בימים שבהם הוויכוח על גיוס חרדים עדיין חי וסוער, וההנהגה הרבנית המרכזית של החברה החרדית רואה בצווי הגיוס איום על עולם התורה, ליאת מזרחי נעה בין שני העולמות: בן אחד שלה, דניאל, לומד בישיבה – ואילו בן אחר, מרדכי אליהו, משרת בצה"ל בפלוגת ח"ץ – חרדים צנחנים.
"יש לנו ברוך השם שישה ילדים, בת אחת וחמישה בנים. כשהבן שלי החליט שהוא רוצה להתגייס, אנחנו דיברנו הרבה ותמכנו בו מאוד, ובאותו זמן אני ממש תומכת בבן שלי שהוא בחור ישיבה שלומד תורה", היא סיפרה בריאיון ל-ynet. "בדרך כלל לא רואים את שני הצדדים האלה. אני רואה בזה שני מצבים של איזושהי התמסרות למשהו שהוא לא רק עבורך".
ריאיון עם ליאת מזרחי
(צילום: ליאור שרון)
בפוסט ארוך ומפורט שפרסמה בפייסבוק וזכה למאות שיתופים, תיארה מזרחי את ההורות לילדים שצועדים כל אחד בדרך שהיא אומנם שונה, אבל היא בכל זאת מוצאת דמיון ביניהן. "אני אמא גאה לבחור ישיבה וחייל, ואני יודעת שיש פתרון לא כזה מסובך לפלונטר הזה", כתבה בפתח דבריה.
על בנה דניאל היא סיפרה שהוא תלמיד מצטיין, שמאז כיתה ט' יצא מהבית בכל יום ב-7:15 בבוקר וחוזר הביתה ב-21:30 בערב. היא ציינה שחוץ מזמן קצוב לארוחות ולתפילות, "יש לו רק הפסקה אחת של שעתיים בצהריים שבה הוא אוכל, מפטפט עם חברים ודי חייב לישון כדי שיהיה לו כוח להמשיך ללמוד אחרי זה עד הלילה". "החופש הגדול" שלו, הזכירה, נמשך רק שלושה שבועות. החל מגיל 17, עם המעבר לישיבה גדולה, "הוא גם ישן בישיבה וחוזר הביתה לשבת רק פעם בחודש. שם לומדים עוד יותר חזק, כי יש עוד שעה וחצי של לימוד בלילה" – היא ציינה בדברים שכתבה.
לא בכדי היא טוענת שבנה בחור הישיבה "התגייס" ללימוד: "ואם אין לו כוח? וקשה לו? הוא חייב לאסוף את עצמו, אין לו ברירה, הוא חייב. ומה נותן לו כוח? הידיעה שהלימוד שלו חשוב והתפילות שלו שומרות על עם ישראל. הם יודעים שזה לא בשביל עצמם ושזה חשוב – וזה נותן להם כוח אדיר".
על בנה החייל, לעומת זאת, היא סיפרה כי "הוא אוהב ללמוד, אבל קשה לו לשבת וללמוד כל היום גמרא". יום אחד הוא תהה: "אם אני לא לומד כמו שצריך בכל הכוח, אז למה לבזבז זמן?" – וכך הוא התגלגל לשירות הצבאי.
בפוסט שכתבה, מנתה מזרחי את ההבטחות שפלוגת ח"ץ מבטיחה לחייל החרדי, ופירטה כיצד המציאות לא תמיד מתיישבת באופן מלא עם ההבטחות האלה. כך למשל היא תיארה איך למרות המחשבה הראשונית שהשירות הוא בסביבה עם בנים בלבד, קרה מדי פעם שחיילות הוצבו בשמירות עם חיילים מח"ץ כי "לא הייתה ברירה"; כשרות הארוחות לא אמורה להיות בעיה, אבל בפועל קורה לעיתים שאין פער של שש שעות בין ארוחת צהריים בשרית לארוחת ערב חלבית; ולדבריה לא תמיד ניתן לכל החיילים זמן ראוי לתפילות, ללימוד ולקידוש בשבתות, כמובטח.
מזרחי הציעה בפוסט מתווה משלה לחיזוק הקשר בין הצעירים החרדים למדינה והתרומה שלהם לנטל. לדבריה, "יש אחוז קטן של בחורי ישיבות עילית שמצטיינים בלימוד ומשקיעים שם המון – ואנחנו חייבים אותם! הם יקבלו תואר 'תלמיד חכם מצטיין' על פי מבחנים, הם יצטרכו להמשיך ללמוד כשהם רשומים כתלמיד מצטיין וימשיכו למסור נפש כמו שהם עושים, וכולם יעריכו ויכבדו אותם כי הם הצבא הרוחני שלנו... בסוף התקופה – הם יסיימו מעמד שירות לעם. הם ימשיכו לשרת וללמוד, כי זה מה שהם רוצים, מבחינתם זה לא זמני – אבל מבחינה חוקית הם יהיו משוחררים ויהיה מותר להם לטוס לחו"ל, למשל, מה שהם לא יוכלו לעשות בזמן השירות, כמו כל חייל אחר".
