקלו בסירוב. הם יצאו למאבק ועתרו לבג"ץ, ונאלצו בסופו של דבר להסתפק בלוח קטן על גבי המצבה שבו כתובים ראשי התיבות הי"ד.
יוני כהן, אחיו של דידי כהן ז"ל, נזכר: "זה התחיל בבקשה. כשאחי נהרג לפני 39 שנים בלבנון, ההורים שלי אמרו שהדבר הנכון לגבי מי שנהרג על קידוש השם, במלחמה עם האויב, הוא שייכתב הי"ד – ה' ייקום דמו, כמו שמקובל מדורי דורות בעם ישראל, וסירבו להם. ההורים שלי לא ויתרו והתחילו באמת איזשהו תהליך, אפשר לקרוא לו מאבק, כדי שהדבר הזה יתקיים. היה יחס לא מכובד במיוחד מצד המועצה להנצחת החייל, יד הבנים ומשרד הביטחון".
מה זה אומר "לא מכובד"? אנחנו יודעים שהעולם היום שונה לגמרי, בעיקר בעניין הרשתות החברתיות, וגם כלי התקשורת שמעורבים בצורה אחרת. מה היה אז?
"נכון, נכון. אז לא היה את כל האמצעים הטכנולוגיים שיש היום, לא היו רשתות חברתיות וכו'. אחי היה תלמיד ישיבת הסדר. אנחנו נלחמים על המדינה היהודית, בשם היותנו יהודים, ומי שנהרג – נהרג בהיותו יהודי על קידוש השם. אחי קבור בחיפה, ומי שמכיר את בית העלמין הצבאי בעיר יודע שיש שם אינספור שינויים ותמונות, כיתובים, דגלים וכל מיני דברים שנמצאים על הקברים. אחידות אין שם, שזאת הטענה העיקרית למה אי אפשר. ההורים שלי ביקשו, ואחרי שסורבו, הם אמרו: בסדר, על המצבה עצמה לא נתנו, אז הם הוסיפו לוח קטן שבו נכתב 'הי"ד'.
"הם הוסיפו לוח על פני החלק השוכב של הקבר, עם הכיתוב הי"ד, כמו שמקובל בקברים בכל בתי העלמין היהודיים בעולם. אחר כך באו באישון לילה אנשי המועצה להנצחת החייל, ועקרו את המצבה מהקבר של חלל צה"ל. אימא שלי ז"ל עבדה לא רחוק משם, והייתה מגיעה לקבר של הבן שלה, ופתאום ראתה שעקרו את המצבה מהקבר של הבן. זה היה זעזוע נורא. היו קרובים כבר לייאוש, כי המאבק הזה נעשה מכוער מאוד. ואז ב-1991, קרוב לשבע שנים אחרי שאחי נהרג, היה בג"ץ של יוסי גנוסר, שהבן שלו נהרג והוא רצה שיכתבו את התאריך הלועזי על המצבה, מה שלא היה עד אז – ובג"ץ אישר".
"מי שהיה אגב שר הביטחון בתחילת התהליך היה יצחק רבין. פנו אליו חברי כנסת, היה אז מאבק ציבורי, וזה לא עזר. אבא שלי פנה למי שהיה שר הביטחון אחריו, משה ארנס, ואמר: אם התירו שינוי על המצבה עצמה, אז בואו תיתנו לנו להוסיף את ראשי התיבות הי"ד, שזה מקובל, ונעשה עוד שינוי קטן שיהיה טוב למשפחות שרוצות את זה – והוא סורב שוב", נזכר כהן. "אז הוא הגיש בג"ץ, ובג"ץ אישר. צו הביניים של בג"ץ הורה לנמק מדוע לא ירשו למשפחה לרשום הי"ד. שאלה פשוטה מאוד שהופנתה למשרד הביטחון, ונתנו להם זמן לענות. במשך התקופה הזאת של 45 יום, הופעלו לחצים אדירים על ההורים שלי, מטעם המועצה להנצחת החייל ומטעם משרד הביטחון, שיבטלו את העתירה שלהם בבג"ץ ויסתפקו בכיתוב קטן יותר, באיזושהי צורה אחרת – וזו התוצאה, שיש לוח קצת יותר קטן שעליו כתוב 'דוד דידי כהן, הי"ד' וכו', וזהו. זה בעצם היה מה שהוליד את מה שהיום קוראים לו 'הכיתוב האישי', זה לא היה קיים אז. זה היה ההישג של ההורים שלי".
ההורים השכולים, רחל ואביעזר כהן ז"ל, נקברו לפי בקשתם גם כן בחיפה, קרוב ככל האפשר לבנם. "אבא שלי ביקש בצוואה שלו שעל הקבר שלו יכתבו שהוא אבא של הבן שנהרג הי"ד", מספר יוני.
האח השכול מעיד שיצר קשר עם בני משפחת יודקין והעביר להם חומר מהתקופה שבה המשפחה עסקה במאבק. "ברוך השם, השבוע זו סגירת מעגל של קרוב ל-40 שנה. 39 שנים. אני חושב שזה הישג חשוב מאוד, לכל עם ישראל, שהדבר הבסיסי והנכון הזה מתקיים", הוא מסכם.
בעקבות ההחלטה הזאת, היית רוצה אולי לשנות את הכיתוב הרשמי שעל מצבת אחיך?
"לכאורה כן, אנחנו נרצה. בסך הכול לפני כמה שנים, בלי קשר לכל הדברים האלה, מסיבות טכניות ככל הנראה, עשו איזו החלפה של הלוח העליון של המצבה, דבר שיודעים לעשות וניתן לעשות – ויכול להיות שעכשיו נזכה לכך שהצדק ייעשה".