לפי הצעתה, "כל בחורי הישיבות הבינוניים שלומדים חלקית" יוכלו לבחור בין שני מסלולים: המסלול הראשון הוא התגייסות להתנדבות בגופים כמו איחוד הצלה, זק"א, ארגון ידידים, יד שרה או מד"א, ותרומה לקהילה מזמנם; המסלול השני הוא "צבא ישיבתי אמיתי, כמו בתקופת דוד המלך". במסלול הזה, לדבריה, סדר היום יתוכנן לכתחילה בצורה שמתאימה ל"עול תורה ומצוות": התפילות יהיו בזמנים מיועדים ולא בדרך אגב, יעודדו חיילים שקשה להם מבחינה רוחנית ויוודאו שבחורי הישיבות רק מתחזקים מבחינה דתית.
"זה פשוט נושא כל כך בוער, וכל פעם אני שומעת אנשים שמדברים על זה מכל מיני כיוונים, אפשר לדבר על כל כך הרבה דברים – ובתוך הבית שלנו הדבר הזה קורה", הסבירה מזרחי מה גרם לה לכתוב ולפרסם את הפוסט. "אני מרגישה שהדיבור על זה הוא נורא מסביב, אבל יש בפועל כל כך הרבה דברים שכן אפשר לעשות".
הבן החייל שלך, איך הוא החליט בעצם להתגייס? הרי גם הוא היה מיועד למסלול של ישיבה ולימודי תורה גבוהים, אז מה קרה שם?
"הוא למד בישיבה, אבל זה מאוד-מאוד קשה, לשבת וללמוד כל היום. זה סופר קשה. בגיל 18 הוא אמר: אני לא מספיק משקיע, אני לא לומד כמו שאמורים ללמוד, אני לא לומד כל כך הרבה שעות ביום, והרבה זמן ככה נשרף לי – אז אני לא רוצה לבזבז את הזמן. זה משהו שאנחנו בבית שלנו מאוד חזקים בו, בעלי ואני לא מבזבזים זמן, לא מבזבזים אנרגיה ולא מבזבזים כישרון. כנראה החינוך הזה חדר, ופתאום הוא פשוט היה מספיק כן עם עצמו... אנחנו לא מפחדים לשים דברים על השולחן ולדבר עליהם מכל מיני נקודות מבט, וזה חשוב לי. אני לא מפחדת שהילדים שלי יחשבו בגדול, יחשבו בצורה יצירתית, כי אני גם רוצה שהם באמת יעשו את הבחירות שלהם".
אז אם אנחנו באמת מגיעים לפתרון, איך מבחינתך משכנעים את אלה שלא לומדים תורה, וזה לא מתאים להם, וגורמים להם להתגייס?
"אני לא יודעת אם אפשר לגרום למשהו, ואני יודעת שיש את הנושא הזה של סנקציות פליליות ומחשבה שאפשר לבוא בכוח ולהכריח. אני די בטוחה שזה לא הפתרון, כי ברגע שאנחנו מפעילים כוח, באופן אוטומטי מופעל כוח בחזרה. זה חוק. אני אגיד לך את האמת, אני חושבת שמדובר פה במערכת יחסים. אולי בגלל שאני נמצאת במקום ייחודי – אמא שלי מהונגריה, ההורים שלה ניצולי שואה, אבא שלי מיוון, מסלוניקי, ממגורשי ספרד, בעלי חצי כורדי וחצי עיראקי, ואז אנחנו חזרנו בתשובה בגיל 18 ובום – יש לך פה את הישראליות הזאת. הכלל מספר אחת במערכת יחסים, גם בזוגיות וגם בחינוך הילדים, מבחינתי, זה לא לרצות לשנות את הבן-אדם השני. אני צריכה לקבל את בעלי כמו שהוא, ואני צריכה לקבל כל ילד כמו שהוא".
אבל אז יגידו לך: גם הרבה חילונים לא רוצים להתגייס, והם לא עושים את זה כי הם שואפים לעשות את זה או כי יש להם איזשהו רצון תהומי. הם עושים את זה כי הם חייבים.
"נכון, אז הפתרון שלי הוא איך לדעתי כן אפשר לגייס בחורי ישיבות. לדעתי יש הרבה בחורי ישיבות שהיו יכולים לעשות את זה באהבה ובשמחה, אלא מה? שאנחנו מנסים לשנות אותם... אנחנו רוצים לאפשר לקהל גדול להתגייס, ואנחנו לא יכולים לרצות לשנות אותו. ככה הוא. בחורי ישיבות באים מעולם אחר לחלוטין, ואם רוצים לקבל אותם, צריך לעשות התאמות אליהם ולא לרצות לשנות אותם. אז אפשר יהיה לראות איך זה קורה".
"הרבה אנשים כאילו מחבלים בעצמם. הם רוצים שזה יקרה, אבל בעצמם לא נותנים לזה לקרות", היא מוסיפה, "אם לא מקבלים את זה שבחור ישיבה בא ממקום אחר לגמרי, ומצפים שהוא יתאים את עצמו, אז זה לא יקרה. זה לא קרה עד עכשיו". היא מדגישה: "זה לא צורך של פינוק. הדרישות האלה הן לא סתם. הרבה אנשים לא נוח להם, זה לא נוח בכל מקרה – אגב, גם לא נוח בישיבה, ואם ראית את המצב של הישיבות, זה ממש לא פינוק – אבל העניין הוא איך כן מאפשרים את זה. בדברים שלי באתי לא להיתקע בעבר אלא לדבר עם כל מה שקורה עם הפנים קדימה, בשביל לעשות שינוי".
